להשתחרר ממה שעושה לנו רע

כולנו יודעים שסיגריות מזיקות לבריאות. כך כתוב על כל קופסת סיגריות.
אז למה יש שממשיכים לעשן?
אנחנו יודעים שמחשבות על קטסטרופות עתידיות, אישיות או קולקטיביות, יגרמו לנו לחרדות.
אז למה אנחנו מתירים למחשבות הללו להישאר בראשנו?
למה אנחנו מפתחים יחסי תלות שגורמים לנו לאבד ביטחון?
למה אנחנו מתקשים להיגמל מהתמכרויות שפוגעות בנו?
למה אנחנו נשארים בקשרים מזיקים ופוגעניים? מה מונע מאיתנו מלנתק מגע?
כל השאלות הללו ורבות אחרות הדומות להן, נוגעות לשאלה יסודית בחיים האנושיים: למה יש לנו משיכה למה שעושה לנו רע ולמה אנחנו מתקשים להשתחרר מהרע.
הרי אם משהו הוא רע, וברור לנו שהוא רע, שהוא פוגע בנו או מזיק לנו,
המסקנה הראשונה היא שצריכים להתנתק ממנו.
האדם הוא יצור שכלי ותועלתני. הוא לא אמור לרצות בדברים העושים לו רע. אז מה בכל זאת מעכב אותנו במקרים רבים, מלהשתחרר מהרע.

אין רע שאין בו טוב
רבים מנסים לענות על שאלה זו. יש הטוענים שהמשיכה לרע היא תוצאה של השפעות פסיכולוגיות מהילדות. אחרים מצביעים על נורמות חברתיות. יש כאלה המדגישים היבטים ביולוגיים.
ספר הזוהר מציע תשובה אחרת לשאלה כיצד ייתכן שאנחנו יודעים שמשהו הוא רע לנו, ועדיין נמשכים אליו, תלויים בו ולא נפטרים ממנו.
הסיבה היא שאין רע שאין בו הארה של טוב, שאין בו גרעין של קדושה. הרע והטוב לא נפרדים. הם מעורבבים זה בזה.
כך בלשון הזוהר:

דְּהָא לֵית סִטְרָא אַחֲרָא, דְּלֵית בֵּיהּ נְהִירוּ דָּקִיק זְעֵיר מִסִּטְרָא דִּקְדוּשָּׁה… דְּבִסְגִיאוּת תַּבְנָא, אִית חַד גַּרְעִינָא דְּחִטִּין.
תרגום: אין סטרא אחרא שאין בה הארה דקה וקטנה מצד הקדושה… שבהרבה תבן יש גרעין אחד של חטה.

התפיסה שבין הרע לטוב אין קו מפריד, ושהם קשורים וכוללים האחד את השני, שופכת אור על מעשים לא רציונליים. היא מסבירה למה לעתים האדם פועל בניגוד לאינטרס שלו ובניגוד למה שעושה לו טוב. היא מסבירה גם למה אנחנו נוטים ״לבעוט בדלי״, לפגוע בעצמנו או להרוס לעצמנו.
ההסבר הוא שהטוב שברע משכנע אותנו להמשיך ו״לצרוך״ את הרע. מעט הטוב, ההארה של הקדושה, הם כוח המשיכה הטמון בתוך הרע וגורם לנו לא לוותר עליו בקלות.

