ישנם מצבים בחיים שבהם אנחנו אפופי תחושת יראה, רוצים להעלם, להתאיין. לא להיות. שלא ישימו לב אלינו. מנגד ההצלחה של פייסבוק מבליטה דווקא את התכונה ההפוכה הטבועה בנו. הרצון להיבחר. שיראו אותנו. שישימו לב אלינו. שמישהו ייתקל בנו ויחשוב שאנחנו מתאימים להנחות תכנית טלוויזיה או לעלות לשיר על הבמה או לקדם מפלגה. העיקר שמגלה כישרונות נסתר יבחר בנו, יכיר בייחודיות שלנו על-פני השאר.
בפרשת השבוע משה נבחר לתפקידו כמושיען של ישראל. מדוע דווקא הוא? את השאלה הזאת אפשר לשאול כמעט על כל אדם אחר, בקנה מידה שונה. מיצחק תשובה ועד נפתלי בנט. אולם השאלה מתחדדת כשעוסקים בדמות בעלת משמעות ציבורית שהטביעה את חותמה על דפי ההיסטוריה.
למה אנחנו רוצים להיבחר?
הכמיהה להיבחר היא תנועה נפשית דומיננטית הנובעת בעיקר מהרצון להשפיע. אם אנחנו פועלים בעולם ולא משפיעים אנחנו חשים חוסר מיצוי. כשאנו נבחרים למשהו זה אומר שיש מי שמעריך אותנו ורוצה בהשפעתנו.
באחרונה ביקרתי את פקידת הבנק למשכנתאות לצורך בניית תמהיל משכנתא ובדיקת גובה הריביות. הפקידה שמחה לקראתי אך בהתאם לנוהל העניקה לי את הריביות הגבוהות ביותר. ישבתי קצת על האינטרנט, בררתי עם חברים שהשתמשו ביועצי משכנתאות לגבי הריבית הטובה ביותר שאפשר להשיג, ניסחתי מייל שבו ציינתי את התמהיל שנראה לי מתאים ביותר ושיגרתי לפקידה. במייל לקחתי את הריבית הנמוכה ביותר ששמעתי שאפשר להשיג, הפחתתי עוד כמה עשיריות האחוז, והתכוננתי למאבק ארוך ומייגע. למחרת, נסעתי לבנק לבדוק מה עלה בגורל המייל הנועז ששלחתי.
הפקידה הקדימה אותי, "קיבלת".
"מה קיבלתי?" שאלתי. "קיבלת את כל מה שביקשת".
הרגשתי מופסד. איך זה יכול להיות?
"כל זה אינו שווה לי", אמרתי מייד. אם קיבלתי מייד את מה שרציתי אני לא רוצה בזה יותר. אני רוצה ריביות חדשות, והפעם שתתווכחי איתי. שאשכנע ואשפיע.
כל אחד מאיתנו רוצה לדעת שהוא משרת עניין כלשהו, שהוא חשוב ותורם למישהו. פעמים רבות הנאתנו מאירוע מסוים נמדדת על-פי האופן בו התייחסו אלינו, ביקשו לשמוע את דעתנו או שביצענו בו תפקיד בעל משמעות. זווית הראיה האנושית הטבעית מבקשת למצוא את המקום של ה'אני' בכל אירוע והתרחשות. מי שהוא נטול תחושת תפקיד, שאינו יודע כיצד עליו לפעול בעולם ועל מי מתקיימת פעולתו יתקשה לרוות נחת מעמלו. זה שעבודתו אינה משפיעה או מביאה תועלת, גם אינו מסוגל למצוא בה עונג וחיות. יתר על-כן אותה מלאכה חסרת השפעה תהיה לגביו מעייפת כעבודת פרך, הקשה הרבה יותר מכל עמל אחר הפועל בדרך או בהיבט כלשהו על הזולת והסביבה.
כיצד להיבחר?
מדוע משה נבחר לתפקידו אנחנו לא יודעים בוודאות. יחד עם זאת התורה מספרת לנו כמה סיפורים מהם אפשר להסיק קווים לדמותו. בסיפור הראשון משה מציל איש עברי מהמצרי. 'ויפן כה וכה וירא כי אין איש'. הוא מסתכל לכאן ולכאן ורואה שאין איש. לאף אחד לא אכפת מהמתרחש. אז לו אכפת. בסיפור השני הוא מתערב בריב בין שני עבריים. בסיפור השלישי משה מסייע לבנות יתרו.
לאורך כל תקופת מנהיגותו, ועוד קודם לה, בחיר הנביאים מלמד על העדפותיו. הוא לעולם יעזוב את העליונים לטובת התחתונים. את החיים הנינוחים, ההבטחה, לטובת אחיו הסובלים ברגע זה.
לבחור ולא להיבחר. משה באופן ברור בוחר להזדהות עם החלש. הוא לא נשאר על הטריבונה צופה בשחקנים. הוא מפשיל שרוולים ומתערב, מסייע, מקריב חיי נוחות בבית פרעה. לפני שמשה הרג את המצרי לא ידע שייבחר. ההקרבה שלו נטולת אינטרסים. הוא ממוקד בהתרחשות, באירוע, בהוויה שלפניו.
כדי להיבחר צריך קודם לבחור להשפיע. להכיר בכוח שלנו, ביכולת ההשפעה הכמעט בלתי מוגבלת שלנו על מציאות חיינו, על חלקת הבורא הקטנה שלנו.
כל אחד נבחר בכל רגע. הבחירה לא תלויה ברגע מכונן, בפרסום משמעותי או בג'וב חיים שקיבלנו. אנחנו נבחרים בכל רגע ובכל מקום. לעולם לא נדע כמה אנחנו משפיעים על חבר קרוב, שכן או הילדים שלנו. בכל רגע אנחנו משפיעים ולכן כל רגע אנחנו נבחרים. קנה המידה של ההשפעה הוא חסר משמעות עבור חבר שצריך מילת עידוד ברגע מסוים. לכן גם אי אפשר למדוד השפעה.
כשאנו לא נבחרים אנחנו גם נבחרים. מדוע אנחנו סובלים ייסורים, קשיים, עינויים, טרדות? 'למה הרעותה לעם הזה', שואל משה את הקב"ה? הכאבים בהשקפה היהודית הם כאבי גדילה. ללא הקושי, המאבק, עבודת הפרך – גם אין צמיחה. אין גילוי של מציאות חדשה. גם אם נראה לנו שלא נבחרנו – בכך נבחרנו.
חייהם של פוליטיקאי מוביל, זמר מצליח או ספורטאי עשיר לא בהכרח מלאים ועשירים יותר מאלו של אנשים פשוטים. גם מי שלכאורה נבחר, ממשיכה לקנן בו התחושה, הנובעת מהעמדת ה'אני' במרכז', שהוא לא משיג מספיק. הדיכאונות והחרדות אורבים לו בפתח. אנחנו ניבחר כשנפסיק לייחל לבחירתנו, ונתחיל לנהוג, בכל רגע, כאילו כבר נבחרנו.
