איך לגרום לאדם להתעורר על עצמו | פסיכולוגיה בפרשה, כי תבוא

יחיאל הררי י״ז באלול תשפ״ד (20/09/2024)

לפעמים האדם ישן. הוא לא שם לב שהוא מקטין את הילדים או לא מעריך את אשתו או מזניח את הבריאות או לא מזהה שינויים במפה התעסוקתית והעסקית. מה יגרום לו להתעורר?

מקורות

דברים כ״ט

וַיִּקְרָ֥א מֹשֶׁ֛ה אֶל־כָּל־יִשְׂרָאֵ֖ל וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֑ם אַתֶּ֣ם רְאִיתֶ֗ם אֵ֣ת כָּל־אֲשֶׁר֩ עָשָׂ֨ה ה׳ לְעֵֽינֵיכֶם֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם לְפַרְעֹ֥ה וּלְכָל־עֲבָדָ֖יו וּלְכָל־אַרְצֽוֹ׃

הַמַּסּוֹת֙ הַגְּדֹלֹ֔ת אֲשֶׁ֥ר רָא֖וּ עֵינֶ֑יךָ הָאֹתֹ֧ת וְהַמֹּפְתִ֛ים הַגְּדֹלִ֖ים הָהֵֽם׃

וְלֹֽא־נָתַן֩ ה׳ לָכֶ֥ם לֵב֙ לָדַ֔עַת וְעֵינַ֥יִם לִרְא֖וֹת וְאָזְנַ֣יִם לִשְׁמֹ֑עַ עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃

וָאוֹלֵ֥ךְ אֶתְכֶ֛ם אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָ֖ה בַּמִּדְבָּ֑ר לֹֽא־בָל֤וּ שַׂלְמֹֽתֵיכֶם֙ מֵעֲלֵיכֶ֔ם וְנַֽעַלְךָ֥ לֹֽא־בָלְתָ֖ה מֵעַ֥ל רַגְלֶֽךָ׃

ביאור יש"ר על התורה, דברים כ״ט:ג׳:א׳

ולא נתן ה' ועם כל מה שראיתם עד הנה, אתם עדיין עם קשי עורף וידמה כאילו אין לכם עינים לראות נפלאות ה' ואזנים לשמוע דבריו ולב להבין טובותיו שהיטיב עמכם ואמר ולא נתן ה' כי מאתו העלילה הראשונה, או יהיה פירוש הכתוב בדרך תימה, האם לא נתן לכם ה' עד עתה עינים לראות וכו' אין ספק שנתן לכם את כל אלה ולמה לא תתבוננו בנפלאותיו ולא תיטיבו דרכיכם?

צריך כל הזמן להזכיר לכם

ביאור שטיינזלץ על דברים כ״ט:ג׳

וְ אף על פי שראיתם מראות אלו, לֹא נָתַן ה' לָכֶם לֵב לָדַעַת וְעֵינַיִם לִרְאוֹת וְאָזְנַיִם לִשְׁמֹעַ, לא הפנמתם את הדברים עַד הַיּוֹם הַזֶּה. אנסה אפוא להזכיר לכם את האירועים שהתרחשו, כדי שתשימו לבכם אל חסדי ה':

עד שאתה נזכר בברית ולומד

בכור שור, דברים כ״ט:ג׳:א׳

ולא נתן ה' לכם לב לדעת. שלא שמתם לבכם לכל־הנסים הללו לבטוח בהקב"ה עד היום הזה. כמו (עדיין) [עד זמן] הזה, אי־נמי עד היום ששמתם לבכם (לבבכם) וקבלתם הברית, ואתם חפצים להכנס לארץ ולהלחם, על בטחונו של הקב"ה:

רק אחרי 40 שנה

ברטנורא על התורה, דברים כ״ט:ג׳:א׳

ולא נתן לכם לב לדעת להכיר חסדי המקום וכו' ד"א שאין אדם עומד לסוף דעת רבו וחכמת משנתו עד מ' שנה וכו'. קשה מאי ד"א וי"ל משום דכתיב אחרי כן ואולך אתכם ארבעים שנה וכו' ולפי' ראשון אין טעם לסמיכות הזה לכך פי' ד"א שהרי הוא כאלו אומר ולא נתן ה' לכם לב לדעת וכו' עד היום הזה שהולכתי אתכם ארבעים שנה וכו' שכן דרך אדם לעמוד לסוף דעת רבו וחכמת משנת לסוף מ' שנה והא דלא פי' רש"י הפי' השני אלא לאחר שפירש ותבאו אל המקום הזה להשמיענו שגם על זה מתישב יותר הפי' האחרון מן הראשון שהרי הוא כאלו אמר עכשיו עמדתם על סוף החכמה והמשנה כי שלמו לכם ע' שנה וגם אתם רואים אתכם בגדולה וכבוד וכו' דלפי' הראשון אין ההמשכות נראה כל כך יפה כי מה טעם לומ' היום הזה הבנתי שאתם חפצים ודבקים במקום ותבואו אל המקום הזה וכו':

מלבי"ם על דברים כ״ט:ג׳:ב׳

לב לדעת להתעורר מעצמכם ועינים לראות שיתעוררו ע"י ראית העינים, שהוא מדרגה למטה מראשונה. ואף גם ואזנים לשמוע ולא סמכתם אף על קבלת אבותיכם עד היום הזה הוא כמאמר המוסגר שרק עד היום הזה לא השכילו בנפלאותיו אשר עשה אבל היום קבלו עליהם עבודת ה' מאהבה כנ"ל, והלא תבינו איך גברה בכם חולי הנפש:

רש"י על דברים כ״ט:ג׳

ולא נתן ה' לכם לב לדעת. לְהַכִּיר אֶת חַסְדֵי הַקָּבָּ"ה וְלִדַּבֵּק בּוֹ:

רש"י על דברים כ״ט:ג׳:ב׳

עד היום הזה. שָׁמַעְתִּי שֶׁאוֹתוֹ הַיּוֹם שֶׁנָּתַן מֹשֶׁה סֵפֶר הַתּוֹרָה לִבְנֵי לֵוִי, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים ל"א) "וַיִּתְּנָהּ אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי לֵוִי", בָּאוּ כָל יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי מֹשֶׁה וְאָמְרוּ לוֹ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, אַף אָנוּ עָמַדְנוּ בְסִינַי וְקִבַּלְנוּ אֶת הַתּוֹרָה וְנִתְּנָה לָנוּ, וּמָה אַתָּה מַשְׁלִיט אֶת בְּנֵי שִׁבְטְךָ עָלֶיהָ וְיֹאמְרוּ לָנוּ יוֹם מָחָר לֹא לָכֶם נִתְּנָה, לָנוּ נִתְּנָה, וְשָׂמַח מֹשֶׁה עַל הַדָּבָר, וְעַל זֹאת אָמַר לָהֶם "הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם וְגוֹ'", הַיּוֹם הַזֶּה הֵבַנְתִּי שֶׁאַתֶּם דְּבֵקִים וַחֲפֵצִים בַּמָּקוֹם

