אל תפספסו

בדרך אל העצמיות – להיות עצמי, חלק ב’

ברשימה הקודמת עסקנו במשמעות של להיות עצמי. כאן נתמקד במשא הפנימי להשגת העצמיות. ככל שעוסקים במלאכת הקילוף של הדברים החיצוניים, מגלים שהעצמיות היא דבר פנימי וחסר יותר. המחשבות הן לא עצמי, הן רק לבוש לנפש. כך גם המעשים והדיבור הם לא עצמי. גם השכל והרגשות, הכוחות הפנימיים של הנפש, שבהם מתלבשים לבושי הנפש, המחשבה, הדיבור והמעשה, הם לא עצמי, כי אם רק כוחות.

הסיבה לכך שהשכל לא מייצר מרחב עצמי היא משום שהשכל מסייע לברר בין הטוב לרע. באמצעות השכל האדם בוחר את הנתיב הנכון עבורו. אולם גם אם הוא דוחה את הרע, מציאותו של הרע נותרת בעינה. המאבק על החירות באמצעות השכל והרגשות מתרחש כל רגע ורגע ולעולם אינו מסתיים. אדם שנגמל מעישון לאחר שנים ארוכות, לעולם יהיה מועד לשוב להרגלו. השכל, כפי שכבר הוזכר, מזמין שקלא וטריא, דיון לוגי. הכוח להיחלץ מימיצרים ולבנות מרחב פנימי טמון בחשיפת המושיע הפרטי, נקודת עצמות שהיא למעלה מטעם ודעת. נקודה זו היא המשה הפנימי, בבחינת התפשטות של משה רבינו בכל דור ודור ובכל אדם ואדם1.

על-מנת לכונן מרחב עצמי יש צורך להישען על כוחות הנפש הפנימיים, השכל והרגשות2 מזה, ועל אמצעים שלמעלה מהשכל מזה. על עבודת האדם כנגד הקשיים החיצוניים והפנימיים נאמר בספר בראשית: “בחרבי ובקשתי“3. החרב היא כלי הנשק של האדם כנגד אויביו הקרובים. באמצעותה הוא מסוגל לנצח את הסמוך אליו. הסמוך לאדם הוא כל אותם דברים שהוא מבין את הבעייתיות שהם גורמים לו, ולכן באמצעות עבודת השכל והרגשות הוא מסוגל לדוחקם ממנו. למשל, חולה סכרת מכיר בשכלו כי אכילת מתוקים מזיקה לבריאותו. אמנם יש לו משיכה עזה למתוק, אך ההבנה של הדבר הרע עמו הוא נדרש להתמודד כמו גם היראה, החשש מהעתיד להיגרם לו לצד האהבה לחיים, אינם מותירים מקום להתלבטויות לגבי הנדרש ממנו. באופן דומה אדם משולל עבודה מבין שהוא מחויב לאזור כוחות, לשלוח קורות חיים ולמצוא לעצמו מקור פרנסה. אין זה אומר שמקצועו הארעי ישרת את תכלית חייו, אך לכל הפחות בשלב הראשון הוא יצליח להתקיים. במובן זה ניצול עבודת החרב, התגברות על תאוות המתוק או יציאה לעבודה כלשהי היא הישועה הראשונית וכלי הנשק המיידי לניצחון כנגד כוחות משתקים.

אולם הכוחות הפנימיים שבאדם, השכל והרגשות, מסייעים לו להתמודד רק עם חלק ממצוקותיו. בניגוד לחרב, הקשת נועדה עבור אויבים שהם גם רחוקים, וגם יש קושי להבחין בטיבם ומהותם. כלומר האדם מסופק לגביהם אם הם אויבים או תומכים. משמעות הקשת בממד הרוחני טמונה בכושרה לירות מעבר להבנה והשגה של האדם. בכוחה להרוג לא רק אויבים שהשכל מסוגל להכיר, אלא גם כאלה המפריעים לאדם מבלי שהוא יהיה בטוח לגבי סיבתם. מאפיין נוסף של הקשת הוא שככל שמושכים את יתר הקשת מטה יותר אזי גדלה מרוצת החץ ועוצמתו לפגוע באויב רחוק יותר. ככל שאדם מתמסר לעניין מתוך אמונה אמיתית בדבר בו הוא עסוק הוא מגביה את הישגיו לאין ערוך. לפעמים האדם חש תקוע בעבודתו והוא אינו יודע מה הסיבה לכך. הוא שב לביתו מלווה בתחושת דכדוך, ועייפות, למרות שאינו מצליח לאתר גורם בולט לכך. השימוש בקשת הוא מעין גישוש למרחוק כדי להסיר מניעות אפשריות. העובד מתחיל טיפול מניעתי, פנימי וחיצוני, לומד עניין, מתמסר לדבר, מתמקצע, בונה לעצמו תוכן סביב העבודה או מחוצה לה, מאיר רגעים שונים במהלך יומו, ובמקרה הצורך אף מחליף עבודה, וכל זאת על-מנת שתחושת הריקנות לא תשתלט על חייו.

לחלק ג’

[1] פסחים קטז, ב.
[2] שלושת הספירות הראשונות, חכמה, בינה ודעת מהוות יחדיו את השכל האנושי. ושאר שבעת הספירות הן הרגשות. ספירות החסד והגבורה הן אבות הרגשות, המבטאות את תכונת האהבה והיראה, ומומשלות גם לזרועות. חמשת הספירות הנוספות גם הן שייכות למידות. ספירות הנצח וההוד הן הרגליים, המבטאים גם רצון לנצח ועמידה ללא פשרות מול קשיי החיים, יסוד הוא הברית המעיד על התקשרות. המלכות היא הספירה האחרונה ומשולה לכח הדיבור. להרחבה ראה החיבור: ‘המשמעות הפנימית של הדיבור’.
[3] בראשית מח, כב. מובא אצל: הרבי מליובאוויטש, תורת מנחם, ל, חלק שני, פורים התשכ”א, ע”מ 127- 130.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Powered by WishList Member - Membership Software