תפסיק לרחם על עצמך

הרבה פעמים אנשים תקועים במקום
בגלל שהם יותר מדי מחבקים את הקולות הלא נכונים שבתוכם
ואז הם מצדיקים אותם
ואפילו מכנים אותם בחביבות הילד הקטן שבתוכי
הילד שהוא עדיין פגוע, וכועס, או עמוס, או מחכה לתשומת לב.
וככה אי אפשר להתקדם מהסיבה הפשוטה
כי זה שוב לברוח מההתמודדות
ושוב למצוא תירוצים והצדקות
ללמה אני כועס, או למה אני ממורמר או מדוכדך, או מרצה.
ולמה אני מתגבר על מצבי הרוח שלי.
והאמת היא שהצד הזה שבי הוא לא ילד ולא חביב
אלא זהו מבוגר אגוצנטרי, שעסוק בעצמו,
ולכן קוראים לו בספרות סטרא אחרא, או יצר הרע, או מלך זקן וכסיל,
בגלל שהוא אלוף בלשטות בי ולגרום לי להתייחס אליו כמו אל איזה ילד שזקוק לחיבוק ורחמים.
ומה שהקולות האלה שבי באמת צריכים הוא שאתייחס אליהם בהרבה פחות סלחנות,
ואתן להם הרבה פחות מקום ולגיטימציה.
אחרת, אני לא אצליח להיפטר מהם.