התורה כ"תוכנית טיפולית"
נשאלתי על-ידי "קרוב אליך", את השאלה הבאה:
"מספר משלי ועד חז"ל, מספרות החסידות ועד כתבי הרב קוק מפוזרות עצות פסיכולוגיות.
האם יש הבדל בין עצות הנפש לבין התורה".
למרות ההקדמה המעידה על קדמות עצות הנפש, נדמה לי שברקע עומדת השאלה האם הפסיכותרפיה החסידית היא תופעה חדשה, הנחשפת בספרי הדרכה חדשים הרואים אור לאחרונה, או שמדובר בחלק מובנה ומהותי מארון הספרים היהודי.
למי שאינו מנוי על העלון, זאת התשובה שעניתי:
מהי המציאות? הביולוג עשוי לראות בכל דבר חי רצף ייחודי של גנים. הכימאי יתפוס את העולם כאסופה של תרכובות מולקולאריות. הפיזיקאי יתבונן במתרחש סביבו כמאבק מתמיד בין כוחות, וקטורים פיזיקאליים בעלי כיוון. לעומתם המרקסיסט, למשל, ינתח את המתרחש בעולם כמאבק מתמיד בין מעמדות.
מהי התורה? האם היא החומש? המשנה? ההלכה? האגדה? החיים עצמם? איש ההלכה, למשל, ידגיש את האסור והמותר בתורה. איש המוסר יצביע על תיקון המידות כעיקר. הלמדן יצביע על מעלת הלימוד. בעל התפילה יתור אחר הדבקות. החסיד, לא יבטל את כל אלה, אך עשוי לראות בתורה כסוג של "תוכנית טיפולית". כל פסוק בחומש, כל רעיון בגמרא וכל סעיף הלכתי יכולים להתפרש בעיניו כנושאי מסר נפשי עמוק ומרפא.
במשקפיים החסידיות חכמת הנפש עשויה להיחשב כשנייה בחשיבותה רק לחכמת ידיעת הבורא, וכקשורה אליה בקשר הדוק.
על-פי בעל-התניא הנפש הבהמית שבאדם, שהיא גם המקור לכל הבעיות הנפשיות, חופשיה להתלבש בלבושים שהאדם בוחר לו לעצמו, על-פי האינטרסים שלו. לעומתה, לבושי הנפש השנית, הא-לוהית, יכולים להיות רק התורה ומצוותיה.
הנפש הבהמית היא חלק מהאדם. הנפש הא-לוהית מהווה מהות שונה לחלוטין. מהות של אלוקות בתוך אדם נברא. היא לא מייצגת רק בחירה בין יצר טוב ליצר רע. כשהאדם בוחר שלבושי נפשו יהיו התורה והמצוות, הוא בוחר לא להיות רק חלק מעולם החי, אלא להיות חלק מהבורא.
במובן זה עצות הנפש אמנם עוזרות לו לאדם להתמודד עם מצוקותיו הנפשיות, אך הן גם חלק מהדרכת האדם לממש את תכליתו ולדבוק בבוראו.
