התמודדות עם קשיים ומשבריםרשימות קריאה

ניסיונות

מאות בשנים סיפורה היה עמום ולא מוכר, אך בשנים האחרונות היא הפכה למפורסמת. אפילו סרט הופק על רקע סיפורה. נפוץ שכשמבקשים להוכיח כי "אין אפוטרופוס לעריות"[1], ובכוח היצר לקלקל אפילו את גדולי המלומדים והצדיקים, מביאים את 'מעשה ברוריה' כדוגמה[2]. 'מעשה ברוריה' הפך בזמנים בהם כל זוג שלישי מתגרש, לא לדברי תוכחה על-ידי אחד מבני הזוג כי אם למתן לגיטימציה לחולשה האנושית. 'תראו את ברוריה. אם היא נפלה, אז כל אחד או אחת יכולים ליפול'[3].

ברוריה, אשתו של רבי מאיר ובתו של רבי חנינא בן תרדיון, משמשת בהיסטוריה היהודית כדוגמה ומופת ללמדנות ובקיאות נשית בכל חדרי התורה[4]. היא הייתה כה בקיאה עד שעמדה בדרגת התנאים ושימשה כמדריכה לתלמידי חכמים.

הניסיון הקשה מכולם. עקדת יצחק במכחולו של קאראבג'ו (מי רוצה לאתר את הסטיות מתיאורי המדרשים). המעלה של עמידה בניסיון אצל אברהם נמדדת במידת המהירות והשמחה שפנה להגשים את הדרישה האלוקית. זריזות שיכולה לנבוע רק מראיית השוויון בהמצאות הבורא בבריאה

מהו 'מעשה ברוריה'? רש"י לכאורה מסביר כי ברוריה הייתה מלאת ביטחון בעצמה. בעלה, ר' מאיר המלומד בניסים, לא היה שבע רצון מכך, וביקש להעמיד אותה בניסיון. הוא שלח אחד מתלמידיו לפתותה, כנראה על מנת להוכיח לה שבהעדר סייגים, כל אחד יכול ליפול בעצת היצר. כמו רצה לומר כי העמידה בניסיון מתחילה עוד הרבה לפני שזה נפגש עם האדם. בסופו הטראגי של הסיפור, ברוריה הצדקנית, שהייתה לומדת שלוש מאות הלכות ביום אחד, מתפתה לזרועות תלמידו של רבי מאיר, ולאחר מעשה חונקת את עצמה. כתוצאה מההתפתחות רבי מאיר מזועזע ומגלה עצמו לבבל[5].

כיצד ייתכן שר' מאיר, מגדולי התנאים בדור הרביעי, יורה לתלמידו לנאוף עם אשת איש? וכיצד ייתכן, ולו מההיבט המוסרי, שיסכים להציב מכשול שכזה בפני אשתו? וגם אם לא התכוון שהאירועים יתגלגלו כפי שמסופר, כיצד הסכים שתלמידו יהרהר בהרהורי עברה?

עד כמה שישמע לנו מופרך שאחד מגדולי התנאים בדור הרביעי, יציב מכשול שכזה בפני אשתו, ושאשה מלומדת ורצינית שכזו תתפתה, העיתונות המודרנית מוכיחה לנו כי מקרים מוזרים אף יותר מתרחשים במציאות. איך לומר, כבר שמענו על ניסיונות דומים שנפלו בהם גדולים וחכמים. ספר התניא גם מלמד אותנו שהמאבק בין הכוחות הפנימיים הוא חלק ממבנה הנפש של כמעט כל אדם, ולכן כשאיש חשוב ומפורסם נופל, אין להתפעל מכך. הזרעים הנפשיים שגררו את נפילתו היו טמונים בו מאז ומעולם ואין סיבה להניח שגדולתו תבטלם.

מכאן, סיפורה של ברוריה יכול ללמד אותנו כמה דברים על הניסיונות שאנחנו עוברים בחיינו.

