מחלות הן לא גזירת גורל

ברוב המקרים מחלה זה לא עונש, ולא גזירת גורל ולא מכה ללא סימנים מקדימים
זו תוצאה של הזנחה לא מודעת או מודעת.
באותו אופן גם קושי רגשי זה לא עונש. זה תוצאה של הזנחה עצמית.
כשאנחנו אומרים שכעסים או חרדות או דיכאון או התקפי שליטה או לחצים הם תוצאה של הורמונים או קורטיזול או דופמין או גזרה משמיים, או סביבה או הורים.
זה אומר שאנחנו לוקחים מעצמנו את המעלה הגדולה ביותר שניתנה לנו והיא הבחירה.
הבחירה על התודעה שלנו, ועל המחשבות שלנו ועל איך שאנחנו רואים את העולם ואת התפקיד שלנו בתוכו.
ככה בלשון הרמב״ם: רשות כל אדם נתונה לו שיהא הוא בדעתו ובמחשבתו יודע הטוב והרע ועושה מה שהוא חפץ ואין לו מי שיכפהו, ולא גוזר עליו ולא מי שמושכו לאחד משני הדרכים, לטוב או לרע.
זה נכון שאנחנו מושפעים מאוד מהסביבה. אבל בסוף גם הסביבה זו הבחירה שלנו מסביר הרמב״ם.
עכשיו זה נכון שזה לא תמיד קל לבחור, ולא תמיד קל להתגבר ולפעמים אנחנו צריכים עזרה ותמיכה.
אבל כשאנחנו אומרים שמישהו לא מסוגל להתגבר על קושי רגשי אנחנו בעצם אומרים שאנחנו לא מאמינים בו ולא מאמינים שהוא יכול לבחור ולהשתנות.