תקשיבו לצלילים – פוסט אורח
Heavy Metal. זה היה הסגנון הדומיננטי אצלנו בחבר'ה. מטליקה הייתה העדינה שבלהקות המושמעות. המקצבים האגרסיביים, הדיסטורשנים והסגנון האלים היו מלווים בקודי לבוש והתנהגות הולמים, או בלתי הולמים. עם הבגרות המטאל נעלם ואיתו הקודים. אבל עדיין מדי פעם, מול המחשב, מבין הניגונים החסידיים, מבליח לו איזה מקצב מהיר.
כמה פעמים שמתי לב שהתופעה חוזרת על עצמה. ניגונים מכוונים הולידו כתיבה עמוקה, מכילה ומחבקת. מטליקה ברקע עוררה כתיבה אגרסיבית כמעט.
הקשר הזה בין התנהגויות ומחשבות לבין סוגי נגינה מעיד על השפעת הנגינה על הנפש.
ר' אריק מלכיאלי כתב על הקשר הזה רשימה יפה, המחליפה את הרוק הכבד באזעקות. הנה היא לפניכם.
כוח המוסיקה / אריק מלכיאלי
האזעקות מפני התקפות הטילים יצרו צלקות נפשיות. הן העידו על כוחם של צלילים לפעול על נפש האדם.
הסירנה העולה ויורדת, איננה רק אות הסכמית סמלית. הסירנה אינה חסרת קשר מהותי עם הדבר עליו היא מתריעה. המסמן והמסומן קשורים זה בזה. יש באזעקה עוצמה. בעצם צליליה ומתוך פנימיותה זועק מסר המזהיר ומסמן על סכנה פוטנציאלית. הנפש חווה את המסר המחריד, המזעזע את השגרה, המונח בתוך צלילי האזעקה. אגב מעניין, שצליל האזעקה היא בדיוק כמו אנחת הרווחה שאדם משמיע מדי פעם בזמן מנוחה, רק שבקצב ההפוך בדיוק.
עוצמת החרדה שבאזעקה היא כל-כך אקטיבית פעילה ובסיסית, עד כדי כך שבספארי ברמת גן נצפו הפילים בשעת אזעקה כשהם בתנועה של אי נוחות בולטת, בתנועה של הגנה על הפילים הקטנים. המחלבות העידו על ירידה בייצור החלב בשל העקה בה היו נתונות הפרות.
השפעת האזעקות מלמדת לקח גם לשגרה – כוחה של המוסיקה.
פעמים רבות אדם שומע מוסיקה בתור רקע לעיסוקיו השונים. לא תמיד הוא מודע להשפעתה הרבה והישירה על הלך נפשו במודע ובתת מודע.
השפעת המוסיקה מטעה. היא נראית לעיתים רכה ותמימה. מתנגנת כאילו לעצמה. אך פתאום מבלי משים האדם מוצא את עצמו נסחף. כמו גלי הים שמסוגלים בעוצמתם לסחוף את האדם.
המנגן הראשון המופיע בתורה נקרא יובל, מלשון הובלה. הניגון מוביל את האדם אל המחוזות בהם הניגון צמח. מוסיקה הבאה מלב שמח תנתב את מצב רוחנו לכיוון זה. מוסיקה שבאה מתוך עצבות ורוח שפופה, תגרום לשומע לתחושות דומות. מוסיקה המבטאת יראת שמיים והתעוררות רוחנית או לחילופין ניגון הבא מתוך תנועת נפש של פריקת עול, יגרמו בצורה ישירה הטיה לכך בנפש השומע.