סוגי ניסיונות

כל אדם עובר בחייו קשיים וניסיונות. אין חיים ללא ניסיונות. אדרבא, במידה רבה מי שנולד לחיי עושר, ניסיונותיו, לפחות במובן הנפשי, קשים עוד יותר ממי שנולד לחיי עוני. בהכללה, ישנם שני סוגי אתגרים עמם אנחנו נאלצים להתמודד. אתגרים חיצוניים ו'אמיתיים', שההתמודדות עמם היא חלק מעבודת הבירורים, מעבודת ההבדלה בין הטוב לרע[6] באמצעות כוחות השכל, ההבנה וההשגה, ואתגרים פנימיים, שהסערה האמיתית שהם מעוררים מתרגשת בתוכו של האדם פנימה. כמובן שאין בין הסוגים הללו קו תיחום ברור, והחלוקה היא בחלקה מתודית, אולם בכל זאת הניסיונות הפנימיים שונים מאלה החיצוניים בכמה מובנים[7].

בניסיון מהסוג הראשון ההתמודדות היא עם המציאות החיצונית, עם הדבר שצריכים לברר. בניסיון מהסוג השני הניסיון הוא עם עצמי. הניסיונות מהסוג השני הם מעין היקלעות לסיטואציה שבה הניצוץ האלוקי מוסתר ונעלם היטב. הניסיון מהסוג השני הוא איננו דבר מסוים, התרחשות מצד עצמה, כי אם רק בחינה של האדם, אירוע שהוא צריך להימנע ממנו או לפעול ביחס אליו במובן הפנימי. הניסיון אינו קושי חיצוני כי אם בחינה פנימית.

מוגבלות כוח השכל

תחשבו על כל אותן דמויות שחייהן נהרסו בגלל עצת היצר. הניסיון שעמד מולם הוא האם לנצח את היצר או שמא לתת לו דרור. הבחירה השנייה יכולה לשנות חיים ברגע אחד ולגרור את האדם לתהומות. אולם באם עומדים בניסיון, המציאות לא ניזוקה כלפי חוץ אך השפעת העמידה בניסיון ניכרת כלפי פנים. כלומר בעוד אי עמידה בניסיון עשויה לגרור עמה השלכות קשות, עמידה בניסיון עשויה לרומם את האדם מבחינה רוחנית. ניסיון הוא גם מלשון נס והרמה. על-ידי העמידה בניסיון מתעלה האדם למדרגה נעלית יותר[8]. הוא מנוסה יותר ובעל כלים להתמודדות הבאה. ומהיבט נוסף העמידה בניסיון היא כמו נס, מעין ניצול העולם הגשמי כדי להוריד אור חדש וייחודי, המגלה את הבורא בעולם.

מסירות נפש

 

בעוד עבודת הבירורים תלויה בכושר השכלי, העמידה בניסיון דורשת התבוננות פנימית, במהות העמוקה ביותר של האדם. הכישורים השכליים אינם הכלי המתאים לעמידה בניסיון. הכלי המתאים הוא היכולת להתקשר עם נקודה עצמית עמוקה, שבמסגרתה מתגלה נקודת העצם, נקודת מסירות הנפש[9].

כדי להתמודד עם ניסיונות יש צורך לחשוף את את כוח מסירות הנפש שבאדם. את הנכונות למסור את כל הכוחות, למעלה מטעם ודעת. ברוריה, מהמלומדות בנשים, לא יכלה להתמודד עם הפיתוי באמצעות השכל. בשעת הפיתוי השכל כמו נדחק ולא ממלא תפקיד מהותי. רק נקודת מסירות נפש היא הכוח לעמוד בניסיון[10].

הניסיון של ברוריה מקצין היבטים של ניסיונות שבהם אנחנו עומדים פעמים רבות בחיינו. כשהיצר מתעורר, השכל כאמור אינו מהווה עוד חסם בפני הניסיון. ברגע שהשכל אינו יכול לשלוט עוד על הלב, הדרך היחידה לחזור ולכוון את עצמנו היא על ידי התחברות לנקודת עצמות, גילוי נקודת מסירות נפש פנימית שמקשרת אותנו למה שבזמנים בהם הניסיון אינו כה קשה,  אנחנו סבורים שהוא אמת.

