איך להקל את משא החיים | פסיכולוגיה בפרשה, דברים

יחיאל הררי ד׳ באב תשפ״ד (08/08/2024)

לפעמים משא החיים כבד וקשה לנשיאה. אם לא מתמודדים עם הסיבות לקושי המשא עלול לגבות מחירים כבדים. שלוש דרכים שמלמד משה כיצד להקל את משא החיים.

מקורות

דברים א

איכָ֥ה אֶשָּׂ֖א לְבַדִּ֑י טָרְחֲכֶ֥ם וּמַֽשַּׂאֲכֶ֖ם וְרִֽיבְכֶֽם׃

הָב֣וּ לָ֠כֶם אֲנָשִׁ֨ים חֲכָמִ֧ים וּנְבֹנִ֛ים וִידֻעִ֖ים לְשִׁבְטֵיכֶ֑ם וַאֲשִׂימֵ֖ם בְּרָאשֵׁיכֶֽם׃

וַֽתַּעֲנ֖וּ אֹתִ֑י וַתֹּ֣אמְר֔וּ טֽוֹב־הַדָּבָ֥ר אֲשֶׁר־דִּבַּ֖רְתָּ לַעֲשֽׂוֹת׃

וָאֶקַּ֞ח אֶת־רָאשֵׁ֣י שִׁבְטֵיכֶ֗ם אֲנָשִׁ֤ים חֲכָמִים֙ וִֽידֻעִ֔ים וָאֶתֵּ֥ן אֹתָ֛ם רָאשִׁ֖ים עֲלֵיכֶ֑ם שָׂרֵ֨י אֲלָפִ֜ים וְשָׂרֵ֣י מֵא֗וֹת וְשָׂרֵ֤י חֲמִשִּׁים֙ וְשָׂרֵ֣י עֲשָׂרֹ֔ת וְשֹׁטְרִ֖ים לְשִׁבְטֵיכֶֽם׃

וָאֲצַוֶּה֙ אֶת־שֹׁ֣פְטֵיכֶ֔ם בָּעֵ֥ת הַהִ֖וא לֵאמֹ֑ר שָׁמֹ֤עַ בֵּין־אֲחֵיכֶם֙ וּשְׁפַטְתֶּ֣ם צֶ֔דֶק בֵּֽין־אִ֥ישׁ וּבֵין־אָחִ֖יו וּבֵ֥ין גֵּרֽוֹ׃

שמות יח

ויֹּ֛אמֶר חֹתֵ֥ן מֹשֶׁ֖ה אֵלָ֑יו לֹא־טוֹב֙ הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר אַתָּ֖ה עֹשֶֽׂה׃

נָבֹ֣ל תִּבֹּ֔ל גַּם־אַתָּ֕ה גַּם־הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֣ר עִמָּ֑ךְ כִּֽי־כָבֵ֤ד מִמְּךָ֙ הַדָּבָ֔ר לֹא־תוּכַ֥ל עֲשֹׂ֖הוּ לְבַדֶּֽךָ׃

עַתָּ֞ה שְׁמַ֤ע בְּקֹלִי֙ אִיעָ֣צְךָ֔ וִיהִ֥י אֱלֹהִ֖ים עִמָּ֑ךְ הֱיֵ֧ה אַתָּ֣ה לָעָ֗ם מ֚וּל הָֽאֱלֹהִ֔ים וְהֵבֵאתָ֥ אַתָּ֛ה אֶת־הַדְּבָרִ֖ים אֶל־הָאֱלֹהִֽים׃

וְהִזְהַרְתָּ֣ה אֶתְהֶ֔ם אֶת־הַחֻקִּ֖ים וְאֶת־הַתּוֹרֹ֑ת וְהוֹדַעְתָּ֣ לָהֶ֗ם אֶת־הַדֶּ֙רֶךְ֙ יֵ֣לְכוּ בָ֔הּ וְאֶת־הַֽמַּעֲשֶׂ֖ה אֲשֶׁ֥ר יַעֲשֽׂוּן׃

