ארכיון תגים

ומה אנחנו בכלל רוצים מהם כשאנו מעוררים אותם לבקש סליחה? שיחה עם אורי רווח בתוכניתו פנימה (כאן מורשת) על חינוך ובקשת סליחה של ילדים. להאזנה.

ישנם שני סוגי גבולות. גבול חיצוני, כזה שההורה, המחנך או המציאות מציבה לנו. הסוג השני הוא גבול פנימי שאנחנו מציבים לעצמנו. כיצד מעוררים בילד ובנו גבול פנימי? לייב חינוך ועבודה עצמית. מוזמנים לשתף. (התבוננות- המשך תער”ב, שיחה 2) מקור (מאמר א, המשך תער”ב) א. והיינו שעל ידי התעוררות הרצון כביכול …

תנועה של ביטחון היא קריטית לתהליך החינוכי ונפש בריאה. מהו שורש הביטחון שילדים יכולים לקבל מאיתנו, ומהיכן אנחנו יכולים לשאוב ביטחון. לייב בדרך לשיחה עם צוות מכינת תבור.

הילדה נכשלה בבחינה. כיצד להגיב

וגם מה יכבה להם את הרצון. לייב חינוך.

מהו העיקרון המנחה בחינוך שצריך לעמוד ביסוד כל פעולה של הורים ומחנכים?

מהו הפוטנציאל של הילד שצריך לעזור לו לגלות? אילו כוחות בנפש יש לבטא כחלק מתהליך החינוך?

על פי תורת הנפש, בתוך תהליך ההתמודדות של האדם עם הרגשות הלא-רצויים שלו עצמו, מקופלים גם יסודות ההורות והחינוך. במילים אחרות, הדרך של האדם לתיקון המידות והתמודדות עם רגשות לא-רצויים חושפת גם את היחסים הראויים בין הורים לילדים. בתיאור המנגנון הנפשי המאפשר לשנות מידות לא רצויות, יש תיאור של התפקיד החשוב והמשמעותי של הורים.

מה כמעט לעולם לא יגביה את הילד, ולרוב יפעל את הפעולה ההפוכה? ישנן טעויות שאנו מבצעים מתוך בחירה, אינטואיציה, חוסר מחשבה או בהעדר שליטה עצמית, ועל פי תורת הנפש יש להימנע מהן כמעט בכל המצבים. תגובות והתנהגויות מוטעות אלה יש בהן כדי לפגוע בילדים ולא לקדם את המטרה שאליה אנו שואפים כהורים. במקום לגלות את הפנימיות של הילדים הן מסתירות אותה, ואת הילדים הן דוחקות לעוד קרעים ותסביכים פנימיים.

איך נמנע מילדים לשקר? להתפרץ? מה יעורר בהם רגשות רצויים? ישנם שני מסלולים שעוזרים לילדים לגלות רגשות נכונים ומתוקנים ולדחות רגשות לא רצויים. שני המסלולים הללו אינם סותרים זה את זה אלא משלימים האחד את השני. המסלול הראשון הוא לעזור לילד לקבל את עצמו באופן בלתי מותנה.

הילד מתקשה להיפטר מהאגוצנטריות? להסתדר עם הסביבה? הישות יכולה להתבטא לא רק בגאווה אלא גם במרמור, עצבות, כעס וכו'. חלק יסודי מהדאגה לבריאות הרגשית של הילדים מחייב לחנך אותם כבר מגיל צעיר להכיר את נטיות הישות והדרך להתגבר עליהן. כאשר ילדים עסוקים בעצמם, בחייהם ובלבושם בהגזמה, או בשפת החסידות רואים את עצמם ל”יש” ולמרכז, זה מתכון לכך שכל תנועה שלהם תהיה מתוך מוטיבציה של יניקה ולא של נתינה. יניקה לא רק במובן של לקבל אלא גם במובן של מה חושבים עליהם ועד כמה הם בסדר או לא בסדר. תנועה נפשית זו מציבה להם איומים רגשיים מכל עבר, ומעמידה אותם בקבוצת סיכון רגשית מתמדת.

כיצד עוזרים לילדים לחוש ביטחון בעולם? המשקפיים שהם בוחרים להרכיב מעצבים את איכות החיים של הילדים. אילו משקפיים אנו יכולים לעזור להם להרכיב ומה תפקיד ההתבוננות והשכל בהליך הזה.

כיצד עוזרים לילדים להתמודד עם פחדים וטרדות? גדולי החסידות מדגישים כי אחת מעבודות הנפש העיקריות שילדים צריכים ללמוד היא לסדר ולגדור את מחשבותיהם. עליהם לדעת אילו מחשבות רצוי לחשוב, אילו מחשבות מעודדות צמיחה ויצירתיות ואילו מחשבות יש להרחיק ולא לתת להן בשום פנים ואופן לחדור לתוכם. הם צריכים ללמוד לזהות מה מעורר מחשבות זרות ומה מחניק אותן. מי שבריא בשכלו ונפשו, קובע הרבי הריי"צ, גם מחשבותיו מסודרות. כיצד עושים זאת?

איך גורמים לילדים להימנע מקרירות, ריקנות, שעמום, צורך לרצות ורצון לשאת חן?

כיצד גורמים לילדים להתמלא חיות ולעורר את כוח הרצון? כיצד עוזרים להם להימנע מאיבוד כוחות וליצור הרמוניה פנימית של כוחות הנפש?