לכן נאמר כי 'כי מנסה ה' אלקיכם אתכם לדעת'[11]. הניסיונות מעוררים את הדעת. ההתגברות על קשיים פנימיים מובילה לידיעת הבורא שבתוך הטבע. מאחר והניסיון מחייב התחברות לנקודה הפנימית העמוקה ביותר, הוא גם סוג של צוהר שמאיר אור רב ומאפשר התקשרות חזקה יותר עם הבורא[12].

 

[1] תוספתא כתובות א, ט; בבלי, כתובות יג, ע"ב, וראו שם שקביעה זו נאמרה כבר כמה דורות לפני ר' מאיר.
[2] 'מעשה דברוריא', עבודה זרה יח, ע"ב.
[3] הרמב"ם אפילו משתמש בלגיטימציה מעין זאת על מנת לעודד אשה סוטה להתוודות וכך להימנע משתיית מים המרים. ראו הלכות סוטה, פרק שני.
[4] פסחים סב, ב; עירובין נג סע"ב.
[5] להרחבה קראו: תעלומת 'מעשה דברוריא', הצעת פתרון, אקדמות כא (תשס"ח), 140-159.
[6] אף שגם הנסיונות הם מעבודת הבירורים שבשבילה ירדה הנשמה למטה. ראה תניא פל"ז (מח, רע"ב). ד"ה הנ"ל פר"ת ס"ג (ע' קט).
[7] הרבי מליובאוויטש, תורת מנחם ג חלק שני י"ג תמוז, ה'תשי"א, החל מעמ' 179.
[8] "כי מנסה ה' אלוקיכם אתכם גו'" (דברים יג, ד), ראו למשל: הרבי מליובאוויטש, ש"פ מטות-מסעי, מבה"ח מנחם-אב, ה'תשי"ט.
[9]. תורת מנחם ה'תשי"א, שם, עמ' 183.
[10] מאמרים מלוקטים, חלק ד, ש"פ חוקת בלק, י"ב תמוז, ה'תשל"ו, עמ' 50.
[11] פ' ראה יג, ד.
[12] ספר המאמרים ה'תרצ"ו, הנסיון.

עוד בקטגוריה זו:

2 Comments

  1. אתה לא מסביר מה הבעייתיות שהרב יהושע ירחי מוצא בניסיון של הרב הנקין לקעקע סיפור המובא אצל רש"י, ולכאורה יש מרחק גדול מאוד בין הדוגמאות שהרב יוסי וקסלשטיין לבין המעשה של ברוריה. מה עוד שהבעייתיות היא כמובן גם של ר׳ מאיר ושל תלמידו.

  2. ברשימה בגרסתה הראשונה הקטע הבא היה מצורף:
    "סיפור שהשתרבב

    הרב איתם הנקין התאמץ להפריך את היתכנות הסיפור וייחוסו לרש"י. הוא שואל כיצד ייתכן שר' מאיר, מגדולי התנאים בדור הרביעי, יורה לתלמידו לנאוף עם אשת איש; וכיצד ייתכן, ולו מההיבט המוסרי, שיסכים להציב מכשול שכזה בפני אשתו, וגם אם לא התכוון שהאירועים יתגלגלו כפי שמסופר, כיצד הסכים שתלמידו יהרהר בהרהורי עברה. בעקבות סוגיות אלה ואחרות מציע הרב הנקין הסבר חלופי, לפיו מדובר בסיפור שהשתרבב בטעות, בשל טעות מעתיקים. לצורך כך הוא מעיד על ריכוז חריג של פרטים תמוהים בסיפור המתנגשים עם מקורות אחרים, ומצביע על שתיקתם של בעלי התוספות, ברובם ממשיכי דרכו של רש"י, ביחס לפרשה שרש"י היה הראשון להציגה. שתיקה המעידה כי הסיפור לא היה מוכר לבני דורם ולכן לא נכתבה על ידי רש"י, אלא רק מאוחר יותר שובצה בכתביו[5].