עד שהוא לא מפסיק להיות חיצוני

שפת אמת, דברים, כי תבוא א׳:ה׳

ולא נתן ה' לכם לב לדעת כו' אזנים לשמוע כו' וברש"י ומד' כשאמר הקב"ה מי יתן והי' לבבם זה ליראה כו' הי' להם לומר תן כו' והלא בשעת מתן תורה פנים בפנים דיבר ה' כו' ואיתא לא הי' בהן סומא וחרש כו' ומה ולא נתן כו' אך הרצון והמבוקש מבנ"י להיות נטבע הראי' והשמיעה לדבר ה' אשר נצפן ונגנז תוך כל דבר קטן וגדול. ובשעת מתן תורה הי' התגלות וכ' לב לדעת ופי' דעת שצריכין להבחין ולדבוק בהרגשת הפנימיות (א"כ) [*אכן] החיצוניות מסתיר כענין עה"ד טו"ר. אבל אז הי' התגלות. וז"ש מי יתן והיי' לבבם ב' יצרים. וז"ש ג"כ במד' שרמז להם מרע"ה על שלא ביקשו מהש"י שיכנוס מרע"ה עמהם לא"י. וי"ל כנ"ל שמרע"ה רצה שיביאו בחי' הדעת גם במקום הנסתר ונכסה שיהי' הכל אחד אצלם להבין ולראות ולשמוע דבר ה' בכל מעשה קטן וגדול. ואז הי' יכול לכנוס לא"י ג"כ והמש"י:

שפת אמת, דברים, כי תבוא ד׳:ג׳

ולא נתן ה'. לכם לב לדעת ועינים כו' ואזנים לשמוע כו'. וקשה כי דור המדבר הוא דור דיעה שעמדו על הר סיני. אך לא כתיב לא נתן לכם דעת כו'. רק הכלים לב ועינים ואזנים. כי בוודאי כשעמדו על הר סיני היו כמו בלי גוף כמ"ש נפשי יצאה בדברו והם ממש דור דיעה בלי גוף ותיקון הגוף ניתן לבנ"י כשנכנסו לא"י. והכלל שהקב"ה נתן לבנ"י ב' אלו הדברים תורה הקדושה שמלמדת לאדם דעת איך לצאת מחומר הגוף והגשמיות. וא"י ובהמ"ק היא לקרב הגשמיות וחומר הגוף ג"כ אל הקדושה להיות חיבור הנשמה והגוף ביחד. כמ"ש כי תבאו ונטעתם כו' וזה תיקון הגוף הי' חסר להם קודם ביאת הארץ. וכן עתה בגלות שהשאיר לנו הקב"ה התורה הקדושה. ובהמ"ק אין לנו. לכן א"א להתקיים בקדושה רק כפי ביטול הגוף לצאת מהגשמיות ע"י הדעת מהתורה ותיקון הגוף הוא בגלות כנ"ל. ועל ב' אלו הבחי' מבקשין שיבנה בהמ"ק כו' ותן חלקינו בתורתך. והם ב' האותות שצריך להיות בכל איש ישראל ברית מילה ותפילין ובש"ק מילה ושבת כמ"ש חז"ל. והם ב' ענינים הנ"ל והם תורה שבכתב ושבע"פ. ושבת הוא בחי' א"י ובהמ"ק ויש בו תיקון הגוף. לכן יכולין לקבל בחי' נשמה יתירה והיא הארת הנשמה בגוף כנ"ל:

שפת אמת, דברים, כי תבוא ה׳:ד׳

אא"ז מו"ר ז"ל הגיד בשם הרה"ק מפרשיסחא ז"ל על הפסוק ולא נתן ה' לכם לב לדעת כו' עד היום הזה. כי כל הניסים ונפלאות שעשה עמהם הש"י. מ"מ הואיל והי' שלא ע"פ הטבע הי' רק לשעה. אבל אחר שגמר להם כל התורה ונעשה מכל ההתנהגות תורה נעשה מזה בנין קבוע לדורות עכ"ד ז"ל. והוא ענין היום הזה היינו התלבשות כל ההארות במעשים טובים שמכל מעשיהם נעשה תורה. והוא באמת עיקר הזכות הגדול לבנ"י בקבלת התורה כי התורה אין לה שיעור כמאמר ונעלמה מעיני כל חי. רק שבנ"י זכו להלביש התורה שמכל מעשיהם נעשה לבוש לאור התורה בתורה ומצות שבתורה זו שלפנינו. והבן. וזה י"ל ג"כ ה' האמרת היום פי' שנעשה מעשרה מאמרות תורה שלימה כמ"ש במ"א ענין ע"מ וע' הדברות:

שם משמואל, כי תבוא א׳:ח׳

ולא נתן ד' לכם לב לדעת, להבין מה חטאם בזה ומה מוכיחם, אך האמת שבשמים אין מקמצים כלל וברצונו יתב"ש להשפיע תמיד כל טוב, אך המניעה היא מצד המקבלים שאינם ראוים לקבל ועומדום מרחוק, אך באם האדם יש לו תשוקה רבה להתקרב להשי"ת, ממילא נמשך ונתקרב למקום ששם תשוקתו, וכמו שאמר כ"ק אאמו"ר זצוקללה"ה על הש"ס עירובין (מ"ט:) הי' מכיר אילן או גדר ואמר שביתתי בעיקרו קנה שם שביתה, ואמר הטעם כי במקום שרצונו וחשקו להיות שם הוא, וע"כ אם יש לו תשוקה להשי"ת באמת, יכול להשיג אף דברים שגבוהים ממנו וממדרגתו, וז"ש ולא נתן כו', שאם הי' להם רצון ותשוקה הי' נותנין להם משמים, א"כ הי' החסרון מצדם, וזהו הענין שבשבת בנקל לשוב בתשובה כמ"ש שבת בו תשוב, דהנה באמת האדם שחטא ונעקר מכלל ישראל איך יכול לבוא לתשובה כי הוא רחוק מאוד, אך מחמת הרצון וחשק האדם לשוב לשורשו כמקדם, עי"ז הוא יכול לבוא באמת לתשובה כנ"ל, אך לזה הרצון ג"כ קשה מאוד לבוא מאחר שעדיין עומד מבחוץ מאין יבוא לו הרצון, אך בשבת שהיא עת רצון ובפרט במנחה שהיא רעוא דרעוין ונפתח רצון העליון למעלה וכמים פא"פ, כמו כן נפתח אצל האדם רצון ותשוקה לבוראו ע"כ שבת היא זמן תשובה:

אדמו״ר הזקן, כי תבוא, ד׳

ויקרא משה אל כל ישראל ויאמר אליהם אתם ראיתם כו׳ המסות הגדולות אשר ראו עיניך כו׳ ולא נתן ה׳ לכם לב לדעת ועינים לראות וגו׳. והוא תמוה דמתחלה אמר אתם ראיתם כו׳ ואח״כ אמר ולא נתן כו׳ ועינים לראות וכו׳. ולהבין זה הנה כתיב ויטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה׳ אל עולם (נזכר ברבות וירא ס״פ נ״ד ויגש פצ״ד זח״א ק״ב ב׳ ח״ג כ״ב ב׳ נ״ב ב׳). דהנה כתיב רם על כל כו׳ מי לא יראך וגו׳ (ירמיה סי׳ יו״ד) דגם עובדי כוכבים קרו ליה אלקא דאלקיא כמ״ש ממזרח שמש עד מבואו גדול שמי וגו׳. אך הם בבחינת פירוד להיות בחינת יש ודבר בפני עצמו ואברהם הנה היה עומד וצוח בשם ה׳ אל עולם. פי׳ שהשם הוי׳ הוא אל עולם כולא חד ולא אל העולם שהעולם הוא יש ודבר בפ״ע והוא המחיה אותם אינו כן אלא כמו ששמו של אדם אינו מעצמיות האדם אלא שהחיות שלו מלובש באותיות שמו שהרי אנו רואים שכשקורין אותו בשמו הוא מתעורר כמו כן שם הוי׳ ב״ה הוא מתלבש תוך כ״ע והם רק לבושים וטפלים אליו ית׳ וכולא חד ממש.