הכהן של היצר
מהו אותו כוח משיכה חיובי המצוי ברע?
ספר הזוהר מסביר שיש בעולם מלך ויש כהן גדול המשמש תחתיו. המלך הוא מי ששולט בי. מי שמכתיב לי את ההתנהגות. התפקיד של הכהן הוא לקרב אל המלך. הכהן הוא איש של חסד, איש הטוב והאהבה, המלמד לאהוב את המלך.
אלא שאין לנו רק מלך וכוהן אחד. ״זה לעומת זה עשה אלוקים״. יש לנו מלך וכוהן המושכים אותנו לצד הטוב, החיבור האחדות והקדושה. ויש מלך וכהן של הצד האחר, או בפירוש המילולי ״סטרא אחרא״. המלך והכהן האלה מושכים אותנו לפירוד ולהרגשת עצמנו.
מי שמסמל את המלך של הסטרא אחרא הוא פרעה. ומי שמסמל את הכהן של הסטרא אחרא הוא יתרו, כהן מדיין, חותן משה.
התפקיד של הכהן בסטרא אחרא הוא לשכנע אותי למה הפרוד, השלילה, הרע, הוא בעצם טוב עבורי. למה אגוצנטריות משרתת אותי, ולמה התמכרות עושה לי טוב. הכהן של הצד האחר מבליט ומחזק את הטוב שברע במקום להפריד את הטוב מהרע ולדחות את הרע. הוא משכנע אותי שבכעס או בחרדה או בדיכאון יש איזושהי מעלה או תענוג, ושבקשר המזיק יש יתרון.
למשל, הוא מדגיש שהיתרון שבהתמכרות הוא התענוג, השחרור, היכולת להתנתק מהכאן ועכשיו, מטרדות היומיום.
המעלה שביחסי תלות היא שאני חוסך מעצמי את המאמץ ותולה את הקשיים וההצלחות במישהו אחר, או שאני מפיק ביטחון מעצם ההישענות על מישהו אחר.
דוגמה שלישית היא שאני מתיר למחשבות חרדתיות אודות העתיד להישאר בתוכי כי אני חושב שעצם החיבוק של המחשבות האלה יעזור לי עם ההתמודדות. אם אני משחרר אותן, אני משחרר את השליטה שלי בעתיד.
כלומר התלות, הרגש השלילי, ההתמכרות, הרע – הם המלך של הסטרא אחרא השולט בי.
הכהן הגדול הוא כוח השכנוע, המנוע, נקודת הטוב והקדושה, החבויה בתוך הרוע והשלילה, שמשכנעת אותי להמשיך בכניעה למה שעושה לי רע.
ההארה הקטנה הזאת של הקדושה והטוב בתוך הרע היא אמיתית, והיא באמת מושכת ומשכנעת, ובגללה אני מתקשה לחסום את הרע באופן מוחלט ולהתחבר לטוב. לכן אני נאלץ לשלם את המחיר הכבד שגובה ממני ההתמכרות או התלות או המשיכה למה שעושה לי רע.

כך מתוארים המלך והכהן הגדול בלשון הזוהר:

תָּא חֲזֵי, בְּרָזָא דִּקְדוּשָּׁה אִיהוּ מֶלֶךְ, וְכֹהֵן וּמְשַׁמֵּשׁ תְּחוֹתֵיה…
תרגום: בוא וראה, בסוד הקדושה יש מלך, וכהן המשמש תחתיו.
בְּסִטְרָא אַחֲרָא, דְּלָאו אִיהוּ סִטְרָא דִּקְדוּשָׁה, אִית רָזָא דְּאִיהוּ מֶלֶךְ, וְהָא אוֹקִימְנָא דְּאִקְרֵי (קהלת ד׳:י״ג) מֶלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל, וּתְחוֹתֵיהּ אִית כֹּהֵן אוֹן…
תרגום: בסטרא אחרא, שאינה צד הקדושה, יש סוד שהוא מלך. וכך העמדנו, שנקרא מלך זקן וכסיל. שהוא יצר הרע, ותחתיו יש, כהן און.

להחליף מלך
העובדה שאין סטרא אחרא שאין בה הארה של קדושה מלמדת גם מה צריך לעשות כדי להיחלץ מהרע, כדי להשתחרר מתלות, וכדי להפסיק התמכרות.
המשימה העיקרית והקשה של האדם היא לברור את הרע מהטוב. כלומר לחלץ את ההארה של הקדושה מתוך הרע שבו היא נמצאת. העבודה הזאת נקראת גם עבודת הברורים.
במילים פשוטות יותר עבודת הברורים היא להפקיע את התירוץ המשכנע, את ההיבט הטוב מתוך הרע, כך שהרע ייתפס כרע, יורגש כרע ולכן לא נרצה לצרוך אותו יותר. ואילו את הטוב ניתן יהיה לשייך לדבר אחר.
כך למשל כל מחשבה שמעוררת חרדה מוזנת כאמור, על ידי תפיסה לפיה אם אני לא אמשיך לחשוב את המחשבות האלה לגבי העתיד, אני אאבד שליטה על המציאות. הגרעין הטוב הוא שבאמת צריך ללמוד לשחרר שליטה, ואז אין מקום למחשבות חרדתיות או טרדות מפני העתיד.
טוב אחר שבגללו אני לא יכול להתנתק מהרע הוא התענוג שנמצא בתוך ההתמכרות שהיא כה מזיקה לי. מטרת עבודת הברורים היא לפרק את התענוג, למנוע אותו מההתמכרות ולגלות אותו בהיבטים אחרים בחיים.
דוגמא שלישית היא תלות שיש לי בקשר מזיק. הכוח הטוב שמשאיר אותי בקשר הוא הביטחון המדומה שאני מקבל ממנו. גם כאן צריך לנתק את תפיסת הביטחון המדומה, ולבנות ביטחון עצמי וערך עצמי גבוה יותר.

