להתעקש על טוב – נצח שבחסד
הקדמה – לימוד עשר הספירות
על ספירת העומר נכתב רבות (ובאתר כאן למשל). העיקר שבספירה הוא לימוד כוחות הנפש דרך עשר הספירות. לימוד לצורך שיפור האישיות וטיפול בנקודות משבריות בנפש.
"והנה נפש האדם, ידוע לכל", כותב רבי שניאור-זלמן, בעל התניא, "שהיא כלולה מ-י' ספירות…".[i]
בעדותו, בעת מאסרו הראשון במסגרת המאבק בין מתנגדים לחסידים, הדגיש בעל התניא את מרכזיות הלימוד המעמיק של עשר הספירות במסגרת תורת הקבלה:
"חכמת הקבלה שהתחלתי ללמוד אצל הרב, ואחר כך אני לומד מהספרים, הנה היא ידיעת עשר ספירות ושמותיהן, ואיך הקדוש-ברוך-הוא מנהיג ומחיה בהן עולמות עליונים ותחתונים."[ii]
אמנם ספר התניא אינו מתאר באריכות את כל המידות שבנפש, ובכל זאת לומדי תורתו של רבי שניאור-זלמן מחויבים להכיר לעומק את מבנה הספירות ואת ההקבלה של מבנה זה לכוחות הנפש. אחת הסיבות לכך היא שתיאור הכוחות מאפשר להכיר ולנתח את הנפש מזוויות שונות. יחד הכוחות מאפשרים לצלול לעומק האישיות, לנתח את התכונות הדומיננטיות בה ואת אלה החסרות, לגלות את היחסים בין הכוחות הפועלים בנפש, ובעיקר לבחון האם תנועתו הנפשית של האדם במציאות היא של גילוי מהותו הפנימית או הסתרתה והתרחקות ממנה.
מה מתקנים היום?
במהלך ימי ספירת העומר "מתקנים", כלומר מתבוננים, בוחנים ומנסים לשפר בכל יום מידה אחרת בנפש. כל המידות מצויות במינונים שונים אצל כל אדם. אולם שאלת המינונים והאופן שבו המידה מתגלה, בצדה המתוקן או בצדה "הקליפתי" היא קריטית לניתוח מבנה האישיות.
המידה שספרנו אתמול בערב היא נצח שבחסד. כלומר המידה הדומיננטית היא חסד, ואת הנצח אפשר לתאר כגוון שבחסד.
ישנן דרכים רבות ללמוד את תורת עשר הספירות ואת האופן שבו הן מתבטאות בנפש. אחת הפשוטות בהן היא לנסות להבין מה מאפיין באופן כללי את המידה, מהי המידה המתוקנת אליה יש לשאוף ומהי המידה הבעייתית.
כללי – נצח היא מידה מוטבעת[iii] או מושרשת בטבע האדם ומתבטאת בנכונותו של האדם לעמוד מול קשיים ואתגרים פנימיים, בכדי להשיג את מטרותיו. כלומר זו מידה שבמהותה טבועה באדם ואינה מתעוררת על-ידי תובנות שכליות. אם כי, כמובן גם העדר נחישות וחששות מפני אתגרים היא תכונה שאפשר לתקן ולשפר. חסד, כפי שהסברנו כאן, היא מידה המבטאת נתינה. הדגש בה הוא על הנותן ולא על המקבל.
במידה רבה מידת הנצח היא הסתעפות של מידת החסד. האדם שרוצה לתת, שיש לו נטייה לחסד, נכון להתגבר על קולות פנימיים המנסים למנוע ממנו את אותה נתינה.
המידה המתוקנת – בטבעי אינני אדם טוב כל-כך. אבל אני נחוש להיות כזה. אינני איש של חסד, אבל אני הופך את עצמי לכזה. המיוחד שבמידה זו, בתצורתה החיובית, היא שבעוד מידת החסד שבחסד מבטאת את הרצון של האדם לעשות חסד, לאהוב, לתת, מצד טבעו, גילוי החסד במידת הנצח שבחסד היא מתוך עיקשות ונחישות. בעל החסד אינו עושה חסד בגלל שטבעו לעשות חסד. הוא גם לא מעניק מעצמו בגלל התענוג שהדבר מסב לו. הוא גמר אומר עם עצמו להעניק, ומתוך עיקשות פנימית הוא נותן שלא על-פי טבעו.[iv] אדם כזה מנצח את עצמו ומוותר. למרות שבלבו הוא אינו רוצה כל-כך לוותר למען האחר, הוא מצליח לשכנע את עצמו לעשות כן.[v]
דווקא המכשולים שלכאורה אמורים למנוע ממנו להעניק, להתקרב, להיות בעל חסד, מעודדים אותו לתת יותר מכפי שהוא רגיל.
ההענקה או האהבה הזאת תוך התגברות על קשיים ומניעות, מתבטאת ביסודה במידת הנצח שבחסד.[vi]
המידה "הקליפתית" הדורשת תיקון – אני מנצח את עצמי, אבל לא כדי לתת אלא כדי לקבל. אני כל-כך נמשך לתאוות, ליצרים, לעולם הגשמי, לתפיסות העולם שלי עד שאיני יכול לוותר עליהם. חברים יעירו לי, השכנים יעקמו פרצוף. ההורים יתקשרו, ואני אשאר בשלי. לא אתן לכל אלא להפריע לי. מתוך מידת הנצח אני אהיה נחוש להתגבר על מניעות פנימיות ולהמשיך להיות שקוע במסיבות חברים, בחגיגות ובאירועים שהנתינה שלי בהם לזולת תהיה כדי להגביר את הסיפוק האישי שלי.[vii] הנתינה שלי תהיה מתוך תנועה של יניקה וניצחון על גורמים המונעים ממני מלינוק.
כיצד מתקנים – אתם נחושים, עקשנים ודבקים במשימה? אתם לא נותנים לספקות ולבלבולים להשתלט עליכם? מצוין. זה אומר שמידת הנצח מושרשת בכם במינון גבוה. היא מפעמת בכם בעוצמה. כעת תבדקו לאן היא מוליכה אתכם – להתעקשות בעולם הרוח או בעולם החומר. אם היא מעודדת ההתעקשות על עניינים גשמיים כדי לספק צרכים אישיים – אתם צריכים לעבוד על המידה הזאת והיום הזה הוא היום שלכם. אחרת המידה הזאת תגרום לכם הרבה סבל ותמנע מכם אותות אזהרה. אותות שנועדו לסייע לכם לשפר את אישיותכם.
***
רשימות נוספות על ספירת העומר:
[i] אגרת קודש אדמו"ר הזקן, שם, אגרת מה, עמ' קנד.
[ii] מובא באגרת קודש מאת אדמו"ר הזקן, שם, אגרת נח, עמ' רכא.
[iii] על מוטבע, מורגש ומושכל המקבילים לעיבור יניקה ומוחין ראו: המשך תער"ב, חלק שלישי א'רכה.
[iv] לקוטי תורה, תזריע, כא, ב.
[v] דרך מצוותיך, איסור אכילת גיד הנשה, יב, ב.
[vi] תורת מנחם ג תשי"א, עמ' 67.
[vii] שם, עמ' 68.