מהן מעלותיו הפוטנציאליות של הילד שכדאי לחזק, ומהן המידות המאתגרות אותו ומחייבות התמודדות? כיצד מזהים מהו מצבו הנוכחי של הילד, והאם הוא מגלה את הפוטנציאל שלו או לא? אילו מידות טובות ולא-טובות הוא רכש והטמיע באישיותו?

מה עושים כשמרגישים דחייה או ייאוש מילד או חניך? איך להתמודד עם מצבים שבהם לא רואים השפעה חינוכית?

כשאני נעלב אני מציב את עצמי במרכז ומפתח בילד תנועה שלילית של צורך לרצות ורגשות אשם

התרשמות קצרה מהאמונה התמימה של הצעירים והרצון האמיתי שלהם לשנות ולהשתנות

קחו אוויר וחשבו שוב על הסיטואציה לא רק כדי להחזיר למורים את סמכותם, אלא בעיקר כי ביקורת לא מושכלת עלולה לפגוע בילדים.

למה אומנות ההגבהה ולא אמנות?

בקיץ תש"ב, 1942, בתוככי גטו ורשה, מתאר האדמו"ר מפיאסצנה, חודשים לפני שהוא עצמו נרצח, מהו ההליך החינוכי הרצוי.

לנהל מחשבות ולמנוע פחדים מיותרים ולחצים אצל ילדים?

מהו תפקידם הראשון של הורים ומחנכים?

קצת על חינוך, קצת על בני נוער מיוחדים, קצת על הרבי, י"ט כסלו ואדמו"ר הזקן, קצת על יצירה וקצת על נשים בתפקידים ציבוריים. שישי האחרון בכאן אצל שלומי גולדברג עם הרב גלויברמן, ליאורה מינקה מאמונה וכמובן עמיר בניון הנפלא.

להיות הורים טובים יותר - פתח דבר מתוך אומנות ההגבהה - המדריך להורות על פי חכמת היהדות

בניגוד לסברות נפוצות, מקור הסמכות, על-פי תורת הנפש ביהדות, הוא לא העובדה שהבאנו את הילדים לעולם, וגם לא העובדה שיש לנו יותר ניסיון וידע ואנו לכאורה יודעים יותר טוב מה נכון עבורם.

נשאלתי על-ידי עורך העלון המצוין – “מה לעשות עם ילד שלא הולך בתלם?” זו התשובה שעניתי:   עצם ניסוח השאלה מסתיר גישה בעייתית. גישה המרמזת שמשהו לא בסדר עם הילד. הסכנה בגישה זו היא שהילד, צעיר או מבוגר, עלול להרגיש בכך וגישה זו תגרום לו להתרחק עוד יותר. ילד שעזב …

שיחה עם אברי גלעד ועינת נתן על אומנות ההגבהה - המדריך להורות על-פי חכמת היהדות (משפחה גרעינית, רשת ב')

לרגל צאת "אומנות ההגבהה" ראיון עם אלישיב רייכנר על הורות, חינוך, חילוניות, חב"ד, והציונות הדתית

תוכנית המשלבת שיח על בריאות רגשית ובריאות תזונתית.

מה ייחודי בהורות על-פי תורת הנפש היהודית וביחס לזרמים אחרים המדברים על הענקת אהבה טבעית וקבלה ללא תנאי? היעד של ההורות המגיבהה הוא המצב הרגשי של הילד. מטרתה העיקרית היא לגרום לכך שהמידות הטבעיות לא ישלטו בו והוא לא יהיה נתון למרותן. מידות טבעיות הן אלה המתעוררות כתוצאה מהעמדת עצמי …

כיצד אפשר ללמד ילדים להתמודד עם רגשות לא רצויים, שיימינג, חרמות, פחדים, כעסים ובמקביל לעורר רגשות רצויים ובריאים? מהם עקרונות ההגבהה וכיצד ניתן ליישמם בחיי היומיום? האם ניתן להטמיע את עקרונות ההגבהה כשאנו בעצמנו חסרי סבלנות, סובלים מסטרס או נוטים לעצבות? מהיכן שאובים עקרונות ההגבהה ועל אילו הנחות יסוד בתורת הנפש היהודית הם נשענים?

שרה ב"ק וליטל שמש מפרגנות לאומנות ההגבהה בתוכנית הערב החדש (החינוכית)

"חבל שלא הוצאת את הספר לפני 10 שנים. כשהילדים שלי היו קטנים". הורים אינם מסיימים את תפקידם, עניתי. תפקיד ההורים אינו מסתיים כשהילדים בני 18, 24 ואפילו לא כשהם בני 43.

בשום פנים ואופן אל תאמרו לו: “אתה כזה וכזה ולעולם לא תשתנה”. הביקורת מקטינה, מרחיקה, אוטמת, ללא קשר לתוכנה. “רק אמור לו”, כותב האדמו”ר מפיאסצנה, “כמה אתה חכם, ולכן מדוע תעשה כך. ובזאת שאתה מחמיא לו ישמע לך”.*

ספר חדש! אומנות ההגבהה - המדריך להורות על פי חכמת היהדות / בהוצאת ידיעות ספרים, יחיאל הררי

האתגר ההורי הרבה יותר גדול מאשר למנוע פגיעה