הקבלה של ההלכה – הלכות תלמוד תורה לאדמו"ר הזקן

זה התחיל בסטטוסים בפייסבוק. לפני מספר שבועות הרב בנימין לאו שיתף בכאבו על כך שבטקס החתונה הגבר מקדש את האישה ואין תהליך הפוך. מנקודת המבט שהציג גם צדק. לא ייתכן שהאישה תהיה מקודשת, מובדלת לגבר והוא לא יהיה מקודש רק לה. אתר כיפה פרסמו שהרב מציע חידוש הלכתי – שגם אישה תקדש גבר, והרב חיים נבון, מיהר להוציא כרטיס אדום לרב לאו. אחרי הבהרה של הרב לאו – חזר בו.

פעמים רבות אני מסכים עם העמדות, הניתוחים והסטטוסים של הרב נבון. וגם עם אלה של הרב לאו. אולי זה לא נכון לדבר על שני ההוגים החשובים הללו כמקשה אחת, ובכל זאת שניהם בדרך כלל מציגים שכל ישר, עמדות פלורליסטיות, פתוחים לדיון ולביקורת, ובעיקר מקדמים את האהבה לתורת ישראל ולערכיה.

אלפים רבים הגיעו הערב ליריד ספרי החסידות בבנייני האומה, שיוזם זו השנה השנייה ר' משה שילת, ראש ארגון תורת חב"ד לבני הישיבות. לפי הערכת המארגנים ישתתפו באירועים, שיימשכו גם במוצאי שבת, למעלה מ-40,000 איש ואישה. מאות אלפי ספרים נמכרים ביריד. צעירים רבים ממתינים במשך השנה כולה כדי לקנות ספרי קבלה וחסידות במחירים מוזלים. הם ממלאים עגלות מכל הבא ליד. ההמתנה בקופות קשה ומייגעת, בעיקר אם לא הצלחתם למצוא עגלה.

אולם הספרים האלה ברובם כמו חסרי חשיבות בדיונים המדוברים. הדבר שניכר בחסרונו הוא העדר התייחסות אל פנימיות התורה כמקור ידע חשוב ביחס למהות הקידושין והנישואין. ידע השופך אור על הלכות ומנהגי הטקס כולו. האוצר הבלום הזה של ספרים, שמתחיל בספר הזוהר וספרי האר"י והבעל שם טוב, כמו אינו זוכה להתייחסות לא רק בדיונים אלה, אלא גם בדיונים נפוצים אחרים בנוגע להלכות שלכאורה אפשר להתאימן לרוח המציאות (גלגולי ההלכה ביחס לכשרות היין הוא דוגמה טובה).

טעמי המצוות

הרב נבון סיכם את ביקורתו על הרב לאו כי "…זה אינו הדבר היחיד בהלכה שאני לא מבין: אני גם לא מבין למה אסור לאכול חזיר וללבוש שעטנז, ולמה עליי לכרוך בבוקר רצועות מעור של פרה על היד. לוּ אני כתבתי את התורה, הייתי יוצר סימטרייה בתהליכי הקידושין בין האיש לאישה. אבל לא אני כתבתי את התורה אלא ה', והוא יודע טוב ממני".
מזווית מסוימת החסידות באה לעולם כדי להחיות את חיי התורה והמצוות על ידי לימוד טעמיהן. היא ביקשה לקשר, אינטלקטואלית ורוחנית, בין התובנות והרצונות של היחיד לבין אלה של הבורא. הפער יכול להיות, מסיבות ברורות מאליהן, מסוכן לקשר. כלומר המהלך העיקרי של תורת הקבלה והחסידות (שביאוריה, דרך אגב, הם גם לרוב בעלי משמעות הרבה יותר "פמיניסטית"), היא לשפוך אור על טעמי המצוות. כך שפנימיות התורה כן מסבירה למה לא חזיר ושעטנז ולמה כן תפילין מעור של בהמה. וכשהיא מסבירה זאת, היא מעניקה ללומד חיות חדשה בקיום המצוות.