וזהו אל עולם כמ״ש ביום ההוא יהיה ה׳ אחד ושמו אחד יהי״ה ב׳ פעמים י״ה שלא יהיה בבחינת ו״ה כי הוא״ו הוא בחינת המשכה שיוכל להשתלשל למטה עד שיוכל להיות יש ודבר בפ״ע אלא שיהיה הכל בחינת י״ה למטה כמו למעלה ועיין בלק״ת בזכריה על פסוק זה ומ״ש מזה בביאור ע״פ והיה מספר בני ישראל ומ״ש סד״ה ששים המה מלכות גבי תמתי אך הנה כתיב ונרגן מפריד אלוף (במשלי סי׳ י״ו כ״ח) ועיין זח״ג (י״ו א׳) וברבות בראשית רפ״כ לתאוה יבקש נפרד שכשאדם משים רצונותיו בתענוגי העולם או בנצחונות ומדות רעות ח״ו הוא בחינת נפרד שלא יוכל להיות בבחי׳ ה׳ אחד ושמו אחד הנ״ל.

והנה כתיב יאר פניו אתנו סלה. פי׳ בחי׳ הארת פנים הוא כמשל אדם הנותן לאוהבו האמיתי איזה דבר הוא נותן בעין יפה ורצון הטוב וצהבו פניו מרוב אורה ושמחה. משא״כ לשונאו נותן כמאן דשדי בתר כתפוי בע״כ.

וזהו יאר ה׳ פניו אליך שישפיע החיות מבחינת הארת פנים הנ״ל משא״כ גבי כו׳. אך הארת פנים הנ״ל הוא אתנו דוקא פי׳ כשאנחנו ג״כ בבחי׳ הארת פנים כמ״ש כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם כו׳. פי׳ האדם התחתון הוא כנ״י כמ״ש ואתנה צאני צאן מרעיתי אדם אתם. אתם קרוים אדם כו׳ לאדם פי׳ לאדם העליון שעל דמות הכסא כו׳.

ובחי׳ הארת פנים אצל ישראל הוא כמ״ש ישמח ישראל בעושיו כמו שהוא ית׳ שש ושמח בנו כמ״ש ומשמחתך ששמחת בו קראת כו׳. והיא חדות ה׳ מגדולתו שאין חקר. כמשל האדם שצהבו פניו מרוב אורה ושמחה כשרואה את אוהב ו האמיתי בבחי׳ הארת פנים הנ״ל ושוכח לגמרי על צערו ויגונו שיש לו מחמת השמחה ותענוג מראות פני אוהבו. כך כשיזכור האדם על ה׳ שהוא אוהבו האמיתי בבחינת הארת פנים הנ״ל ויתבונן בגדולתו אשר ממלא כ״ע וסובב כ״ע וכולא קמיה כלא חשיב ישכח ע״ע לגמרי אפילו יש לו צער ממילי דעלמא כו׳ וישכח הצער מפני השמחה בה׳ כו׳. כמ״ש מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ לבטל כל חפץ ותשוקה זולת התשוקה בה׳ אחד.

והנה זמן התעוררות הארת פנים הנ״ל הוא בר״ה יושב על כסא רחמים ואז כתיב שמאלו תחת לראשי התחלת התקרבות עד שביוה״כ ושמחת תורה הוא וימינו תחבקני כו׳ ובעשי״ת צריך האדם להתבושש מפני ה׳ אשר הוא יתברך מקרב אותנו בבחי׳ הארת פנים הנ״ל ואנחנו בתכלית הריחוק ממנו מפני עונות המבדילין כמ״ש בושתי ונכלמתי להרים אלהי פני אליך וכמ״ש בזהר ס״פ בחקתי ע״פ ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם. לכלתם כתיב למשל ככלה שהיא בשוקא דבורסקי ומחמת עוצם אהבתו אליה דמי ליה כשוקא דרוכלין בריחין טבין וזהו שאנו מבקשים מחל לנו שלא יריח ריח הרע שבבורסקי דהיינו ע״י שיזרוק עלינו מים טהורים להרחיץ את הריח הרע שבבורסקי וכו׳.

