1. ראשית מפני שסחטנות מעוררת אנטגוניזם. היא מרחיקה מעיקרי היהדות והאמונה ותורמת רק לקומץ, שעדיף לו שיסתדר בלי אותם כספים. אף אחד לא רוצה להתקרב ליהדות של ג'ובים וסחטנות למטרות אופורטוניסטיות. אין דבר רחוק יותר מרוחניות ואמונה מאשר סיאוב פוליטי, ולכן גם למראית עין רצוי להתרחק ממה שעשוי להריח כחלוקה בעייתית של משאבים.
2. שנית, המציאות השתנתה. מכירים את הבדיחה על ההיא שבמהלך הניקיונות לפסח גילתה את המנורה של אלאדין. שפשפה ויצא ג'יני. שלוש בקשות את יכולה לבקש וכולן יתמלאו, אמר הג'יני. רק דבר אחד עליך לדעת, שכנתך תקבל בדיוק כפול ממה שתקבלי את. אוקיי, השיבה הגברת. מהר ג'יני, תוציא לי עין אחת.

גורמים רפורמים וקונסרבטיביים התחזקו מאוד בשנים האחרונות. על כל שקל שיעבור כתוצאה מסחטנות פוליטית עשוי לעבור סכום דומה, במוקדם או במאוחר, כתוצאה מדרישות בג"צ או לחצים בינלאומיים, לכל מיני מיזמים מבית היוצר של גורמים רפורמים/קונסרבטיביים/אנשי היהדות כתרבות ו/או היהדות המתחדשת. בקצב הזה לא רחוק היום שרבנים רפורמיים יזכו לתקציבים שוטפים מהמדינה ויעמדו בראש קהילות ברחבי הארץ.

3. המסקנה ברורה, אם יהדות ממלכתית אמונית, אמיתית יש רק אחת, היא צריכה להיראות ולהישמע כזאת, ולא להיתפס כיהדות סקטוריאלית ומפולגת. ולכן גם עדיף לה לוותר על המערכת הסחטנית, כמו גם על כמה מהתקציבים הממשלתיים שפעמים רבות לא עוברים למקומות הנכונים.
4. נכון, קל יותר לדבר בצורה כללית. כשפורטים את ההעברות התקציביות תמיד ימצאו טענות המצדיקות אותן. בסחטנות גם אינני מדבר על קצבאות ילדים המעודדות את הילודה וניתנות בשווה גם ללא יהודים. אם כן, מהי אותה סחטנות? מכך בדיוק צריך להימנע. מאי בהירות. דרך אחת להימנע מסחטנות היא לפרוט בדיוק במה מדובר, למי עוברים כספים ובהשוואה לאיזה תקציבים של איזה מוסדות. שקיפות ונקודת מבט כלל יהודית צריכה להיות הבסיס למשא ומתן הקואליציוני.

הזדמנות פז? 

אתמול בערב ישבתי בפאנל שיזמה עיריית רעננה ועסק ברבי מליובאוויטש. עוד השתתפו דובר חב"ד בישראל, ר' מנחם ברוד, האמן דניאל זמיר, ושליח חב"ד ברעננה, ר' אליהו שדמי. המנחה, שאול מייזליש, שאל האם המעורבות של הרבי בפוליטיקה לא פגמה בפופולריות של חב"ד.

ר' ברוד מיד הזדעק ותיקן כי הרבי לא היה מעורב בפוליטיקה. הוא הביע עמדות שמבחינתו הן קריטיות לקיום העם היהודי, גם במחיר של איבוד פופולריות. הוא מעולם לא דאג לאינטרס הפרטי של קהילת חב"ד בישראל על-ידי שימוש בחב"ד כקבוצת לחץ פוליטית.

כך שאם כבר מדברים על תרומה לעולם היהודי כולו, יכול להיות שזו עת רצון, הזדמנות פז, שאולי לא תחזור, להגדיר מחדש שאלות הנוגעות לזכות השיבה ולזהות יהודית. יכול להיות שזה הזמן לנסות ולתקן שוב את חוק מיהו יהודי.

כשישים אחוז מיהודי ארה"ב מתבוללים. ברוסיה ואוקראינה האחוזים גבוהים יותר. באירופה נמוכים רק במקצת. בעבר נדמה היה שישראל היא שכפ"צ ההגנה האחרון מפני התבוללות. לא עוד. מאות אלפי לא יהודים הגיעו בשנים האחרונות לישראל. חלקם חבר'ה נהדרים. לרובם אין עניין ביהדות וגם לא ממש בציונות. לצד העלייה של מי שרק אביו הוא יהודי, ההכרה בגיורים הרפורמיים יצרה נזק בלתי ישוער. יהודים ולא יהודים לומדים באותם בתי ספר, משרתים יחד, לומדים באותם מוסדות. לעתים רק כשמגיע שלב החתונה מתברר שבני הזוג אינם יכולים להירשם לנישואים ברבנות מפני שאחד מבני הזוג איננו יהודי. כשהעולים הלא יהודים כבר בארץ זו באמת בעיה קשה מאוד לפתרון, שבקלות יכולה להתדרדר לאפליה קשה. לכן הדרך היחידה היא להימנע מראש מהבעיה. לפחות בישראל, יש לסגור את הסכר הזה.

לשם כך צריכים להירתם נבחרי ציבור מרוב מפלגות הקואליציה. מדוע זו הזדמנות פז? שינוי כזה יכול להיעשות רק בקואליציה צרה בתמיכת ראש הממשלה. לא זאת בלבד שמתקדמים לקראת קואליציה שכזו, ביבי הראה הפעם שהוא לא כל כך לחיץ כפי שהיה נדמה. בייחוד כשאותם ארגונים מצפון אמריקה שיצעקו גוועלד כנגד התיקון לחוק מיהו יהודי הם גם אלה שהזרימו לכאן מיליוני דולרים וניסו בכל הכוח להוריד אותו מהשלטון.

תמונה: CC BY 2.5

The post לקראת המו"מ הקואליציוני: לא לסחטנות פוליטית. כן לתיקון חוק מיהו יהודי appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

שאלה זאת נשאלה בעלון "קרוב אליך", פרשת עקב. התשובות היו מגוונות. ר' ניר מנוסי טען כי פסיכולוגיה היא מושג בלעז המגלם שיטה מחקרית וטיפולית שמקורה איננו במחשבה היהודית. נכון יותר לשאול האם יש ליהדות תורת נפש. וליהדות בוודאי שיש כזו.

ר' ד"ר ראובן פרידמן גרס כי לא יתכן מושג כזה "פסיכולוגיה יהודית". הנחות היסוד של הפסיכולוגיה הכללית רחוקות מאלה של היהדות. לכן הפסיכולוג הכללי לא יכול לטפל ביהודי חדור אמונה המקפיד על המצוות. הפסיכולוגיה הכללית נטולת מוסר אלוקי. המחשבה העומדת ביסודה היא הרבה יותר תועלתנית. היא מניחה שהאדם הוא סוג של פרא מתורבת. לעומתה היהדות מחויבת לעבודת הבורא.

פרופ' מרדכי רוטנברג הציג עמדה שונה, שסותרת לחלוטין את היסודות האמוניים של עורכי "קרוב אליך", ויפה שעמדה זו קיבלה במה. רוטנברג טוען שישנה פסיכולוגיה יהודית, כלומר מתוך הפסיכולוגיה הכללית הרחבה ישנו זן יהודי המתייחד בהתאמתו לקהילה, לתרבות ולדת של בני העם היהודי. הפסיכולוגיה היהודית עושה שימוש בשפה היהודית ובארון הספרים היהודי כדי לאבחן ולטפל באדם.

אותו האתגר

כדי להחליט האם יש פסיכולוגיה יהודית, צריכים להגדיר למה הכוונה במונח. במובן המילולי פסיכולוגיה היא תורת הנפש. בהשקפה רחבה יותר היום מחקר הפסיכולוגיה עוסק בכיוונים שונים של ההתנהגות האנושית. הוא מבקש להבין את האדם, את מאפייניו ומניעיו, בתוך חייו הפרטיים אך גם בתוך מסגרות שונות. מסגרות ארגוניות, חברתיות, כלכליות, תרבותיות. מתוך כך הפסיכולוגיה ייבאה עקרונות מתחומי מדעי הטבע. היא מנסה לעמוד על חוקיות בהתנהגותם של בני האדם ומתוך חוקיות זו לנבא התנהגויות עתידיות, ולנסות לסייע במצבים של חוסר יציבות או העדר הגשמה. דוגמאות נפוצות הן באילו מקרים למשל חרדות יגררו הסתגרות; מתי חוסר ביטחון יביא לידי שיפוטיות, ותסכול יעורר אלימות.

הפסיכולוגיה כפרקטיקה מנסה לקחת תובנות מחקריות בנוגע לחוקיות שהתגלתה וליחסים בין סיבה לתוצאה, וליישם תובנות אלה כדי להביא את האדם או הקבוצה לידי שיפור ביצועים. המגיעים לספת הפסיכולוג מבקשים כיוון ומשמעות לחייהם. הם חשים לא מסופקים ולא שמחים, חווים חרדות ופחדים, בודדים, תקועים במערכות יחסים לא בריאות. הפסיכולוג אמור לאתר את מקור הבעיה ולהציע ליווי נפשי שיביא להתמודדות עמה.