וְאַתָּ֣ה תֶחֱזֶ֣ה מִכָּל־הָ֠עָם אַנְשֵׁי־חַ֜יִל יִרְאֵ֧י אֱלֹהִ֛ים אַנְשֵׁ֥י אֱמֶ֖ת שֹׂ֣נְאֵי בָ֑צַע וְשַׂמְתָּ֣ עֲלֵהֶ֗ם שָׂרֵ֤י אֲלָפִים֙ שָׂרֵ֣י מֵא֔וֹת שָׂרֵ֥י חֲמִשִּׁ֖ים וְשָׂרֵ֥י עֲשָׂרֹֽת׃

וְשָׁפְט֣וּ אֶת־הָעָם֮ בְּכָל־עֵת֒ וְהָיָ֞ה כָּל־הַדָּבָ֤ר הַגָּדֹל֙ יָבִ֣יאוּ אֵלֶ֔יךָ וְכָל־הַדָּבָ֥ר הַקָּטֹ֖ן יִשְׁפְּטוּ־הֵ֑ם וְהָקֵל֙ מֵֽעָלֶ֔יךָ וְנָשְׂא֖וּ אִתָּֽךְ׃

אִ֣ם אֶת־הַדָּבָ֤ר הַזֶּה֙ תַּעֲשֶׂ֔ה וְצִוְּךָ֣ אֱלֹהִ֔ים וְיָֽכָלְתָּ֖ עֲמֹ֑ד וְגַם֙ כָּל־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה עַל־מְקֹמ֖וֹ יָבֹ֥א בְשָׁלֽוֹם׃

חתם סופר

איכה אשא לבדי במדרש איתא שלשה פתחו באיכה משה אמר איכה אשא לבדי ישעי' אמר איכה היתה לזונה ירמי' אמר איכה ישבה בדד משל למטרוניתא וכו' פי' כי קשה משה אמר משאכם וריבכם שהם מטריחים על הדיינים א"כ אין בהם אמונת אומן להוציא בלע הגזל מפיהם ואם כך הי' דור המדבר מכש"כ דורות הבאים אחריהם ואיך אמר ישעי' איכה היתה לזונה קרי' נאמנה אימתי היתה נאמנה ואימתי היתה מלאתי משפט צדק ילין בה וכן קשה שכבר העיד ישעי' שריך סוררים וחברי גנבים ואיך אמר ירמי' ע"ה איכה ישבה בדד העיר שרתי בגוים ופירשו בו שמרוב צדקתם ויושרם קבלום הגוים עליהם לשרים ואימתי היתה כזאת הלא כבר מימי ישעי' פסקה אמונת השרים אך הוא משל למטרוניתא הנ"ל משה ראה אותם בשלותם ועל חטא והרהור קטן קרא עליהם משאכם וריבכם אך ישעי' ראה אותם בפחזותם והי' אותן הטרחות והריבים שבימי משה נחשב לצדק ומשפט ואמונת אומן ומ"מ עדיין הי' ראוי להיות שרים על גוים אחרים שהם יותר פחותים מכל זה אך ירמי' ראה אותן בניוולן שלא היו ראוים להיות שרים על הגוים:

איכה רבה א׳:א׳

אֵיכָה יָשְׁבָה, שְׁלשָׁה נִתְנַבְּאוּ בְּלָשׁוֹן אֵיכָה, משֶׁה, יְשַׁעְיָה, וְיִרְמְיָה. משֶׁה אָמַר (דברים א, יב): אֵיכָה אֶשָֹּׂא לְבַדִּי וגו'. יְשַׁעְיָה אָמַר (ישעיה א, כא): אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה. יִרְמְיָה אָמַר: אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד, אָמַר רַבִּי לֵוִי מָשָׁל לְמַטְרוֹנָה שֶׁהָיוּ לָהּ שְׁלשָׁה שׁוֹשְׁבִינִין, אֶחָד רָאָה אוֹתָהּ בְּשַׁלְוָתָהּ, וְאֶחָד רָאָה אוֹתָהּ בְּפַחֲזוּתָהּ, וְאֶחָד רָאָה אוֹתָהּ בְּנִוּוּלָהּ. כָּךְ, משֶׁה רָאָה אֶת יִשְׂרָאֵל בִּכְבוֹדָם וְשַׁלְוָתָם וְאָמַר: אֵיכָה אֶשָֹּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם. יְשַׁעְיָה רָאָה אוֹתָם בְּפַחֲזוּתָם, וְאָמַר: אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה. יִרְמְיָה רָאָה אוֹתָם בְּנִוּוּלָם, וְאָמַר: אֵיכָה יָשְׁבָה.

איכה אשא לבדי, על דרך ומעין

אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד, הָעִיר רַבָּתִי עָם–הָיְתָה, כְּאַלְמָנָה; רַבָּתִי בַגּוֹיִם, שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת–הָיְתָה, לָמַס. {ס} ב בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה, וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחֱיָהּ–אֵין-לָהּ מְנַחֵם, מִכָּל-אֹהֲבֶיהָ: כָּל-רֵעֶיהָ בָּגְדוּ בָהּ, הָיוּ לָהּ לְאֹיְבִים. {ס} ג גָּלְתָה יְהוּדָה מֵעֹנִי, וּמֵרֹב עֲבֹדָה–הִיא יָשְׁבָה בַגּוֹיִם, לֹא מָצְאָה מָנוֹחַ; כָּל-רֹדְפֶיהָ הִשִּׂיגוּהָ, בֵּין הַמְּצָרִים.

רש״י

טרחכם. מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל טַרְחָנִין – הָיָה אֶחָד מֵהֶם רוֹאֶה אֶת בַּעַל דִּינוֹ נוֹצֵחַ בַּדִּין, אוֹמֵר יֵשׁ לִי עֵדִים לְהָבִיא, יֵשׁ לִי רְאָיוֹת לְהָבִיא, מוֹסִיף אֲנִי עֲלֵיכֶם דַּיָּנִין:

ומשאכם. מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ אֶפִּיקוֹרְסִין, הִקְדִּים מֹשֶׁה לָצֵאת, אָמְרוּ מָה רָאָה בֶן עַמְרָם לָצֵאת? שֶׁמָּא אֵינוֹ שָׁפוּי בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ; אֵחַר לָצֵאת, אָמְרוּ מָה רָאָה בֶן עַמְרָם שֶׁלֹּא לָצֵאת? מָה אַתֶּם סְבוּרִים? יוֹשֵׁב וְיוֹעֵץ עֲלֵיכֶם עֵצוֹת רָעוֹת וְחוֹשֵׁב עֲלֵיכֶם מַחֲשָׁבוֹת:

ורבכם. מְלַמֵּד שֶׁהָיוּ רוֹגְנִים (ספרי):

המשותף האדם לא מקבל. הכל מגיע לו. הכל סביבו. חושב שמגיע לו יותר. לא נותן אמון

רמב״ן

וְטַעַם טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם עַל דֶּרֶךְ הַפְּשָׁט, רָמַז מֹשֶׁה רַבֵּינוּ לָהֶם שְׁלֹשֶׁת הַדְּבָרִים שֶׁאָמַר לְיִתְרוֹ שֶׁהָיָה הוּא עוֹשֶׂה לָעָם כְּמוֹ שֶׁפֵּרַשְׁתִּי שָׁם (שמות יח טו), וְהִזְכִּירָן לְיִשְׂרָאֵל בְּרֶמֶז, אָמַר טָרְחֲכֶם כְּנֶגֶד וְהוֹדַעְתִּי אֶת חֻקֵּי הָאֱלֹהִים וְאֶת תּוֹרֹתָיו (שם שם טז),

