כנראה השאלה הכי חשובה ביהדות

היהדות עמוסת שאלות, מעשיות, תיאורטיות, כלליות, פרטיות, אבל יש אחת שהיא כנראה השאלה החשובה ביותר ביהדות. אין חשובה ממנה. על כתפיה, או נכון יותר על כתפי התשובה לה, מונח עתיד היהדות. האר"י וגוריו השקיעו חיים שלמים בניסיון לתת לה מענה. אולם מכמה סיבות בימינו השאלה הזאת נדחקה לשוליים. כמעט ולא עוסקים בה. ליותר מדי גורמים אין עניין לעסוק בה.

כשמונים שנה לפני שהאר"י הגיע לצפת והחל לחלוק את רעיונותיו עם תלמידיו נקטע תור הזהב של יהודי ספרד. עשרות אלפי יהודים גורשו מספרד ופורטוגל. המלוכה והכמורה איבדו סבלנות כלפי מיעוטים דתיים. למרות הבחירה שהעמידו בפני היהודים, לעזוב או להתנצר, הופעלו מסעות שכנוע אגרסיביים ואלימים במיוחד. גורלם של אלה שלא הסכימו להמיר את דתם היה מר. רבים מהם נאנסו, נרצחו או נמכרו כעבדים.

חורבן הקהילות המשגשגות בספרד גרם לזעזוע לא רק בגוף היהודי. הוא עורר סדרה של שאלות מהותיות. שאלות כמו מה עתיד העם היהודי? מה הערך של הייסורים? מדוע הם התרחשו? מה הקשר בין האדם לבורא? היכן הוא מעורב בחיי היהודים? כיצד מעשיי האדם משפיעים על המציאות?

ההיסטוריה מוכיחה כי בעקבות מצבים של משבר, קושי ולחץ אישי או קולקטיבי מתעוררת צמיחה והתעלות בתחומי המחשבה, האמונה והיצירה יותר מאשר בתקופות של רווחה. כך היה בפריחה האינטלקטואלית והתלמודית הגדולה לאחר חורבן בית ראשון. כך בימיו של רש"י ובעלי התוספות ממשיכי דרכו, שהגיעו להישגים גדולים בזמן מסעות הצלב ורדיפות היהודים. וכך גם לאחר גירוש ספרד. את התשובות לשאלות חיפשו המגורשים באפיקים שונים, ובין היתר, ויש שיאמרו בעיקר, בתורת הסוד.

כדי להבין עד כמה הבורא מעורב בבריאה, והיכן הוא היה בזמן גירוש יהודי ספרד, נדרש האר"י לענות על שאלה פילוסופית תיאולוגית רחבה יותר. בהכללה השאלה המרכזית עמה התמודד האר"י היא כיצד ייתכן הקשר בין האינסופי והבלתי מוגבל לבין הסופי והמוגבל. היכן הקשר הזה מתקיים. השאלה הזו ששאל האר"י הייתה מאתגרת אולם לא חרגה מרוח התקופה. הצמאון לתורת הקבלה נבע במידה מסוימת מהצורך לענות על שאלות מסוג זה לקהל הרחב.

הפתרון שמצא האר"י הוא טכני ביסודו. תורת הצמצום, כפי שעסקנו בה כאן וכאן, אמורה לגשר על הפער בין הסופי לאינסופי. תורת הצמצום נועדה לענות על השאלה הכי חשובה ומשמעותית ביהדות – מה הקשר בין האדם לבורא. הצמצום הוא נדבך מרכזי בהשתלשלות לוגית שאמורה לענות על השאלה המדוברת. בזכות אותה לוגיקה חדרה תורת האר"י לכל קהילות ישראל והתקבלה, כאמור, ללא התנגדות משמעותית.

הצמצום, אם נחזור בפשטות על הרעיון הוא מהלך של הבורא שבו הוא לכאורה, מסתלק, מצטמצם, כדי להתיר מקום לעולם להתקיים באופן עצמאי. בשלב ראשון הבורא היה מצוי בכל. אולם כדי שהעולם יוכל להתקיים הוא היה צריך לצמצם את עצמו.

אי אפשר להפריז בחשיבות תורת הצמצום כחלק מהתשובה לשאלת הקשר בין הבורא לנבראים. מעתה ואילך, מאז המאה ה-16, שאלת הקשר בין הבורא לברואים ותורת הצמצום כפתרון לה, הפכו להיות החידה, הצופן, הגרסה היהודית למשפט האחרון של פרמה. שאלת הקשר בין הבורא לאדם והערך של מעשי האדם עמדה להכריע את גורל היהדות. זוהי שאלה פילוסופית בעלת משמעות מעשית יומיומית עבור המאמינים. שאלה שהתשובות לה עתידות לעצב את הזרמים השונים ביהדות ואת מאבקי הכוחות ביניהם. המרוץ שפתח בו האר"י, והתקיים קודם לכן כסוגיית רקע, יצא לדרך. גדולי היהדות לא יכלו עוד להסתפק בפירושים וחידודים על התורה, המשנה והתלמוד. החידה תבעה את פתרונה. שאחרת הדת היהדות איימה להתיר, ולו מבחינה רעיונית, מידה של נתק בין הבורא לברואיו. בין המעשה והכוונה לבין התוצאה. נתק שיכול היה להיות הרסני ליהדות האמונית.