תורת הנפש היהודית מדברת בשפה שונה מזאת הכללית. גם המקורות עליה היא נשענת וממנה היא נובעת שונים. תורת הנפש היהודית נשענת על ספרות הקבלה כדי להבין את הנפש ואילו הפסיכולוגיה נשענת על מחקר, תצפית וניסוי. אולם האתגר של הפסיכולוגיה הכללית דומה לזאת היהודית. שתיהן מבקשות למצוא חוקיות שתביא לניבוי התנהגויות ומתוך כך לסיוע במצבים של חוסר איזון. ספרות הקבלה, בפרשנות החסידית, פורשת מבנה נפשי שלם, המקביל לסדר השתלשלות. מתוכו היא מנסה להבין את המצב בו נמצא האדם. לאחר אבחון הבעיה, תורת הנפש משרטטת עבור האדם את המצב הרצוי אליו הוא צריך להגיע ומתווה לו את הדרך המתאימה להלך בה כדי לעבור מהמצב המצוי לזה הרצוי.

אם כך הוא המצב, אזי נכון יהיה לאחוז בעמדתו של פרופ' רוטנברג, לפיה ישנה פסיכולוגיה יהודית, שהייחודיות שלה נעוצה בשפה, במערכת המושגים ואפילו במתודות בהן היא משתמשת. אך פסיכולוגיה זו אינה שונה מהפסיכולוגיה הכללית במטרות שלה, באתגרים המוצבים לפתחה.

יהדות של תודעה? 

האם ההבדל בין הפסיכולוגיה היהודית לבין זאת הכללית מבוסס רק על הבדלים תרבותיים, לשוניים, דתיים ומתודיים? נראה שהבעיה איננה מונחת בהגדרה מהי פסיכולוגיה אלא בהסכמה על הגדרת היהדות. לדעתו של פרופ' מרדכי רוטנברג פסיכולוגיה יהודית היא פסיכולוגיה שמדברת עם היהדות באותה שפה. "אני מאמין שאין מבנה נפשי מיוחד ליהודים. בסופו של דבר נמצא אצל כל אחד צד אלוקי וצד בהמי, גם אם קוראים לזה בשמות אחרים."

מהז'רגון ומתיאורית הצמצום בהם משתמש פרופ' רוטנברג ניכר כי הוא נחשף לתורתו של בעל התניא ולתורת הקבלה. עמדתו ותורת הצמצום אותה הוא מיישם בעבודתו היא בהחלט מעניינת, הרמונית וייתכן אף יעילה, אולם היא רחוקה מתורת הקבלה ותורת בעל התניא, עד שהיא מחסירה בהם עקרונות יסוד המשמשים את הבנין כולו.

על-פי בעל התניא פסיכולוגיה יהודית או תורת הנפש שהוא מציע ייחודית לעם היהודי בגלל המבנה הנפשי השונה שלו ולא בגלל השפה התרבותית של העם היהודי. קיומה של נפש אלוקית באדם היא חלק יסודי מתפיסת הבריאה של בעל התניא והיא מלמדת על מאבק פנימי, פסיכולוגי ייחודי עמו מתמודד היהודי, בשונה מהלא יהודי.

רעיון זה קשה לקבלה ואינו פופולארי. בגינו היהדות מואשמת לעתים בגזענות. אך זהו היסוד העיקרי במחשבת החסידות והקבלה. הנושא הזה הוא קריטי לפסיכולוגיה הייחודית של התניא אך לא פחות מכך להגדרת המאפיינים של היהדות.

במאמר שפרסם אסף וול באתר צו פיוס, הוא סיפר כי נשאל כיצד ינהג האם ילדיו שלו "יביאו הביתה גויה וירצו להתחתן איתה". לתדהמת הקהל וול ענה כי אין לו שום בעיה עם כך. טיעונו הוא כי לא הגנטיקה מעניינת אותו אלא התודעה של האדם. המלחמה בהתבוללות היא בעיניו גזענות. שכן יהדות היא עניין של תודעה ולא של גנטיקה. "אני יהודי משום התרבות הספוגה בי, ההיסטוריה המשותפת שלי עם יהודים אחרים ושאר עניינים מטאפיזיים".

אם היהדות היא רק עניין של תודעה, כל אחד יכול להצטרף אליה ולהיחלץ ממנה כרצונו ולפי בחירתו. מדוע אם כן להתנגד לאחוזי ההתבוללות הבלתי נתפסים? אסף שגיב במאמרו ה"רומנטיקה של ההכחדה הזוחלת" מסכים כי ההתבוללות היא האיום הגדול ביותר על העם היהודי ומוסיף טיעון נוסף. לדידו דחיית ההתבוללות איננה גזענות מפני שיהדות נשענת על "מורשת תרבותית". היהדות, בניגוד לנצרות ולאיסלאם, אינה אוניברסלית. היא כרוכה ותלויה בעם היהודי. לדידו המסורת מעניקה לקולקטיב האנושי זהות, סדר, זיכרון ותחושת ייעוד; הקולקטיב נוצר את המסורת, מפיח בה חיים ומאפשר לה לצמוח ולהתפתח. "לו פסו בני הלאום היהודי מן העולם", מסכם שגיב, "לא הייתה היהדות שורדת אפילו שעה אחת נוספת".

מניעת ההתבוללות נתפסת בעיניו כמנגנון הגנה תרבותי המבטיח את שימורה של הזהות היהודית. מניעת ההתבוללות נדרשת כי הניסיון מעיד על נחיצותה. מי שמתחתן בנישואי תערובת, מוכיח הניסיון לדעת שגיב, מתנתק משורשיו ומזהותו היהודית.

הנפש האלוקית 

בעל התניא לא היה מקבל את העמדה כי ההתבוללות אסורה רק מפני שהיהדות היא חלק ממורשת תרבותית. והוא בוודאי היה דוחה גם את העמדה שהיהדות נקבעת על-פי התודעה. מאותה סיבה על-פי תורתו ישנה פסיכולוגיה יהודית השונה מהפסיכולוגיה הכללית לא רק משום שהיא נשענת על ארון הספרים היהודי והפסיכולוגיה הכללית נשענת על תצפיות ומחקרים. עמדתו אינה מנסה להתגונן מפני ביקורת ליברלית. היהדות היא סלקטיבית. מה שנכון ליהודי אינו נכון גם ללא יהודי. הסיבה לכך אינה השוני התרבותי או המורשת ההיסטורית או מבנה תודעתי מסוים. השוני קשור בראש ובראשונה עם מבנה שונה של נפש.

יהודי יישאר יהודי ויהיה קשור לבוראו גם אם יהיה נטול תודעה של מורשת היסטורית וזהות יהודית. החידוש של רבי שניאור-זלמן הוא שהסוד של היהדות טמון בנפש האלוקית שננפחה ביהודי. הקיום היהודי כעם מובטח בזכות שיתוף הבורא, שהכניס עצמו כביכול, בברית עם בני ישראל. כלומר הקיום העל-טבעי של העם היהודי הוא הסוד לקיומם.

הייחודיות של עם ישראל היא לא רק במורשתם ההיסטורית או בחכמה שירשו ופיתחו אלא בנשמה אלוקית שיש להם. נשמה שהמאפיין המרכזי שלה הוא ההתנתקות מחיי העולם ויכולת ההתדבקות בבורא. קביעה זו לעצמה, שיש משהו ביהודי, גם אם הוא רוחני ולא פיזי, שאין בלא יהודי, כשלעצמה מזמינה ביקורת. אולם בעל התניא אינו מתנצל וכבר בפרק הראשון עומד על ההבדל בין היהודי ושאינו יהודי מבחינת הנשמה.

שרטוט הנפש האלוקית, באופן שבה מציגה בעל התניא היא לא רק ניסוח המהות המלכדת את העם היהודי כעם. היא גם מסבירה סוגיות כבדות משקל לגבי הקשר בין הבורא לבריאה. הניסוח אמנם אינו עומד בכללי התקינות הפוליטית, אך הוא הוא מעיד על-פי בעל התניא על תפקיד היהודי – להוות את נקודת ההמרה בין בורא לנברא. היהדות על-פי בעל התניא, אינה מנותקת מהיהודים. לפני שהיהדות היא דת ומערכת חוקית ותרבות ולשון היא הקשר של העולם עם הבורא. לשיטתו, בבחירתו של היהודי לגלות את הקשר הזה במציאות או להדחיקו.

השוני של היהודי, שעליו מבוססים לא מעט עקרונות בעולם הקבלה והחסידות לדעת אדמו"ר הזקן, נועד למלא תפקיד בעולם למען כל הברואים ולא רק למען היהודים. הרעיון לא פשוט לקבלה ולאורך רוב ההיסטוריה שילמנו בגינו מחירים כבדים, אבל בתפיסה הקבלית, הוא סוד קיומו של העם היהודי.

The post פסיכולוגיה יהודית – האם יש דבר כזה? appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

בשנה האחרונה הוא מבקר כמעט בכל שבת בבית הכנסת החב"די בשכונתו. מקפיד על התפילות. לעתים חובש כיפה גם מחוץ לבית הכנסת. מקדש ובעיקר מגביר את קצב הלימודים אודות יהדותו.  הוא נמשך לתכנים יהודיים. למורשת, לרעיונות, לעולם האמונה, להשתייכות הקהילתית. יוקו גם היא שמחה במציאה, אולם מכאן ועד תהליך גיור סיזיפי על ידי המנגנון האורתודוכסי בארה"ב הדרך עוד ארוכה.

בינתיים הם מאומצים על ידי חברי הקהילה היהודית. אלה המגיעים לתפילות בבית חב"ד המקומי. לא דוחקים בהם, אך משתדלים להראות להם את היופי בחיים הקהילתיים, היהודיים, האורתודוקסיים, בעיר המנוכרת.

