התשוקה היא בשביל האהבה

אתם מחפשים בן או בת זוג ליצירת קשר אמיתי? אל תוותרו על משיכת הלב. ההתרגשות הראשונית. הלהט.

מה לגבי האהבה? מה אנחנו מחפשים באהבה לטווח ארוך? ביטחון, יציבות, נאמנות, אחריות, אופק לחיים משותפים. בן זוג לחתונה הוא כזה שתורם לחיים יציבים, שהוא חבר טוב ומותר להתקרב אליו ולהיחשף מבלי לחשוש מפגיעה.

אולם כבר כאן מתעורר כאן הקונפליקט לכאורה. לעומת האהבה, התשוקה תובעת תנאים כמעט הפוכים. היא זקוקה לקצת מסתורין, סכנה יכולה להיות תבלין לא רע, זרות וריחוק הם הכרחיים להתלהבות. ביטחון, אחריות, אור חזק – די מכבים את התשוקה.

הבעיה מתחילה, מסבירה אחת מיועצות הזוגיות המפורסמות בעולם, אסתר פרל, כשאנחנו מבקשים מאותו בן זוג שיעורר בנו את שני הרגשות הללו – אהבה ותשוקה. בעבר, לטענתה ולא בטוח שתסכימו, רק משימת האהבה הוטלה על בן הזוג. היום דורשים ממנו שיהיה גם מושא לתשוקה.

רוצה כן, צריך לא

מה מושך אותנו בבני הזוג שלנו, היא שואלת. בדרך כלל התשובה דומה ותמיד תלויה בשינוי זווית הראיה, בה מסתכלים על בן הזוג. על-פי ניסונה היא טוענת שהתשובות מתחלקות לשלוש עיקריות.

–          יש שנמשכים לבני הזוג שלהם לאחר פרידה, כשמתקרבים בעקבות ריחוק, נפגשים כעבור זמן.

–          יש שנמשכים לבני הזוג שלהם כשהם רואים אותם ממוקדים בדבר מה. כשהם זוכים להביט בהם מהצד, כמו במשקפיים של זרים, ולראות אותם מצליחים בעשייתם.

–          יש שנמשכים בזמנים שהם ובני זוגם מצליחים לייצר זמן מובחן בחיים, קליל יותר, שבו לא נותנים לטרדות ולמעמסות לחדור. זמן שבו הם צוחקים, משוחררים, רגועים.

המסקנה היא שהמשיכה החזקה ביותר בין בני זוג מתקיימת כשאין הזדקקות. כשהאחד לא צריך את השני. רוצה כן. צריך לא. כעס, לחצים, טראומות, חסכנות, הם מתכון בטוח לריחוק ולהעדר משיכה. היכן שיש תלות, פוחתת החיות, ההתחדשות, ההתלהבות.

מה ההצעה של פרל כדי להתגבר על הדיכוטומיה הזאת? היא לא מציעה לשאת הפכים אלא לבנות מרחבים מוגנים. מרחב שונה, משוחרר שבו בן הזוג מתרחק קמעה, ושבו מתפתחת התשוקה. בחיי היומיום, במאבק כנגד השגרה, היא ממליצה לטפח את הקרבה והאהבה.

שורשה הנשגב של האינטימיות

התיאור הבסיסי של תשוקה ואהבה מרגיש נכון, אולם מערכת היחסים הרצויה בין שתי התנועות הנפשיות הללו היא שונה.

מהיכן נובע הכוח העצום של התשוקה? ההתלהבות? הלהט? מהיכן ההתרגשות ודפיקות הלב? כיצד ייתכן שחלק נכבד מההתנהלות האנושית סובב סביב הקרבה הגופנית בין המינים?

אצל בעלי החיים, בניגוד לבני אדם, ישנו קשר הדוק בין הולדה והמשכיות לבין המפגש הגופני. יתר על כן, אצל בעלי חיים כמעט תמיד הדחף מרוסן על-ידי מנגנונים פנימיים. ההגבלה היא לרוב גם בזמן ומשך הדחף, המתעורר בתקופות מסוימות, כמו תקופת היחום או עונות השנה ושינויי מזג האוויר. אצלנו אין מחסומים טבעיים ליצר. רק טאבו חברתי, המשתנה מחברה לחברה.