***

תורת הצמצום הותירה שתי בעיות מרכזיות שלא היו ברורות דיין מכתבי האר"י. הבעיה האחת היא מה הכוונה שהקב"ה הצטמצם. לאן הוא נעלם. היכן הוא. הבעיה השנייה היא מתי האירוע הזה קרה והיכן הוא קרה.

לאור השאלות הללו תיאוריית הצמצום יצרה גם סכנה עצומה. כאמור היא יכלה להתפרש, ואכן התפרשה, כנתק בין הבורא לאדם. הבורא אחראי על תהליך הבריאה וברגע שעזב את העולם, ברגע שהצטמצם הוא אינו מצוי בו כי אם לכל היותר משגיח עליו.

שבתאי צבי, משיח השקר מאיזמיר, במסע השכנועים שלו ושל נתן העזתי, הצליח לשכנע חלקים גדולים ביהדות המאה ה-17 במשיחיותו. כשהוא נשען על קבלת האר"י, אך מפרש אותה בצורה מעוותת. לאחר שהתאסלם, כל עיסוק מופרז בספרות הקבלה גרר עמו רתיעה או ביקורת. כל שינוי או עיסוק מוגזם בשאלת הבורא לווה בחרדות ובמקרים לא מעטים גם בחרמות.

באופן פרדוקסלי, בשל אותן חרדות, דווקא גילוי משיחיות השקר של התנועה השבתאית שאימצה את תורת האר"י עורר תמיכה רבנית בהבנת תורת הצמצום כפשוטו. כלומר שהקב"ה באמת הסתלק בנקודות מסוימות מהעולם כדי לאפשר לו להתקיים.

ר' עמנואל חי ריקי, למדן ומקובל ממוצא איטלקי, העמיק בתורת האר"י בצפת כמאה וחמישים שנה לאחר פטירתו של גדול המקובלים. הוא חיבר למעלה מעשרה חיבורים ומכר אותם בעצמו במהלך נדודיו במרכזים יהודיים בעולם. הוא נרצח על-ידי שודדים בדרכו לארץ לאחר מסע שערך לגיוס תרומות להדפסת ספריו. חלק מחיבוריו עסקו בביאור תורתו של האר"י. בהקדמה לספרו "יושר לבב" הוא מתאר בהרחבה כיצד בזמן שהותו בסוריה התלבט בסוגיה אותה הוא עומד לפרוש בספר. השאלה הראשונה שהעסיקה אותו הייתה היחס בין בחירה חופשית לידיעת הבורא את המתרחש בעולם והנוכחות שלו בעולם. אחרי שקרא את התשובה הלא מספקת של הרמב"ם ואת ההשגות של הראב"ד עליו, החליט להסתער על הסוגייה. הוא ידע שהנתיב לפתרון כרוך בהכרעה לגבי טיבו של הצמצום. מהו אותו צמצום וכיצד התרחש. כל חייו לדבריו התלבט בשאלת הצמצום. לבסוף הכריע. ואת הכרעתו החליט לפרוס בחיבור מעמיק זה, הנשען על אדני הקבלה. בספרו מציג ר' עמנואל חי ריקי תפיסה שלמה של הבורא ושל הקשר המיוחד שלו עם הברואים. באופן פרדוקסלי הוא מאפשר לבורא להיות בעולם ולהצטמצם ממנו לפרקים ובמקומות מסוימים על-פי בחירתו. שכן לא ייתכן שהא-ל הנשגב והנאדר יימצא בתוך הדברים השפלים ובמעשים הנבזים והאסורים.

הרב יהונתן איבשיץ בן למשפחת רבנים מיוחסת, בן תקופתו של הבעל שם טוב, נודע בזכות גאונותו ויכולות הפלפול שלו. למרות שהיה פוסק מחמיר הואשם בשבתאות בשל גישתו הקבלית. כבר המוציא לאור ומחבר המבוא לספרו "שם עולם", מביע את תמיהתו על גישתו של הרב איבשיץ לתורת הצמצום. כיצד חכם גדול שכזה יכול היה להסתפק ברעיון שהקב"ה צמצם את אורו האלוקי הגדול מלפני הבריאה. ר' איבשיץ אמנם מרחיב את גבולות הדיון ונוגע בשאלה האם הצמצום היה רק באור או גם במאור. אולם מבחינה מסוימת הוא מודה, בהתבססו על הקדמת הזהר, כי לאחר הצמצום העולם הוא כמו בריאה עצמאית. כמו זרע שהפך למציאות עצמאית לאחר ההריון והלידה.