יניב הכיר את גילני כשהגיע לעבוד בחוף המערבי, קצת אחרי צבא. הוא התאהב בה והיא בו. בגללה השתקע בארה"ב מעבר לתוכניותיו המקוריות. הם לא מיסדו את הקשר אך נולדה להם בת מתוקה. האב ישראלי האם מקסיקנית. כשהבת הגיעה לגיל שלוש נמאס לגילני. היא החליטה לעזוב את האב, שהמשיך להתעקש שבתו תלך לבית ספר חב"די הקרוב למקום מגוריהם. האם הסכימה בתנאי שהאב ישלם את דמי המזונות בזמן.

בבית הספר בלונג ביץ לא חסרים סיפורים דומים. הרב ניומן, ראש מערכת מוסדות החינוך, מעלה כדוגמה את סיפורה של אם יהודיה ואב קתולי. כשהתחתנו שניהם היו פחות דתיים. לאחר שהתגרשו האם דרשה שהילד ימשיך ללמוד בבית הספר החב"די. האב הסכים. החברה טובה לדעתו. החינוך מקיף. על לוחות המודעות תמצאו רעיונות מספר התניא, אך גם את איינשטיין ואריסטו. ובכל זאת ביום ראשון, עומד על כך האב, הילד חייב להופיע בכנסייה הקתולית. האם נעתרה מחוסר ברירה. ביום ראשון שומע הילד את הדרשה של הכומר וביום שני לומד תניא.

מתברר כי הנתונים בחוף המערבי מדאיגים יותר מאשר בשאר מדינות היבשת. למעלה מ-70 אחוז מהיהודים מתחתנים עם לא יהודים. הסיפורים הם רבים ומגוונים. מנקודת מבט מסויימת אפילו משעשעים. לסוכנות היהודית אין כלים אמיתיים להתמודד עם המצב. ציונות יכולה להוות חלופה לזהות יהודית דתית. אולם המרת כוח הדת בכוח הלאומיות כגורם מלכד עבדה במאה שעברה. במאה הנוכחית זה כבר הרבה פחות יעיל.

בתי חב"ד בוחנים כל העת תוכניות לעצירת הסחף. לעתים גם נוצרים שיתופי פעולה מעניינים עם אנשי הסוכנות. הקמת בתי ספר יהודיים היא אחת הדרכים להתמודדות. בתי הספר החב"דיים מציעים להורים הלא דתיים, הרוצים מינון מסויים של יידישקיט חלופה לבתי ספר הציבוריים. המאבק הוא על המינון. הקהילות החב"דיות רוצות שבתי הספר יהיו דתיים יותר, שתתקיים הפרדה בין בנים לבנות בגילאים מוקדמים, שיוגברו לימודי הקודש על פני לימודי החול. ההורים הלא דתיים רוצים להפוך את בתי הספר החב"דיים לבתי ספר יהודיים איכותיים במחירים שפויים. מחירים שיהוו תחרות למחירי החינוך של הקהילות היהודיות העשירות. רוב מכריע של הילדים היהודיים באים לבית הספר עם כיפה, אולי גם ציצית, לומדים על שבת וחג, וכשהם חוזרים הביתה מתנהלים בבית לא דתי לחלוטין. בדרך כלל המנהלים החב"דים מצליחים לשרוד את המתח, את הסתירה והפער בין העולמות עד לכיתות ה-ו לערך. לאחר מכן ההורים כבר לא מתפשרים ומעדיפים לשלוח את ילדיהם למערכת הציבורית.

SOLA  

בלוס אנג'לס מתגוררים למעלה משלוש מאות אלף ישראלים. נוסף עליהם יש עוד כחצי מליון יהודים. היהודים בלוס אנג'לס מרוכזים בשני מרכזים. ב-Valley ובאזור Fairfax ורחוב Pico. נקל להתרשם שבשדרת פיקו יש אולי יותר מסעדות כשרות מאשר בבני ברק. ייתכן שאין עיר בארץ שיכולה להתחרות במספר המסעדות הכשרות שבאזור.

בעבר כמעט ולא היו יהודים באזור. היום יש למעלה משלושים מסעדות. סינית, איטלקית, מקסיקנית, מאפיות, גלידריות, רובן בכשרות מהדרין. אפילו מסעדה טבעונית אורגנית ומאוד מבוקשת המזמינה אליה את ידועני בוורלי הילס, זוכה לכשרות מהדרין ברמה גבוהה. בלוס אנג'לס, המרכז היהודי השני בגודלו בצפון אמריקה, לא חסרים גם בתי ספר יהודיים, מגוון רחב של בתי כנסת ומכולות ענק המוכרות רק אוכל כשר. הרשתות האמריקאיות הבינו מזמן את הפוטנציאל הכלכלי ומנסות להתחרות באמצעות מגוון מוצרים ומחלקות כשרות, המתאימות גם למי שאינו נוהג להתפשר על חלב נוכרי ופת עכו"ם.

למרות ההיצע של בתי כנסיות לפני כשש שנים הוקמה קהילה חדשה צעירה ובולטת המרחיבה את גבולות השכונות היהודיות. קהילת דרום לה סינגה (SOLA) שהתגבשה סביב רב חב"די מיוחד במינו.

הרב אברהם זאגקס (Rabbi Zajac) הגיע מברזיל ללוס אנג'לס רק לפני 6 שנים. הוא הגיע ללא משאבים ועם חמישה ילדים. הוא עמד על החסך באזור בקהילה מגובשת. קהילה דתית שתאפשר ליהודים שהחלו לנדוד לעבר השכונה לדור בה מבלי להזדקק לרכב בשבת. בתחילת דרכו גיבש מניין בקראוון קטן. תוך זמן קצר הקהילה גדלה והרב שכר קומפלקס על הרחוב הראשי ב- La Cienega Boulevard. חציו של הקומפלקס משמש כגן שמנהלת אשת הרב וחציו כבית כנסת. באחרונה רכש חלקת אדמה בעלות של 2.4 מליון דולר. חברי הקהילה התאהבו ברב המקומי ובחיים הקהילתיים שיצר ותרמו ביד נדיבה. אליהם נוספו תורמים אחרים שקסמו של הרב פגע גם בהם. המבנה יעלה בסופו של דבר 8 מליון דולר ויכלול בניית שתי מקוואות, בית כנסת חב"ד, בית כנסת ספרדי וגן בשיטת מונטסורי. הפרוייקט זכה בשם – פרוייקט עדן.

הרב כבן 45, שומר באדיקות על חיים ספורטיבים. האימונים משתלמים. הרב מלא אנרגיות וממלא את בית הכנסת וחברי הקהילה באנרגיות. הוא דואג לכל אחד מחברי הקהילה, לוחץ ידיים, מעודד, שואל. בכל שבת מייד לאחר התפילה פותחים שולחנות לקראת התוועדות המונית. ההתוועדות נתרמת כל פעם על ידי חבר אחר מבני הקהילה. לא חסרות סיבות. יום הולדת, ברית, הולדת בת, בר מצווה, חתונה, סתם סעודת הודייה. הספונסר משלם כ-600 דולר לקייטרינג מוסכם המנהל את הסעודה. המחיר לא כולל את בקבוקי השתייה שזורמים לשולחנות.

המתפללים מתיישבים לצד נשותיהם. אוכלים קצת, שרים, שותים, שומעים דברי תורה מהרב, מפטפטים וחוזרים הביתה להמשך סעודת השבת.

הרב מרבה לשאת דברים בפני חברי הקהילה. בשבתות מגיעים למעלה ממאה מתפללים. אנשי עסקים, חב"דניקים, צעירים ישראליים ויהודים המתגוררים באזור. במשך שש שנים הקהילה גדלה מעשר משפחות ליותר ממאה. את הקרדיט לכך אפשר לזקוף לכריזמה של הרב. ההתלהבות שהוא יוצק לתוך התפילה. בין חברי הקהילה גם התפתחה מערכת יחסים חמה. הם מפרגנים ומזמינים אחד את השני לסעודות שבת. מחזקים זה את זהות ותומכים זה בזה.

המקרה של הרב מוכיח דבר אחד. הדרך היחידה לעצור את ההתבוללות בארה"ב היא על ידי הקמת קהילות. הקהילות מעניקות פתרון לתחושת הניכור. לעירוניות, לקפיטליזם. הן יוצרות מחויבות. הקהילות לא נשענות על מיתוסים מדומיינים כגורמים מלכדים. הן נשענות על אמונה יהודית בת אלפי שנים. אמונה יהודית היוצרת מרקם חברתי מיוחד במינו. בהיסטוריה של העם היהודי קהילות נוצרו תמיד סביב בית הכנסת, סביב סדר התפילה, השבת, החגים. קהילות שאינן סובבות סביב החיים הדתיים מתקשות להתקיים לאורך זמן. הקהילות גם לא יכולות להיות וירטואליות. האינטרנט ממלא חלק מהצרכים הדתיים, אך מותיר רבים מהם חסרים. בלעדי קהילות שכאלה אין הרבה סיכוי לעצור את ההתבוללות. ואת המשימה הזאת, כך נראה, עמסה על כתפיה תנועת חב"ד.

ארועים: 

* לחובבי ספרים – תזכורת לגבי יום חמישי הבא. מבצע מכירות ענק של ספרי חסידות בבנייני האומה לקראת י"ט כסלו. חיבורים עתיקים וחדשים. כל הספרים יימכרו במחיר זהה – 4 ב-100. כדאי גם להישאר להתוועדויות ולניגונים של נאור כרמי והלב והמעיין.
ספרי התבוננות הודפסו במהדורות חדשות לרגל הארוע ויימכרו במחיר המבצע, לרבות "סודו של הרבי". בשנה שעברה הגיעו לבנייני האומה כעשרים אלף איש. השנה מצפים ליותר. 

