קצרים
איך להרגיש ביחס לעסקה והחטופים
משהו לגבי העיסקה.
אי אפשר להתכחש לזה
שמצד אחד זה מרגש בטרוף שיחזרו חטופים הביתה.
אנחנו כבר יותר משנה מחכים ומתפללים ומדמיינים.
ולהציל נפש אחת מישראל זה להציל עולם ומלואו.
מצד שני זה מרתיח ומתסכל לראות את חמאס נשאר בשלטון ומכתיב מה יהיה ואיך יהיה
עכשיו בלי להתייחס לשאלה מהי ההחלטה שאתם הייתם נוקטים בה
או שאתם חושבים שהיא הנכונה
כל אדם בריא בנפשו ובשכלו
צריך שיהיו בו את שני הרגשות הללו.
התרגשות ושמחה אדירה משחרור החטופים מזה
וכעס על שחרור מחבלים שיכולים עוד לחזור ולפגוע ביהודים, מזה.
ועם שני הצדדים הללו צריכים לחיות.
והדרך היחידה לחיות עם שני הצדדים הללו בתוכי ומחוצה לי
היא לא לבטל או לזלזל באחד מהם.
על זה כותב הזהר
"חדוה תקיעא בלבאי מסטרא דא,
ובכיה תקיעא בלבאי מסטרא דא"
שמחה תקועה בליבי מצד זה
ועצב תקוע בליבי מצד זה.
והם אינם דוחים או מבטלים זה את זה.