איך מתמודדים עם הסתר הפנים | פסיכולוגיה בפרשה, ראה
כשאדם מתגבר על הסתר הפנים הוא מוצא בהירות ומנוחת נפש. מהם ארבעת המצבים שבהם מופיע הסתר הפנים, למה יש הסתר פנים ואיך מתמודדים.
מקורות
ליקוטי מי השלוח, ליקוטי הש"ס, מסכת עירובין י״ג ב
נוח לו לאדם שלא נברא משנברא וכו'. ודייק אאזמו"ר הגה"ק זצללה"ה למה לא אמרו ז"ל טוב לו לאדם וכו' אלא נח לו וכו', משמע מזה שבאמת טוב לו יותר לאדם שנברא, כי כיון שרצונו ית' שתהיה הנפש בגוף האדם בוודאי הוא טובה גדולה להנפש, כי בטח יודע השי"ת שהנפש יגמור בכי טוב את רצון המשלחה לעולם הזה. רק כל הפחד הוא מצד האדם שמתיירא מאוד לכנוס במקום ספק נח לו שלא נברא משום שהנפש היא במקום טהרה, כמאמר אלקי נשמה שנתת בי טהורה היא, לכן אין ברצונה לירד לעולם הזה שהוא אילנא דספיקא שהוא מסופק במציאות השי"ת, לכן הנפש אינה בנייחא ויש לה צעקה גדולה מאוד, כי תתיירא פן תפסיד ח"ו מסיבת הספקות והסתרות.
(סוד ישרים ראש השנה כ"ח)
דברים יא
רְאֵ֗ה אָנֹכִ֛י נֹתֵ֥ן לִפְנֵיכֶ֖ם הַיּ֑וֹם בְּרָכָ֖ה וּקְלָלָֽה׃
אֶֽת־הַבְּרָכָ֑ה אֲשֶׁ֣ר תִּשְׁמְע֗וּ אֶל־מִצְוֺת֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם הַיּֽוֹם׃
וְהַקְּלָלָ֗ה אִם־לֹ֤א תִשְׁמְעוּ֙ אֶל־מִצְוֺת֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם וְסַרְתֶּ֣ם מִן־הַדֶּ֔רֶךְ אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם הַיּ֑וֹם לָלֶ֗כֶת אַחֲרֵ֛י אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יְדַעְתֶּֽם׃ {ס}
- הסתר הפנים בשעת ההצלחה
מי השלוח, חלק א, ספר דברים, ראה א׳
ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה. היינו כי הכל הוא מה', כי טבע האדם לזעוק ולצעוק לה' בעת צרתו מה עשה לו, ובעת שישפיע לו כל טוב טח עינו מראות כי מה' הוא, ויאמר כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה, ע"כ מראה הש"י ראה אנוכי וכו' היינו כי הכל הוא מהש"י.
ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה. היינו בכל מקום שהקב"ה ינחיל טובה לאדם ילבישה בלבוש הנראה כפי ראות העין הפך מהטובה, (וכמו שנתבאר בפ' קרח בפסוק ואשים דברי בפיך), בכדי שעל ידי פעולות האדם שיברר א"ע ויוציא לאור את הטוב מעומק, ועי"ז יקרא יגיע כפיך.
2. רבי קלונימוס קלמיש שפירא – הסתר פנים כשאתה לא מבין למה – אין צדק.
אש קודש
שנת תש"א, ראה
ראה אנכי נותן לפניכם וכו׳ את הברכה אשר תשמעו וכו׳.