לאור המחלוקות, תורת הצמצום הפכה ממרכיב טכני בסדר הבריאה לסוגיה קריטית. אף אחד לא ערער עליה או הציע תזה חלופית, אולם המחלוקות לגבי אופן הבנת הצמצום היו משמעותיות. ללא פתרון של הסוגיה לא ניתן לתת מענה לשאלת היחס בין הבורא לנבראים ולסוגיות פרקטיות כמו הסתירה בין הרשות נתונה והכל צפוי. לראשונה אולי הפכה סוגיה פילוסופית בעיקרה לנדבך עיקרי ביהדות. היה ברור כי אם הצמצום אכן יגזור על ניתוק מסוים בין האדם לבורא היהדות האמונית כפי שהייתה מוכרת עד לאותם ימים תאלץ לשנות את פניה.

***

הבעל שם טוב, ידוע בעיקר כמייסד תנועת החסידות, בעל מופת, צדיק כריזמטי בעל כוח מרפא. אולם אחת מתרומותיו הגדולות ליהדות וכחלק מהקמת החסידות הייתה הוספת שני נדבכים לוגיים הכרחיים לתורתו של האר"י. הבעל שם טוב הכיר בסכנה שבהבנה שגויה של רעיון הצמצום, כזאת ההופכת את הבורא לטרנסנדנטי. במצב זה חיי התורה ומצוות עתידים לאבד מזוהרם.

המרכיב הראשון שהדגיש הבעל שם טוב הוא כי העולם, על כל פרטיו, נברא בכל רגע מחדש, ובכל רגע הוא זקוק לבורא על מנת להתקיים. כלומר הצמצום איננו אירוע שהתרחש בנקודה כלשהי בזמן או במרחב. זהו מהלך המתרחש כל העת.

הבעל שם טוב אינו מקבל את התפיסה כאילו הקב"ה רק מניע את העולם, אך הוא והעולם הם שני דברים נפרדים או מקושרים חלקית. העולם לא נברא יש מיש. העולם איננו כמו בניין שבנה קבלן, ולאחר שהבניין עומד, הבניין כמעט ואינו זקוק לקבלן. הבורא, בהשקפת הבעל שם טוב, הוא מי שמהווה גם את החומר ממנו עשויים חומרי הבניין, שבלעדיהם לא ניתן לעצב ולבנות את הבניין.

המרכיב השני שהדגיש הבעל שם טוב הוא שהכח הבורא הוא החיות הפנימית של כל נברא. הבריאה מתקיימת בדיבור של הקב"ה. מאחורי כל דבר הקיים במציאות עומדות אותיות, שהן ההרכב הפנימי, החיות של הווייתו, והן המאפשרות את קיומו.

היסודות שחידש הבעל שם טוב הם מהפכניים בהבנת הבריאה ולכן גם בהבנת החיים של המאמינים. אם העולם נברא כל רגע מחדש, אזי התמונות שהאדם רואה, המציאות שהוא חי בה, היא לא דבר סטטי ובוודאי שלא תוצאה של התפתחות אבולוציונית. כל המקיף את האדם הוא חלק ממציאות דינמית המתחדשת כל העת.

המשמעות המעשית של הרעיון כי הקב"ה מהווה את העולם כל העת, היינו בורא אותו מחדש בכל רגע ורגע, היא מרחיקת לכת בהשלכותיה על האדם ובשינוי שהיא יוצרת בהשקפה על העולם. אם העולם מצוי בבריאה מתמדת גם האדם וסביבתו מצויים בהתחדשות, בבריאה מתמדת. לכן כל דבר שהאדם עושה, חושב ומרגיש, הוא חדש וחד-פעמי, למרות שייתכן והתבצע בעבר מספר רב של פעמים. כך למשל כל שיחה עם חבר קרוב, כל שבוע, כל יום וכל רגע, הם מועדים מיוחדים ויחידים במינם, אף על-פי שלכאורה חוזרים הם על עצמם שוב ושוב. הימצאות הבורא בכל מחזקת את התפיסה שאין דבר שהוא סתמי או חסר משמעות. העדר משמעות הוא העדר יכולת לזהות את הצד הפנימי והנסתר של החוויה.

