איך אדע שאני בוחר נכון | פסיכולוגיה בפרשה, קורח
השאלה הזאת לא רק עוזרת לי לפלס דרך קדימה, אלא גם להימנע מהלקאה עצמית על העבר.
איזה סימנים משה רבנו מציע כדי לדעת שאני על המסלול.
מקורות
כל מחלוקת שהיא לשם שמים. סופה להתקיים. ושאינה לשם שמים. אין סופה להתקיים. איזו היא מחלוקת שהוא לשם שמים זו מחלוקת הלל ושמאי. ושאינה לשם שמים. זו מחלוקת קרח וכל עדתו:
סנהדרין ק״י א:ו׳
אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: מִכָּאן שֶׁאֵין מַחְזִיקִין בְּמַחְלוֹקֶת, דְּאָמַר רַב: כׇּל הַמַּחְזִיק בְּמַחְלוֹקֶת עוֹבֵר בְּלָאו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְלֹא יִהְיֶה כְקֹרַח וְכַעֲדָתוֹ״.
במדבר ט״ז, ה
וַיְדַבֵּר אֶל־קֹרַח וְאֶל־כׇּל־עֲדָתוֹ לֵאמֹר בֹּקֶר וְיֹדַע ה׳ אֶת־אֲשֶׁר־לוֹ וְאֶת־הַקָּדוֹשׁ וְהִקְרִיב אֵלָיו וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר־בּוֹ יַקְרִיב אֵלָיו׃
הרב שטיינזלץ
נראה כי כשנפל על פניו קיבל נבואה. וַיְדַבֵּר אֶל קֹרַח וְאֶל כָּל עֲדָתוֹ את דברי ה' הללו לֵאמֹר: מחר ב בֹּקֶר– וְיֹדַע, יודיע ה' אֶת אֲשֶׁר שייכים לוֹ, וְאֶת הַקָּדוֹשׁ– וְהִקְרִיב אֵלָיו. וְאֵת אֲשֶׁר יִבְחַר בּוֹ לשרת לפניו לדורות – אותו לבדו יַקְרִיב אֵלָיו. ואז תיווכחו שלא אני הוא הקובע מי יישא בתפקידים.
השאלה המעסיקה למה בבוקר
וזו היתה טענת קרח: "כי כל העדה כולם קדושים" – באותם ענינים שכל בנ"י קדושים בשוה, בקיום המצוות "מדוע תתנשאו"31 – מדוע גם בנוגע לענינים שבהם שוים כל בנ"י, ענינים פשוטים – צריכים בנ"י לקבל אותם ע"י משה רבינו?
ה. ועל זה השיב להם משה רבינו: "בקר וידע ה' את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו", "את אשר לו – לעבודת לוי', ואת הקדוש – לכהונה"32.
רש"י33 מפרש הטעם שמשה רבינו צוה להמתין עד הבוקר: (א) "שמא יחזרו בהם", (ב) "גבולות חלק הקב"ה בעולמו, יכולים אתם להפוך בוקר לערב, כך תוכלו לבטל את זו, שנאמר34 ויהי ערב ויהי בקר, כך ויבדל אהרן להקדישו קודש קדשים"35.
ב' הטעמים דורשים ביאור:
לפי הטעם הראשון – בודאי אינו מובן, למה הוצרכו להמתין כל הלילה עד הבוקר, הרי יכולים לשוב בתשובה "בשעתא חדא וברגעא חדא"36; ואם יהיו כאלו שלא יתעוררו בתשובה מיד – אין לדבר שיעור: אחד – שב בתשובה מיד, אצל השני יכול הדבר להימשך עד הבוקר, ואצל השלישי – זמן ארוך יותר.
וגם לפי הטעם השני אינו מובן למה הוצרכו להמתין למחרת בבוקר – הרי הי' מספיק להמתין עד הלילה37, שאז ישנם הגבולות שמבדילים בין בוקר לערב?
גם צריך להבין, מה הי' אכן המענה על טענת קרח "מדוע תתנשאו" כיון ש"כולם קדושים" ו"המעשה הוא העיקר"?