פרל מסבירה לנו מתי המתח קורה ולא מדוע הוא קורה.

הלוגיקה של עולם הקבלה אמורה להיות מפתיעה ולענות על השאלה. הכלל פשוט. במקום שיש בו יותר התעוררות, יותר חיות והתלהבות, יש גם יותר כוח בורא. ככל שעוסקים בדבר תחתון יותר השורש שלו נשגב וגבוה יותר.

כלומר מדוע המשיכה בין המינים היא כה עוצמתית? כי בקשר הזה יש יותר כוח אלוקי סמוי, ששורשו נשגב. הדחף החזק המניע את בני האדם למפגש גופני נובע משורש עליון ונעלה. הייחוד הוא הצד החיצוני של מעשה רוחני נשגב, כשרק ניתוק הקשר בין השורש הרוחני ליחסים המוחשיים מרדד את הערך של המעשה הגופני.

תענוג

הגורם הראשוני והעיקרי ההופך את היחסים האינטימיים לנושא כל כך מרכזי בחיי האדם והחברה הוא שהתגובה הפיזית העולה מהמפגש בין המינים היא תענוג. תענוג שהוא לכאורה גופני בלבד.

בנפש יש סדר השתלשלות של כוחות. אחד הכוחות העליונים המניעים אותנו במעשינו הוא כוח הרצון. הרצון מניע את כל כוחות הנפש, השכל והרגשות, כדי למלא את אותו הרצון^[1].

מעל הרצון מצוי התענוג. הרצון מספק הסבר למעשה, אך התענוג הוא טעמו הבלתי שכלי של הרצון. ההנאה מדבר מסוים שייכת לפנימיות, לתענוג, בעוד הרצון הוא ההתלהבות המוקדמת או מאוחרת מאותו הדבר. בשעת התענוג הרגשות אינם מורגשים בעוצמה. הרגשות מופיעים רק לפני ואחרי התענוג. הרצון, הביטוי של התענוג, מתבטא על-ידי הרגשות ומעיד על משיכה והתלהבות, אולם התענוג עצמו מנותק כבר מהרגשות.

תענוג ככח מניע המפעיל את הרצון שונה מהתענוג הממומש. התענוג המניע את האדם מתפשט, כשהוא מוגשם, בכל אברי הגוף ובכל כוחות הנפש^[2], ולכן עוצמתו כה רבה. הוא משתק במידה משתנה את היכולת לחשוב בצורה בהירה או להרגיש רגשות מוסר והכוונה. הוא מפעיל את כוחות הרצון לבצע את רצונו, אך ברגע שהוא פועל הוא כאמור משתיק את הרגשות. כשאדם מתענג הוא אינו משתף את בן זוגו בתענוג. התענוג שייך לכאורה רק לו, בעוד הרגשות הם כלפי האחר ולכן הם מושתקים בשעת התענוג.

'תענוג' הוא מושג בקבלה. התענוג הוא פנימיות הרצון. הסיבה האמיתית והעמוקה ביותר לרצון. הרצון נוצר כתוצאה מהתענוג שיש בדבר. ללא תענוג אין רצון. אם לא מתענגים על דבר מסוים בדרך כלל גם לא רוצים לבצע אותו.

התאווה, התשוקה והמשיכה, על השוני ביניהן, הן למעלה מטעם ודעת^[3]. פעמים רבות השכל כשלעצמו אף מתקשה להגביל את התאווה. במקרים רבים אנו שומעים אודות אנשים מפורסמים בהישגיהם או חוכמתם, אשר נכנעו לעצת היצר, והתפתו למעשים בלתי ראויים למעמדם ולמצופה מהם, או במקרים גרועים יותר נכנעו לתאוות אסורות על-פי הנוהג החברתי, החוק, המוסר האנושי ואפילו הרצון של הצד שכנגד.

את הספר על זוגיות והתאמה קראתם? כנסו כאן לתגובות על הספר (לגלול מטה)

התשוקה היא בשביל האהבה

התשוקה מבטאת רצון בתענוג מסוים. התשוקה היא כמו תנועת נפשית של רצוא, של בקשת התעלות. על-פי ספרות הקבלה, המשיכה העזה נובעת מכך שהשורש, המקור הרוחני-נשמתי שלנו הוא זהה. וכולם רוצים להתחבר למקור.