וענין מים טהורים הם י״ג מדה״ר י״ג נהרי דאפרסמונא דכיא והם נמשכים ממקום הנקרא טמירא דכל טמירין רעוא דכל רעוין פי׳ למשל מקור המעין שאינו נראה ונגלה רק נהרות הנמשכות ממנו הם הנראים. כך הוא ית׳ נקרא טמירא דכל טמירין שהי״ג מדות הרחמים הם נמשכים ממנו. ולכן נקרא יושב על כסא רחמים שהוא רעוא דכל רעוין.

והנה בחי׳ זו רעוא דכל רעוין ישנו אצל כל או״א מישראל והוא בחי׳ נקודת הלב שלמעלה מן הדעת והיא נקראת יחידה. וזהו שכתוב מיד כלב יחידתי להוציא בחי׳ חפצו ורצונו מעניני זה העול׳ ולדבק בדביקה וחשיקה רצון של כל הרצונות לה׳ אחד לבדו.

ובשופר הוא מעורר בחי׳ זו שהיתה בבחי׳ שינה שישנו אצל כל אחד ואחד מישראל. וע״י בחי׳ זו נמשך בכל יום מעשי״ת בחי׳ י״ג מדות הרחמים שהם נהרות הנ״ל שנמשכים ממקורם הנ״ל וד״ל ונקראים מים טהורים שמרחיצים את הריח הרע וכו׳ שופר מאריך אריכא דאנפין דרך כלל ובדרך פרט בכל יום מעשי״ת חוזר פנים בפנים אחד מן י״ס שבאדם שהם חב״ד ומדותיו.

והנה ארז״ל דרשו ה׳ בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב אלו עשרה ימים שבין ר״ה ליוהכ״פ. פי׳ בהיותו קרוב כשהוא בבחי׳ הארת פנים הנ״ל אתערותא דלעילא שמאלו תחת לראשי כנ״ל ואז בנקל יכול להיות אתערותא דלתתא כמ״ש כאן ליחיד פי׳ בחי׳ יחידה הנ״ל. והנה בזמן ההוא מקבלים כל ניצוצות מישראל בחי׳ דחילו ורחימו מלמעלה (עזח״ג רי״ד ב׳) והוא בחי׳ דחילו ורחימו עליונים מאד שאי אפשר להשיג ע״י אתעדל״ת. וכמ״ש לב טהור ברא לי אלקים בחי׳ בר לבב לא יוכל להיות אצל בחי׳ נברא מצד עצמו באתערותא דילי׳ כ״א מתנה שנותנים לו מלמעלה בעת בחי׳ הארת פנים הנ״ל (ועמ״ש בד״ה כי תצא בפי׳ יהבין לי׳ ברתא דמלכא וסד״ה וידעת היום בענין והנורא) וצריך הכנה לזה ע״י עינוים וסיגופים. ולכן בעשרת ימי תשובה מתענים ולא משלימין שאין חשוב תענית אלא עינוי שלא יהיה בנפש שביעה וכרס מלאה שלא יוכל לקבל בחי׳ לב טהור כשאוכל לשובע וכרס מלאה כו׳.

וזהו שאמר אתם כו׳. פי׳ שעד הנה הייתם אתם הרואים כו׳ עא״י עתערותא דלתתא אבל ולא נתן ה׳ כו׳. פי׳ בחינת לב טהור שנותנים מלמעלה שלא יכול נברא להשיג על ידי אתערותא דיליה. וזה היה ענין המן דכתיב ויענך וירעיבך כו׳ שע״י המן ועל ידי עינויים וסיגופים זכו למעלה עליונה יותר לקבל בחי׳ לב טהור (ועמ״ש בפרשה עקב ע״פ ויאכילך את המן כו׳) וכן הוא הענין בעשרת ימי תשובה. ולכן קורים פרשה זו קודם ר״ה:

תגים