איך
ישנן שתי דרכים לבצע את עבודת הבירורים מסביר הזוהר, כשלפעמים צריך להשתמש בשתיהן.
האחת היא להכות במלך של הסטרא אחרא, בפרעה, עד שייכנע, כפי שפרעה נכנע מעשר המכות. ההכאה משמעותה לומר לעצמי בצורה נוקבת ובבהירות כמה הרע פוגע בי וכמה התלות או ההתמכרות מזיקים לי.
הדרך השנייה היא לחלץ את הטוב מהרע. שהכהן, שמסמל יתרו, כהן מדיין, חותן משה, יודה שהחסד שלו, הטוב שהוא מביא, משך לכיוונים שליליים ולא נכונים. התוצאה המבוקשת היא שהוא יפסיק ליצור עבורי תירוצים והצדקות שמחברים אותי לרע.

כך בלשון הזוהר:

רָזָא דְּמִלָּה, בְּשַׁעֲתָא דְּהַאי מֶלֶךְ וְהַאי כֹּהֵן אִתְכַּפְיָין, וְאִתְּבָּרוּ, כְּדֵין כָּל סִטְרִין אַחֲרָנִין אִתְכַּפְיָין, וְאוֹדָן לֵיהּ לְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, כְּדֵין קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא שָׁלִיט בִּלְחוֹדוֹי עֵילָּא וְתַתָּא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר, (ישעיהו ב׳:י״א) וְנִשְׂגַּב יְיָ' לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא.
כְּגַוְונָא דָּא, וְרָזָא דָּא מַמָּשׁ, עָבַד קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּאַרְעָא, דְּתָבַר מֶלֶךְ זָקֵן וּכְסִיל, וְדָא הוּא פַּרְעֹה, בְּשַׁעֲתָא דְּאָתָא מֹשֶׁה לְפַרְעֹה, וְאָמַר, (שמות ה׳:ג׳) אֱלהֵי הָעִבְרִים נִקְרָא עָלֵינוּ, פָּתַח וְאָמַר, לֹא יָדַעְתִּי אֶת יְיָ', וּבָעָא קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא דְּיִתְיָקַּר שְׁמֵיהּ בְּאַרְעָא, כְּמָה דְּאִיהוּ יַקִּירָא לְעֵילָּא. כֵּיוָן דְּאַלְקֵי לֵיהּ וּלְעַמֵּיהּ, אָתָא וְאוֹדֵי לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא.
וּלְבָתַר אִתְּבַר וְאִתְכַּפְיָיא הַהוּא כֹּהֵן אוֹן, יִתְרוֹ, דִּמְשַׁמֵּשׁ תְּחוֹתֵיהּ, עַד דְּאָתָא וְאוֹדֵי לֵיהּ לְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וְאָמַר בָּרוּךְ יְיָ' אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם וְגוֹ', עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָּדוֹל יְיָ' וְגוֹ', וְדָא הוּא כֹּהֵן אוֹן, סִטְרָא אַחֲרָא, דְּאִיהוּ סְטָר שְׂמָאלָא.

תרגום: סוד הדבר, בשעה שמלך הזה וכהן הזה, דס"א, נכנעים ונשברים, אז כל צדדים האחרים נכנעים ומודים לו להקב"ה, אז הקב"ה מושל לבדו למעלה ולמטה. כש"א, ונשגב ה' לבדו ביום ההוא.
כעין זה וסוד הזה ממש, עשה הקב"ה בארץ, ששבר מלך זקן וכסיל, וזהו פרעה. בשעה שבא משה לפרעה, ואמר, אלקי העברים נקרא עלינו, פתח ואמר, לא ידעתי את ה'. ורצה הקב"ה שיתיקר שמו בארץ כמו שהוא יקר למעלה, והכה אותו עשר מכות, כיון שהכה אותו ואת עמו, בא והודה להקב"ה.
ואח"כ נשבר ונכנע כהן האון ההוא, יתרו, שמשמש תחתיו עד שבא והודה להקב"ה, ואמר, ברוך ה' אשר הציל אתכם וגו' עתה ידעתי כי גדול ה' וגו'. וזה הוא כהן און, צד אחר, שהוא צד שמאל.

רק כשיתרו מודה ומבחין מהי עבודה זרה ומה לא, אפשר להתחיל את מעמד מתן תורה. ההודאה של יתרו היא התנאי למתן תורה. רק כשהאדם מברר את הטוב מהרע, הוא משחרר את נפשו מתלות, דבק בטוב ובאינסופי ומסוגל עתה לצעוד לעבר המעמד הנשגב של מתן תורה. מעמד שאליו הוא צריך להגיע משוחרר מהרע כדי לגלות חיים עמוקים ופנימיים יותר, שיש בהם אפשרות לקדש את החומר ואת הארציות.
הצמיחה הזאת של האדם הבורר את הטוב מהרע, יוצא ממצרים, מהמיצרים הפרטיים שלו, לעבר מתן תורה, היא לא עונש או טעות במבנה הבריאה, אלא היא התכלית האמיתית של האדם בעולם.