כאן אפשר כבר לעיין בקטלוג הספרים ולתכנן את הרכישה.

* במודיעין נפתח מרכז חדש ומעניין במיוחד המשלב לימודי יוגה ויהדות – "לשם ייחוד" שמו. אני אעביר שם החל מיום שלישי של חנוכה (כ' כסלו, 30.12) סדנא בת ארבעה מפגשים בנושא זוגיות ואהבה. ביום ראשון הקרוב יתקיים ערב הפתיחה וידברו כמה ממנחי המרכז – משה שרון, רן ובר והמייסדת – אסתי בת דור. מומלץ להגיע לארוע וכמובן להשתתף בשיעורים.

* שבת חנוכה עם קובי אריאלי, שלי גולדברג ואנוכי במלון רמת רחל. נשארו מקומות אחרונים. כאן אפשר להרשם ולקבל עוד פרטים.

The post קהילות לא מדומיינות appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

הפרסום של "שבת ישראלית" זכה בעדכונים הלכתיים, שנועדו עבור המארח הדתי. העדכונים עסקו בשאלה האם מותר להזמין לשבת מי שיודעים שיגיע ברכב, וכיצד יש לעשות זאת. הטיעון ההלכתי המתיר את ההזמנה אינו קשור בסיבות בגינן זהבה גלאון הסכימה להשתתף במיזם. הטיעון ההלכתי קשור להפצת רוח היהדות – "לחוויית השבת כוח מיוחד לקרב לערכי היהדות". אם להוסיף ברוח ההלכה, מאחר והמארח גם אסור בדברי חול בשבת, סביר שהסועדים לא ידברו על פוליטיקה מוניציפלית או תקציב המדינה, אלא על רעיונות תורניים.

כיצד ניתן לאפשר עונג שבת המבוסס על חילולה? ההיתר ההלכתי נובע, על-פי האמור באתר ארגון הלל, מהמטרה לקרב יהודים זה לזה ולשמור על קשר לעולם של שבת ושל קדושה.

אם היה מדובר בפרויקט חב"די בקנה מידה כזה (למען האמת בפועל סעודות השבת הן הכלי המרכזי של שלוחי חב"ד לקירוב לרוח היהדות), מן הסתם היו מייד עולות הטענות הרגילות שמאחורי הסובלנות והרצון לבנות גשרים מסתתר רצון לקרב יהודים ליהדותם, כלומר לדתם. כלומר לדת היהודית ולא לזאת הרפורמית. אולם אין להתפלא על כך. כל הרעיון של אירוח, כפי שאנחנו למדים מאברהם אבינו ששלח את שרה לטרוח ולהכין עוגות לאורחים, נועד כדי שהמארח ישפיע על האורחים. המארח מקבל באירוח הזדמנות להציג את מלוא מרכולתו (וראו כאן ברשימה על הפרשה).

זה גם די הגיוני שלפרויקט החשוב הזה של ארגון הלל תהיה מטרה לקרב לעולמה של היהדות. לשכן הדתי ולשכן הלא דתי שייתארח אצלו אין שום ריב ומחלוקת, ולכן השבת ממילא נועדה לייצר צינור של השפעה. הגורמים שבמחלוקת נשארים מחוץ לתמונה. כשזהבה גלאון תתארח בבית שמש או אצל הרב גינזבורג ברמת אביב, יהיה מקום לשנות את המסקנה האמורה.

הקליפ המוצלח של אנדרדוס לשבת ישראלית

שבת יהודית באמריקה

המהמורות ההלכתיות של שבת ישראלית הן זעירות ביחס לשבת אמריקאית. בחוד החנית של קרוב יהודים ליהדותם בעולם עומדת כמובן תנועת חב"ד. אם בישראל הגשרים המדוברים נועדו להפחית את המתח הפוליטי, בתפוצות הגשרים נועדו למנוע את התדלדלותו של העם היהודי.

בפורומים החב"דים בחו"ל הסוגיות ההלכתיות הרבה יותר מורכבות. לכולם ברור שיהודי בחו"ל שלא יורשה להגיע ברכב לסעודת שבת פשוט לא יגיע. אבל מה עושים עם בן זוג לא יהודי של יהודיה בשבת? מה קורה כשחבר יהודי רוצה להזמין חברים לא יהודיים? וכיצד אם בכלל ניתן להתאים את תכני השיחה לאותו לא יהודי? שהרי אם אותו לא יהודי יקום מהסעודה בחוסר שביעות רצון בולט, הוא עתיד להשפיע על חברו היהודי.

למרות הרושם המתקבל, ההתבוללות היא לא הבעיה היהודית העולמית העיקרית. היא רק נגזרת של הבעיה. הבעיה העיקרית של היהדות היא יסודות האמונה. או נכון יותר אי הסכמה על יסודות אמונה ועל היחסים בין מרכיביה.

במידה רבה כדי לעצור את ההתבוללות צריך לפצח את סוד האמונה היהודית לאורך ההיסטוריה. להסכים במה יהודים האמינו ולמה. ברגע שתתבסס ההסכמה הזאת אפשר יהיה לגבש דרכים כיצד לקדם את האמונה הזאת.

כינוס השלוחים

לפני שנתיים יצאתי לניו-יורק. בשער הכניסה של היבשת, כפי שסיפרתי כאן וכאן, עצר אותי פקיד הדרכונים, וסיפר לי שגם הוא בדרכי התשובה. גם הוא נשאב לחיי אמונה. בניו-יורק ראיתי אלפי שלוחים מרחבי העולם נאספים בשכונת קראון הייטס למשך חמישה ימים. חמישה ימים עמוסי פעילות שבה הם מעבירים חוויות, רוקמים קשרים, טווים תוכניות, מגייסים תורמים ותרומות לטובת שליחותם ובעיקר מתחזקים לקראת המשך השליחות.

אני מניח ששליח בשכונה יהודית באנגליה זקוק להרבה פחות חיזוק מאשר שליח בעיירה באוקראינה הניזון מתרומות מועטות וקהל יעד לא פשוט. ככה זה בחיים. כל אחד והשליחות שלו. מה שבטוח, שכפי שכתבתי כאן על המצב הכלכלי של השלוחים והמבנה הכלכלי של השליחות, אף אחד אינו מלקק דבש.

גיוס כספים 

בלשון שוק העבודה, עבודת השליחות היא לעולם חסרת ביטחון תעסוקתי ויציבות. מי שכבר מגייס סכום כסף גדול, ירחיב את הפעילות ובמהרה ימצא עצמו נדרש להזין מערכת גדולה יותר. הפילנטרופיה מחזיקה את העולם היהודי. לא רק בחב"ד. כמעט בכל נישה שבה תמצאו תוכן יהודי. מצד שני, זה כך במידה מסוימת באוניברסיטאות, בבתי החולים וברוב מכוני המחקר. ובכל זאת, מהצד נראה שאין עבודה קשה יותר מאשר להיות גייס כספים.

גייס כספים, יהיה זה יו"ר עמותת סעד, נשיא אוניברסיטה, יו"ר בית חולים, או ועד מנהל של יישוב פריפריאלי, שלא מאמין במטרה שלשמה הוא מגייס את הכספים, מלאכתו היא כמעט בלתי אפשרית. היא בלתי אפשרית משום שמייד הדבר יהיה ניכר בו ומשום שזה כמעט בלתי אפשרי לבקש כסף עבור מטרות שאינך מאמין בהם.

זה אמנם משתנה משליח לשליח אך בהערכה גסה 70% מכספי השליחות באים מתרומות ועוד כ-30% מהכנסות עצמיות, קיום מערכות חינוך עצמאיות, מכירת מוצרי יודאיקה וכן הלאה.

למה נדרשתי להיבט הכלכלי של השליחות בפסקאות האחרונות – כי קריירה ופרנסה הם אחד התחומים הדומיננטיים והמכריעים בחיים המודרניים. אנשים הולכים אחר הפרנסה. הקושי הכלכלי המתמיד של רוב השלוחים מדגיש את הקושי בקיום מפעל השליחות. ובכל זאת יש היום יותר צעירים שמוכנים להתמסר לעבודת השליחות מאשר מקומות לשליחות.

נחזור לכינוס השלוחים. הביקור הנפלא בניו-יורק הוליד את "סודו של הרבי", שניסה להבין את הרבי ואת כוח המשיכה שלו.

למרות הספר, לא הרגשתי שמיציתי את מפעל השליחות. חסרה בספר ההבנה במה מאמינים השלוחים, ולא מדוע הרבי הוא הכוח המניע. מהם יסודות האמונה של השלוחים? מהם המקורות של יסודות האמונה הללו? האם האמונה הזאת קשורה בעבותות במסורת היהודית רבת השנים, וכיצד?

אני לא מכניס כאן את ראשי בן גדולים, אבל מסיכום קצרצר של דבריהם ניתן לחלק בהכללה את עיקרי האמונה היהודית לארבעה מרכיבים עיקריים.

– הבורא

המרכיב הראשון באמונה הוא קיומו של הבורא. תפיסת הבורא ביהדות כפי שזאת מנוסחת בחסידות היא מערכת מורכבת של תובנות לוגיות המתבססות על אקסיומות אמוניות. תפיסת בורא, לפיה הבריאה נבראת בכל רגע מחדש היא מקור כוח אמוני עצום. שכן היא מעניקה לכל רגע משמעות חדשה ולכל רגע גם פוטנציאל חדש.

– תורה ומצוות

האמונה בבורא, ואפילו בבורא שמעורב בבריאה באופן מתמיד אינה ייחודית ליהדות, ולא מוצגת רק בחסידות. אולם ללא האמונה בתורה כדבר הבורא ובמצוות כציווי הבורא, היהדות הופכת לקורפוס של ידע תרבותי, היסטורי, פוליטי, שאינו מחוייב המציאות עבור היהודי.

