לקראת המו"מ הקואליציוני: לא לסחטנות פוליטית. כן לתיקון חוק מיהו יהודי
זהו תסריט ידוע מראש וצריך לעצור אותו. המפלגות החרדיות והדתיות ינסו לסחוט עוד תקציבים למטרות סקטוריאליות כחלק מכניסתן לקואליציה צרה. אם ללמוד מלקחי העבר, התוצאות של הסחטנות הזאת עלולות להוות חרב פיפיות. מדוע?
- ראשית מפני שסחטנות מעוררת אנטגוניזם. היא מרחיקה מעיקרי היהדות והאמונה ותורמת רק לקומץ, שעדיף לו שיסתדר בלי אותם כספים. אף אחד לא רוצה להתקרב ליהדות של ג'ובים וסחטנות למטרות אופורטוניסטיות. אין דבר רחוק יותר מרוחניות ואמונה מאשר סיאוב פוליטי, ולכן גם למראית עין רצוי להתרחק ממה שעשוי להריח כחלוקה בעייתית של משאבים.
- שנית, המציאות השתנתה. מכירים את הבדיחה על ההיא שבמהלך הניקיונות לפסח גילתה את המנורה של אלאדין. שפשפה ויצא ג'יני. שלוש בקשות את יכולה לבקש וכולן יתמלאו, אמר הג'יני. רק דבר אחד עליך לדעת, שכנתך תקבל בדיוק כפול ממה שתקבלי את. אוקיי, השיבה הגברת. מהר ג'יני, תוציא לי עין אחת.
גורמים רפורמים וקונסרבטיביים התחזקו מאוד בשנים האחרונות. על כל שקל שיעבור כתוצאה מסחטנות פוליטית עשוי לעבור סכום דומה, במוקדם או במאוחר, כתוצאה מדרישות בג"צ או לחצים בינלאומיים, לכל מיני מיזמים מבית היוצר של גורמים רפורמים/קונסרבטיביים/אנשי היהדות כתרבות ו/או היהדות המתחדשת. בקצב הזה לא רחוק היום שרבנים רפורמיים יזכו לתקציבים שוטפים מהמדינה ויעמדו בראש קהילות ברחבי הארץ.
- המסקנה ברורה, אם יהדות ממלכתית אמונית, אמיתית יש רק אחת, היא צריכה להיראות ולהישמע כזאת, ולא להיתפס כיהדות סקטוריאלית ומפולגת. ולכן גם עדיף לה לוותר על המערכת הסחטנית, כמו גם על כמה מהתקציבים הממשלתיים שפעמים רבות לא עוברים למקומות הנכונים.
- נכון, קל יותר לדבר בצורה כללית. כשפורטים את ההעברות התקציביות תמיד ימצאו טענות המצדיקות אותן. בסחטנות גם אינני מדבר על קצבאות ילדים המעודדות את הילודה וניתנות בשווה גם ללא יהודים. אם כן, מהי אותה סחטנות? מכך בדיוק צריך להימנע. מאי בהירות. דרך אחת להימנע מסחטנות היא לפרוט בדיוק במה מדובר, למי עוברים כספים ובהשוואה לאיזה תקציבים של איזה מוסדות. שקיפות ונקודת מבט כלל יהודית צריכה להיות הבסיס למשא ומתן הקואליציוני.
הזדמנות פז?
אתמול בערב ישבתי בפאנל שיזמה עיריית רעננה ועסק ברבי מליובאוויטש. עוד השתתפו דובר חב"ד בישראל, ר' מנחם ברוד, האמן דניאל זמיר, ושליח חב"ד ברעננה, ר' אליהו שדמי. המנחה, שאול מייזליש, שאל האם המעורבות של הרבי בפוליטיקה לא פגמה בפופולריות של חב"ד.
ר' ברוד מיד הזדעק ותיקן כי הרבי לא היה מעורב בפוליטיקה. הוא הביע עמדות שמבחינתו הן קריטיות לקיום העם היהודי, גם במחיר של איבוד פופולריות. הוא מעולם לא דאג לאינטרס הפרטי של קהילת חב"ד בישראל על-ידי שימוש בחב"ד כקבוצת לחץ פוליטית.
כך שאם כבר מדברים על תרומה לעולם היהודי כולו, יכול להיות שזו עת רצון, הזדמנות פז, שאולי לא תחזור, להגדיר מחדש שאלות הנוגעות לזכות השיבה ולזהות יהודית. יכול להיות שזה הזמן לנסות ולתקן שוב את חוק מיהו יהודי.
כשישים אחוז מיהודי ארה"ב מתבוללים. ברוסיה ואוקראינה האחוזים גבוהים יותר. באירופה נמוכים רק במקצת. בעבר נדמה היה שישראל היא שכפ"צ ההגנה האחרון מפני התבוללות. לא עוד. מאות אלפי לא יהודים הגיעו בשנים האחרונות לישראל. חלקם חבר'ה נהדרים. לרובם אין עניין ביהדות וגם לא ממש בציונות. לצד העלייה של מי שרק אביו הוא יהודי, ההכרה בגיורים הרפורמיים יצרה נזק בלתי ישוער. יהודים ולא יהודים לומדים באותם בתי ספר, משרתים יחד, לומדים באותם מוסדות. לעתים רק כשמגיע שלב החתונה מתברר שבני הזוג אינם יכולים להירשם לנישואים ברבנות מפני שאחד מבני הזוג איננו יהודי. כשהעולים הלא יהודים כבר בארץ זו באמת בעיה קשה מאוד לפתרון, שבקלות יכולה להתדרדר לאפליה קשה. לכן הדרך היחידה היא להימנע מראש מהבעיה. לפחות בישראל, יש לסגור את הסכר הזה.
לשם כך צריכים להירתם נבחרי ציבור מרוב מפלגות הקואליציה. מדוע זו הזדמנות פז? שינוי כזה יכול להיעשות רק בקואליציה צרה בתמיכת ראש הממשלה. לא זאת בלבד שמתקדמים לקראת קואליציה שכזו, ביבי הראה הפעם שהוא לא כל כך לחיץ כפי שהיה נדמה. בייחוד כשאותם ארגונים מצפון אמריקה שיצעקו גוועלד כנגד התיקון לחוק מיהו יהודי הם גם אלה שהזרימו לכאן מיליוני דולרים וניסו בכל הכוח להוריד אותו מהשלטון.
תמונה: CC BY 2.5