לכאורה, ע"י "קחו לכם מחתות"38 רצה משה רק להראות (והראה בפועל) שקרח אינו צודק, ואת הכל עשה משה בציווי הקב"ה, אבל בזה לא נתבאר מדוע קרח אינו צודק.
(וגם: מעשה הקטורת הי' נוגע לכאורה רק לטענה על כהונת אהרן, ולא בנוגע לטענה על המלוכה-התנשאות של משה רבינו).
וצריך לומר, שבציווי להמתין עד בוקר, ישנו גם ביאור מדוע קרח אינו צודק39.
- לאפשר לאנשים לשנות ולהשתנות. לא לדחוק לפינה.
לא לתפוס אנשים בשכרות. לא מנצל הזדמנויות. לוקח מה שלא שלי. מנצל אנשים בחולשתם. לא גונב דעת.
רש״י
בקר וידע וגו'. עַתָּה עֵת שִׁכְרוּת הוּא לָנוּ וְלֹא נָכוֹן לְהֵרָאוֹת לְפָנָיו, וְהוּא הָיָה מִתְכַּוֵּן לִדְחוֹת שֶׁמָּא יַחְזְרוּ בָהֶם (שם):
"עת שִׁכְרוּת" מרמז על כשל זמני בשיקול הדעת, ולא על רוע מולד. לו היה משה ממשיך מיד במבחן, הדבר עלול היה להתפרש כמעשה פזיז. על ידי הדחייה, משה מפגין סבלנות ותקווה לחזרתם בתשובה. הדבר עולה בקנה אחד עם דמותו של משה כמליץ יושר עבור ישראל, גם כאשר הם חוטאים בחטאים חמורים. הבנה זו מעמיקה את תפיסת מנהיגותו של משה, ומראה את שימושו האסטרטגי בזמן כדי לאפשר שינוי לב, ובכך מספקת תפיסה מורכבת יותר של האינטראקציה האלוהית-אנושית לנוכח המרד.
מדרש לקח טוב, במדבר טז, ה
פס'. וידבר אל קרח ואל כל עדתו לאמר. השיבני על דברי. בקר ויודע ה' את אשר לו וגו'. לפי שהיו מזומנין בסעודה אצל קרח. אמר להם אין השעה הזאת שעת הדין לפי ששעת שכרות היתה. אלא בקר. ד״א בקר כדי שיהרהרו בלבם כל הלילה אולי יחזרו בתשובה. ואת הקדוש והקריב אליו. כי אמרו כל העדה כולם קדושים. ולמה זה הבדיל אהרן אחיך להיות קדש קדשים מתוך הלוים. לפיכך אמר להם משה ואת הקדוש והקריב אליו ואת אשר יבחר בו יקריב אליו שלא תאמרו אני בחרתי בו ומלבי עשיתי אלא יבחר בו לעיני כל ישראל:
זוהר הקדמה י
מָאן מִנְכוֹן דִּי חֲשׁוֹכָא מְהַפְּכָן לִנְהוֹרָא וְטָעֲמִין מְרִירָא לְמִתְקָא עַד לָא יֵיתוֹן הָכָא. מָאן מִנְּכוֹן דִּמְחַכָּאן בְּכָל יוֹמָא לִנְהוֹרָא דְנָהִיר בְּשַׁעֲתָא דְמַלְכָּא פָּקִיד (ויקהל קצ"ו ע"א) לְאַיַּלְתָּא וְאִתְיַיקַר וְאִתְקְרֵי מַלְכָּא מִכָּל מַלְכִין דְּעָלְמָא. מָאן דְּלָא מְצַפֶּה דָא בְּכָל יוֹמָא בְּהַהוּא עָלְמָא, לֵית לֵיהּ חוּלָקָא הָכָא.
מִי מִכֶּם שֶׁהוֹפְכִים חֹשֶׁךְ לְאוֹר וְטוֹעֲמִים מַר לְמָתוֹק טֶרֶם בּוֹאָם לְכָאן מִי מִכֶּם שֶׁמְּחַכִּים בְּכָל יוֹם לָאוֹר שֶׁמֵּאִיר בְּשָׁעָה שֶׁהַמֶּלֶךְ פּוֹקֵד אֶת הָאַיָּלָה, וּמִתְכַּבֵּד וְנִקְרָא מֶלֶךְ מִכָּל מַלְכֵי הָעוֹלָם מִי שֶׁלֹּא מְצַפֶּה לָזֶה בְּכָל יוֹם בְּאוֹתוֹ הָעוֹלָם – אֵין לוֹ כָּאן חֵלֶק!