– האדם

האמונה באדם כבעל פוטנציאל להשפיע ולשנות את העולם היא קריטית במחשבה היהודית ועומדת בייסוד המצוות. האדם יכול להשפיע במעשיו, בדיבורו ובתפילתו. ללא אמונה זאת, הכוח המועבר מהבורא לאדם מאבדת מחשיבותה. הכוח לשנות את המציאות היא דווקא בידי בני האדם.

– גאולה ומשיח

ולבסוף, העיקר הרביעי ביהדות הוא תפיסת הגאולה והמשיח. האמונה שלהתחלה יש סוף. שלבריאה יש תכלית. ובאופן פרדוכסלי לתפקיד האקזיסטנציאלי של האדם כאן ועכשיו, אמונת הגאולה היא התכלית.

יהדות ללא ארבעת העיקריים הללו היא יהדות חסרה, או בעצם לא יהדות. ארבעת הרעיונות הללו שזורים זה בזה. קשורים בעבותות ומלווים את האמונה היהודית מראשיתה.

אלא שמרכז הכובד האמוני משתנה מדור לדור, מתקופה לתקופה וממקום למקום. פעם תמצאו את האמונה בבורא כייסוד מרכזי, פעם את לימוד התורה ומצוות, פעם את האדם בצלם הבורא ופעם את רעיונות הגאולה ומשיח.

בכל מקרה אלו הן תובנות תיאורטיות. האמונה ניכרת במעשים, בבחירות, בגישה. בהתמודדות היומיומית עם טרדות הפרנסה, עם ההתפתחויות הטכנולוגיות, עם גידול הילדים, עם השפעות הגלובליזציה וכן הלאה. אמונה היא כוח מניע רב עוצמה המייצר שינוי במציאות. בלעדיה, היהדות לא יכולה להתקיים. המתבולל יכול להאמין בבורא, באדם, ואפילו בגאולה. אך אם ייאבד נדבך אחד, ייאבד את יהדותו.

ההווי של השלוחים רווי סיפורים קטנים כגדולים על מכשולים בפעילות שנפתרו בדרך מעין קוסמית. תמיד תמצאו איזה סיפור על שליח שקפץ בפועלו מעל ליכולתו, לכתחילה אריבער, ומצא עצמו עם חוב של מיליון שקלים או שלושה, נושים כעסניים ודד ליין קרוב. בזכות כוח האמונה וכמובן כוחו של הרבי הוא הצליח ברגע האחרון לגייס את הכסף ולהתגבר.

בכל זאת, השאלה נותרת בעינה, איך האמונה חודרת לחיי היומיום. איך היא מניעה לפעולה. מה מערכת הקשרים של האמונה והרציונליזם? מה היה המקום של האמונה אצל הרמב"ם? אצל רש"י? אצל רבי סעדיה גאון? ומה בין האמונה של גדולי האמונה לזאת של השליח החב"די?

לפצח את סוד האמונה בהיסטוריה של העם היהודי זה במידה רבה להבין מה קורה לאמונה בזמננו והאם ניתן להחיות אותה, על כל מרכיביה בקרב כלל העם היהודי.

בשבוע הבא אני שוב יוצא לכינוס השלוחים. הפעם לא כדי לגלות אודות הרבי אלא כדי להתחיל ולברר, ולא רק מהבחינה העיונית, אודות עוצמת האמונה, והאפשרות של זאת להיהפך לנחלת כלל העם היהודי.

כשאחזור, אתם מוזמנים לבוא ולעשות שבת. בכל שבת. לא רק ב"חיי שרה".

The post שבת ישראלית ואמונת השלוחים appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

בעקבות החלום, כדוקטורנט צעיר באונ' ת"א, פרסמתי מאמר בעיתון הארץ, המקביל בין חלומו של הרב עובדיה יוסף לבין פגישתו של הבעל-שם טוב עם המשיח. הציפייה הייתה שהחלום יצית את האש המשיחית גם בתנועת ש"ס.

תנועת ש"ס לא נשאה לכאורה עד היום אופי משיחי בולט. הרב עובדיה יוסף, איש הלכה מובהק, הרחיק עצמו, לפחות בפומבי, מעיסוק במיסטיקה ובזרמים הקבליים. הרב יוסף אמנם החזיק בתפישת גאולה אזוטרית, שהוצגה אך ורק למעטים ממקורביו ותלמידיו, אך נמנע מהצגתה ברבים ואף הביע בכתביו התנגדות נחרצת לפלפולי סרק שאינם הלכתיים. עם זאת זיהה יוסף את הכמיהה הדתית לנושא הגאולה בקרב ציבור המאמינים, ולכן איפשר לתפישות גאולה שונות, המעוגנות באופן חלקי ומסולף במקורות, לחלחל לערוצי הקודש של התנועה תחת תפישת ההלכה השכלתנית שלה הטיף.

***

בשבוע שעבר החליט יוסף לשנות את גישתו ובישר לתנועתו, שהוא נוטל על עצמו את ההנהגה הפומבית גם על התחום הסבוך ואולי המרכזי ביותר ביהדות. יוסף, כמו הבעל שם טוב, חלם על מפגש עם המשיח, שבישר לו על הגאולה הקרבה. ייתכן שחלם חלומות דומים גם בעבר, אלא שמרגע שהחליט על פרסומו ברבים ניתן בעצם האות לפריצת הסכר המשיחי בתנועת ש"ס.

***

חלומו של הרב מורכב הן מהתנאים האופרטיוויים הדרושים לבואו של מלך המשיח והן מטיבה של הגאולה העתידה לבוא. החלק הראשון של החלום נושא אופי נטורליסטי מובהק, המותיר בידי הדור את האפשרות להתאמץ ולזרז את בוא המשיח הגואל. הרב יוסף טוען, כי המשיח מסרב להגיע מפני שמיליון ילדים מישראל אינם לומדים תורה.

השלב האחרון של הגאולה משלב תפישה אפוקליפטית ונטורליסטית כאחד. הרב יוסף מונה את השלום העולמי תחת הנהגתו של המשיח, את קיבוץ הגלויות ואף את תחיית המתים באופן הדומה יותר לדעת הרמב"ן, הקבליסט, מאשר לדעתו של הרמב"ם.

השאלה, אם באמת זכה הרב יוסף להתגלות ולהתאחדות מיסטית בשנתו, אינה רלוונטית כמו העובדה שהוא חש שהקרקע נוחה כעת לזריעת ניצנים משיחיים בתנועתו, תחת הנהגתו.

הרב יוסף אינו הראשון המציג משנה משיחית עם אפשרות עכשווית למימושה. בימינו קיימים זרמים רבים המקדימים אותו, הן בעומק החדירה של הרעיון המשיחי לכל תחומי החיים היהודיים והן ברוחב הפעולות המיועדות לקידום בואו של המשיח. אולם היקף השפעתו הפוליטית והחברתית של יוסף, לצד השימוש באמצעי תקשורת המונים, עשויים לבשר על צמיחתה של תנועה משיחית רחבה וסוחפת…

בבחינה רטרוספקטיבית ברור שזה לא קרה. הרעיון המשיחי נשאר פריפריאלי. תנועת ש"ס לא הפכה לתנועה בעלת להט משיחי. עד כמה שהדבר ניכר, התודעה המשיחית נותרה אזוטרית יחסית בתנועת ש"ס. מדוע?

במידה רבה אפשר לומר כי הבעיה של הרעיון המשיחי קשורה בקשר הדוק לבעיה של העדר מודעות יהודית.

באחרונה התפרסם סקר מקיף לפיו 58% מיהודי ארה"ב נישאים עם לא יהודים. שליש מיהודי ארה"ב התקשטו בשנה שעברה בעץ אשוח בחג המולד. הקמפיינים של הסוכנות היהודית נגד ההתבוללות לא יועילו ולא רק בגלל שאי אפשר גם לשכנע בייחודיות העם והמחשבה היהודית וגם להפחית מערך התורה והמצוות. הם לא יועילו כי מהבעיה העיקרית שמשיח אמור לפתור – מודעות יהודית בריאה – הקמפיינים הללו מתעלמים. בעיית המודעות הזאת נגרמת בראש ובראשונה בגלל שאנשי יחסי הציבור של הרעיון המשיחי, כמו גם האמונה היהודית, אוחזים בתפיסות מיושנות למדי.

ההצלחה של WAZE 

WAZE נכנסו לשוק כשכבר היו די והותר אפליקציות ומכשירי ניווט. גם ברטרוספקטיבה, ניכר שהיה צריך אומץ רב כדי להיכנס למיזם ולהמשיך בו. כידוע, לפני מספר חודשים המיזם המצליח נמכר לgoogle  ביותר ממיליארד דולר. מיליארד דולר! החלום של כל יזם. חוץ ממסירות, נחישות, שעות עבודה וכו' מדוע בדיוק הצליחה וויז במקום שרבים אחרים נכשלים? נדמה שהתשובה נעוצה ביכולת של וויז להתמקד בנושא אחד חשוב – שיתוף נהגים במערכת.

תיאוריות ניאו מרקסיסטיות, ובייחוד זו של הרברט מרכוזה, גילו כי המהפכה המרקסיסטית נמנעה בגלל היכולת של בעלי ההון לייצר מוצרים מדומים. מוצרים שאנחנו לכאורה חייבים לצרוך, וכך נשארים משועבדים לבעלי ההון. זו בערך הסיבה, מהזווית הניאו מרקסיסטית, לכך שכל שנתיים אנחנו חייבים לשדרג את המכשיר הנייד.

