גאולה
ממה מורכב ביטחון לאומי
ראיתי שבכנס מפקדים למען ביטחון ישראל דיבר אהוד ברק על משיחיות מזה ועל ביטחון לאומי מזה. מבלי להיכנס לפוליטיקה רציתי רק לציין שחבל ששני גופי הידע האלו הועמדו משני צדי המתרס ושהרעיון המשיחי הוצג בקונוטציה שלילית. במחשבה היהודית המשיח והרעיון המשיחי נתפסים כסיכום של כל תקוות העם היהודי לעתיד טוב יותר לנו ולעולם כולו. כזכור, העיקר השנים עשר של הרמב"ם הוא "אני מאמין באמונה שלמה בביאת המשיח. ואף על-פי שיתמהמה עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא." למען האמת נתקשה למצוא מי מגדולי ישראל שלא בערה בו ציפייה למשיח. אמונה התופסת מקום בכל קדיש ובכל אחת מהתפילות שנושאים המתפללים. בהכללה רחבה, אותה אמונה היא התעקשות שאפשר לראות את העולם ואת בני האדם אחרת. זוהי אמונה שיום אחד נתעלה מעל הרגשות המצומצמים, החיים הקטנים רווי האתגרים והקושי ונצליח לראות את כוח הבורא בנבראים. האמונה הזאת שמרה על העם היהודי גם בזמנים של פרעות, מלחמות ורציחות, וגם בזמנים של שגשוג ושפע. אם כך ברק צודק. ביטחון לאומי זה לא רק שליטה על גבעות. ביטחון לאומי זו גם אמונה באחד היסודות הכי משמעותיים בחיים היהודיים.
'וחד חרוב' – סוף עונת הגלגולים
החרוב מייצג סוג של משיחיות אקזיסטנציאליסטית. הוא מוציא פירותיו לאט, ודווקא ככזה החרוב קשור יותר מכל לתורת הגאולה היהודית מצד אחד, ומצד שני להדגשת התהליך, הדרך, על-פני התוצאה. בתקופת החרוב גם ייפסקו הגלגולים. גלגולי הנשמות. (וכנראה גם מעברי הדירות).