הלכות דעות, ב
חוֹלֵי הַגּוּף טוֹעֲמִים הַמַּר מָתוֹק וּמָתוֹק מַר. וְיֵשׁ מִן הַחוֹלִים מִי שֶׁמִּתְאַוְּה וְתָאֵב לְמַאֲכָלוֹת שֶׁאֵינָן רְאוּיִין לַאֲכִילָה כְּגוֹן הֶעָפָר וְהַפֶּחָם וְשׂוֹנֵא הַמַּאֲכָלוֹת הַטּוֹבִים כְּגוֹן הַפַּת וְהַבָּשָׂר הַכּל לְפִי רֹב הַחלִי. כָּךְ בְּנֵי אָדָם שֶׁנַּפְשׁוֹתֵיהֶם חוֹלוֹת מִתְאַוִּים וְאוֹהֲבִים הַדֵּעוֹת הָרָעוֹת וְשׂוֹנְאִים הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה וּמִתְעַצְּלִים לָלֶכֶת בָּהּ וְהִיא כְּבֵדָה עֲלֵיהֶם לִמְאֹד לְפִי חָלְיָם. וְכֵן יְשַׁעְיָהוּ אוֹמֵר בַּאֲנָשִׁים הַלָּלוּ (ישעיה ה כ) "הוֹי הָאֹמְרִים לָרַע טוֹב וְלַטּוֹב רָע שָׂמִים חשֶׁךְ לְאוֹר וְאוֹר לְחשֶׁךְ שָׂמִים מַר לְמָתוֹק וּמָתוֹק לְמָר". וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (משלי ב יג) "הַעֹזְבִים אָרְחוֹת ישֶׁר לָלֶכֶת בְּדַרְכֵי חשֶׁךְ". וּמַה הִיא תַּקָּנַת חוֹלֵי הַנְּפָשׁוֹת. יֵלְכוּ אֵצֶל הַחֲכָמִים שֶׁהֵן רוֹפְאֵי הַנְּפָשׁוֹת וִירַפְּאוּ חָלְיָם בַּדֵּעוֹת שֶׁמְּלַמְּדִין אוֹתָם עַד שֶׁיַּחֲזִירוּם לַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה. וְהַמַּכִּירִים בַּדֵּעוֹת הָרָעוֹת שֶׁלָּהֶם וְאֵינָם הוֹלְכִים אֵצֶל הַחֲכָמִים לְרַפֵּא אוֹתָם עֲלֵיהֶם אָמַר שְׁלֹמֹה (משלי א ז) "חָכְמָה וּמוּסָר אֱוִילִים בָּזוּ":
וְכֵיצַד הִיא רְפוּאָתָם. מִי שֶׁהוּא בַּעַל חֵמָה אוֹמְרִים לוֹ לְהַנְהִיג עַצְמוֹ שֶׁאִם הֻכָּה וְקֻלַּל לֹא יַרְגִּישׁ כְּלָל. וְיֵלֵךְ בְּדֶרֶךְ זוֹ זְמַן מְרֻבֶּה עַד שֶׁיִּתְעַקֵּר הַחֵמָה מִלִּבּוֹ. וְאִם הָיָה גְּבַהּ לֵב יַנְהִיג עַצְמוֹ בְּבִזָּיוֹן הַרְבֵּה וְיֵשֵׁב לְמַטָּה מִן הַכּל וְיִלְבַּשׁ בְּלוֹיֵי סְחָבוֹת הַמְבַזּוֹת אֶת לוֹבְשֵׁיהֶם וְכַיּוֹצֵא בִּדְבָרִים אֵלּוּ עַד שֶׁיַּעֲקֹר גֹּבַהּ הַלֵּב מִמֶּנּוּ וְיַחֲזֹר לַדֶּרֶךְ הָאֶמְצָעִית שֶׁהוּא דֶּרֶךְ הַטּוֹבָה. וְלִכְשֶׁיַּחֲזֹר לַדֶּרֶךְ הָאֶמְצָעִית יֵלֵךְ בָּהּ כָּל יָמָיו. וְעַל קַו זֶה יַעֲשֶׂה בִּשְׁאָר כָּל הַדֵּעוֹת אִם הָיָה רָחוֹק לַקָּצֶה הָאֶחָד יַרְחִיק עַצְמוֹ לַקָּצֶה הַשֵּׁנִי וְיִנְהֹג בּוֹ זְמַן רַב עַד שֶׁיַּחֲזֹר בּוֹ לַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה וְהִיא מִדָּה בֵּינוֹנִית שֶׁבְּכָל דֵּעָה וְדֵעָה:
ירמיהו ל, ז
הוֹי כִּי גָדוֹל הַיּוֹם הַהוּא מֵאַיִן כָּמֹהוּ וְעֵת־צָרָה הִיא לְיַעֲקֹב וּמִמֶּנָּה יִוָּשֵׁעַ׃
תורת מנחם, סה – שנת תשל"א – חלק רביעי, שיחת יום ד' פ' עקב, כ"ף מנחם-אב, ה'תשל"א, 91
"כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה .. ברצונו נתנה להם וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו"691, וכן "גבולות חלק הקב"ה בעולמו" (כנ"ל (סי"ב) בפירוש מ"ש "בוקר ויודע ה'"), כך, שאי אפשר לבטל את ההגבלה ומחיצה והבדלה שבין ישראל לעמים.
פענח רזא
ויודע ה' את אשר לו אשר נאמן לפניו, ואת הקדוש לכהונה, שנאמר קדושים יהיו וגו':
אורח חיים
בקר ויודע וגו'. טעם אומרו בוקר וגו' ולא עשה המבחן באותו זמן עצמו, אולי שכבר נעשה קטורת של בין הערבים שבו המבחן, עוד שלא יחשדוהו שעשה המבחן בזמן בלתי הגון שהוא בין הערבים שאינו זמן הרצון, וכמאמרם ז"ל בזוהר הקדוש (ח"ב לט:) שהוא זמן תגבורת הדינים. עוד נתכוון בזה איש האלהים לתת להם זמן הלילה להתבונן במעשיהם אולי יכירו כי לא טוב עושים ויחזרו בתשובה ורז"ל אמרו (במד"ד פי"ח) טעמים אחרים למה עכב עד בקר, אלו ואלו דברי אלהים חיים:
תנחומא
אָמַר לָהֶם: בֹּקֶר וְיוֹדַע ה' אֶת אֲשֶׁר לוֹ. מַהוּ בֹּקֶר. אָמַר רַבִּי נָתַן, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אִם יִתְקַבְּצוּ כָּל חַרְטוּמֵי מִצְרִים וִיבַקְּשׁוּ לַהֲפֹךְ אֶת הַבֹּקֶר לְעֶרֶב וְעֶרֶב לְבֹקֶר, לֹא יוּכְלוּ. כָּךְ, כְּשֵׁם שֶׁהִבְדַּלְתִּי בֵּין אוֹר לְחֹשֶׁךְ, כָּךְ הִבְדַּלְתִּי אַהֲרֹן לְהַקְדִּישׁוֹ בְּקֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים.
הרבי מליובאוויטש, שיחת ש"פ קרח, ה' תמוז, ה'תשכ"ב
ו. אדמו"ר הזקן מדייק40 בלשון "תשובה ומעשים טובים"41 שמובא לרוב בדברי רז"ל42 (ולא – תשובה ומצות), ומבאר:
מעשה המצוות יכול להיות באופן שאינם טובים, אינם מאירים – אף שגם אז הרי הם מצוות. ולכן מדייקים חז"ל לומר "תשובה ומעשים טובים", היינו, שע"י תשובה נכונה המעשים הם טובים ומאירים.