**
בדעה הרווחת ההלכה היא גוף של ידע נפרד מתורת החסידות והקבלה. הפסיקה ההלכתית אינה נשענת ואינה ניזונה מתובנות קבליות. אולם כבר בגיל 24, בעת שכתב את מפעלו המונומנטאלי, שולחן ערוך הרב, ניסה אדמו"ר הזקן לטשטש את ההפרדה הזאת. הקובץ המשמש ממוצע מחבר בין תורת הנגלה לתורת הנסתר, כפי שמעיד הרבי מליובאוויטש, הוא הלכות תלמוד תורה. קובץ שפרסם בנפרד מיתר חלקי "שולחן ערוך הרב".

בארבעת החלקים של הלכות שולחן ערוך בעל התניא מתעקש לא רק על ידיעת גופי ההלכות. אלא גם ובעיקר על ידיעת טעמיהן. זה שאינו לומד את טעמי ההלכות נקרא בור, על שום שאינו לומד טעמים על בוריים. אדם שכזה אינו רשאי אפילו לפסוק לעצמו.

האם טעמי המצוות כוללים גם את ביאורי הקבלה והחסידות? בשולחן ערוך אדמו"ר הזקן כמובן אינו פונה למי שאינו רואה עצמו מחויב בקודקס ההלכתי. דברי חכמים כי "לעולם יעסוק בתורה ובמצוות אפילו לא לשמה", אינם מכוונים לזרמים המתייחסים אל היהדות כתרבות או כאל טקסטים מחכימים ולא מחייבים. זה הלומד שלא לשמה הוא זה הלומד ומקיים מצוות מתוך יראת עונש או כדי לקבל טובת הנאה כלשהי בעולם הזה או בעולם הבא. אולם כדי ללמוד לשמה, יש להעמיק בטעמי התורה. לומדי השולחן ערוך אולי לא רגילים לכך, אך אדמו"ר הזקן מביא לפחות בשני מקומות בהלכות תלמוד תורה עקרונות קבליים התומכים בפסיקות הלכתיות ומציגים אותם באור חדש.

בפרק הראשון בהלכות תלמוד תורה אדמו"ר הזקן משרטט, על-פי תורת האר"י, את הקשר ההדוק בין הקבלה לבין ההלכה. בין תכלית החיים והבריאה על-פי ספרות הקבלה, לבין לימוד התורה וקיום המצוות. בין תורת הגלגולים לבין לימוד ההלכות. כל נפש, הוא מסביר בסעיף העוסק בכך שיש לכפות על אב שאינו רוצה לשכור מלמד לבנו, עוברת גלגולים. גלגולי הנפש לא נפסקים עד שזאת לא תקיים את כל תרי"ג המצות. בכמה מקרים, הלימוד של ההלכות, במחשבה ובדיבור, הוא חלק מקיום המצוות שבלתי ניתן לבצע בפועל. כמו למשל הקרבת קורבנות בבית המקדש. אם אדם מסוים היה יכול ללמוד ונמנע מכך בשל עצלות, לא תהיה ברירה והוא ייאלץ לשוב בגלגול נוסף[1]. הגלגול, המצב שבו הנפש מחליפה את הגוף הגשמי שבו היא מאירה, כמו גם את המקום והזמן, הוא לא עונש אלא הזדמנות חוזרת להשגת שלמות.

נכון. תורת הגלגולים היא מצד אחד כל כך פשוטה והגיונית, ומצד שני קשה להסכמה ואף איננה ברת דיון עבור מי שאינו מקבל את הדואליות של נפש וגוף. בה בעת, למרות שתורת בעל התניא נשענת ראש לכל על השכל, תפיסת הגלגולים נושאת בתפקיד מרכזי בהסבר תופעות בחיים ומתן מענה לשאלות לגבי צדק, שוויון והגינות. ללא התייחסות והבנה של תורת הגלגולים, חלק גדול מהארועים במציאות נותרים סתומים ובלתי ניתנים לפענוח במשקפיים היהודיים. לכן כדי לעמוד על התכלית של הלכות תלמוד תורה, נזקק בעל התניא לרעיון התיקון ולתורת הגלגולים. החיוב לקיום כל תרי"ג המצוות הוא חלק מהתיקון של הנפש. או נכון יותר חלק מהקשר ההדוק בין מימוש תכלית הבריאה, להדבק בבורא ולבנות לו דירה בעולם התחתון, בעולם האגו והישות, לבין התורה והמצוות.