ההצלחה של WAZE מלמדת כי התיאוריות הללו מיושנות. אין שם למעלה בעלי הון מתוחכמים המלמדים אותנו מה לצרוך. התיאוריה הניאו מרקסיסטית נכונה אולי למוצרים ותיקים כמו קוקה קולה או מרצדס. אולם כיום סוד ההצלחה של מוצרים חדשים הוא היכולת לגרום לאחרים להניע ולשתף את המוצר שאתם מפתחים. כשכולם מרגישים שותפים, המוצר הופך להיות בעל פוטנציאל אמיתי. אף אחד כבר לא משכנע אותנו במוצרים מדומים, כאלה שאנחנו לא באמת צריכים. מעולם לא נתקלתי בפרסומת לוויז. גם לא הייתי צריך. השמועה עברה מפה לאוזן. המודל העסקי של גביית הכסף מהמפרסמים ולא מהצרכנים הוא גם המודל שבאמצעותו מצליחות חברות אחרות ברשת, כדוגמת GOOGLE. אפילו COFIX הצליחה לפרוץ לתודעה באמצעות שיתופים של צרכנים שראו במודל העסקי סוג של שליחות חברתית.

שומרים שתי שבתות 

שתי השבתות האחרונות היו מיוחדות במינן. חוויה של דתי יחיד בתוך חברה לא דתית.

שבת האחרונה הייתה שבת חתן של אחי הצעיר. המתגורר באילת. הוא התחתן בירושלים בשישי בצהריים. ביחד, משפחת החתן ומשפחת הכלה, שכרנו 16 חדרים והמשכנו ל'שבת חתן'. מבין האורחים היו רק שניים שנוהגים להתפלל. אני וליאור כהן, שנודע לי בצאת השבת, כשנער צעיר רדף אחריו עם מצלמה, ככוכב ריאליטי מפורסם. בערב שבת הצטרפנו שנינו למניין בר מצווה, ששכר את שירותיהם של פייטנים מקצועיים. התפילה הייתה יפה, אך היה ברור שלמחרת בבוקר לא נוכל להצטרף יחד עם כל החבורה.

השכמתי קום למצוא פתרון. איך נקיים מניין? מהיכן נמצא קורא בתורה? האם החתן יזכה בעלייה המיוחלת? בשמונה כמעט התייאשתי. בעוד אני יושב פונה אלי אדם ושואל אם יש אפשרות למניין בסביבות תשע וחצי. באיזו שמחה עניתי לו שהמניין קיים ורק חסר בעל קורא. הוא הציע עצמו למשימה. כשהמשיך לענייניו זיהיתי. היה זה הרב חיים אמסלם מתנועת עם שלם. ובאמת הרב אמסלם זיכה אותנו בתפילה יפיפייה וקריאה מרגשת. תפילה שעוררה רגשות נסתרים אצל הורי הכלה, שנזכרו בלחנים המרוקאים מבית אבא במרוקו.

האמת, שזה לא היה 'הנס' היחיד באותה השבת. כל המשתתפים, שרובם רחוקים בחיי היומיום מכל סממן דתי, לקחו חלק פעיל בהנהגת שבת מוצלחת, עם ניחוח יהודי חזק, לרבות תפילות, דברי תורה, מזמורים וסעודות מהודרות שנפתחו בקידוש ונטילת ידיים. כשניסיתי להנהיג הם הסירו אחריות. כשכל אחד הרגיש שעליו האחריות, כולם היו שותפים. היו שותפים ונהנו מהשותפות והיוזמה.

השבת השנייה. יש לי חבר טוב המתגורר בחוף המערבי. בכל שנה כשהוא מגיע לביקור מולדת עם בני משפחתו, הוא אוסף את חברי הנעורים, כשבע משפחות, ויחד אנחנו עורכים שבת משותפת. השנה ערכנו שבת בבית ההארחה של הקיבוץ הרפורמי לוטן. למען האמת, מלכתחילה ידעתי שלא יהיה פשוט. כשהחברה נפגשים, רובם תושבי אילת במקור, הם מבקשים קצת להתפרק. הלכות שבת הן לא בדיוק הדבר המעניין אותם ביותר. גם הגישה של הקיבוץ המארח אינה פשוטה כלל. אבל איכשהו הקידוש בערב ובבוקר, המפה הלבנה על השולחן, הקייטרינג הכשר שהבאנו במיוחד במקום המנגל המסורתי, הדאגה לעירוב, הרעיונות על פרשת השבוע, השיחות הארוכות אודות הבורא, הבריאה והזהות היהודית – הפכו לאינטרס של כולם, ולכולם הם פתאום היו חשובים במידה כזו או אחרת. איכשהו לכולם היה אינטרס לשמר את אווירת השבת במידה כזאת או אחרת.

התורה היא של כולם 

אנשי "היהדות המתחדשת", כלומר הרפורמים, אכן צודקים בטענותיהם. התורה היא של כולם. והיא מחכה לכולם בשווה. אין לאף זרם בעלות על התורה. יתר על כן, היא מגיעה לשיאה כשכולם שותפים בה, מתעניינים בה ומקדמים אותה.

הבעיה המרכזית של היהדות בימינו היא של אחוזי ההתבוללות, בצפון אמריקה, אבל גם כאן בישראל. והבעיה הזאת נגרמת קודם כל כי יהודים אינם מכירים בייחודיות היהודית ואינם מבינים מדוע הם צריכים לשמור עליה. ברית המילה נתפסת כטקס פגאני ומיותר, ובר מצווה אפשר לערוך גם לכלב המשפחתי. התורה ניתנה להם בירושה, אך הם לא ממש מעוניינים בה ובמצוותיה, אלא במוטציות שטחיות ומעוותות שבדרך כלל אינן ממש קשורות לתורה.

הדרך היחידה להתגבר על כך היא להפוך את התורה והמצוות לאינטרס כללי. זהו לא אינטרס של פלג מסויים או קבוצה מסויימת. זהו אינטרס של כל אחד ואחד מבני העם היהודי. היהדות צריכה לחקות את WAZE. כל אחד אמור להיות שותף בהעברת הידע. ולכל אחד, גם אם זה ייראה לכם מוזר, יש אינטרס בקידומו.

דברים מעין אלה מביא הרב יוסף בדברי הפתיחה לחיבורו החשוב יביע אומר. הוא פותח בכך כי אין להורות הלכה למעשה אלא על-פי יסודות נאמנים בתלמוד. יחד עם זאת "אין בכוחנו להוציא דין מן הגמרא בלא עיון בפוסקים הראשונים והאחרונים". ולכן הספרים פתוחים, ומי שרוצה ליטול, מסכם הרב, יבוא ויטול.

חבר סיפר לי כי סיקור ההלוויה של הרב עובדיה יוסף עורר בו חשק אמיתי ללמוד תורה. התנועה של ההמונים גילתה לו את הכבוד והקסם הגנוז בתורה. בניגוד לתדמית של רב נישא ומורם מעם, הרב עובדיה הותיר מורשת המעודדת את הלמדנות והופכת את הכתבים לנחלת הכלל.

זכותו תגן עלינו

The post הבעיה של המשיח, הבעיה של היהדות והפתרון של הרב עובדיה יוסף appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

הויכוח לגבי מעמדם של הרפורמים במסגרת יחסי דת ומדינה חוזר לכותרות לעתים תכופות. באופן קבוע הסוגיה זוכה לאיזכור במהלך חג החנוכה. יש הטוענים כי הרפורמים מפחיתים מהיקפי ההתבוללות שהייתה מתרחשת ממילא. ללא הרפורמים היהדות העולמית, ובעיקר זאת של צפון אמריקה, הייתה במצב קשה בהרבה, ללא כל זיקה למקורות היהודיים. מאידך, יש הסבורים שהתנועה, המתירה נישואין בין יהודים ללא יהודים, מקדמת את תופעת ההתבוללות ופוגעת ביהדות באופן קשה.

באחרונה קרא הרב יובל שרלו להכיר בתנועה הרפורמית ובגיור הרפורמי. אי ההכרה ביהדות הרפורמית היא לדידו איום קיומי. עיקר הטיעון שלו אינו נוגע לעתיד היהדות אלה לעתיד המדינה. הרפורמים לטענתו אינם רוצים להזדהות עם המדינה "בשל הכיבוש, הגזענות, השליטה בעם אחר בעזרת כוח… סיבה שנייה היא העובדה שהם לא רצויים כאן: לא מכירים בזרמים הדתיים שהם משתייכים אליהם; גם אלה שלא משתייכים לאף זרם – לא רוצים להזדהות עם מדינה שיש בה מונופול לדתיים; לא מכירים בגיור שלהם, בתפילות שלהם, (נשות הכותל) וכדומה".

בסאבטקסט אפשר להבין שהרב שרלו אכן חושב שאנחנו כאלה, כובשים, גזענים, שולטים בעם אחר וכו' וכו'. ואם אנחנו כאלה לכל הפחות נותר לנו לקבל אותם, את התפילות והגיור שלהם, וכך נהיה פחות נוראיים בעיניהם.

האם צריך להכיר ברפורמים והקונסרבטיביים על ההבדלים ביניהם? מה המשמעויות של הכרה זו ומי צריך להכיר בהם?

הרפורמים כיחידים וכתנועה

אני חייב להתוודות. יש לנו שכנה נהדרת. היא מועסקת כאחת מראשי העמותות הקונסרבטיביות בישראל. שכן אחר שלי, גם הוא על הכיפק, מנהל את מערך היחסים הבינלאומיים של אחת מהעמותות הרפורמיות בישראל. יש לי עוד שכנים מצוינים כאלה. כמו בכל קהילה, רבים מהרפורמיים הם באמת יהודים חמים, ערכיים, נחמדים. מאוד נחמדים.