    סדרת הטיעונים ששוזר הרב הנקין נשמעת בהחלט מתקבלת על הדעת, הרבה יותר מהסיפור עצמו. יחד עם זאת, כדרכם של מיתוסים, בכמה היבטים עבור הקהל הרחב אין זה באמת משנה באם האירועים התרחשו במציאות ובאם לאו. עד כמה שישמע לנו מופרך שאחד מגדולי התנאים בדור הרביעי, יציב מכשול שכזה בפני אשתו, ושאשה מלומדת ורצינית שכזו תתפתה, העיתונות המודרנית מוכיחה לנו כי מקרים מוזרים אף יותר מתרחשים במציאות. איך לומר, כבר שמענו על ניסיונות דומים שנפלו בהם גדולים וחכמים.

    ספר התניא גם מלמד אותנו שהמאבק בין הכוחות הפנימיים הוא חלק ממבנה הנפש של כמעט כל אדם, ולכן כשאיש חשוב ומפורסם נופל, אין להתפעל מכך. הזרעים הנפשיים שגררו את נפילתו היו טמונים בו מאז ומעולם ואין סיבה להניח שגדולתו תבטלם.

    לכן גם אם הסיפור אינו אמיתי, הוא יכול ללמד אותנו כמה דברים על הניסיונות שאנחנו עוברים בחיינו".
    עד כאן.
    אולם הרב יהושע ירחי הפנה את תשומת לבי לבעייתיות בניסיון של הרב הנקין לקעקע סיפור המובא אצל רש"י.
    הרב יוסי וקסלשטיין מחדרה הוסיף עוד כמה דוגמאות המאששות דווקא את היתכנות הסיפור המובא רק על-ידי רש"י, והנה הן לפניכם:
    "…ועיין בספר "רבותינו" שמבאר שם ב"עיונים" שר"מ היה בטוח שאשתו תודה לו שנשים דעתן קלה ולא תתפתה בפועל, ומביא שם ראיות ממדרשים דומים. להעיר, שלמרות שדברי רש"י אינם צריכים ראיה אבל סיפור זה מתאים עם סיפורים נוספים שמוזכרים בגמ' במפורש כמו בעירובין (נג ב): ר' יוסי הגלילי היה מהלך בדרך, מצאה לברוריה, אמר לה: באיזו דרך נלך ללוד? אמרה לו: גלילי שוטה, לא כך אמרו חכמים: אל תרבה שיחה עם האשה, היה לך לומר: באיזה ללוד. או סיפור נוסף: ברוריה מצאתו לתלמיד אחד שהיה שונה בלחש. בעטה בו, אמרה לו: לא כך כתוב: "ערוכה בכל ושמורה" – אם ערוכה ברמ"ח אברים שלך – משתמרת, ואם לאו – אינה משתמרת.

    ישנם סיפורים נוספים שאינם מופיעים בגמרא אלא המקור שלהם הוא רק ברש"י, כמו ברש"י בתענית (ח א) וז"ל: מחולדה ובור – שהמיתו שני בני אדם מצוי הוא באגדה מעשה בבחור אחד שנתן אמונתו לריבה אחת שישאנה אמרה מי מעיד והיה שם בור אחד וחולדה אמר הבחור בור וחולדה עדים בדבר לימים עבר על אמונתו ונשא אחרת והוליד שני בנים אחד נפל לבור ומת וא' נשכתו חולדה ומת אמרה לו אשתו מה מעשה הוא זה שבנינו מתים במיתה משונה ואמר לה כך וכך היה המעשה.

    וסיפור נוסף ידוע שרש"י הוא המקור היחיד לו נמצא בסנהדרין (מד ב) עם רבי שמעון בן שטח ו80 המכשפות שגרמו בסופו של דבר שר' שמעון בן שטח יוציא להורג את בנו (!) ואע"פ שידע שזו עדות שקר והעדים חזרו בהם. ולענ"ד סיפור זה צריך "ביאור חסידי" לא פחות.

    אבל כמובן שאין לומר שאם לא מבינים עובדה מסויימת או סיפור מסויים כנראה שהעובדה לא קיימת או שהסיפור לא נכון, וד"ל ודו"ק.".
    ומאחר ומדובר בהנחה של הנקין שאולי נשמעת הגיונית, אך לא התקבלה על-ידי רבותינו ולא נשענת על מקורות מוסמכים כי אם רק על הערכות, השמטתי את הקטע מהמאמר.

Back to top button
דילוג לתוכן