כִּי טֹרַח גָּדוֹל הָיָה לְלַמֵּד לְיוֹצְאֵי מִצְרַיִם הַחֻקִּים וְהַתּוֹרֹת וּפֵרוּשָׁם וּבֵאוּרָם וְסוֹדָם,

וְהִזְכִּיר מַשַּׂאֲכֶם כְּנֶגֶד לִדְרֹשׁ אֱלֹהִים (שם פסוק טו), שֶׁהוּא עִנְיַן תְּפִלָּה שֶׁמִּתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם, וְהוּא מִלְּשׁוֹן וְנָשָׂאתָ תְפִלָּה (מלכים ב יט ד), וְאַל תִּשָּׂא בַעֲדָם רִנָּה וּתְפִלָּה (ירמיהו ז טז),

וְרִיבְכֶם כִּפְשׁוּטוֹ, עִנְיְנֵי הַמִּשְׁפָּטִים. וְאָמַר "הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים" עַל הַדַּיָּנִין בִּלְבַד, אֲבָל אָמַר סְתָם וַאֲשִׂימֵם בְּרָאשֵׁיכֶם דֶּרֶךְ עֲנָוָה.

טורח גדול לעשות תיקון, להשתפר, ללמוד, לצמוח

הרב שטיינזלץ

ובכל זאת, כיוון שאתם מרובים מאוד – אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי את טָרְחֲכֶם, בעיותיכם המצריכות פתרון, וּמַשַּׂאֲכֶם, המשא שכל אחד מכם מעמיס עלי וְרִיבְכֶם, מריבותיכם הפנימיות ?!

הָבוּ לָכֶם, בחרו אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבֹנִים וִידֻעִים, שאינם זרים או מתבודדים, אלא מוכרים בעלי שם טוב לְשִׁבְטֵיכֶם, וַאֲשִׂימֵם, אשים אותם בְּרָאשֵׁיכֶם. הצגתי בפניכם את ההצעה שהיא בעצם הצעתו של יתרו.

איך מתקנים את איכה אשא לבדי? איך נושאים את משא החיים?

הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים

מהם חכמים ונבונים?
למה אין נבונים?

רש״י

אנשים חכמים וידעים. אֲבָל נְבוֹנִים לֹא מָצָאתִי; זוֹ אַחַת מִשֶּׁבַע מִדּוֹת שֶׁאָמַר יִתְרוֹ לְמֹשֶׁה וְלֹא מָצָא אֶלָּא שָׁלוֹשׁ, אנשים צַדִּיקִים, חכמים, וידעים (שם):

איך גוזרים להביא אנשים נבונים כשאין?

שבע מידות – "חכמים ונבונים וידועים, אנשי חיל, יראי אלוקים, אנשי אמת, ושונאי בצע". ש

מה זה חכמים ונבונים?

פרוש ראשון

חכמים – יודעים להביא אור, רעיונות, לפתור בעיות

נבונים – לעורר רגשות

תניא, אגרת הקדש ט״ו:ל׳

וּמְקוֹר וְשׁוֹרֶשׁ כָּל הַמִּדּוֹת הֵן מֵחָכְמָה־בִּינָה־דַּעַת, דְּהַיְינוּ: הַחָכְמָה – הִיא מְקוֹר הַשֵּׂכֶל הַמַּשִּׂיג אֶת ה׳ וְחָכְמָתוֹ וּגְדוּלָּתוֹ וּמִדּוֹתָיו הַקְּדוֹשׁוֹת שֶׁמַּנְהִיג וּמְחַיֶּה בָּהֶן כָּל הָעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים,

וּבִינָה – הִיא הַהִתְבּוֹנְנוּת בְּהַשָּׂגָה זוֹ בְּאוֹרֶךְ וְרוֹחַב וְעוֹמֶק בִּינָתוֹ, לְהָבִין דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר, וּלְהוֹלִיד מֵהַשָּׂגָה זוֹ – תּוֹלְדוֹתֶיהָ, שֶׁהֵן מִדּוֹת אַהֲבָה וְיִרְאָה וּשְׁאָרֵי מִדּוֹת הַנּוֹלָדוֹת בַּנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית, הַמַּשְׂכֶּלֶת וּמִתְבּוֹנֶנֶת בִּגְדוּלַּת ה׳. כִּי, ״לִגְדוּלָּתוֹ אֵין חֵקֶר״.