ניתוק הקשר בין הולדה לתענוג מותיר כוח מניע רב עוצמה, התשוקה לתענוג, כשהוא חסר כיוון ברור ולכן בר פעולה באפיקים שונים ולא מנותבים. בתקופות, במקומות ובקרב קבוצות מסוימות, הייחוד בין המינים נחשב כהנאה פיזית בלבד. דבר שהוא לא יותר ולא פחות מארוחה דשנה או פעילות ספורטיבית מהנה. הנאה שהיא אפשרית לבד אך עדיפה בזוג. התייחסות שכזו לקשר בין בני זוג יוצרת שורה של הפרדות מלאכותיות לפיהן לכאורה אין קשר בין מצב רגשי ושכלי, לרבדיהם וגווניהם השונים, לבין הפעולה הגופנית. המתירנות בת זמננו נובעת בחלקה מהיכולת להציג את הגוף כמערכת מובחנת של פעילות אישית, שלכאורה אינה מתנגשת בתחומי החיים המגוונים של האדם.

העדר הפרדה 

בהכללה רחבה, במחשבה המודרנית האדם אינו נתפס ייצור שלם, המשלב רוח בתוך גוף. האדם לפי התפיסה המודרנית הוא גוף המייצר היפעלות נפשית, אך גם מאפשר להפריד בין פעולות הגוף לבין התוצרים הנפשיים. המשמעות הרגשית והערכית של היחסים מנותקת ברובה מהיחסים המיניים. לכאורה ביום ניתן להיות הורה טוב המדריך את ילדיו במסלול ערכי, ובלילה לשחר לטרף במרדף אחר הנאות גופניות נטולות מעורבות רגשית.

כאן אנחנו מגיעים לגישה שונה מזו של אסתר. המטרה של התשוקה, של הזרות והריחוק, של תנועת הרצוא היא בשביל השוב. בשביל יצירת יחסים תקינים ומלאי אהבה שיש בהן את זיכרון התשוקה ככוח מחבר.

ההפרדות בנוגע לגוף ולנפש הן מלאכותיות, ומשרתות הלך מחשבה ואינטרסים מסוימים. האדם נברא כך שהוא אינו יכול להשיג מצב שבו תאוות הבשרים אינה משפיעה ומושפעת מהווייתו השלמה.

אינטימיות אינה מנותקת מרגשות, מחויבות, הקרבה, התקדשות. תיאורטית אולי ניתן להפריד יחסים ורגשות אולם מבחינה מעשית הדבר בלתי אפשרי. כאשר ההפרדות פוגשות במציאות הן מופרכות על-ידי יצירת צלקות רגשיות עמוקות או שהן מרדדות את היחסים לדבר שטחי, בהמי וחסר עניין. התעלמות מהמערכת השלמה הנקראת אדם, על-ידי הפרדת הגופני מהרגשי ורוחני, הופכת לחרב פיפיות הפוגעת בפרט וביחסים שהוא מקיים.

יחסים אינטימיים המנותקים מהרגשות, מתבססים על התענוג הנוצר בשעת המפגש. התענוג הופך להיות העיקר. טיפוח הגוף, ההשקעה בקשר, יצירת האווירה המתאימה, כל אלה נועדו להכביר את התענוג הגופני ולא לאתר את שורשו הרוחני. אולם התענוג הגופני הוא רק חלק קטן מהמגע בין הגבר לאשה.

התשוקה היא חשובה והכרחית. אם אין לכם משיכת הלב לבני הזוג הפוטנציאליים, אל תשתדכו. צריך שלפחות תחילת הדרך תהיה מלווה במשיכה, התלהבות, התרגשות. לאורך זמן ממילא הזוגיות תדרוש השקעה רבה. הזיכרון של ההתחלה יהיה שם תמיד כעזר. התשוקה אינה מנוגדת לאהבה במושגי אסתר פרל. היא נועדה עבור האהבה. היא נועדה כדי להפוך את המסתורין לגילוי של קרבה.

[1] בגלל שאין לרצון סיבה הוא לא נתפס במקבל, וכיון שאינו נתפס במקבל, אין הוא מצטמצם ומתלבש לפי אופן המקבל. ראו: תורת מנחם, יב, חלק שלישי, שבת פרשת קרח מבה"ח תמוז, ה'תשי"ד, 46.