והמשל לזה – מאבנים טובות שיש עליהם בוץ, שאז, הנה לא זו בלבד שהאבנים-טובות אינם מאירים, אלא עוד זאת, שע"י הבוץ שעליהם הרי הם מסתירים על האור והם היפך האור, אף שגם בהיותם בבוץ יש בהם בהעלם כל התכונות של אבנים טובות.
ועד"ז גם במצוות: ענינם הוא להוסיף אור בעולם. אבל יש לפעמים שלפי שעה ובגילוי הם היפך ענינם. לימוד התורה וקיום המצוות של רשע – לא זו בלבד שאינם מאירים, אלא אדרבה, הם מגבירים את החושך וההעלם בעולם, כיון שמוסיפים חיות בקליפות43. ולא רק תורה ומצוות של רשע, אלא כן הוא גם בתורה ומצוות שלא לשמה, בשביל פניות44. וכנראה גם במוחש, שבשעה שחסרה הכוונה הנכונה בתורה ומצוות, הרי מזה יכול להיתוסף אצל האדם ישות וגאוה45, בהרגישו מעלת עצמו שהתגבר על הקשיים וקיים את המצוה, ובפרט אם מקיים מצוה בהידור. והרי זהו ההיפך מענין המצוה: מצוה היא מלשון צוותא וחיבור46, ע"י מצוה מתחברים עם הקב"ה; ואילו ע"י ישות וגאוה נעשים רח"ל מנותקים מהקב"ה, כמאמר הקב"ה על בעל-גאוה: "אין אני והוא יכולים לדור"47.
בהעלם ובפנימיות – גם אז הרי זה תורה ומצוות, שלכן נפסק בשולחן-ערוך43, שאפילו רשע גמור צריך ללמוד תורה, ובודאי צריך לקיים מצוות, ואף שבינתיים הרי ע"י התורה ומצוות שלו הוא מוסיף חיות בקליפה, הנה לאחרי כן, כאשר יעשה תשובה – ובודאי יעשה תשובה, שהרי "לא ידח ממנו נדח"48 – אזי ניצוצות הקדושה שבתורה ומצוות שלו יצאו מהקליפה ויתחילו להאיר. אבל כל זמן שלא עשה תשובה, הרי התורה ומצוות שלו הם כמו אבן טוב שנמצאת בבוץ, והם מגבירים יותר את החושך בעולם49.
אך יכול האדם לחשוב: מה נוגע לו אם המצוות שלו הם מוארים או חשוכים – האור או הפכו הוא רק ענין ששייך ל"גילויים", ואילו המשכת העצמות היא ע"י מעשה בפועל, המעשה הוא העיקר, ועי"ז עושים דירה לעצמותו; והרי הרצון העליון הוא (כפסק השו"ע) שילמד תורה ויקיים מצוות – וכך יעשה. ומה שמוסיף חיות בקליפות – אין זה העסק שלו; ענינו הוא – "לשמש את קוני"50, לעשות את הרצון העליון, והרצון העליון הוא, שגם הוא יקיים תורה ומצוות.
והמענה על זה – שהרצון העליון הוא לא רק על קיום המצוות, אלא גם על כוונת המצוות. כי, ב"דירה לו בתחתונים" יש שני ענינים51: צריכים לעשות דירה לעצמותו, ובאופן שהעצם יהי' שם בגילוי – שתהי' דירה מוארת ("אַ ליכטיקע דירה"), ובכדי שהדירה תהי' מוארת, צריכים המצוות להיות מאירים52, מצוות שמאירים ומזככים את האדם והעולם שמסביבו53.
ז. וזה הי' המענה של משה רבינו על טענת קרח ועדתו:
הן אמת שהמעשה הוא העיקר, אבל, קיום המצוות צריך להיות באופן של "בוקר", שיהיו מצוות מאירים, שיביאו לידי "ויודע הוי'" – ידיעת וגילוי54 אלקות. יכולים אמנם לקיים מצוות גם ללא הכוונה הנכונה, אבל מצוות אלו אינם מאירים ("בוקר"), ואינם מביאים לידיעת (גילוי) אלקות ("ויודע הוי'").