יחוד נפלא

את הקשר הזה בין ההלכה לבין הקבלה מחדד אדמו"ר הזקן בספר התניא.

כשאדם יודע ומשיג בשכלו פסק זה כהלכה הערוכה במשנה או גמרא או פוסקים הרי זה משיג ותופס ומקיף בשכלו רצונו וחכמתו של הקב"ה, דלית מחשבה תפיסא ביה, ולא ברצונו וחכמתו כי אם בהתלבשותם בהלכות הערוכות לפנינו. וגם שכלו מלובש בהם והוא יחוד נפלא שאין יחוד כמוהו.

בזמן הלימוד, לא רק שהשכל מקיף את המושכל. מתרחש גם תהליך הפוך. ההשכלה הופכת לבוש לשכל. נוצרת אחדות בין האדם החושב ובין מושא מחשבתו. כשמושא המחשבה הוא האופן שבו חכמתו ורצונו של הבורא מתגלים באדם, אזי בלימוד הוא דבק בבורא עד כדי ייחוד בין הנברא לבין הבורא.

מסיבה זאת, אפשר למצוא בהלכות הרב רק פעולה אחת שדוחה את תלמוד התורה שלא כתוצאה מאונס. התפילה בדבקות. שכן מצוות הדבקות ביראה ואהבה היא היחידה שגדולה ממצוות תלמוד תורה. הדבקות הזאת, שיכולה להיות מושגת על ידי מאמץ אינטלקטואלי המעורר את הרגשות או על-ידי התבוננות מעמיקה בתפילה – היא בסופו של דבר עיקר עבודת הבורא אליה מכוון בעל התניא. שכן היא זאת שמנכיחה את הבורא בכל דרכיו של הפרט ובכל מעשיו. מבלי לימוד וחיפוש מתמיד אחר הבורא ורצונו, נמוכה הסבירות שיהיה לו מקום בחיי היומיום, בפרטים הקטנים, בתובנות הפוליטיות, הכלכליות, החברתיות והתרבותיות.

לוותר על לימוד ההלכה לצד טעמיה הפנימיים, זה כמו להשאיר את הגוף ללא נשמה. זה לוותר על ההסבר לרוב ההלכות שללא תורת הקבלה והחסידות נתפסות בגדר חוקה – בלי רשות להרהר אחריהן וללא הסבר רציונלי לוגי. בימינו, וכנראה שגם בכמה תקופות בעבר, מעטים בלבד יסתפקו במבנה של – "למה? – ככה". ככה הקב"ה רוצה. 'למה?  ככה', אין בכוחו להוביל לתנועות של תשובה, ולחיפוש אותנטי אחר הבורא ורצונו ולבערה פנימית בשאיפה לדבוק בא-ל. עם 'למה? ככה!' התורה גם הרבה פחות רחבה ומעניינת. רצון הבורא הופך פתאום להיות בעל מעט מאוד רלוונטיות לחייהם של רוב בני האדם. הוא הופך להיות כזה המתעסק בזוטי הדברים ולא באירועים הגדולים והחשובים.

בדיוק לצורך זריקת החיות הרוחנית הזאת וגיבוש פרספקטיבה משמעותית לרוב שומרי ההלכה, התגבשה תנועת החסידות, שכיום, כך נראה, רק מעטים בוחרים להתעלם מאלומת האור שהיא מציבה על ערך הקבלה (והטרנספורמציה הנפשית שעוברת הקבלה בתורה החסידות) בהבנת טעמי המצוות.

במידה מסוימת בשל כך, מברכים היום חסידי חב"ד איש את רעהו –

גוט יום טוב, לשנה טובה בלימוד תורת החסידות ובדרכי החסידות.