אין ממש שאלה האם צריך לקבל את הרפורמים והקונסרבטיביים. בארה"ב הם הרוב. בישראל צצות יותר ויותר קהילות שכאלה. אדם לא יכול לא לקבל את השכנים שלו. מבחינת המדינה, הלחץ גובר ויגבר וילך ביחס ישיר לכוחם הפוליטי.

פרופ' לייבוביץ' התייחס בכבוד רב לרפורמים. הוא רק תמה מדוע הם מתעקשים להגדיר עצמם כדתיים. אולם אי אפשר לקבל את תיאורו של ליבוביץ'.

הרפורמיים הם בהחלט דת. ההגדרות לדת הן נזילות, ובכל זאת, לתנועה הרפורמית יש ריטואלים פולחניים, חוויה דתית, תפילות וקשר לבורא עולם. ככזאת התנועה הרפורמית היא בהחלט דת.

באותה נשימה אי אפשר לקבל את דבריו של ברעם. היוונים ביקשו לעקור שלושה עיקרים מהדת היהודית. קידוש השבת, החודש והמילה. אליהו כי-טוב, כפי שפעם כבר ציטטנו, מנסח היטב את המשמעות של שלושת אלה באמונה היהודית:

השבת מזכירה לשומריה ולכל רואיהם כי יש מנהיג לבירה ובדברו האין נעשה ליש, ובמאמרו היש הופך לאַין. תנו כבוד לבוראכם והשתחוו לו כל הארץ! שבת זו תיעקר ויישכח זיכרונה; אדוני הארץ וכל יושביה – רק לנו ישתחוו!

**

החודש מזכיר למקדשיו ולכל רואי אותם, כי כח אלוקים פועל בזמן. לא הכל קבוע וקיים בזמן, ולא הזמן שולט על החיים בו, אלא הכל תלוי בקידוש שמקדשים יראיו של הקב"ה כרצונו. קידשו בית דין החודש, מקודש הוא, ומקודשים המועדים והם נעשים מעיינות שופעים קדושה והתרוממות בגופים ובנפשות; לא קידשוהו בית דין – הכל חולי חולין, ואפילו יבואו כל מלכי מזרח ומערב לרומם נפש אחת משפלותה ולקדשה, אינם יכולים! חודש זה יעקר ויישכח זכרונו. אנחנו קובעים זמנים ומועדים; שמחתם ותוגתם בידינו קבועים הם וקיימים; נבלה בהם כדי שלא יבלו אותנו!

**

ברית מילה מזכירה לכורתיה ולכל רואיהם, כי הגוף כנפש – שניהם יחד, ממחצב אחד חצובים. כשם שהנפש באדם יש לה אחיזה בעולם התחתון ובעל כורחה היא נשמעת לחוקיה ומושפעת ממנו, כך הגוף יש לו אחיזה בעולמות העליונים וחייב להיות נשמע לחוקיהם ומשפטיהם, שכל העולמות יחד – עולם אחד הם, עולמו של הבורא; וכל הנמצא בכולם, הכל עבדיו ועושים רצונו; ברית זו תיעקר מישראל ולא תהא למזכרת עוון לחכמי יוון, האומרים: שני עולמות הם הגוף שולט בעולמו ואין מעצור לו מפני תאוותיו; והנפש שולטת בעולמה ואין מעצור לה מפני העפלותיה למרומי שחק לשיר שם את שיריה ולחלום חלומותיה – לא הגוף נכנע לנפש ולא הנפש נכנעת לגוף. גוף של חזיר ונפש של מלאך!

הרפורמיים, שלא כמתייוונים, מקבלים את השבת. יש להם הגדרות ייחודיות לאיך צריך לבלות את השבת ומי קובע מהן המלאכות המותרות והאסורות בשבת, אך סביר שהם היו מסרבים לעקירת השבת מהאמונה היהודית. במובן הזה צדק ברעם. אין מחלוקת בין היהדות לרפורמיים על מציאותו של בורא אחד.

הרפורמים כנראה גם לא היו מסכימים להפקעת קידוש החודש. על הכוח לקדש את המציאות.

הוויתור האפשרי של הרפורמים הוא על ברית המילה. מה שהברית מסמלת הופך את הרפורמים למתייוונים בני זמננו.

הרפורמים, בחלקם הגדול, מלים את ילדיהם. הם אינם מתנגדים למילה. זוהי מסורת אבות. אבל עמוק בפנים הם אינם מצליחים לקבל עד הסוף את הטיעונים בדבר הברית. אם מחפשים את נקודת הדמיון בין הרפורמים למתייוונים אפשר למצוא אותה בכל הנוגע למה שמבטאת ברית המילה. כאן ברעם טועה. הרפורמים כמו המתייוונים לא מבינים או מכירים בייחוד הברית, ובסגולתו של עם ישראל.

הרפורמים מהווים תנועה דתית. אך האם זו הדת היהודית?

מיד לאחר דבריו של ברעם, שמעתי את אחד מרבני צוהר, שלא הספקתי לקלוט את שמו, המגבש גישה עקרונית כלפי הרפורמים. כיחידים, טען, צריך לחבק אותם. כתנועה צריך להחריג אותם מגדרי היהדות. זוהי דת או כת חדשה.

כלומר כבני אדם הם נחמדים. והיהודים שבהם הם בהחלט יהודים ללא סייגים. אולם אין מקום לתת כבוד לרבנים ולרבניות שלהם כרבנים. לרבנים אלה אין את כוח התורה.

התחלת האמונה בישו הייתה נטולת עבודה זרה, הדגיש הרבי מליובאוויטש. הנוצרים הראשונים הודו בכל התורה כולה וקיימו את מצוותיה. אלא שהם הוסיפו דבר אחד – הכריזו על 'אותו האיש' כנביא, בשעה שעל-פי הדין היהודי לא היה עומד בקריטריונים של נביא[1].

על-פי גישה זו, הרב שרלו טועה. אם תהיה לגיטימציה לתנועה הרפורמית, המונים בישראל, כמו בתפוצות, עלולים להגדיר עצמם ככאלה. הקירוב של הרבנים הרפורמיים יוביל לריחוק של העם היהודי ממקורותיו הנאמנים ואמונתו העמוקה.

בעידן בו כל-כך קשה להיות יהודי מאמין, שומר תורה ומצוות, הרפורמה עשויה להתגלות כחלופה קלה וסוחפת. ההצלחה של הרפורמים תהפך למבחן וניסיון האמונה.

על המאמין, על-פי האמור, לקבל באהבה את הרפורמים, כמו כל אדם אחר, אך אסור לתת לתנועתם לגיטימציה כחלק מהיהדות בשום אופן וצורה.

ובכל זאת, אחרי הדברים האלה יש מקום לחשש וחרדה. חרדה שמא לא יימצא האיזון הנכון. שמא יישפך התינוק עם המים.

בנט ועוצמה לישראל 

החרדה הזאת התעוררה אצלי השבוע בעקבות מסע הבחירות של מפלגת "עוצמה לישראל". מעציב לגלות את ח"כ פרופ' אריה אלדד וד"ר מיכאל בן ארי מפרסמים באגרסיביות באתרים חב"דיים כדי לזכות בקולותיהם של חסידי חב"ד ותומכיהם. אין דבר רחוק יותר מסגנונו של הרבי מליובאוויטש ומרוח תנועת חב"ד מאשר אופן ההתנהלות של המפלגה הזאת. אין פרובוקציה מחרחרת ריב ומדון שאפשר להעלות על הדעת שהם מוותרים עליה. לפעמים נדמה כי הם שלוחים של רעיונות פוסט-מודרניים ופוסט-ציוניים במטרה להמאיס את תורת ישראל, ארץ ישראל ואחדות עם-ישראל על כלל הציבור היהודי.

מרשל מקלוהן ניסח זאת כאקסיומה – המדיום הוא המסר. המדיום מעצב את החברה. הכלי משפיע על התוכן. הסגנון חשוב יותר מהרעיונות. והסגנון של 'עוצמה לישראל' מדרדר לעברי פי-פחת גם את התכנים שהם אמורים להוביל. שתי דוגמאות בולטות שנתקלתי בהן בשבוע האחרון.

האחד הוא מייל אנונימי שקיבלתי, שאף אחד אחר חוץ מהמטה של 'עוצמה לישראל' לא יכול היה לשלוח אותו. באופן טבעי ההצלחה של בנט מרגיזה רבים. הטון בבחירות הולך ומחריף. אבל המייל הזה עובר את הגבול. הוא מתאר את "המעללים של בנט", ומתנסח, לדוגמה, באופן הבא: "אז האם בנט זגזגן, שקרן או סתם פוליטיקאי טוב? מה שבטוח שאסור להפקיד בידיים של האיש הזה את ביטחון ארץ ישראל."

אם כנגד דתיים לאומיים ערכיים מתנסחים כך ב'עוצמה לישראל', אז מעניין כיצד יתנסחו כנגד מי שנמצא בצד השני של המתרס. אחרי שקרעו שם את הברית החדשה, ושרפו את דגלי פלסטין, בתי כנסת רפורמיים או דתיים לייט נמצאים תחת סכנה.