הניגון במובן זה הוא כאותיות המבטאות רעיון מסוים. כך הניגון הוא כלי הביטוי של הנפש, ולכן נקרא 'קולמוס הנפש'. אולם בניגון יש יתרון גדול על פני האותיות. רעיון שכלי או רגשי המתבטא בצורת אותיות, עובר עיבוד ואיבוד מצורתו ועוצמתו המקורית. האותיות דלות מכדי להביא את התחושה הפנימית או את עומק הרעיון השכלי הגבוה והעדין לכדי גילוי גמור. הן מעניקות תמונת רקע כללית וחיצונית של ענין שהופיע בתצורה פנימית. סוג של 'טעימות ונגיעות' כל שהן. לעומת זאת הניגון מסוגל להעביר תחושות פנימיות ביותר, שאין לאותיות דרך לבטא אותן. הניגון הוא כמו אתר המסוגל להכיל בתוכו כמות רבה של קבצים כבדים בכמות ובאיכות, ולהעבירם ברזולוציה גבוהה וחדה.
לא רק שרב כוחו של הניגון להביא לידי ביטוי את ההבנה. הניגון מרומם את ההבנה לפסגות גבוהות יותר בנפש. כך כותב על הניגון הרבי החמישי של חסידות חב"ד, הרבי הרש"ב:
התעלות הנפש בזה היא למעלה מהשגה והבנה… שהרי בנגינה כשמנגן בקול הניגון כשיוצא ממעמקי הלב באיזה כוונה.. תתבטל צירופי אותיות מחשבת אותו דבר… והרי הוא אז בבחינת התפעלות ודביקות הנפש שלמעלה מהשגה… על ידי מתיקות השיר יכול להתעלף עד שתצא נפשו שזהו מפני עומק השיר.
לא לחינם הניגון תופס מקום של כבוד ביהדות בכלל ובחסידות בפרט. הלוויים היו מנהלים מסדרי נגינה שלמים במטרה לעורר את נפש המקריב קורבן לתשובה אמיתית ועמוקה. התפילה בכל תפוצות ישראל קשורה לסגנונות נגינה שונים. עבודת הבורא האישית לאור החסידות כרוכה בניגוני געגועים ושמחה. היו חסידים שהיתה להם אף הדרכה ספציפית, לנגן באמצע התפילה כאמצעי לטיהור מוחם וליבם.
גם ההתעלות של מלאכים ונשמות בעולמות העליונים הרוחניים נעשה על-ידי ניגון ושיר רוחני.
בדרך כלל הניגון מתנגן בשני אופנים. באופן הנעלה יותר, שבו האדם מלא ברגשות. אז הניגון פורץ מתוכו החוצה כמו ללא כוונה, כאילו ממילא. האופן השני הוא נמוך יותר, בו האדם רוצה להתעורר. אז הוא מנגן ניגון מתוך תקווה שהאחזותו בתווי הניגון יביאוהו אל תוך פנימיותו של הניגון.
לפי הזוהר (פרשת תרומה) זהו שנאמר בתהילים, לעיתים 'מזמור לדוד' ולעיתים 'לדוד מזמור'. פעם הניגון מתפרץ, מגלה את כוחות הנפש הנסתרים הצמאים להצטמצם ולהתגלות. ופעם האדם מבקש לעורר את עצמו על ידי הניגון. כששרתה על דוד המלך רוח הקודש, אז ממילא פרצה השירה וסחפה את דוד. ולכן נכתב 'מזמור לדוד'. כשהשירה של דוד עלתה בצורה יזומה, ומתוך מאמציו של דוד שרתה רוח הקודש, נאמר 'לדוד מזמור'.
להבנה זו במהותו וכוחו של ניגון יש השלכות מהותיות על חיי היום יום. היא יכולה להביא את האדם לידי רגישות. שימת לב לצלילים המושמעים בסביבתו, במדיה אליה הוא מחובר, וצלילים שהוא משמיע בעצמו.
הידיעה לגבי העוצמה הטמונה בצלילים עשויה לדרבן את השמירה על סביבה מוזיקלית, צלילים טהורים וזכים, מרעננים ומשמחים שיכולים להשפיע על בריאות הנפש.
מקורות: תורה אור בראשית. המשך תרס"ו עמוד תה-ו . המשך תער"ב עמוד תתכח.