החידוש המעמיק שמעלה הבעל שם טוב הוא לא שהנברא רק זקוק לקיום הבורא, אלא כח הבורא מתלבש בתוך הנברא עצמו. לכן לכל נברא ונברא יש את דבר הבורא שלו עצמו, שהוא החיות הפנימית שלו. הציווי לדעת כי מעשה הבריאה מתרחש בכל רגע ורגע מחדש הוא גם ציווי להכיר בכך שכל הארץ היא מציאות הבורא, הנוצרת על-ידי דיבורו המחייה את העולמות.

***

ההבנה של הבעל שם טוב אמנם הקטינה את הסיכוי לחשוב שהבורא הסתלק מהעולם. אולם היא ייצרה סיכון אחר, חדש. סיכון שמדובר בא-ל פנתאיסטי. הקשר שנתווה עד כה באמצע המאה ה-18 בין הבורא לבריאה השאיר שאלה אחת פתוחה.

הבעל שם טוב אמנם הצליח להסביר שכדי שהבורא יהיה האחד המושלם שאין בו שינוי והוספה כתוצאה מבריאת העולמות, אין ברירה אלא לקבל את נוכחותו של הבורא בכל. הצמצום איננו כפשוטו. אולם הבעיה הגדולה של היהדות שהלכה ונוצרה היא להסביר כיצד הקב"ה מצד אחד נמצא בעולם, ומצד שני לאדם יש בחירה חופשית, ויותר מכך כיצד מעשה המצוות הוא בעל משמעות. כיצד כשיהודי מניח תפילין הא ממשיך אור חדש, אלוקות לתוך העולם על ידי כריכת עור של בהמה על ידו.

כשאומרים שאין מקום לאף אחד כנראה הכוונה היא שאותו דבר לא קיים או לא נמצא. אם הקב"ה לא באמת הסתלק מהחלל הפנוי, ולפני הצמצום לא היה מקום לעולמות, אז במידה רבה גם כעת אין מקום לעולמות והם אינם קיימים. השאלה הכי חשובה ביהדות נותרה ממתינה למענה – האם אנחנו קיימים או לא קיימים. האם העולם הוא מציאות אמיתית או לא. ואם כן, כיצד במעשינו אנחנו משפיעים על המציאות מבלי שניצור שינוי והוספה בבורא.

מי שהשקיע את חייו במאמץ לגבש מענה שיטתי לשאלה הוא בעל התניא בספרו המפורסם. מנהיג החסידות, כפי שיטת החסידות, אימץ את המתודה כי על-ידי התבוננות בנפש האדם, ניתן לענות טוב יותר על השאלה. מהאדם משתקפת הבריאה והקשר עם הבורא. לימוד התניא, לפני שהוא עצה להתמודדות עם נפש דואבת, עצובה, מתייסרת הוא תשובה לשאלה הכי חשובה ביהדות. השאלה כיצד ייתכן הקשר בין הנברא לבין הבורא, והיכן, באיזה ממד הקשר הזה מתקיים.

***

שתי הודעות, אם כבר עסקנו בתניא –

בקרוב תפתח במרכז "לשם יחוד" במודיעין סדרה בת שמונה מפגשים על ספר התניא. התניא נחשב לאחד הספרים הנערצים והפופולריים בארון הספרים היהודי. על שום מה הוא זוכה בתהילתו? מה מטרת התניא ומה הופך אותו לכל-כך רלוונטי לימינו?
לתניא שני פנים. בהיבט אחד מדובר בספר הדרכה מקיף לחיים של משמעות. מההיבט השני, רבים מייחסים לתניא סגולות רוחניות נעלות.
פניו המרובים של התניא יידונו בסדרה החדשה ממבט רב-תחומי, המשלב בין היתר פסיכולוגיה, פילוסופיה, סוציולוגיה והיסטוריה.

נושאי המפגשים:
מבוא: החיפוש היהודי אחר משמעות והשאלות שהותירו קבלת האר"י ותורת הבעש"ט.
מפגש שני – לעורר את התשוקה לחיים – המידות ומבנה הנפש
מפגש שלישי – לחיות עם הנפש – החיים כזירת מאבק פנימית
מפגש רביעי – עצות להתמודדות עם מצבי רוח – עצבות וגבהות לב
מפגש חמישי – אקזיסטנציאליזם יהודי – הבינוני, הצדיק והרשע
מפגש שישי – מחשבה דיבור ומעשה – בין הבנה רעיונית למעשה בפועל
מפגש שביעי – להכיר את הבורא והכוונה של הבריאה
מפגש שמיני – התבוננות כדרך לחיים אותנטיים – במה מתבוננים וכיצד

המפגשים ייערכו בימי שלישי בשעה 20:45-22:00 ברח' יגאל ידין 35, מודיעין. הרשמה אצל אסתי 054-525-4358. מפגש ראשון ב' אדר ב' (4.3). אני מעביר את כל המפגשים.