כי איש הישראלי מחויב להאמין ולראות שהכל מידו ית',
וקב״ה לא עביד דינא בלא דינא ח״ו, [1]
וחוץ מזה שהוא יסוד ואחד מי״ג עיקרי האמונה
כמ״ש אני מאמין באמ״ש שהבורא ית״ש גומל טוב למי שישמור מצוותיו ויעניש למי שיעבור על מצוותיו,[2]
אבל גם זה גורם להתחזקות ושמחה בשעת היסורין כמ״ש בתניא שע״י שבשעת יסוריו מכיר את עונותיו כי כל אחד מכיר את נגעי לבבו,
ורואה למה הגיע לו עונש הזה אינו מתרעם ח״ו,
ובטוח הוא בד׳ שכמו שענש אותו כן יטיב עמו כשישוב
וכאב את בנו ירצה אותו ובזה מתחזק ומשמח עצמו.[3]
וחוץ מזה, היסורים הם הסתרת פנים,
לכן כשרואה גם בהם יד ד׳ צדקתו ואמיתיתו,
אז מעביר בזה את ההסתרה,
ומגלה אותו ית׳ גם מתוך ההסתר וגם מתוך הדינים, וממילא כשההסתר עובר, אז נעשה חסד והתגלות אוד פניו ית׳.
ואיך אפשר לומר על הייסורים שהם הסתרת פנים, הא עמו אנכי בצרה, וגם הוא ית׳ סובל מיסורינו, רק האיש שח״ו אינו מקבלם בהכנעה ודומה לו שח״ו הם בלא משפט,
הוא העושה את ההסתר וח"ו כאילו מסלק את הכביכול,
וזה ראה אנכי נותן לפניכם וכו׳ את הברכה אשר תשמעו והקללה אם לא תשמעו,
שתראה שהכל בצדק ודין, הברכה אשר תשמעו וכו', ובזה שתראה זאת תפעל שיהי׳ אנכי נותן לפניכם שהוא ית׳ נותן כביכול א״ע לנו ונעשה התגלותו לנו, ובחודש אלול שהוא התחלת ימי הדין אז דוקא נעשה אני לדודי ודודי לי.
ואיך אפשר לומר על הייסורים שהם הסתרת פנים, הא עמו אנכי בצרה, וגם הוא ית׳ סובל מיסורינו, רק האיש שח״ו אינו מקבלם בהכנעה ודומה לו שח״ו הם בלא משפט,
הוא העושה את ההסתר וח"ו כאילו מסלק את הכביכול,
וזה ראה אנכי נותן לפניכם וכו׳ את הברכה אשר תשמעו והקללה אם לא תשמעו, שתראה שהכל בצדק ודין, הברכה אשר תשמעו וכו',
ובזה שתראה זאת תפעל שיהי׳ אנכי נותן לפניכם שהוא ית׳ נותן כביכול א״ע לנו ונעשה התגלותו לנו, ובחודש אלול שהוא התחלת ימי הדין אז דוקא נעשה אני לדודי ודודי לי.
3. כשאני עומד מול ניסיון
תניא לו
הִנֵּה, תַּכְלִית הִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת וִירִידָתָם מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה – אֵינוֹ בִּשְׁבִיל עוֹלָמוֹת הָעֶלְיוֹנִים, הוֹאִיל וְלָהֶם יְרִידָה מֵאוֹר פָּנָיו יִתְבָּרֵךְ, אֶלָּא הַתַּכְלִית הוּא עוֹלָם הַזֶּה הַתַּחְתּוֹן, שֶׁכָּךְ עָלָה בִּרְצוֹנוֹ יִתְבָּרֵךְ, לִהְיוֹת נַחַת רוּחַ לְפָנָיו יִתְבָּרֵךְ, כַּד אִתְכַּפְיָא סִטְרָא אָחֳרָא וְאִתְהַפֵּךְ חֲשׁוֹכָא לִנְהוֹרָא – שֶׁיָּאִיר אוֹר ה׳ אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא בִּמְקוֹם הַחֹשֶׁךְ וְהַסִּטְרָא אָחֳרָא שֶׁל כָּל עוֹלָם הַזֶּה כּוּלּוֹ, בְּיֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עֹז וְיִתְרוֹן אוֹר מִן הַחֹשֶׁךְ, מֵהֶאָרָתוֹ בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים, שֶׁמֵּאִיר שָׁם עַל יְדֵי לְבוּשִׁים וְהֶסְתֵּר פָּנִים, הַמַּסְתִּירִים וּמַעֲלִימִים אוֹר־אֵין־סוֹף בָּרוּךְ־הוּא שֶׁלֹּא יִבָּטְלוּ בִּמְצִיאוּת.