וזהו גם מה שרש"י מרמז בשני הטעמים שמשה צוה להם להמתין עד "בוקר":
א) "שמא יחזרו בהם" – שתהי' להם שהות לעשות תשובה. ואף שיכולים לעשות תשובה בשעתא חדא וברגעא חדא, רמז להם משה שצריכה להיות תשובה של בוקר, תשובה מאירה, שאז פועלת התשובה שה"מעשים" (מצוות) יהיו "טובים".
גם כאשר התשובה שלו באה מיראת העונש, מוחלים לו על העבירות שלו, אבל עדיין אין זה מזכך את האדם; הוא נשאר בישות שלו. יש צורך שתהי' תשובה מאירה, ועד – תשובה מאהבה רבה, שדוקא אז – "זדונות נעשים לו כזכיות"55, היינו, שהתשובה משפיעה גם על הזדונות ממש, ובודאי – על המצוות שהיו בגלות (כמו "זדונות") בתוך הקליפות, שיתהפכו לזכיות, שיתחילו להאיר.
ב) "בקר, א"ל משה גבולות חלק הקב"ה בעולמו כו'". משה רמז להם המעלה של מצוות מאירים לגבי מצוות שהם בגלות בתוך הקליפות – אף שגם הם מצות ה' – ע"פ משל מערב ובוקר: ערב ובוקר נבראו שניהם ע"י הקב"ה, ודוקא מערב ובוקר יחד נעשה "יום אחד"34, וכמאמר רז"ל56 שזהו יום הכיפורים. ואעפ"כ, ערב הוא חושך ובוקר – אור.
ובזה ישנו גם המענה על הטענה "ומדוע תתנשאו":
הן אמת ש"כל העדה כולם קדושים ובתוכם הוי'", היינו, שכל יהודי הוא קדוש, ולא רק מצד הנשמה, אלא גם מצד הגוף, ומצד קדושתו יש בכחו (ע"י המצוות שלו) להמשיך העצמות – "ובתוכם הוי'", שם העצם – אבל אעפ"כ, כיון שענינם של המצוות שיהיו מאירים, מעשים טובים ומאירים, לכן (א) יש עילוי גם במעשה המצוות של משה רבינו על המצוות של כל שאר בנ"י, והעילוי הוא עילוי שבאין ערוך, (ב) צריכים לקבל את כל ההשפעות ממשה רבינו, ואתפשטותי' דילי' שבכל דרא ודרא – לא רק בנוגע עבודת המוח והלב, אלא גם בנוגע מעשה המצוות57, ובפרט – שיהיו מעשים טובים ומאירים58.
ח. ההוראה59 אלינו מב' הסדרות, שלח וקרח60, היא:
ישנם הטוענים, שמעשה המצוות בפועל אינו נוגע כ"כ, העיקר הוא – שיהי' לב יהודי ("אַ אידישע האַרץ"), "רחמנא לבא בעי"61; ישנם הטוענים, שצריכים רק מעשה המצוות, אבל לימוד החסידות ועבודה שבלב אינו חשוב כ"כ, כיון שהמעשה הוא העיקר.
אך התורה מלמדת אותנו כאן, שסדר העבודה צריך להיות – לא כמו שיטת המרגלים שיכולים לצאת י"ח עם רוחניות בלבד, ולא כשיטת קרח ועדתו, שיכולים לצאת י"ח במעשה בלבד, אלא שני הדברים צריכים להיות ביחד.
וכפי שראינו בהנהגת כ"ק מו"ח אדמו"ר, בעל השמחה די"ב תמוז, שמסר נפשו על שני הדברים62: הוא השקיע כחות היותר גדולים, עד למסירת נפש בפועל, על ענינים של מעשה, שילד יהודי ילמד אל"ף בי"ת; שיהודי יקיים אפילו מצוה אחת נוספת (אף שהלה לא הי' שייך עדיין כלל לכוונת המצוות, ולזיכוך הפנימי שנעשה על ידה, והי' רחוק אפילו ממצוות בפועל, מ"מ, מסר הרבי את נפשו שיהודי זה יקיים לכל-הפחות מצוה אחת); ובאותה העת השקיע הרבי את הכחות היותר גדולים ומסר נפשו להפיץ תורה, פנימיות התורה, ועד לעבודת התפלה כדבעי.