כאן ממש מתחשק לי לספר את סיפורו של אליהו עמיקם, שהיה איש ימין ועיתונאי 'ידיעות אחרונות'. סיפור שקראתי לא מזמן. לאחר מלחמת ששת הימים נשא חבר הכנסת מאיר וילנר נאום חריף בגנות המלחמה וביקר את תוקפנותה של ישראל. נאומו ועמדותיו האנטי-ציוניות של וילנר, שהיה ממנהיגי התנועה הקומוניסטית בישראל וחבר בסיעות מק"י, רק"ח וחד"ש, עוררו תרעומת רבה. ימים ספורים לאחר הנאום, למחרת יום הכיפורים (15 באוקטובר 1967), נדקר וילנר בפתח ביתו בידי אברהם בן משה, אסיר ציון וחבר תנועת חרות. וילנר אושפז בעקבות הדקירה ושוחרר כעבור מספר ימים לביתו. למחרת הדקירה פרסם עמיקם מאמר חריף המצדד בתוקף ומגנה את וילנר.

עמיקם ששהה בניו-יורק באותם ימים, ביקש לעבור לפני הרבי בחג הסוכות, לקבל ברכה לשנה החדשה. כשהגיע תורו, נזף בו הרבי ביחס למאמרו: "כך לא כותבים על יהודי!". עמדותיו החריגות של וילנר לא שימשו בעיני הרבי היתר להשתלחות כנגדו[2].

דוגמא אחרת שהוציאה אותי משלוות הנפש שאני לא מצוי בה בימים אלה, היא התנסחות זולה ומעליבה לאחד מעלוני השבת. השניים סיפרו כי הם שקלו לגייס לרשימתם את אנסטסיה מיכאלי. הכתב שאל אותם מאיזו סיבה, ובן ארי ענה משהו בסגנון שיש לה שמונה ילדים, כך יתווספו שמונה מחלקי פליירים. בדיחות סרות טעם שכאלה אדם יכול לספר על עצמו. אם הוא מספר אותם על זולתו זו כבר הלבנת פנים. ואם הוא לא מבין למה, הוא סובל מאטימות.

The post הרפורמים בישראל appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

נישואי תערובת הם לא דבר נדיר. לא בישראל ולא בתפוצות, וגם לא מוגבל רק לנישואים בין יהודים לבין בני זרמים פרוטסטנטיים. כמובן שככל שאחד או שני בני הזוג הוא 'סלב', כך העניין בנושא עולה. וכך גם סבירות הגידול בהיקפי התופעה ובלגיטימיות שלה.

'Imagine'

ג'ון לנון, הפיץ בשירו המפורסם, 'דמיינו', את המודל. דמיינו לכם עולם ללא גבולות בין מדינות, עולם ללא דתות. עולם שבו בני האדם חיים בשלווה ובשלום.

Imagine there's no countries
It isn't hard to do
Nothing to kill or die for
And no religion too
Imagine all the people
Living life in peace

ג'ון לנון, 1971

הרבה לפניו, תומאס מורוס, שרטט בספרו המפורסם אוטופיה (בתרגומו הישן של אפרים שמואלי) את נקודת העיבור של הסוציאליזם המודרני. החברה האידיאלית, המתגלה באי בודד, פועלת על יסוד הרציונאליזם, ובוודאי שלא על יסוד מצוות דתיות נטולות הסבר.

מרקס כבר עיבד את הרעיון בצורה מדעית. הדת, כמו כל דבר אחר, נתפסה בעיניו כשייכת למאבקים השוטפים בין הפרולטריון לבין בעלי ההון, ומשכך היא עתידה להיכחד בשלב האוטופי הסופי, שבו פועלי כל העולם יתאחדו. המטריאליזם הדיאלקטי יגיע לקצו והשוויון יהיה בכל.

תרבות הפוסט מודרניזם וצמיחת תופעת העידן החדש, הצמודים כל כך להיגיון של הקפיטליזם המאוחר, מעבדים בנוסח מחודש ובאופן פרדוכסלי את הרעיון המרקסיסטי (מזכיר קצת את ממשיכי בעל הסולם?) לפיו כל הדתות נובעות מאותו מקום ומהוות רק שבילים שונים המובילים לאותה פסגת הר. לכן, מומלץ לקיים חקירה רוחנית על סמך מגוון יסודות אקלקטיים. אין כל בעיה עם נישואים בין יהודים, מוסלמים, נוצרים ובודהיסטים, כל עוד כולם מקפידים על עבודה עצמית וחקירה רוחנית, ולשם כך משתמשים בין היתר במקורות המסורתיים העומדים לרשותם.

גזענים?

למה לא בעצם? למה להתנגד לנישואי תערובת? ברור שהדת אינה יקרה ללבם של הנישאים, או שהם סבורים שהנם יכולים לשמור על סממנים דתיים גם כאשר הם מתחתנים עם בני דת שונה. בהשקפה זו הדת היא עבורם ריטואל פולחני-רוחני, אינטימי מאוד, השייך לרשות היחיד, ולא תמיד או לא בהכרח גם בני המשפחה מחויבים להצטרף אליו.

ועוד, האשמה המוטחת ישירות בכל מי שמתנגד לנישואי תערובת היא שהוא לוקה בגזענות, סלקטיביות וכהנה. מה רע בצ'לסי קלינטון? במה היא פחות טובה מאחרת, יהודיה נניח? האם החתונה של צ'לסי עם מארק עתידה לפגוע ביהדות או דווקא להפיץ אהבה והערכה לדת זו? והכי חשוב, נניח ונישואי תערובת מסמנים את סופה של הדת היהודית, מי אמר שבכלל צריך לשמר את היהדות כפי שהיא מוכרת לנו כיום? איזה נזק גדול יתרחש אם תיוותר יהדות ללא אמונה דתית?

בהחלט מדובר בטיעונים כבדי משקל העומדים ביסוד תפיסת הדת ועצם חשיבותה. אפשר לפטור אותם בטענה כי מי שלא מאמין, ומי שלא מכיר בערך היהדות, לעולם לא יבין מדוע יש להיאבק כנגד סכנת ההתבוללות. ובכל זאת, כפי שכתבה יפה טלי פרקש ב-YNET, הפלורליזם מסיט את האמונה למחוזות אחרים ומחייב התמודדות.

ועכשיו דמיינו שוב

הרבה אחרי הוגי האמנה החברתית שניסו לדמיין מצב היפותטי, לפיו בני האדם חיים כפרטים ללא כל מסגרת מדינית, תיאר הסופר המוכשר, זוכה פרס נובל, ז'וז'ה סאראמגו, הידוע גם בהתבטאויותיו האנטישמיות, מצב שבו מתפשטת מגפת עיוורון. אחד אחר השני, העיוורון מדביק את כולם. מגפת העיוורון הופכת את החיים לתופת של אלימות ואנדרלמוסיה.

הספר מהווה בעיני רבים מסה ביקורתית על המצב החברתי כיום. מזווית אחרת, הספר הוא תרגיל בדמיון מודרך. הוא מנבא מה קורה לבני אדם כשהם מאבדים את היכולת לראות את עצמם ואת סביבתם, כשהם מאבדים קשר להיסטוריה שלהם, לשורשים שלהם. כשהדחפים הבהמיים אינם מווסתים על ידי מערכת מוסרית וכששושלת אבות הופכת חסרת משמעות.

על העיוורון

היהדות אינה רואה את המצוות והמנהגים רק חלק ממסורת ארוכת שנים. על פי היהדות, מי שמאבד את יהדותו מאבד את האפשרות להשיג חיבור אמיתי עם נקודה פנימית שבתוכו. ויותר מכך, היהדות במובן האידיאי שהיא מציגה בתורה ובמצוות מהווה את האפשרות האוטופית להשיג את האינסוף. לחבר בין נשמת האדם לבין אינסופיות הבורא[i]. המציאות היא לא אסופת אירועים הנשרכת על פני תקופת זמן דיאכרונית. המציאות היא חלק מבריאה מתמדת של הבורא. כדי להתקשר עם המציאות היהודי זקוק לאמונתו, ללימודו ולמצוות שהוא יכול לקיים. ללא אלה, ההיסטוריה היא עבורו לא יותר מקיבוץ של חוויות והתרחשויות משוללות קשר פנימי.

לאבד את היהדות בתהליך התבוללות, משמעותו לא רק לאבד עם או מסורת משותפת. לאבד את היהדות זה לאבד את הקשר המסוים הזה עם הקב"ה. זה לאבד צורת התבוננות על מקור המציאות, שבה הבורא קיים כל העת. התבוננות שלא ניתן למצוא בשום מקום אחר.

הקשר הסמוי

היהדות, וזה עניין לרשימה נפרדת, מניחה קשר פנימי בין כלל האומה היהודית, כנסת ישראל. בקשר הזה כל נשמה, כל יהודי, כמו נושא בתפקיד אחר. קצת כמו החברה האוטופית האפלטונית, לכל נשמה יש תפקיד. החברה המושלמת, כנסת ישראל, מקבילה לגוף שלם. יש שהם בבחינת ראש ויש שהם בבחינת רגליים. הרגליים, אגב, המניעות את הגוף כולו ממקום למקום, חשובות לא פחות מהראש, כשהן מבצעות כראוי את תפקידן.

התבוללות הדרגתית היא תהליך של התפוררות גופנית פנימית. תהליך של איבוד התפקיד והתכלית של היהודי בעולם.

מארק מזווינסקי החליט, כמו רבים אחרים, שהאהבה פורצת גבולות. עבורו התפקיד היהודי הוא אולי בעל משמעות אך חסר תוקף. התפקיד של כל מי שמאמין הוא לא להרחיקו מעדת ישראל, אלא לשכנעו באמיתות וחשיבות תפקידו היהודי.

[i] ראו למשל, הרבי מליובאוויטש, שבת פרשת ראה, מברכים החודש אלול, ה'תשט"ז.

The post דמיינו אוטופיה ניו-אייג'ית – דתות כל העולם התאחדו? appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.