לקוטי תורה ראה
הנה בחינת הנסיונות הם הסתר פנים ובהסתר עצמו יש אלהות ואנכי הסתר אסתיר כו׳ וכתיב ה׳ אמר לו קלל וע״כ כח ה׳ שיש בנסיון הוא המביא לידי דעת וגלוי אלהות כשעובר עליו כל הנסיון ועומד בנסיונו שבכל הנסיונות יש כח ה׳ המחיה את הדבר ההוא שמביא הנסיון עליו וזהו כי ה׳ אמר לו קלל והיכן אמר לשמעי אלא שמחשבה זו שנפלה לשמעי בלבו ומוחו ירדה מאת ה׳ ורוח פיו המחיה כל צבאם החיה רוחו של שמעי בשעה שדיבר דברים אלו לדוד כי אלו נסתלק רוח פיו ית׳ מרוחו של שמעי לא יוכל לדבר מאומה וזהו כי ה׳ אמר לו ממש בעת ההיא לקלל את דוד כו׳ (ועיין בע״ח שמ״ח פ״ב) והטעם שהנסיונות מביאין לידי גילוי אלהות כי הנה הנסיונות וההסתר פנים הוא מעולם התהו מלפני מלך מלך שירדו ונתלבשו בקליפות והקליפה היא המסתרת (ועיין בזהר וירא דקי״ט ע״ב) וכששוברין הקליפה ע״י שעומד בנסיון נמצא הפרי בתוכו הוא כח ה׳ המוסתר ומלובש שם ה׳ אמר לו קלל שבא לידי גילוי לפי שכח ה׳ המלובש בו הוא מלמעלה מעלה כנודע ממשל נפילת החומה שהאבן העליון יותר נופל למטה יותר וכמ״ש ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך שכדי שירד וישתלשל גם למקום הקליפות צריך להיות ממקום גבוה מאד נעלה עד שיגיע שיהיה גילוי אלהות גם במקום הקליפות ולכן אותו הכח מביא לידי דעת לפי שהוא מרפ״ח ניצוצין מעולם התהו עקודים נקודים כו׳ וס״ג מעולה ממ״ה כו׳ ועמ״ש ע״פ וידעת היום והשבות.
אריכות בשער היחוד והאמונה274, בענין מדת גבורתו של הקב"ה, ש"כמו שאין ביכולת שום שכל נברא להשיג מדת גדולתו, שהיא היכולת לברוא יש מאין ולהחיותו .. כך ממש אין ביכלתו להשיג מדת גבורתו של הקב"ה, שהיא מדת הצמצום ומניעת התפשטות החיות מגדולתו מלירד ולהתגלות על הנבראים להחיותם ולקיימם בגילוי, כ"א בהסתר פנים .. וכאילו גוף הנברא הוא דבר בפני עצמו, ואינו התפשטות החיות והרוחניות כהתפשטות הזיו והאור מהשמש", ומכיון שכח ההסתר גופא הוא אלקות, נמצא שבההסתר גופא ("אינו מצוי") נמצא הקב"ה. וכפי שמבאר בהמשך הענין275, שהגבורות הם בשרשם בחי' "גבורה עילאה דעתיק יומין".
4. הסתר פנים שלא מוצא את עצמי, חושב שהלכה ההשגחה ממני, שאני כבר לא רלוונטי.