וזוהי הדרך שהראה הרבי לכל השייכים אליו63 והולכים בעקבותיו, שיעסקו בשני הקוים: כשם שצריכים לעסוק ב"המעשה הוא העיקר" – צריכים גם להשתדל שהמעשה יהי' נקי ומזוכך, שענין זה נעשה ע"י לימוד פנימיות התורה ועבודת התפלה64.
וע"י העבודה בשני הקוים יחד עושים דירה לו יתברך בתחתונים – דירה בשני הענינים: דירה לעצמותו, ושהעצם יהי' בגילוי.
שפת אמת, במדבר, קרח ט׳:ג׳
בפסוק בוקר ויודע ה' כו' דרשו חז"ל כשם שהבדיל בין בוקר לערב כו'. דהנה קרח הי' אדם גדול כמ"ש חז"ל שהי' מנושאי הארון. אכן ידוע שיש בחי' עובדא ומילולא כמ"ש בזוהר תרומה אורייתא מאן דבעי זכה אבל מלה דקיימא בעובדא כו' צריך סייעתא דשמיא. וזה הי' בחי' הכהן עובד ה' וכל העולם נתחדש בכל יום בעבודתו בביהמ"ק. ז"ש אשר יבחר לשון עתיד דכתיב מי זה האיש ירא ה' יורנו בדרך יבחר. כי בכל יום יש דרך חדש. כדאיתא במדרשות בכל יום הקב"ה מחדש הלכה הגה מפיו יצא כו'. והירא ה' לאמיתו מראין לו הדרכים המתחדשים בכל יום. וגם מי שאינו במדריגה זו כמו אנחנו בגלות עכ"ז ע"י היראה זוכין לכוון כפי מה שמתחדש בשמים. אכן בזמן המקדש הי' בהתגלות. בפרט משה ואהרן שכל העולם נשען עליהם. וע"ז כתיב חסדך ואמיתך תמיד יצרוני זה בחי' משה ואהרן שע"י הכה"ג נמשך חוט של חסד בכל יום לעולם. וזה הי' העדות על אהרן בכל יום ויום שהמשיך אור חדש לעולם. וזה שאמר מרע"ה בוקר ויודע ה' כו' איך יכולין לערר על הכה"ג הרי כל יום ויום מעיד עליו כנ"ל. ויתכן לומר שגם זה נרמז במדרשם ז"ל בפסוק ויעש כן אהרן שלא שינה. מלשון השנות החלום. שלא היו ב' ימים באופן אחד ובכל יום המשיך אור חדש בהדלקות הנרות. וז"ש כן כי בשמים כך הוא והדלקה הוא המשכת אור והיינו כשהוא בהתחדשות כנ"ל. נחזור לדברינו שיש ב' בחי'. פנימיות והוא התורה. וחיצוניות הוא תיקון המעשים וזה בעבודת ביהמ"ק ניתקן כראוי. ולזה צריכין מתנה משמים שאינו בכח אנושי. וגם הפנימיות תלוי בזה לכן עכשיו שאין לנו ביהמ"ק א"י לתקן העשי' כראוי. וזה שכ' בוקר כו' שקיום העולם והעובדא תלוי בהכהן כנ"ל.
ליקוטי הלכות, אורח חיים, הלכות תפילין ו׳:כ׳:א׳
וְעַל-כֵּן קֹרַח שֶׁפָּגַם בַּגֵּאוּת, כִּי כָּל מַחֲלֹקֶת שֶׁלּוֹ עַל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן הָיָה רַק עַל-יְדֵי גֹּדֶל גֵּאוּתוֹ שֶׁהִתְקַנֵּא בִּגְדֻלַּת אַהֲרֹן וּבִנְשִֹיאַת אֱלִיצָפָן וְכוּ', עַל-כֵּן אָמַר לוֹ מֹשֶׁה, "בֹּקֶר ויודע ה' אֶת אֲשֶׁר לוֹ" (בְּמִדְבַּר ט"ז) וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י, גְּבוּלוֹת חִלֵּק הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּעוֹלָמוֹת יְכוֹלִים אַתֶּם לַהֲפֹךְ עֶרֶב לְבֹקֶר וְכוּ' הַיְנוּ שֶׁאָמַר לוֹ שֶׁרוֹצֶה לַהֲפֹךְ עֶרֶב לְבֹקֶר, כִּי בֶּאֱמֶת כָּל מַחְלֻקְתּוֹ הוּא רַק גֵּאוּת, אֲבָל קֹרַח אָמַר שֶׁכַּוָּנָתוֹ לַשָּׁמַיִם, כִּי הִפֵּךְ הָאֱמֶת וְאָמַר שֶׁמְּקַנֵּא קִנְאַת ה' צְבָאוֹת, כַּמְבֹאָר בַּפָּרָשָׁה שֶׁאָמַר, "כִּי כָּל הָעֵדָה כֻּלָּם קְדוֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה' וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְֹּאוּ עַל קְהַל ה'". כְּאִלּוּ הוּא מְקַנֵּא בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל עַם קָדוֹשׁ וְאֵינוֹ חוֹשֵׁשׁ עַל כְּבוֹד עַצְמוֹ כְּלָל, אַדְּרַבָּא, אָמַר שֶׁמֹּשֶׁה וְאַהֲרֹן הֵם גוונתים ח"ו, וַחֲפֵצִים בְּכָבוֹד וְהִתְנַשְֹּאוּת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב, "וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְֹּאוּ עַל קְהַל ה'" עַל-כֵּן אָמַר לוֹ מֹשֶׁה, "בֹּקֶר ויודע ה' וְכוּ'" הַיְנוּ שֶׁבְּדִבְרֵי כָּזָב שֶׁלָּכֶם שֶׁאַתֶּם רוֹצִים לְרַמּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל אַתֶּם רוֹצִים לַהֲפֹךְ עֶרֶב לְבֹקֶר וְכַנַּ"ל וְזֶהוּ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִׁ"י שָׁם, שֶׁכְּמוֹ שֶׁהִבְדִּיל ה' בֵּין אוֹר לְחֹשֶׁךְ כָּךְ וַיַּבְדֵּל אַהֲרֹן לְהַקְדִישׁוֹ, כִּי קְדֻשַּׁת אַהֲרֹן נִמְשָׁךְ מֵעֲנָוָה אֲמִתִּיִּית שֶׁהוּא בְּחִינַת וְרָאֲךָ וְשָֹמַח בְּלִבּוֹ וְכַנַּ"ל, שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת הַבְדָּלָה בֵּין אוֹר לְחֹשֶׁךְ, בֵּין מָוֶת לְחַיִּים, כִּי עֲנָוָה אֲמִתִּיִּית הוּא בְּחִינַת חַיִּים, בְּחִינַת הִתְעוֹרְרוּת הַשֵּׁנָּה, שֶׁהוּא בְּחִינַת אוֹר יוֹם וְכַנַּ"ל:
כתונת פסים, בהעלותך י״ד, מחבר:יעקב יוסף מפולנאה
ובזה יבואר מדרש תנחומא פ' קרח (סי' ג) בקר ויודע ה' (במדבר טז, ה) אם יכולים אתם להפוך בקר וכו' שנאמר (בראשית א, ה) ויהי ערב ויהי בקר, יעו"ש, והוא תמוה. ולדברינו אתי שפיר, דוודאי קשה על קרח ועדתו שהיו כולם קדושים, איך עלתה על לבם לחשוד משה רבינו ואהרן עליהם השלום, ששקר הוא שלא צוה הקדוש ברוך הוא להיות משה מלך ואהרן כהן גדול. וצ"ל, מאחר שראה אהרן משתמש במדת שקר לעשות שלום, גם שהוא נגד חותמו של הקב"ה, שנקרא אמת, סבר שמא גם זה שקר. וזה שהשיבו משה בקר ויודע ה', ר"ל מדכתיב ויהי ערב זו מעשה רשעים, ויהי בקר זו מעשה צדיקים, יום אחד ששניהם נקראים יום אחד, שחפץ ה' גם במעשי הרשעים כשהוא ביד הצדיקים להשתמש בו להחיות נפשות שרי, והבן.