פירוש שני:

הרבי מליובאוויטש, פרשת דברים, תשמ״ו

רש״י

הבו לכם. הַזְמִינוּ עַצְמְכֶם לַדָּבָר:

אנשים. וְכִי תַעֲלֶה עַל דַּעְתְּךָ נָשִׁים, מַה תַּ"לֹ אֲנָשִׁים? צַדִּיקִים, כְּסוּפִים:

חכמים ונבנים. מְבִינִים דָבָר מִתּוֹךְ דָּבָר; זוֹ הִיא שֶׁשָּׁאַל אֲרִיּוֹס אֶת רַבִּי יוֹסֵי מַה בֵּין חֲכָמִים לִנְבוֹנִים? חָכָם דּוֹמֶה לְשֻׁלְחָנִי עָשִׁיר, כְּשֶׁמְּבִיאִין לוֹ דִּינָרִין לִרְאוֹת רוֹאֶה, וּכְשֶׁאֵין מְבִיאִין לוֹ יוֹשֵׁב וְתוֹהֵא, נָבוֹן דּוֹמֶה לְשֻׁלְחָנִי תַּגָּר, כְּשֶׁמְּבִיאִין לוֹ מָעוֹת לִרְאוֹת רוֹאֶה, וּכְשֶׁאֵין מְבִיאִין לוֹ, הוּא מְחַזֵּר וּמֵבִיא מִשֶּׁלּוֹ (ספרי):

וידעים לשבטיכם. שֶׁהֵם נִכָּרִים לָכֶם, שֶׁאִם בָּא לְפָנַי מְעֻטָּף בְּטַלִּיתוֹ, אֵינִי יוֹדֵעַ מִי הוּא וּמֵאֵי זֶה שֵׁבֶט הוּא, וְאִם הָגוּן הוּא, אֲבָל אַתֶּם מַכִּירִין בּוֹ, שֶׁאַתֶּם גִּדַּלְתֶּם אוֹתוֹ, לְכָךְ נֶאֱמַר וִידֻעִים לְשִׁבְטֵיכֶם (ספרי):

אריוס דידימוס[1] היה פילוסוף אלכסנדרוני מהאסכולות הפיתגוראית או הסטואית,[2] שחי במאה ה-1 לפנה"ס. במשך תקופה מסוימת הוא היה "הפילוסוף האישי" של הקיסר הרומי אוגוסטוס.[1]

שמות לא ב

רְאֵ֖ה קָרָ֣אתִֽי בְשֵׁ֑ם בְּצַלְאֵ֛ל בֶּן־אוּרִ֥י בֶן־ח֖וּר לְמַטֵּ֥ה יְהוּדָֽה׃

וָאֲמַלֵּ֥א אֹת֖וֹ ר֣וּחַ אֱלֹהִ֑ים בְּחָכְמָ֛ה וּבִתְבוּנָ֥ה וּבְדַ֖עַת וּבְכָל־מְלָאכָֽה׃

רש״י על שמות

חכמה. מַה שֶּׁאָדָם שׁוֹמֵעַ מֵאֲחֵרִים וְלָמֵד:

תבונה. מֵבִין דָּבָר מִלִּבּוֹ מִתּוֹךְ דְּבָרִים שֶׁלָּמַד:

דעת. רוּחַ הַקֹּדֶשׁ:

פרוש שלישי

זהר ויקהל י

רִבִּי יוֹסֵי פָּתַח קְרָא אֲבַתְרִיהּ וְאָמַר, (שמות ל״ה:י׳) וְכָל חֲכַם לֵב בָּכֶם יָבֹאוּ וְיַּעֲשׂוּ וְגוֹ', הַאי קְרָא אוּקְמוּהָ. אֲבָל תָּא חֲזֵי, בְּשַׁעֲתָא דְּאָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא לְמֹשֶׁה, (דברים א׳:י״ג) הָבוּ לָכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וּנְבוֹנִים, אַשְׁגַּח בְּכָל יִשְׂרָאֵל, וְלָא אַשְׁכַּח נְבוֹנִים, הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, וָאֶקַּח אֶת רָאשֵׁי שִׁבְטֵיכֶם אֲנָשִׁים חֲכָמִים וִידוּעִים, וְאִלּוּ נְבוֹנִים לָא כְּתִיב. וְאִי תֵּימָא דְּנָבוֹן אִיהוּ דַּרְגָּא עִלָּאָה מֵחָכָם, הָכִי אִיהוּ וַדַּאי.

(תרגום הסולם) ר' יוסי פתח וכו': ר"י פתח מקרא אחריו, ואמר, וכל חכם לב בכם יבאו ויעשו וגו'. מקרא זה העמידוהו, אבל בוא וראה, בשעה שהקב"ה אמר למשה, הבו לכם אנשים חכמים ונבונים, הסתכל בכל ישראל ולא מצא נבונים. ז"ש, ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים וידועים, ואלו נבונים לא כתוב, ואם תאמר שנבון הוא מדרגה עליונה מחכם, כי ע"כ לא מצא נבונים. כך הוא ודאי. שנבון חשוב מחכם.

מַה בֵּין הַאי לְהַאי. חָכָם, הָא אוּקְמוּהָ, דְּאֲפִילּוּ תַּלְמִיד הַמַּחְכִּים לְרַבֵּיהּ אִקְרֵי חָכָם. חָכָם, דְּיָדַע לְגַרְמֵיהּ כָּל מַה דְּאִצְטְרִיךְ. נָבוֹן כַּמָה דַּרְגִּין אִית בֵּיהּ, דְּאִסְתָּכַּל בְּכֹלָּא, וְיָדַע בְּדִילֵיהּ וּבְאַחֲרָנִין. וְסִימָנִךְ, (משלי י״ב:י׳) יוֹדֵעַ צַדִּיק נֶפֶשׁ בְּהֶמְתּוֹ. (שמואל ב כ״ג:ג׳) צַדִּיק מוֹשֵׁל יִרְאַת אֱלֹהִים. וְהָכָא חֲכַם לֵב דַּיְיקָא. בַּלֵּב חָכָם, וְלָא בְּאַתְרָא אַחֲרָא, בְּגִין דְּקַיְּימָא בַּלֵּב, וְנָבוֹן לְעֵילָּא וְתַתָּא, אִסְתָּכַּל בְּדִילֵיהּ וּבְאַחֲרָנִין.

(תרגום הסולם) מה בין האי וכו': שואל, מה ההבדל בין זה לזה. בין חכם לנבון. ומשיב, חכם, הרי העמדנו, שאפילו תלמיד המחכים לרבו נקרא חכם. חכם, היינו היודע בשל עצמו כל מה שצריך.

נבון, כמה מדרגות יש בו, כי מסתכל בכל דבר, ויודע בעצמו ובאחרים. וסימנך, יודע צדיק נפש בהמתו, שהצדיק שהוא יסוד משפיע אל המלכות שה"ס הויה דב"ן, שבהמה היא בגימטריא ב"ן. וכן צדיק מושל יראת אלקים. שהצדיק, שהוא יסוד מושל ומשפיע אל המלכות הנקראת יראת אלקים.

וכאן, חכם לב בדיוק, דהיינו שחכם הנאמר כאן, הוא מבחינת המלכות שנקראת חכם לב. חכם בלב, שהוא מלכות, ולא במקום אחר. משום שהחכמה נמצאת בלב, שהוא מלכות ולא במקום אחר.

ו נבון הוא למעלה ולמטה, הוא מסתכל בשל עצמו ובאחרים.

תגים