שפת אמת, דברים, ראה א׳:ב׳
אא"ז מו"ר ז"ל הגיד פי' ראה אנכי נותן לפניכם. שנקבע בכל איש ישראל שיוכל להבחין ולבחור רק בהברכה. וע"ז מברכין בכל יום נותן לשכוי בינה כו'. וכן במד' שהקב"ה מלמד לנו ובחרת בחיים. וכל מאמר ה' נעשה כן. וניתן הבחירה לישראל במאמר ובחרת כו':
ראה אנכי נותן כו' היום. פי' שהבחירה ביד האדם לבחור טוב או רע…
ונראה פי' היום שיש בכל יום בחירה חדשה. כי אחר שחוטא האדם מסתלקת הבחירה מהאדם כמ"ש ז"ל הרשעים ברשות לבם. ומ"מ הקב"ה מחדש בכל יום מ"ב ונותן בחירה חדשה לאדם בכל יום שיוכל להיות טוב מחדש כמ"ש לא יכשל בה ביום שובו כו':
ראה כו' היום. הוא בכל יום ויום כי הקב"ה מחדש בכל יום מ"ב וכשנתחדש הבריאה נמשך ברכה חדשה. ולכן בכל יום יש לבחור א' מהדרכים.
וההתחדשות ניתן לבנ"י כדכת' החודש כו' לכם.
ובחי' היום היא ההתחדשות אנכי נותן לפניכם כו' וממילא הברכה וקללה נמסר בידכם. וחז"ל דרשו היום סתם על שבת דכתי' בי' ג"פ היום. וי"ל כנ"ל כי התחדשות הבריאה בשבת עלי' לכל הברואים לשורשם והיא בחי' היום כנ"ל. ולכן ויברך אלקים כו' יום השביעי כו'. כלי מחזיק ברכה שלום. והיינו התכללות כל הנבראים להיות מוכנים לקבל חיות מחי החיים. כי הקב"ה חפץ חסד הוא. ומאן דאכיל דלאו דילי' בהית לאסתכולי באפי'. לכן עשה הקב"ה להיות נמשך החיות מחדש ע"י עבודת האדם לבטל עצמו למקורו כנ"ל. והוא ענין שבת שמתחדש בו חיות כל ימי השבוע ע"י הביטול להשי"ת.
וז"ש נותן לפניכם כמ"ש במד' שנמסר הכל ביד האדם. גם פי' לפניכם להיות בטל כל חיי האדם להשי"ת חי החיים. ואז בכחו להמשיך ברכה
[1] ברכות ה, ב – רב הונא תקיפו ליה [החמיצו לו] ארבע מאה דני דחמרא [מאות חביות יין], והיה ההפסד בכך גדול מאד. על לגביה [נכנס אצלו] רב יהודה אחוה [אחיו] של רב סלא חסידא [החסיד] ורבנן [וחכמים], ואמרי ליה [ויש אומרים] שהיו אלה רב אדא בר אהבה ורבנן [וחכמים], ואמרו ליה [לו] לרב הונא: לעיין מר במיליה [יבדוק אדוני במעשיו] שמא חטא יש בידו ומשום כך נענש. אמר להו [להם]: ומי חשידנא בעינייכו [והאם חשוד אני בעיניכם] שבעל עבירה אני, שמייעצים אתם לי לפשפש במעשי? אמרו ליה [לו]: מי חשיד קודשא בריך הוא דעביד דינא [והאם חשוד הקדוש ברוך הוא שעושה דין] בלא דינא [דין, בלא משפט]?! והפסד זה ודאי בדין אירע, וראוי לך לפשפש במעשיך. שידעו בו חכמים דבר שנחשב לפגם, ורמזו שיש בפיהם מה לומר לו (תוספות).
[2] העיקר ה-יא יא – אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה. שֶׁהַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ גּוֹמֵל טוֹב לְשׁוֹמְרֵי מִצְוֹתָיו וּמַעֲנִישׁ לְעוֹבְרֵי מִצְוֹתָיו: (שכר ועונש
[3] כתר שם טוב – א׳:ט״ז
מהבעש"ט כאשר יודע האדם נגעי לבבו שהוא חולי הנפש בסוד הקטנות אחר שיש לו דעת זה אז ממתיק ע"י הדעת זה וזהו רפואתו משא"כ כשהוא בסוד ההסתר כמ"ש ע"פ ואנכי הסתר אסתיר שאינו יודע שהוא חולה ברוחני אז אין לו רפואה למכתו האנושה:
