The post איך מתגברים על קשיים – איתן עזריה ויחיאל הררי appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

מקורות

• תהלים קיג ז

מְקִימִי מֵעָפָר דָּל מֵאַשְׁפֹּת יָרִים אֶבְיוֹן, נאמר בתהלים, והכוונה היא שרק דרגת אביון בנפש תעזור לי להיחלץ מ"אשפה", ממקום, נמוך, לא יעיל ואף מזיק שאני נמצא בו.

• מלבי"ם באור המילות על תהילים קי״ג:ז׳

דל, אביון.  אביון גרוע מדל שאין לו מאומה, וירים מוסיף על מקים :

• מראה יחזקאל על התורה, הגדה של פסח קע״ט

מקימי מעפר דל כו' (תהלים קיג ז), מ"ש ירים לשון עתיד, נ"ל דידוע שאביון גרוע מדל כי הוא תאב לכל דבר, גם אשפה גרוע מעפר ולכך אמר כאן דרך ק"ו, אחרי שמצינו שהקב"ה מקים את הדל מעפר א"כ כל שכן וקל וחומר שירים את האביון מאשפה.

אשפה היא החלק המזוהם באפר.

מקום זריקת הזבל

• תורת מנחם, מח- שנת תשכ"ז – חלק ראשון, ש"פ מקץ, שבת חנוכה, ה'תשכ"ז, 377

שגבי דל נאמר רק מקימי מעפר, ולא מאשפות, כפי שנאמר באביון, דאף שגם עפר הוא מדריגה תחתונה, הרי אשפות היא מדריגה תחתונה עוד יותר. ובענין זה היא עיקר מעלת הצדקה, שתהי' ההמשכה לאביון שהוא למטה מטה ביותר, כדי לפעול מאשפות ירים אביון.

וענינו בספירות, שדל הוא בחי' היסוד (כמבואר בהדרושים19 עה"פ20 העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט),

ואביון הוא בחי' המלכות דלית לה מגרמה כלום. והכוונה היא שתהי' ההמשכה עד למטה מטה ביותר, בבחי' המלכות, שתתעלה בתכלית העילוי.

• תניא, פרק מו

אם מלך גדול ורב מראה אהבתו הגדולה והעצומה לאיש הדיוט ונבזה ושפל אנשים ומנוול המוטל באשפה ויורד אליו ממקו' כבודו עם כל שריו יחדיו ומקימו ומרימו מאשפתו ומכניסו להיכלו היכל המלך חדר לפנים מחדר מקום שאין כל עבד ושר נכנס לשם ומתייחד עמו שם ביחוד וקירוב אמיתי וחיבוק ונישוק ואתדבקות רוחא ברוחא בכל לב ונפש

עאכ"ו שתתעורר ממילא האהבה כפולה ומכופלת בלב ההדיוט ושפל אנשים הזה אל נפש המלך בהתקשרות הנפש ממש מלב ונפש מעומקא דלבא לאין קץ. ואף אם לבו כלב האבן המס ימס והיה למים ותשתפך נפשו כמים בכלות הנפש ממש לאהבת המלך:

• אדמו"ר האמצעי, פירוש המילות, ואברכה שמך, קי, ג

וכמו משל התינוק קטן מצד שפלותו וקטנות דעתו יפול לבו ודעתו ולא יוכל לדבר ולהשכיל דבר כלל אך כאשר הגדול מראה אליו פנים שוחקות וקירוב גדול בזה מתרומם לבו ודעתו קצת כי מתחזק מזה אזי יכול להכין לבו ודעתו ויקבל הכל אבל הגדול בדעת שאינו בשפלות עצמו אין צריך לחיזוק הגדול ממנו ולא יתרומם ויתחזק על ידי זה כלל כי יש בו חיזוק מכח עצמו כו'. ולפי"ז המשל החיזוק של התינוק מקירוב פנים שוחקות של הגדול הימנו [מאיש] גדול וחשוב ביותר דוקא שעל ידי זה דוקא מתרומם ומתחזק ביותר ולא ממי שאינו גדול כ"כ וכל מי שהוא בשפלות יותר כעני ונבזה צריך חיזוק מאיש רב ונכבד ביותר להרימו ולחזקו מעוצם שפלותו וכו' שלא יפול לעולם וכך יובן למעלה בבחי' המל' שנק' דל (ושכיבת לעפרא כמ"ש מקימי מעפר דל מאשפות ירים כו' כנ"ל) והוא להיותה בבחי' הקטנות במדריגה (דנשים דעתן קלות בקטנות המוחין ונק' אנפי זוטרי) צריכה חיזוק ורוממות הארת פניה מאור הגבוה ועליון ביותר

The post איך להתרומם ממקומות נמוכים – עצת דוד המלך appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

מקורות

– הלכות ברכות ספר אהבה, י:
שָׁמַע שְׁמוּעָה טוֹבָה מְבָרֵךְ בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ׳‎ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב. שָׁמַע שְׁמוּעָה רָעָה מְבָרֵךְ בָּרוּךְ דַּיַּן הָאֱמֶת.
וְחַיָּב אָדָם לְבָרֵךְ עַל הָרָעָה בְּטוּב נֶפֶשׁ כְּדֶרֶךְ שֶׁמְּבָרֵךְ עַל הַטּוֹבָה בְּשִׂמְחָה שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ו ה) ״וְאָהַבְתָּ אֵת יְיָ׳‎ אֱלֹהֶיךָ״ וְגוֹ׳‎ (דברים ו ה)
״וּבְכָל מְאֹדֶךָ״. וּבִכְלַל אַהֲבָה הַיְתֵרָה שֶׁנִּצְטַוֵּינוּ בָּהּ שֶׁאֲפִלּוּ בְּעֵת שֶׁיָּצֵר לוֹ יוֹדֶה וִישַׁבֵּחַ בְּשִׂמְחָה:

תניא, פרק כו

והנה עצה היעוצה לטהר לבו מכל עצב ונדנוד דאגה ממילי דעלמא ואפי' בני חיי ומזוני מודעת זאת לכל מאמר רז"ל כשם שמברך על הטובה כו' ופירשו בגמ' לקבולי בשמחה כמו שמחת הטובה הנגלית ונראית כי גם זו לטובה רק שאינה נגלית ונראית לעיני בשר כי היא מעלמא דאתכסי' שלמעלה מעלמא דאתגלייא שהוא ו"ה משם הוי"ה ב"ה ועלמא דאתכסיא הוא י"ה וז"ש אשרי הגבר אשר תיסרנו י"ה וגו' ולכן ארז"ל כי השמחים ביסורים עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו כי השמחה היא מאהבתו קרבת ה' יותר מכל חיי העוה"ז כדכתיב כי טוב חסדך מחיים וגו' וקרבת ה' היא ביתר שאת ומעלה לאין קץ בעלמא דאתכסיא כי שם חביון עוזו ויושב בסתר עליון ועל כן זוכה לצאת השמש בגבורתו לעתיד לבא שהיא יציאת חמה מנרתקה שהיא מכוסה בו בעוה"ז ולעתיד תתגלה מכסויה דהיינו שאז יתגלה עלמא דאתכסיא ויזרח ויאיר בגילוי רב ועצום לכל החוסים בו בעוה"ז ומסתופפים בצלו צל החכמה שהוא בחי' צל ולא אורה וטובה נראים וד"ל:

The post הרמב"ם: איך להתמודד עם כישלונות ובשורות לא טובות appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

כיצד מתמודדים עם חוסר יציבות ולמה שינויים ונפילות יכולים להוות דווקא מתנה והזדמנות.

מקורות

• הרש"ב, המשך תער"ב, חלק שני, ליל א' דחה"ש, העת"ר, תתר

התופעה

וכמו גם בהנהגה העליונה עם האדם (שהוא בחיר הנבראים ותכלית הכוונה כו') שבא בכמה שינוים דחו"ג הן ברוחני' והן בגשמי' כו',

וכמו שאנ"ר (שאנו רואים) שאין האדם עומד במעמד ומצב א' תמיד כ"א מתחלף מזמן לזמן כו',

וכמו בגשמי' שהוא בעליות וירידות בכל ימי חייו שלפעמים הוא בעושר וכבוד ומצליח בכל עניניו ולפעמים להיפך ח"ו או שבדבר א' הוא מצליח ובדבר א' אינו מצליח ח"ו כו',

וכמ"ש בזהר מקץ דר"ד ע"א דיש עתין וזמנין ידיען לטב ויש להיפך

כו', וכ"ה ברוחניות שאינו שוה בכל הזמנים

וכמו שבע יפול צדיק וקם שבין כל עלי' ועלי' יש ירידה ונפילה כו'…

ויש חילופים ושינוים בעבודה דלפעמים הוא בקטנות המוחין והמדות ולפעמים בגדלות.

וכמו שאנ"ר גם בכ"י (בכל יום) שלפעמים יקום בשמחה ובטוב לבב בגדלות המוחין ודעתו זכה ומיושבת עליו להשכיל בטוב בהשכלה אלקי', ויהי' אופן עבודתו בתפלה ג"כ בשמחה ובטוב לבב בהתפעלות ההתלהבות ובהתבוננות טובה בגדלות הבורא דיחו"ע ויחו"ת בעומק ההשגה ועומק הלב, וגם בבחי' ראי' מקרוב בעין השכל דחכ' שבמוח ולב כו' ובבחי' ביטול והזזה ממקומו לגמרי מכל וכל כו',

ולפעמים יקום בבקר בלב נשבר ושפלות ועוצב והכנעה בלי שום טעם כלל, ויהי' אופן עבודתו בתפלה בקטנות המוחין ורק במרירות ולב נשבר על ריחוקו מה' כו', ולא יוכל להעמיק דעתו ולבו בהתבוננות אלקי ולבא להתפעלות אה' בחדוה ועונג כלל רק במרירות ושפלות לבד בזאת יומשך כל עיקר עבודתו בתפלה כו', וזהו כענין יום ולילה דלילה הוא זמן השינה שהכחות פנימי' דשכל ומדות מסתלקים ואינו נראה

ונגלה אור וחיות פנימי בגילוי מנפשו רק קיסטא דחיותא לבד כו', וביום הוא גילוי הנפש בהתגלות המוחין והמדות כו', וכ"ה בעבודה לפעמים בגדלות ולפעמים בקטנות כו'

למה זה קורה?

יום שלם הוא דוקא כאשר כלול מיום ולילה כו'.

 דהנה תכלית השלמות הוא דוקא כשיש ב' קוין דחו"ג (וכן הכוונה האמיתי' נשלם דוקא כשיהי' ב' קוין כו')

ואם יהי' רק קו א' א"ז שלמות כו',

וכמו עד"מ אדם שהוא רק בקו א' דחסד לבד או גבו' לבד אינו נק' שלם במדותיו ובדעתו, וכמו כאשר ישנא לכל אדם גם לאוהבו האמיתי שהוא בחי' הגבורות לבד א"ז שלמות כו', וכן להיפך כאשר יאהב לכל אדם אפי' לשונאו ויתנהג עמו בחסד שהוא בחי' החסדים לבד ה"ז ג"כ בלתי שלמות בנפש (ויהי' עי"ז היפך הכוונה וכדאי' בזהר דאלמלא דינא כו' חטאין סגיאין כו'),

רק צ"ל ב' הקוין חו"ג ויהיו במדה ומשקל באופן שיהי' כלולים זמ"ז, וכמו גם לשונאו שהוא שנא אותו לא ימנע מאתו מ"מ את הטוב מצד חלק הטוב שבו (וגם השנאה תהי' בשביל שיהי' עי"ז תיקון נפשו כו', שכ"ה אמיתי' הענין דהשנאה צ"ל לא מפני שנוגע אליו כ"א בכדי לתקן את נפש השונא כו'),

וכן לא יחפה על אוהבו בדבר רע שיעשה וישנא אותו קצת משו"ז,

ובזה גופא יהי' תערובות חסד ורחמים והוא שירחם עליו ויוכיחו ע"ז עד שיתתקן כו',

וזהו השלמות דוקא כשיש ב' הקוין והן כלולין זע"ז כו' (וכמו אברהם שהי' בתכלית מדת החסד ומ"מ הי' כלול ג"כ מבחי' הגבו' וכמ"ש עתה ידעתי כי ירא אלקי' אתה כו', וגם החסד וההשפעה הי' בכוונה שעי"ז הודיע אלקותו בעולם וא' ברכו למי שאכלתם משלו כו', ומי שלא רצה לברך הכביד עליו והתנהג אתו בגבורות כו' וכדאי' במד"ר וירא פמ"ט, וכמו"כ חושך שבטו שונא בנו ואוהבו שוחרו מוסר כו'), וכ"ה השלמות בכל המדרי' כשהן בב' קוין דוקא כו'.

וז"ע אוא"ס למע' מע' עד אין קץ ולמטה מטה עד אין תכלית שזהו ב' קוין דחו"ג דלמע' מע' עד אין קץ הוא בחי' ההעלם בעצמו בעילוי אחר עילוי כו', ולמטה מטה עד אין תכלית הוא בחי' הירידה והגילוי עד למטה מטה כו', וזהו משלימות העצמות להיות ב' קוין דוקא כו' (ובעצמות זהו מה שביכולתו להאיר וביכולתו שלא להאיר כו' כמ"ש במ"א), וכן כל ההמשכות והגילוים מרוכ"ד עד סוכ"ד הוא בב' קוין דחו"ג כו', ובד"כ זהו בחי' האורות והכלים דהאור הוא בחי' חסד והכלי היא בחי' גבו' והו"ע הוי' ואלקי' כו', ובפרטי' באור גופא הוא בחי' האור שלמע' מהכלים והאור המתלבש בכלים והיינו שהאור שלמע' מהכלים הוא בחי' חסד שאינו מוגבל עדיין והאור המתלבש בכלים שבא בהגבלה ה"ז בחי' גבו' כו', גם י"ל להיפך שהאור שלמע' מהכלים הוא בחי' גבו' מפני שיש בו טבע ההעלאה והאור המתלבש בכלים מפני שהוא בבחי' ירידה והמשכה ה"ה בבחי' חסד כו'.

לזה קורה כי אני לומד לבנות כלים ואורת – תוכן ודרך להחזיק אותו. כל נפילה, כל חושך הוא כלי חדש לאור שיכול לבוא.

מה עושים? – רק לא ייאוש

(וע"כ לא יפול לב האדם בעצמו כשהוא בבחי' קטנות המוחין דכ"ה ס' ההמשכה מלמעלה בבחי' חו"ג שמזה הוא בחי' הקטנות וגדלות כו', וכשהוא בבחי' קטנות צריך לידע נאמנה שבאם רק יעבוד עבודתו יבא לבחי' גדלות כו', ואדרבא מבחי' הקטנות יבא לבחי' גדלות עליונה יותר כו' וכמשי"ת).

וזהו מה שנצטוינו במצות ק"ש ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך,

וְשִׁנַּנְתָּם לְבָנֶיךָ וְדִבַּרְתָּ בָּם בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ וּבְלֶכְתְּךָ בַדֶּרֶךְ וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ (דברים ו, ז)

דב' ענינים אלו דבשבתך ובלכתך וענין בשכבך ובקומך הן ענין א' שהן ב' קצוות הרחוקים זמ"ז בתכלית כמו ההבדל הרחוק בין אור לחשך ויום ולילה כו', וכמו בשינוי העתים באדם שיש עתים שהוא בעילוי בנפשו בגדלות המוחין והמדות כנ"ל (ואז הוא נוח לבריות ומדבר עם כל אדם באהבה ומטיב חסדו כו' והוא עניו וסבלן באותה שעה ומעביר על מדותיו כו'), ולפעמים הוא להיפך בקטנות המוחין (ואז הוא ברוע לבב ולא יסבול לשום אדם כו'), וזהו כמו הריחוק

וההבדל בין בשבתו בביתו בשלוה ומנוחה בדירה נאה המרחבת דעתו של אדם כו' ויכול לקבל במוחו השגה דתו' או השגה אלקי' בגדולת ה' כו', ולהיפך כאשר נוסע בדרך שמטולטל ממקומו וטרוד בעסקיו ומוחו ולבו בל עמו שאינו כלי כלל לאיזה השגה וידיעה כו', ועכ"ז מצווה ועומד במצות ה' בקריאת התורה וק"ש גם בלכתו בדרך כמו בשבתו בביתו, כי מצות ק"ש וד"ת שבבחי' קטנות המוחין יעלו לה' כאשר רק מכוון לש"ש לעשות רצונו ית' ולקבל עליו עומ"ש באמונה פשוטה אף בלא מוח ולב כלל כו', וכמו בק"ש שעהמ"ט דידוע שזהו עבודה, שהרי התחלת עבודת היום הוא מן ק"ש שעהמ"ט כו' כידוע ומבו' במ"א, ומ"מ כשקורא ק"ש שעהמ"ט אף שהוא מנמנם עיף ויגע כו' ג"ז יעלה לרצון לה' כאשר הוא במח' טובה לש"ש גם בלא השגה ועומק הלב כלל כו', וכמ"ש דוד אם זכרתיך על יצועי בבחי' קטנות המוח והלב כו' ובאשמורות אהגה בך בבחי' הגדלות כו' (שזהו"ע בשכבך ובקומך בזמן שכיבה בחי' מדת לילה ובזמן קימה מדת יום כו') הכל שוין לפניו ית', וכ"ז הוא מפני שכ"ה המדה בב' המדרי' דיום ולילה שזהו משלימות העצמות להיות ב' קוין אלו כו', וע"כ שניהם שוין לפניו ית'.

The post להפיק את המיטב משינויים, חוסר יציבות ונפילות appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

מקורות

שמות לב

וַיְדַבֵּ֥ר ה' אֶל־מֹשֶׁ֑ה לֶךְ־רֵ֕ד כִּ֚י שִׁחֵ֣ת עַמְּךָ֔ אֲשֶׁ֥ר הֶעֱלֵ֖יתָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

סָ֣רוּ מַהֵ֗ר מִן־הַדֶּ֙רֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר צִוִּיתִ֔ם עָשׂ֣וּ לָהֶ֔ם עֵ֖גֶל מַסֵּכָ֑ה וַיִּשְׁתַּֽחֲווּ־לוֹ֙ וַיִּזְבְּחוּ־ל֔וֹ וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֵ֤לֶּה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר הֶֽעֱל֖וּךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

וַיֹּ֥אמֶר ה' אֶל־מֹשֶׁ֑ה רָאִ֙יתִי֙ אֶת־הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה וְהִנֵּ֥ה עַם־קְשֵׁה־עֹ֖רֶף הֽוּא׃

וְעַתָּה֙ הַנִּ֣יחָה לִּ֔י וְיִֽחַר־אַפִּ֥י בָהֶ֖ם וַאֲכַלֵּ֑ם וְאֶֽעֱשֶׂ֥ה אוֹתְךָ֖ לְג֥וֹי גָּדֽוֹל׃

לא מקשיב כשקוראים לו

• רש"י על שמות ל״ב:ט׳:

קשה ערף. מַחֲזְרִין קְשִׁי עָרְפָּם לְנֶגֶד מוֹכִיחֵיהֶם וּמְמָאֲנִים לִשְׁמֹעַ:

• אבן עזרא על שמות ל״ב:ט׳

ויאמר. טעם קשה ערף שלא ישמע מה שצוה. משל לאדם הולך לדרכו במרוצה ולא ישיב עורף לקורא אליו. וזה המשל בעבור שהיו ישראל בארץ מצרים עובדי ע"ז. והשם שלח להם נביאים לאמר איש גלולי מצרים השליכו כי כן כתוב ומשה ספר זה המעשה לבנים לפני מותו. והוא שומר הטעמים לא המלות. כתוב לך רד כי שחת עמך. וכתוב קום רד. ושם כתוב וישתחוו לו ויאמרו אלה אלהיך. וכתוב ועתה הניחה לי ותחתיו הרף ממני. וכתוב ויחד אפי בהם ואכלם ותחת זה ואשמידם ואמחה את שמם. וכתוב ואעשה אותך לגוי גדול ועצום ממנו והטעמים שוים.

לא שובר את טבעו – לא מוכן להשתנות

• העמק דבר על שמות ל״ב:ט׳:א׳

והנה עם קשה עורף הוא. דעת החלטי של האדם הוא בכח המוח של העורף כמש״כ הראב״ע בהקדמה לעשרת הדברות אשר באחרית מוח הראש הוא הזכירה מש״ה מי שאינו נוח לשבור טבעו מיקרי קשה עורף. וישראל עזים הן כדאי׳ ביצה דכ״ה. ואמר ה׳ אחר שהם עם קשה עורף לא יכנסו לעול תורה ומצות הנדרש להשגחתו ית׳ אלא מבקשים לאמצעי שלא יהיו צריכים עוד לעול תו״מ:

לא מוכן ללמוד

• ספורנו על שמות ל״ב:ט׳:א׳

והנה עם קשה עורף הוא. גיד ברזל ערפם ולא יפנו לשמוע דברי שום מורה צדק, באופן שאין תקוה שישובו בתשובה: מוכן ללמוד

• הפניית עורף – לא מחובר – לא מרגיש

• הרבי מליובאוויטש, ליהודים היתה אורה ושמחה, פורים התשי"ב

יובן ההבדל בין פנימיות לבין אחוריים.

שבפנים ישנם כל הגילויים שבגוף האדם, עיניים, אוזניים, חוטם, פה. שבהם מתגלים החושים.

מה שאין כן בעורף בחינת אחוריים, הרי עם היותו ראש אין שם גילויים כלל, ועד שההפרש ניכר אפילו בחוש המישוש, שהוא החוש היותר תחתון, שבעור הפנים מרגיש האדם שלא בערך יותר פרטים ובדקות יותר מכמוה הרגש בעור העורף.

ועניינו בעבודה הפנימית שנעשה חיסרון בהרגש הפנימי, בהתלהבות, בקרבה.

מתהפך לטובה

וַיִּפְסֹ֡ל שְׁנֵֽי־לֻחֹ֨ת אֲבָנִ֜ים כָּרִאשֹׁנִ֗ים וַיַּשְׁכֵּ֨ם מֹשֶׁ֤ה בַבֹּ֙קֶר֙ וַיַּ֙עַל֙ אֶל־הַ֣ר סִינַ֔י כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה ה' אֹת֑וֹ וַיִּקַּ֣ח בְּיָד֔וֹ שְׁנֵ֖י לֻחֹ֥ת אֲבָנִֽים׃

וַיֵּ֤רֶד ה'בֶּֽעָנָ֔ן וַיִּתְיַצֵּ֥ב עִמּ֖וֹ שָׁ֑ם וַיִּקְרָ֥א בְשֵׁ֖ם ה'׃

וַיַּעֲבֹ֨ר ה'׀ עַל־פָּנָיו֮ וַיִּקְרָא֒ ה' ה' אֵ֥ל רַח֖וּם וְחַנּ֑וּן אֶ֥רֶךְ אַפַּ֖יִם וְרַב־חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽת ׀

נֹצֵ֥ר חֶ֙סֶד֙ לָאֲלָפִ֔ים נֹשֵׂ֥א עָוֺ֛ן וָפֶ֖שַׁע וְחַטָּאָ֑ה וְנַקֵּה֙ לֹ֣א יְנַקֶּ֔ה פֹּקֵ֣ד ׀ עֲוֺ֣ן אָב֗וֹת עַל־בָּנִים֙ וְעַל־בְּנֵ֣י בָנִ֔ים עַל־שִׁלֵּשִׁ֖ים וְעַל־רִבֵּעִֽים׃

וַיְמַהֵ֖ר מֹשֶׁ֑ה וַיִּקֹּ֥ד אַ֖רְצָה וַיִּשְׁתָּֽחוּ׃

וַיֹּ֡אמֶר אִם־נָא֩ מָצָ֨אתִי חֵ֤ן בְּעֵינֶ֙יךָ֙ אֲדֹנָ֔י יֵֽלֶךְ־נָ֥א אֲדֹנָ֖י בְּקִרְבֵּ֑נוּ כִּ֤י עַם־קְשֵׁה־עֹ֙רֶף֙ ה֔וּא וְסָלַחְתָּ֛ לַעֲוֺנֵ֥נוּ וּלְחַטָּאתֵ֖נוּ וּנְחַלְתָּֽנוּ׃

• פענח רזא, כי תשא ל״ז – רבי יצחק יהודה הלוי, חתן המהר"ל מפראג

כי עם קשה עורף הוא פי' כאשר אמרת אתה לעיל עם קשה וגו' ושלא תלך עמנו מטעם זה, מזה הטעם עצמו ראוי שתלך עמנו ותסלח כי המלאך לא ישא לפשעיהם, ג"ן:

• שפת אמת

ויאמר ה' אל משה ראיתי את העם הזה והנה עם קשה עורף הוא. ראיתי היינו שהשי"ת אמר שהוא קבע בהם זאת המדה כדי שיהיה להם חיזוק נגד העכו"ם.

• תורת מנחם, יט – שנת תשי"ז, חלק שני, שיחת ש"פ טהרה, ה' ניסן, 238

החילוק בין אמונת אומות העולם לאמונת ישראל, שאמונת ישראל היא בשם הוי', הי' הוה ויהי' כאחד, למעלה מהטבע. והאמונה של אומות העולם היא בשם אלקים, בגימטריא הטבע. וכפי שאמרו פרעה והחרטומים: "לא ידעתי את הוי'", "אצבע אלקים היא".

יב. להבהרת הדברים:

בכל ענין שבעולם – מחפש אינו-יהודי את הטבע שבדבר, מלבד כאשר רואה נס גלוי שאין לו שום מקום בטבע, מוכרח הוא להודות שזהו דבר אלקי. וגם אז, עד כמה שיכול – ברצונו להלביש זאת בלבושי הטבע. אבל יהודי, להבדיל, בכל דבר שרואה, מחפש מיד את האלקות שבזה.

וכשם שאינו-יהודי, אפילו בנס גלוי מחפש הוא בכל מיני השתדלות להסביר שזהו מצד הטבע – הרי ההיפך הוא אצל יהודי, שאפילו בענין שלכאורה הוא לגמרי מצד הטבע, נעמד הוא בתוקף של "עם קשה עורף"64 וטוען: אין זה מצד הטבע אלא מצד אלקות.

וכפי שדובר65 בפירוש דברי הירושלמי66 "מאמין בחי העולמים וזורע": אע"פ שהכל יודעים שע"פ טבע כאשר זורעים גרעין באדמה אזי נעשית הצמיחה – הרי יהודי לא יסמוך על זה; הוא לא יטול גרעין

שזהו הענין דקבלת עול. וזהו גם הענין דקשה עורף, שהו"ע של נצחון ועקשות דקדושה, שאע"פ שזוהי עבודה כבדה ביותר,

ואין לו בזה הבנה והשגה רצון ותענוג, ועד שזהו דבר השנאוי אצלו, לא חפצתי, אעפ"כ הרי הוא אומר הנני, ועושה זאת מצד קבלת עול.

בעבודה חילוק דפנים ועורף: פנים עבודה שע"פ טו"ד, שהלב ובמדותיו מתנהג ע"פ הוראת המוח שבראש.

עורף, קשה עורף שצריך להשתמש בענין קב"ע וכפי' בעל כרחו של הלב כדי שתהי' הנהגתו כדבעי למהווי.

מחובר למעלה ממידות, למעלה מפנימיות. כי זה העניין שלו

• ספרי כ"ק אדמו"ר, אגרות קודש, כרך א, עט

עוף ובהמה בעבודה שזהו בינונים ורשעים, (ודגים הם בחי' צדיקים כמ"ש בכ"מ, אשר באדם גופא ג' בחי' צדיקים בינונים רשעים, זהו נפה"א נפש השכלית והגוף והנה"ב, ובמדרי' זו נתבאר ענינים במכתב הקודם), והנה נתבאר בתניא (פי"ב י"ג ועוד) אמיתית תואר בינוני ורשע, שאף הבינוני לא עבר עבירה מימיו והרע שבחלל השמאלי אינו יכול להוציא תאותו מכח אל הפועל מפני שהמוח שליט אצלו על הלב

מ"מ הרע הוא בתקפו וגבורתו אצלו ואדרבה נתחזק יותר במשך הזמן,

ולכן צ"ל העורף, הכח דכפית מדותיו מבלי הכנס בטענות שכליות עם הרע בשלמות ומן המוכן אצלו,

ובפרט שלפעמים ועתים רבים יש להם טמטום הלב ואור הנשמה והשכל אינו מאיר כ"כ והעצה לזה הם רק ביטושים ולהרעים על היצה"ר (עיי"ש פכ"ט),

 ואצ"ל אשר בבהמה, רשע שהרע יש לו אחיזה גם באותיות דמחדו"מ שלו דומם שבנפש שזקוק לקב"ע דומם שבעבודה, ואם טרם ששחט הבהמה פסק אצלו כח הקב"ע – הבהמה טרפה (עי' חולין יט, ב)

• דרך מצוותיך, איסור אכילת גיד הנשה, ג

ובזה יובן מ"ש* כי עם קשה עורף הוא וסלחת (שמות ל"ד ט'),

פי' לפי שהם קשה עורף ממדת הנצח לאכפיי' לסט"א בדרך נצחון ע"כ וסלחת

שהסליחה היא מבחי' הכתר ארך אפים שהנצח שרשו משם..

ובחי' פנים ואחוריים בנפש הוא כשהלב מתפעל בפנימיותו עד שנהפך לבו בקרבו לחפוץ בה' מאד והוא בחי' אתהפכא שבזהר ואז הוא אהבה בתענוגים וז"ס פנים,

אבל כשלא הגיע למדה זו עדיין ותאוות לבו לתענוגי עוה"ז, אלא שמחמת שמשיג בשכלו בגדולת ה' איך דכולא קמי' כלא חשיבי' וכי לו יאתה לדבוק בו ולעזוב כל אשר זולתו מנגד

והמוח שליט על הלב בטבעו ותולדתו

ובע"כ יענה אמן לקיים ככל אשר יסכים ויגזור השכל וז"ס אתכפייא שבזהר

הנה זהו הנק' אחוריים, והיציאה ממצרים בחי' האמונה בלבד בלי טעם ודעת א"א להגיע לגדלות המוחי' ולהפך לבו בב"א מן הקצה אל הקצה אלא מתחלה הוכרח להיות בבחי' אתכפייא כי המוח שליט כנ"ל וזה הי' הליכתם במדבר שקבלו עליהם עול מ"ש ועול מצות,

ובעודם בבחי' זו פגע בהם עמלק וענינו ע"ד שארז"ל עליו יודע רבונו ומכוין למרוד בו, ירצו בזה כי הוא הקליפה שכנגד הדעת דקדושה, כי מודעת זאת מארז"ל אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות (סוטה ג' א') דהיינו שמכסה על הדעת באמיתת גדולת הבורא ית' ע"ד שנת' בלק"א (פכ"ד) ואז שולטים הז' מדות רעות המנגדים לז' מדות טובות הנולדים מהדעת והן הן ז' אומות הכנעני וכו' אבל אילו הי' מסתלק הרוח שטות [והי'] גילוי הדעת בה' אחד היו נופלים הז' מדות רעות הנ"ל לא כן עמלק יודע רבונו שהרי ידע הניסים דקי"ס ויצ"מ ומלאו לבו ללחום עם ישראל אין זה

כ"א שמכוין למרוד והוא בחי' החוצפא מלכותא בלא תגא, והוא בחי' המנגד לענין השליטה דמוח על הלב שכח שליטה זו היא בע"כ של הלב גם שאינו חפץ באמת עכ"ז אינו יכול לזוז אפילו זיז כ"ש נגד ציווי השכל והשליטה הזאת הוא ענין קשה עורף כי העורף הוא שבאמצעותו נמשך שפע והתפשטות רוח השכלי בלב ויש בו הקושי והחוזק הזה לשלוט על הלב,

 ועבור מדה טובה זו שבישראל אמר משה כי עם קשה עורף הוא וסלחת, (שמות ל"ד ט') וכמארז"ל ג' עזין הן ישראל באומות כו' (ביצה כ"ה ב') ולעומת בחי' זו יש ברע מדה הנק' עקשות שמתעקש בלא טעם ודעת נגד הדעת ואינו מניחו לקיים ציווי השכל והדעת והרי זה חוצפא ועזות גדולה, וזהו מדת עמלק ויזנב בך כל הנחשלים אחריך ר"ל אותן שהם עדיין בבחי' הממוצעת הנ"ל שלא נהפך לבם לגמרי כ"א בחי' אתכפיי' ע"י שהמוח שליט על הלב בעל כרחו ומוכרח הוא לציית להשכל כנ"ל נגד זה עומד עמלק ומונע מהלב הכרח זה כי גם הוא מכריח הלב בחוצפא ועקשות שלו כנ"ל משא"כ למי שהוא כבר בבחי' אתהפכא שלבו מתענג מאהבת ה' אין מקום לעמלק לשלוט עליו כנ"ל.

נצח

דענין נה"י הן המדות שהן בבחי' ניצוח בלבד, וכמו מי שאינו חסדן בטבעו כ"כ רק שמתנצח לעשות חסד בפועל כו' וממילא אין בזה חיות ותענוג,

 וכמו המתעקש באיזה דבר שאין זה מצד ששכלו מחייב כן דא"כ אין זה עקשות כ"א שזהו מצד הניצוח בלבד כו'

(ובמ"א מבואר שהעקשות יש בזה טעם נעלם הנק' טעם כמוס כו', היינו מפני שבאמת נה"י שרשן למעלה יותר כו' וכמ"ש במ"א).

 ובפרטיות ענין הנצח הוא שמנצח בעצמו לעשות גם שאינו רוצה בטבעו בעצם, או גם לעשות היפך טבעו שגם אם בטבעו הוא רוצה בזה או אינו רוצה ה"ה עושה היפך טבעו בדרך ניצוח, שזהו ג"כ מדה מהמדות טבעים לנצח א"ע כו'.

 וההוד הוא שעושה ע"פ ציווי הזולת והיינו שבעצמו אין בו כח להתגבר ולנצח עצמו רק כאשר הזולת כמו מלמדו ומדריכו מצוה עליו כו' (וי"ל דז"ע שהנצח הוא ענף החסד והוד ענף הגבו'). וחג"ת הן גוף המדות עצמן כו',^[i]

[i] המשך תער"ב > חלק שלישי > המשך בכתב, שלא נאמר > א'רכא

השיעור כתוב להורדה

מה עושים עם אנשים קשים – פסיכולוגיה בפרשה פרשת כי תישא.

אנשים קשים יכולים להיות אנשים מעצבנים

הנושא שלנו היום הוא מה עושים עם אנשים קשים.  וואו. אנשים קשים יכולים להיות אנשים מעצבנים, מרגיזים. הם כל יודעים, אי אפשר לשכנע אותם בשום דבר. הם לא מוכנים ללמוד. הם לא מוכנים להתפשר, הם לפעמים לא מרגישים את הזולת, הם מרגישים רק את עצמם.

אנשים קשים יוצרים הרבה פעמים קושי בזוגיות במציאת בן זוג. כל דבר הוא לא זורם. כל דבר הוא מתעקש, כל דבר לא נעים. לא כיף. כאילו וואו כל דבר הוא טרגדיה. זה הדבר הכי נורא, הכל טרגי. הכל כל אסון, הכל נורא. הכל צריך להיות כמו שהוא רוצה. אנשים קשים. קשה לחיות גם לידם. קשה איתם כבני זוג.

איזה כיף זה אנשים. שהם נותנים לה פשרות והם רק עם יותר והם לא עושים עניין מכל דבר והם לא משתגעים על כל עניין.  בכל מקום כמעט – אנשים קשים הם האנשים שפחות כיף להיות איתם והם פחות מחוברים

המאפיינים של אנשים קשים – כניסה לפרשה

כדי להבין טוב יותר אולי מה הם המאפיינים של אנשים קשים? בואו ניכנס רגע לפרשה, ואז נבין נשאלת השאלה הגדולה שאיתה אנחנו רוצים להתעסק, מה עושים עם אנשים קשים, או יותר נכון, איך אדם קשה? אדם שהוא קשה הרבה פעמים, קשה לו להודות שהוא איש קשה כי הוא מצדיק את עצמו במגוון של הצדקות כאלה ואחרות.

אין מה לעשות, זו האמת. וצריך להיות ככה וככה צריך לפעול. יש לו מלא הצדקות למה הוא לא קשה. קשה לא להודות – אני אדם קשה מדי. אני צריך להתרכך קצת או להשתנות. לנצל את הקושי שלי לטובת דברים אחרים. להשתמש בקושי שלי כדי לשנות את הכיוון שלו. קשה לו מאוד כי קשה לנו לעמוד מול מראה וליצור שינוי פנימי, אבל זה אפשרי, והשאלה איך זה אפשרי ומה צריך לעשות עם הקושי הזה.

אז בואו ניכנס רגע לפרשה-  בני ישראל חוטאים בחטא העגל וזה חטא איום ונורא. דווקא על רקע זה שלפני כמה דקות יצאו ממצרים, והוא אוטוטו ומפתיעים. קיבלו תורה. וואו, כאילו ראית את הדברים הכי גבוהים שיש. דקה לאחר מכן את הנופל. מה זאת אומרת? מה?

'עם קשה עורף'

אז הקב"ה רוצה שרוצה להעניש את בני ישראל ורוצה להיפרע מהם. אומר לה משה, ראיתי את העם הזה והנה 'עם קשה עורף'. מה זה עם קשה עורף? בוא נלך לכמה פרשנויות ונבין מה זה עם קשה עורף.   

רש"י אומר, מחזירים עורף לנגד הנוכחיים וממאנים לשמוע. זאת אומרת אנשים אתה מדבר אליהם, אתה מסביר לו, אתה רוצה לשכנע אותו? הוא לא רוצה להקשיב. הוא עסוק במה שהוא חושב. הוא לא מוכן להקשיב הוא לא מוכן להיפתח הוא לא מוכן ללמוד הוא לא מוכן ללמוד.

משל האיבן עזרא לאדם המשיב עורף

משל לאדם, אומר האיבן עזרא, שהולך במרוצה, ומישהו קורא לו והוא לא ישיב פניו אליו. משיב עורף, לא מסובב את הראש. כאילו אני מכוון הולך לשם, רגע אולי אתה טועה… רגע, איך אתה מתנהג?  עם קשה עורף עורף זה עם שלא רוצה להקשיב.  באים ומוכיחים אותו ואומרים לו לא זו הדרך הנכונה ולא כל כך צריך לפעול. והוא ממשיך בשלו.

קשה עורף בזוגיות

זה כמו בן זוג שאתה אומר לו תשמע, אתה תמשיך להיות כזה קשה? לא נוכל לחיות ביחד. זה בלתי אפשרי להיות כל כך קשה והוא לא מקשיב. הוא לא. הוא לא מצליח להשתנות כמו ילד שמתעקש, מתעקש, מתעקש, מתעקש, לפעמים על כיוונים לא חיוביים. די תפסיק, כבר תשחרר.

פירוש העמק דבר – לא שובר את הטבע שלו

עוד פירוש. העמק דבר הנציב מוילוזני אומר – מה זה עם קשה עורף, לא שובר את הטבע שלו.

זאת אומרת כל אדם נולד בטבע שלו, (מחזיר אתכם לתורת האישיות, לפרוץ את גבולות האישיות). כל אדם – יש לו טבע מאוד מסוים, וכשהוא לא מוכן לשבור את הטבע שלו, לגלות כוח אחר, להישתנות – אומר ככה אני.  הוא קשה עורף.  מה זה קשה עורף'? ככה אני. אני יש לי תכונה מסויימת שהיא דומיננטית. לכל אדם יש תכונה מסוימת שהיא דומיננטית. האמת שהיא דומיננטית בו והוא לא מוכן לעשות שום דבר עם התכונה הזאת שהוא יחליש אותה. קצת שהוא יגלה אותה באופן אחר, הוא לא מוכן.   אני כזה טוב, אני לא אוהב להתאמץ.    טוב, אני לא בנוי לשיווק. טוב, אני לא בנוי לעשות משהו מסוים, מה זאת אומרת אתה לא בנוי? מה זאת אומרת אני כזה? תתרחקו מאנשים שאומרים אני כזה. כי זה אנשים שאומרים אני קשה עורף.   אני לא מוכן להשתנות.

כך אומר העמק: מי שאינו נוח לשבור אותו הוא 'עם קשה עורף'. מי שלא מוכן ליצור שינוי בתוך חייו.

האדם הצומח, שובר את 'הטבע' שלו, מתפתח.

מי הוא אדם שבאמת צומח, מתפתח? אדם שמוכן לשבור את הטבע שלו. תוך כדי זה שהוא שובר את הטבע שלו שהוא אומר – אני לא טוב בתחום מסוים – אבל אני מוכן ללמוד אותו. אני לא יודע לנהל צוות, זה גם לא בטבע שלי לנהל צוות – אבל אני מוכן ללמוד אם צריך, איך מנהלים צוות.

ז"א לשבור טבע מסוים שמצוי בתוכי ולהתנהג בצורה אחרת ולהיפתח לתנועות אחרות.

התפתחות זה לא רק הבנה שכלית, זה עשיה כנגד ההרגל

לימוד זה לא רק השכלה שכלית כשאדם לומד מקצוע לומד דבר מסוים הוא לא רק מבין איך הדברים קורים הוא גם שובר משהו בטבע שלו כדי שיהיה מסוגל לעשות משהו אחר ממה שהוא מורגל אליו. ממה שמוטבע בו, ומה שבא לו באופן טבעי. באזור הנוחות שלו.

אומר העמק דבר. מוסיף על רש"י  – "אדם שלא נוח לו לשבור את לבו".  פרשנות יפה של הספרונו: "מה זה עם קשה עורף שיש גיד ברזל בעורף. "לא יפנו לשמוע דברי" שום מורה צדק.

אדם שהוא קשה עורף – לא מוכן ללמוד, לא מוכן להתפתח.  לא מוכן ללמוד מאף אדם אחר, לא מוכן לברר מה האחר חושב. בטוח שהוא צודק. הוא בטוח שהאמת אצלו בכיס.    הוא לא מוכן לראות רגע, אולי למישהו אחר גם יש אמיתות. אולי מישהו אחר צודק. אולי אני טועה חס ושלום… אני טועה?, אין מציאות כזאת. אני לא יכול להיות אף פעם טועה.

פרשנות  הרבי מלובביץ – ההבדל בין פנים לעורף.

פרשנות אחרונה של הרבי מלובביץ. מה זה עם קשה עורף שהקדוש ברוך הוא מתלונן על עם ישראל "שהפנו אלי עורף" ולא פנים? (פנים זה ההיפך מעורף).

מה ההבדל בין הפנים של האדם לבין העורף?

בפנימיות, בפנים של האדם יש את כל הגילויים החשובים ביותר, החושים – עיניים אף פה, אוזניים. כל הגילויים הללו מבטאים את החושים שלי.     אפילו חוש המישוש, שהוא החוש התחתון ביותר, (זאת אומרת שהכי פחות נוגע בכוחות גבוהים. בנפש). אפילו חוש המישוש – בפנים יותר מורגש, הם יותר עדינים. עור הפנים מרגיש יותר את חוש המישוש מאשר בעורף העורף.   גם העורף קשור לשכל, אבל הוא שטוח, אין בו גילויים, אין בו עיניים, אין בו אוזניים, אין בו אף אין בו אף, אין בו שום דבר.   ולכן, מה את אומרת, חיבור בפנימיות אומר בסופו של דבר שאדם מחובר עם הכוחות-  מה זה כוחות המישוש שלי? מה זה החושים שלי?  החושים זה הכוחות הפנימיים שלי שמחברים אותי עם העולם החיצוני. זאת אומרת זה כוח שמחבר בין המידות שלי בין העולם הרגשי שלי לבין העולם החיצוני. אני רואה משהו אני נדלק עליו או מפחד ממנו. אני מריח משהו… אני מתעורר לגביו.  אני אוכל משהו זה יוצר בי שובע. אני שומע משהו… אני מבין, הוא חודר לתוכי. החושים שלנו מחדירים ומקשרים בינינו לבין העולם החיצוני.

כשמישהו מפנה עורף זה אומר שהוא לא מתקשר לעולם החיצוני. זאת אומרת שהוא לא מחובר שהוא לא מרגיש.  החושים שלנו מה שהם עושים בסופו של דבר זה מזינים את המידות שלנו, את העולם הרגשי שלי. אם אני לא רואה, אני לא מתאבה. אם אין לי חוש טעם אז לא באלי גם לאכול שום דבר. החושים מקרבים אותי, חוש המישוש, שאני נעים לי ללטף, מקרבים אותי לזולת. איך אני מתקרב? הרגשות מתעוררים, החושים מזניקים. אותם הרגשות מתעוררים נוצר חיבור.

כשאני מפנה עורף, זאת אומרת שאני לא מחובר שאני לא מרגיש באמת. זאת אומרת זה עדיין קשור העורף, קשור לשכל, אבל אין בו חיבור פנימי של טעם, של הרגשה של חוש כול שהוא. של הערכה, של שמיעה שקשורה בהבנה, של ראייה שקשורה בחיבור אמיתי. של – אני תופס את הדבר בשלמות. עם קשה עורף זה עם שהוא לא מחובר ולכן לא מתרגש. זה הבעיה. אתה לא מתרגש, אתה לא פועל לכיוון הדבר. אתה לא מחובר בפנימיות. באוזניים לו בעיניים, לא באף לא  בפה. אוקיי, אנחנו עכשיו מבינים כמה עם קשה עורף, זה דבר איום ונורא שלנו. מורד ובועט בכל דבר.

והנה כמה פסוקים לאחר מכן, כל הסיפור מתהפך, משה מבקשת את הסליחה והמחילה הגדולה ביותר, ואז מתוך הסליחה והמחילה שהוא מבקש – איך הוא מנמק את הסליחה והמחילה?.   הוא מפסל שני לוחות אבנים הראשונים קם בבוקר והלך להר סיני כאשר ציווה השם אותו וייקח בידו את שני לוחות האבנים.  ואז הוא אומר את מידות הרחמים ואז הוא מנמק לקדוש ברוך הוא –  'אם מצאתי חן בעיניך השם' התהלך בקרבנו, כי עם קשה עורף הוא, וסלחת לנו.  זאת אומרת הצלחת להבין ולחוות אותנו.

רבי יצחק יהודה לוי – אותו הטעם שבו אתה כועס – תסלח לנו

רבי יצחק יהודה לוי אומר עם קשה עורף, הוא בטעם שלא קיבלת אתה. בטעם שבו אתה כועס עלינו מזה אתה בדיוק ראוי שתלך עמנו ותסלח לנו.  זאת אומרת אותו טעם, בדיוק שלפני רגע היה תכונה קשה, מעצבנת שגרמה לבני ישראל, למרוד בקדוש ברוך הוא. שגורם לנו להתרחק מאנשים קשים. היא אותה התכונה שבזכותה אתה תקבל אותנו.

זאת אומרת יש משהו, בקשות עורף, יש משהו ב- עם קשה עורף. שהוא חיובי. שאפשר להפוך אותו. רק צריך לעשות את 'היתהפכא' .

מה זה ה-'היתהפכא'? השפת אמת אומר מאוד יפה: ראיתי היינו מה זה עם קשה עורף, שהשם' יתברך אמר שהוא קבע בהם? זאת המידה כדי שיהיה להם חיזוק נגד עכו"ם (עובדי כוכבים ומזלות) נגד משיכה לדברים לא רצויים.

מלכתחילה- הטביע הקב"ה באדם את העורף

מה הכוונה? מלכתחילה- הטביע הקב"ה באדם את העורף שלו, ולעורף יש תפקיד והתפקיד הזה הוא לא רק תפקיד נגטיבי של היעדר חיבור, שלא רוצה ללמוד. עם קשה עורף – לא שומע לאף אחד יש לו גם תפקיד פוזיטיבי, חיובי. מה התפקיד החיובי של אדם קשה? של תכונת הקשיחות בנפש? התפקיד החיובי זה גילוי מידת הנצח, מידת הנצח, העמידה של עם הכוח של האדם להתעקש. להתמיד, לנצח, לשנות את הטבע שלו

הרש'ב, רבי שלום דובער – היכולת להיות אדם קשה במידה רבה מגלה את כוח הנצח בנפש

אוקיי אומר הרבי. הרש'ב, רבי שלום דובער: שכוח הנצח, אחת המידות החשובות ביותר בנצח בנפש. זה מי שאינו נוטה לחסד בטיבו. אם אני מגלה את כוח הנצח אני עכשיו, בפועל הופך להיות אדם של חסד, כי אני מכריח את עצמי להיות איש של חסד. אני לא אוהב ספורט. אבל אני מגלה את מידת הנצח. אז אני בלי טעם ודעת. זוכרים מה זה אדם קשה עורף? אדם שמפנה פנימיות. כיף לי לעשות ספורט אני עושה ספורט, כיף לי להיות אדם טוב. זה בטבע שלי. אני רואה את קושי הזולת, אני רואה מה מגיע לו אז אני נותן לו.

אדם קשה עורף כשהוא משנה את עצמו – מחובר למשהו גבוה מעצמו

אדם קשה עורף כשהוא משנה את עצמו, הוא לא צריך את הכוח הרגשי שלו כדי שידחוף אותו קדימה הוא לא צריך כי הוא מחובר למשהו למעלה מזה, באופן שהוא פולט באופן שהוא נקי באופן שהוא לא צריך חיבור פנימי.

אני החלטתי להיות אדם טוב לעשות מעשים טובים. אני אעשה מעשים טובים. החלטתי לעשות ספורט מה עכשיו אתה כיף לי. תענוג לי לא תענוג 5 בבוקר יוצא לרוץ, לא מחפש תירוצים, לא מחפש סיבות. לא מחפש משהו שיהיה לי מלא השראה בפנימיות. זה מה שאני עושה.

זאת אומרת. גילוי קשיות העורף, יש בזה משהו שאני עושה דברים בלי חיות, ותענוג, אבל אני עושה. יש בזה כוח מאוד גדול, כי הרבה פעמים אנשים אני לא מרגיש שום דבר, ואז הוא מבזבז את זה 10 שנים כי הוא לא מרגיש שום דבר. תהיה קשה עורף – תקבל החלטה. תלך עם הדבר!

היכולת לנצח את הטבע שלי

היכולת להיות אדם קשה והיכולת במידה רבה לגלות את כוח הנצח בנפש, כוח הנצח, בנפש, זה לנצח את הטבע שלי שאומר לי לא, לא לא תלך בדרך הזאת. רק כוח הנצח בנפש שלי אומר לי לנצח כל מיני פיתויים חיצוניים, כל מיני קולות, כל מיני דברים שמחלישים אותי. ולעמוד מולם בעצמה. למה? כי כפי שלא נתתי לדברים. לא התחברתי, כי הייתי סגור אותו דבר. אני הולך עם הכוח הזה שסוגר אותי בפני כל דבר שמנסה למשוך אותי ולקחת אותי לכל מיני מקומות אחרים, קשות עורף, הפכה להיות מתכונה קשה למעלה של ישראל שעל פי אנחנו אומרים לקדוש ברוך הוא תקבל אותי. בזכות קשיות העורף שלי. בזכות זה שאני אדם קשה.

תורת הצמח צדק – קשה עורף – זה עניין של ניצחון

אני רוצה להכניס אותכם לתורה של הצמח צדק שאומר כך: 'קשות – היא עניין קבלת עול, קשה עורף – זה עניין של ניצחון. והתחשה הקדושה שאתה אומר אני מחובר למשהו גם בלי טעם, גם בלי חיות, גם בלי להבין אותו עד הסוף.

משה עניו בפני בני ישראל העושים בלי להתחבר

משה אומר, אני עניו מכל אדם כי אני חש מתחבר דרגה גבוהה של גילויים. תראה כמה דורות קדימה. תראה אותנו כאן ועכשיו מתחברים בלי לחוש יותר מדי. עושים מה שצריך בלי להרגיש. וואו. איזה מעלה גדולה, אני חייב להיות עניו בפני כאלה. אנשים שבלי חיות ובלי התרגשות מתחברים לדרגה הרבה יותר גבוהה. זה אומר שאני לא צריך טעם לזה שאני עושה את הדבר. אני מחובר אליו עוד פעם. אותו טעם החזיק אותי. היא עורר אותי לדחוף אותי בלי טעם, בלי תחושת הצלחה, בלי הרגשת תענוג. קשה לנו מאוד לעשות את הדבר לאורך זמן. קבלת עול במובן הזה, קבלת עול שלם באופן של – אני קשה ואני הולך עם זה עד הסוף. בזה יש כוח שלא צריך שום דבר. אני הולך.

מנצח, מנצח! – חיבור למשהו גבוה, לא עיקש סתם.

למה מנצח מנצח? כי זה העניין, כי זה הנקודה שלי אלא בעבודה הזאת, אומרת חילוק פנים לפנימיות. יש דבר מאוד חשוב חילוק פנים זה שהלב והמידות. מתגלים ויש לי התרגשות מהדבר עורף. לא צריך התרגשות מחובר לזה, אלא מה צריך כמה תנאים כדי שהעורף יתגלה כמו שצריך, ואחד התנאים זה שאני מחובר למשהו גבוה, שאני לא עיקש סתם אם אני אבקש סתם אין בזה, אין בזה שום מה הלאה. אמרתי לכם דרך מצוותיך

אדמו"ר הצמח צדק – קשה עורף הוא מידת הנצח וניתן לכפות שינוי מידה

רציתי להביא קטע קצר. מאיסור אכילת גיד הנשה של אדמו"ר הצמח צדק והוא אומר ככה: מה פתאום משתמשים בטיעון הזה של עם קשה עורף הוא וסלחת תסלח לנו, למרות שאנחנו קשה עורף?  הוא אומר. לפי שקשה עורף, הוא מידת הנצח להתקפיה שאתה מצליח לכפות את הצדדים השליליים בנפש. את הצדדים האגוצנטריות. הצדדים שמרוכזים בעצמם.

הסליחה היא מאותו מקום מבחינת הכתר, שהנצח שראשו מאותו מקום. שהבורא סולח לך זה מאותו מקום שאתה מגלה את החיבור הבלתי מותנה, העיקש, הלא מתפשר. שלא צריך שום טעם ושום פנימיות. למה ככה?

בבחינת פנים ואחוריים, שמתפלל בפנימיות או עד שנהפך לבו בקרבו לחפוץ בהשם מאוד, והוא בבחינת 'התהפכא' שבזוהר, זאת אומרת יש דרגה של האהבה שבתה הנוגעים שאדם מחובר, שאדם מתרגש, שאדם קרוב לא תמיד מגיעים למידה הזאת. ועדיין.

לגלות את הקשיות החיובית הזאת

כדי להתגבר על הקשיים ועל כל מה שמושך אותי מסיט אותי מהדרך שלי. מה אני צריך לגלות את הקשיות החיובית הזאת, את החיבור הזה שעליו אנחנו מדברים, ועבור מידה טובה הזו שבישראל, אמר משה כי עם קשה עורף הוא.

עיקשות סתם זהו מידת עמלק

אבל לעומת מבחינת זאת, יש גם מידה נקראת עיקשות סתם. שמתעקש בלא טעם ודעת ואינו מניח לקיים ציווי השכל והדעת זו חוצפה ועזות גדולה, וזהו מידת עמלק. זאת אומרת, בואו נסכם לנו, יש שני סוגי, יש כוח של נצח בנפש. כוח, קשיות, עורף. זה כוח של חיבור. עיקשות. אלא מה אם אני מגלה אותו לדברים תחתונים סתמיים בכל מה שקשור לאינטרסים הזוטרים שלי. אז אני הופך להיות אדם מרגיז אם אני נותן לה כוח הזה. כוח הנצח, כוח העיקשות מיניותן, שמי שישלוט בו. זה בעצם. הרגשות שלי, המידות שלי. אז הופך להיות שבוי. אני הופך להיות שבוי בידם, כי מה קורה? אני מנצלים כוח מאוד חזק בנפש. כוחם של קשיות, עורף, כוחם של ללכת עם משהו עד הסוף, כוח הנצח קדימה. כדי להסביר את המידות הלא רצויות כדי לממש את תאוות היצרים שלי, את הרצונות שלי, את הדברים, הרצונות הלא רצויים. את כל מה שאת, גזילת הזמן וכו.

כל כוח שיש בו שימוש שלילי, יש בו שימוש חיובי.

אם אני מכוון להשתמש באותו כוח זאת אומרת כל כוח שיש בו שימוש שלילי. יש בו שימוש חיובי, נקרא כוח המתהווה. אם אני משתמש בכוח הזה לכיוון חיובי בנפש. זה הופך להיות הסיבה למה אני יכול לצמוח ולהתחבר באמת? כי אני מגלה שאני יכול לגדול איך אני לא צריך עכשיו כל הזמן, התרגשות ועניינים, חיצוניים וברקים, תופים ורעמים. לא אני מחובר לדבר גם בלי טעם ודעת. זה מה שאני עושה. ושם אני שייך. אני מחובר לבית שלי, אני מחובר ללימוד שלי. אין לי עכשיו הרגש.

בלימוד יש שלפעמים מתעקשים על הרגש. תרגש אותי אחי, רק אתה יכול להרגיש את עצמך. זה דבר אחד, אני לא יכול לרגש אותך. אבל גם אם אני לא מרגש אותך ולא פותר לך את כל הבעיות שרק אתה יכול לפתור לעצמך את הבעיות – עצם החציבה בסלע. עצם ההתמדה, עצם הלימוד, הם בסופו של דבר כשלעצמם, פותרים דברים. יוצרים שינוי. עיקשות. כוח העיקשות, אי אפשר להשיג שום דבר, שאתה עוד פעם עושה אותה פעולה. עוד פעם עושה אותה פעולה ועוד פעם אותה פעולה… ואז אתה בסופו של דבר שובר את הטבע שלך ומשתנה והגילוי של המידה הגבוהה הזאת בנפש, כמו שאומר, אתה רואה את המידה הזאת. יכלה להתגלות בצורה שלילית. מידת הנצח יכלה להתגלות קושי שאני אדם קשה יכול להתגלות בצורה שלילית, ואז אני הופך להיות אדם מעצבן, לא נעים, לא מתחתן, והיא מתחתן.

אשתי לא רוצה להיות איתי יותר מכמה דקות ורוצה להיפטר ממני. לא תחזיק מעמד הרבה זמן, אבל אני לומד איך להחליש את המידה הזאת ולגלות אותה לכיוונים חיוביים. איך להפוך אותה לכלי להתמדה וקליל. התגברות על דברים לא רצויים. במקום להשתמש בהשפעה השלילית, אני הופך אותה להשפעה חיובית בנפש.

התבוננות  פסיכולוגית בפרשת כי תישא.

The post מה עושים עם אנשים קשים • פסיכולוגיה בפרשה, כי תשא appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

בני ישראל עומדים לפני הים. מאחוריהם המצריים. ארבע דרכי התמודדות הוצעו. בסוף, שיטה אחרת ניצחה. מהי אותה שיטה וכיצד היא יישומית עבורנו.

מקורות

שיחת יו"ד שבט תשכ"ב

שמות י״ד:ח׳-כ״ט
(ח)וַיְחַזֵּק ה' אֶת-לֵב פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיִּרְדֹּף אַחֲרֵי בְּנֵי יִשְֹרָאֵל וּבְנֵי יִשְֹרָאֵל יֹצְאִים בְּיָד רָמָה: (ט)וַיִּרְדְּפוּ מִצְרַיִם אַחֲרֵיהֶם וַיַּשִּׂיגוּ אוֹתָם חֹנִים עַל-הַיָּם כָּל-סוּס רֶכֶב פַּרְעֹה וּפָרָשָׁיו וְחֵילוֹ עַל-פִּי הַחִירֹת לִפְנֵי בַּעַל צְפֹן: (י)וּפַרְעֹה הִקְרִיב וַיִּשְֹאוּ בְנֵי-יִשְֹרָאֵל אֶת-עֵינֵיהֶם וְהִנֵּה מִצְרַיִם נֹסֵעַ אַחֲרֵיהֶם וַיִּירְאוּ מְאֹד וַיִּצְעֲקוּ בְנֵי-יִשְֹרָאֵל אֶל-ה': (יא)וַיֹּאמְרוּ אֶל-משֶׁה הֲמִבְּלִי אֵין-קְבָרִים בְּמִצְרַיִם לְקַחְתָּנוּ לָמוּת בַּמִּדְבָּר מַה-זֹּאת עָשִֹיתָ לָּנוּ לְהוֹצִיאָנוּ מִמִּצְרָיִם: (יב)הֲלא-זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבַּרְנוּ אֵלֶיךָ בְמִצְרַיִם לֵאמֹר חֲדַל מִמֶּנּוּ וְנַעַבְדָה אֶת-מִצְרָיִם כִּי טוֹב לָנוּ עֲבֹד אֶת-מִצְרַיִם מִמֻּתֵנוּ בַּמִּדְבָּר:
(יג)וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל-הָעָם אַל-תִּירָאוּ הִתְיַצְּבוּ וּרְאוּ אֶת-יְשׁוּעַת ה' אֲשֶׁר-יַעֲשֶֹה לָכֶם הַיּוֹם כִּי אֲשֶׁר רְאִיתֶם אֶת-מִצְרַיִם הַיּוֹם (לא) תֹסִפוּ לִרְאֹתָם עוֹד עַד-עוֹלָם: (יד)ה' יִלָּחֵם לָכֶם וְאַתֶּם תַּחֲרִשׁוּן:
(טו)וַיֹּאמֶר ה' אֶל-משֶׁה מַה-תִּצְעַק אֵלָי דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי-יִשְֹרָאֵל וְיִסָּעוּ:
(טז)וְאַתָּה הָרֵם אֶת-מַטְּךָ וּנְטֵה אֶת-יָדְךָ עַל-הַיָּם וּבְקָעֵהוּ וְיָבֹאוּ בְנֵי-יִשְֹרָאֵל בְּתוֹךְ הַיָּם בַּיַּבָּשָׁה: (יז)וַאֲנִי הִנְנִי מְחַזֵּק אֶת-לֵב מִצְרַיִם וְיָבֹאוּ אַחֲרֵיהֶם וְאִכָּבְדָה בְּפַרְעֹה וּבְכָל-חֵילוֹ בְּרִכְבּוֹ וּבְפָרָשָׁיו: (

The post השיטה המנצחת להתמודדות עם כל קושי • פסיכולוגיה בפרשה, בשלח appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

The post איך להתגבר על כאב הפרידה appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

The post איך מתרוממים ממשבר ואובדן appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

המטרה היא להביט מעלה, על השורש החיובי של הקושי. רק בצורה הזו נצליח להתגבר על תחושת קורבנות ואשמה.

במדבר כא

וַיְדַבֵּ֣ר הָעָ֗ם בֵּֽאלֹקים֮ וּבְמֹשֶׁה֒ לָמָ֤ה הֶֽעֱלִיתֻ֙נוּ֙ מִמִּצְרַ֔יִם לָמ֖וּת בַּמִּדְבָּ֑ר כִּ֣י אֵ֥ין לֶ֙חֶם֙ וְאֵ֣ין מַ֔יִם וְנַפְשֵׁ֣נוּ קָ֔צָה בַּלֶּ֖חֶם הַקְּלֹקֵֽל׃

ווַיְשַׁלַּ֨ח ה' בָּעָ֗ם אֵ֚ת הַנְּחָשִׁ֣ים הַשְּׂרָפִ֔ים וַֽיְנַשְּׁכ֖וּ אֶת־הָעָ֑ם וַיָּ֥מָת עַם־רָ֖ב מִיִּשְׂרָאֵֽל׃

זוַיָּבֹא֩ הָעָ֨ם אֶל־מֹשֶׁ֜ה וַיֹּאמְר֣וּ חָטָ֗אנוּ כִּֽי־דִבַּ֤רְנוּ בה' וָבָ֔ךְ הִתְפַּלֵּל֙ אל ה' וְיָסֵ֥ר מֵעָלֵ֖ינוּ אֶת־הַנָּחָ֑שׁ וַיִּתְפַּלֵּ֥ל מֹשֶׁ֖ה בְּעַ֥ד הָעָֽם׃

ח וַיֹּ֨אמֶר ה' אֶל־מֹשֶׁ֗ה עֲשֵׂ֤ה לְךָ֙ שָׂרָ֔ף וְשִׂ֥ים אֹת֖וֹ עַל־נֵ֑ס וְהָיָה֙ כָּל־הַנָּשׁ֔וּךְ וְרָאָ֥ה אֹת֖וֹ וָחָֽי׃

ט וַיַּ֤עַשׂ מֹשֶׁה֙ נְחַ֣שׁ נְחֹ֔שֶׁת וַיְשִׂמֵ֖הוּ עַל־הַנֵּ֑ס וְהָיָ֗ה אִם־נָשַׁ֤ךְ הַנָּחָשׁ֙ אֶת־אִ֔ישׁ וְהִבִּ֛יט אֶל־נְחַ֥שׁ הַנְּחֹ֖שֶׁת וָחָֽי׃

משנה ראש השנה (ספ"ג)

"וְכִי נָחָשׁ מֵמִית, אוֹ נָחָשׁ מְחַיֶּה? אֶלָּא, בִּזְמַן שֶׁיִּשְׂרָאֵל מִסְתַּכְּלִין כְּלַפֵּי מַעְלָה וּמְשַׁעְבְּדִין אֶת לִבָּם לַאֲבִיהֶן שֶׁבַּשָּׁמַיִם, הָיוּ מִתְרַפְּאִים, וְאִם לָאו, הָיוּ נִמּוֹקִים".

אדמו"ר הזקן, לקוטי תורה, חקת

ויעש משה נחש נחשת וישימהו על הנס והיה אם נשך הנחש את איש והביט אל נחש הנחשת וחי. ואיתא במשנה (ספ"ג דר"ה) על זה בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים כו'.
וקשה למה ליה לנחש כלל אלא והיה אם נשך הנחש יסתכל כלפי מעלה.
ועוד מהו ההסתכלות כלפי מעלה הלא מבואר בענין תפלה שיהיו עיניו למטה ולבו למעלה.

ולהבין זה נקדים לחקור בענין ירידת הנשמה בעולם הזה כי עיקר תכליתו לדבק בקונו באהוי"ר

ועיקר הדביקות הוא בתפלה שהתיבות הם יותר קרובים להבנת האדם ובודאי קודם צאת הנשמה בעולם הזה וגם אחר הסתלקותו מן הגוף הוא מתדבק יותר באהבה ויראה פנימיות שהגוף אינו מניחו לעבוד את ה' ואדרבה מחמת חומרו יכריח את הנשמה ליהנות אף מגופניות,

 ואף כי הנשמה אינה רוצה בזה כי מקור חוצבה חלק אלוה ממעל ורצונה לידבק בבוראה יותר. והנה מבואר

בזהר מאן דלא מהפך מרירו למתקא לית ליה חולקא בהאי עלמא כלום (ע' בזהר בראשית דף ד' ע"א ובפי' הרמ"ז שם)

כי זה כל האדם לא נברא אלא בשביל זה,

שהרי בבית ראשון לא היו מתפללין כלל גם בבית שני תקנו אנשי כנסת הגדולה תפלה קצרה.

ובודאי כל העבודה שלהם לא היה כי אם ע"ד זה להפוך מרירו למתקא.

והענין הוא כי הדינין נמתקים בשרשן.

דהנה כל רעות ודינים ר"ל שנתהוו בעולם שרשם ומקורם המחיה אותם הוא טוב, כמשל הזונה עם בן המלך המבואר בזהר (תרומה דקס"ג ע"א) שכל רצונה וחפצה שלא לציית אותה ובזה תתענג יותר שתהא אהובה למלך משא"כ כשמפתה אותו ותוכל לו אין זה רצון המלך.

וזהו מאמר רז"ל שטן ופנינה לשם שמים נתכוונו ובמ"א (סוכה נ"ב א') אמרו נתן עיניו במקדש ראשון והחריבו משמע שנתקנא בו. והענין הוא ששרש הרע המחייהו הוא טוב כמבואר בזהר שם וכי יש עבדא דמריד במאריה הגם שיש כמה עבדים המתפרצים מאת אדוניהם אמנם הם בשר ודם וחיותם נפרדים זה מזה. אבל עבדי ה' שמקבלים חיותם ממנו ית' והוא המחיה את הכל איך יש חיות לדבר שכנגדו ומשני שהוא עד"מ הזונה עם בן המלך.

וזהו דבר המחיה את כל הרעות ושרשם למעלה הוא טוב וכשיורד למטה ע"ד השתלשלות נעשה באמת רע גמור ודינים גמורים הן במילי דעלמא והן במילי דשמיא.

והנה כשבא לאדם איזה יסורים ר"ל יחשוב כי לא למראה עיניו ישפוט שרע הוא אלא באמת שרשו הוא טוב כי ממנו ית' לא תצא הרעות כי אם רק טוב גמור רק שהוא אינו מושג בשביל שלא יוכל לירד לעולם השפל ונשאר למעלה (ע' בסש"ב פרק כ"ו ובאגה"ק ד"ה להשכילך בינה).

 וזהו נקרא מיכלא דקיק שהוא באמ ת חיותו ית' (וע' בזהר בראשית ד"ח ע"ב כחוטא דקיק כו').

וזהו בכל מאדך כמאמר טוב מאד טוב זה מלאך החיים מאד זה מלאך המות שהוא טוב מאד בלי שיעור וגבול אלא שעדיין לא בא לידי גילוי ואינו מושג (וע' בזהר ר"פ יתרו דס"ח ב' ובהרמ"ז שם ועמ"ש ע"פ אלה מסעי).

וזהו יסר יסרני י"ה שהוא בתחלת השם תחלת התגלותו שעדיין לא בא לידי גילוי ואינו מושג שעדיין לא נתגלה הכל.

וזהו ענין נחום איש גם זו שהיה אומר גם זו לטובה

מפני שהיה מתבונן באמת ששרש הרע הוא הטוב והביאו למעלה אל שרשו למקום אין ושם הי' יכול לעשות השתנות כמאמר ר' חנינא בן דוסא מי שאמר לשמן וידליק כו' (ועמ"ש סד"ה זאת חקת התורה בענין מי יתן טהור מטמא).

וזהו ענין התפלה שבגוף האדם בעולם הזה שהנשמה בתוך הגוף סובלת צרות ויסורים שרצונה לידבק ביוצרה והגוף אינו מניחה וכמו גלות השכינה שמוכרחת להחיות גם הרשעים,

כך הנשמה מוכרחת להחיות את הגוף וכל כוונתה אינה בשביל עצמה רק בשביל להעלות הגוף מעפר,

וצריך לבררו ככסף ביד הצורף כל מה שיש תערובות יותר צריך לברר וללבן בלהב אש היותר גדול כן צריך לברר הגוף מהיצה"ר ולהביאו אל שרשו כמשל בן המלך עם הזונה הנ"ל,

וכל מה שיש תערובות רע ביותר צריך להפריד ע"י אש יותר גדול וחזק בתפלה לדבק בקונו (ועמ"ש בפ' אמור ע"פ ונקדשתי), ולכן בבית ראשון שלא היה הרע הרבה לא היו צריכין לתפלה בהתלהבות כי אם כל מעשיהם היה להביא הרע והדינים אל שרשם ע"י הקרבנות היה דיים, אבל בבית שני התחילו לתקן התפלה והיתה קצרה לפי ערך הצטרכות האש ותערובות הרע שהיה בקרבם.

ואנחנו צריכים להתפלל יותר ויותר בהתלהבות מאד.

וכן בכל דור ודור למטה צריך להתפלל בהתלהבות גדולה ולא כי אכשר דרי אדרבה מפני גודל הרע אשר נתערב ונתרבה בכל דור ודור צריך להפרידו ע"י אש חזק בתפלה ולברר הרע אשר בקרבו ולהביאו אל שרשו כמשל בן המלך עם הזונה הנ"ל שיחשוב החיות של הרע המחייהו איך יש לו חיות מהקב"ה כי בלעדו לא היה יכול לחיות והקב"ה מחייהו ע"ד הנ"ל.

א"כ אין רע כלל וכן כל היסורים בעניני עוה"ז כשחושב ע"ד הנ"ל יתפרדו כל פועלי און. וכענין נחום איש גם זו גם כל הצדיקים היו ע"ד זה רק נחום איש גם זו היה יכול לשנות המשכה מלמעלה למטה שהי' נראה באמת למטה שהוא טוב בגשמיות ולכן נק' גם זו שהוא מושג (וע' בע"ח שער לאה ורחל פ"ה בענין גם, ובמה"ב שם והנה הגם מאיר כו' והוא המשכה מעלמא דאתכסיא לעלמא דאתגליא הנק' זו, וע' עוד מענין גם בע"ח שער א"א פי"ד ועמש"ל בד"ה וזה מעשה המנורה

בענין ואנכי אעלך גם עלה דהיינו שבחי' גם יהיה לו ג"כ עליה ומזה הוא ענין נחום איש גם זו). אבל כל הצדיקים אפילו שהי' מחשבותם על זה הדרך היה נשאר למעלה כך כמו שהיה בתחלה בלי מושג הטוב ההוא. וזהו ענין נחש הנחשת שהיה צריך להשימו על הנס שהיה צריך לה להגבהת הנחש למעלה ומסתכלים כלפי מעלה כלו' שלא יחשוב שהנחש נפרד א"כ הוא רע ממש ונשאר רע.

אבל כשיחשוב את הנחש בהגבהתו למעלה בשרשו שאינו נפרד מאתו ית' וחיותו משם הוא ע"ד משל הזונה עם בן המלך הנ"ל א"כ אין רע יורד מלמעלה ולכן היה נחשת שמשתנה לכמה גוונין ע"י אין. והמ"י.

The post איך מתמודדים עם קשיים | פסיכולוגיה בפרשה, חקת appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

מקורות לעיון

המשך תער"ב, חלק שני, ש"פ תרומה, העת"ר, תתעו
כמו"כ בחי' מסכים ופרסאות ישנם בכל העולמות כו', כי זהו אחת מעניני התיקון שיהי' המשכת האור דרך מסך ופרסא דוקא…
כדי שלא יצא יותר מדאי ויהי' ח"ו העולם חרב כמו שהי' בעולם התהו, והמסך הזה מעכב השפע שלא יצא חוצה יותר ממה שיכולים לסבול העולמות, וכן יש בין כל עולם ועולם מסך מבדיל בסוד והבדילה הפרוכת לכם בין קדש ובין קדה"ק כו'…
ומדבריו מבואר שבעולם התהו לא הי' פרסאות והי' האור מאיר בגילוי ביותר וזה הי' סבת השבירה…
דבתהו עיקר האור הוא שלא ע"י הפרסא ובתיקון עיקר האור הוא ע"י הפרסא דוקא…
וכללות ענין הפרסאות הוא שיהי' האור באופן אחר מכמו שהי' קודם כו', וזהו דבתהו שנמשך האור שלא ע"י פרסא הרי הי' האור כמו שהוא במקורו…

The post אתגרי קשב וריכוז מזווית תורת הנפש היהודית appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

The post מה מונע את הניצחונות | קורס עקרונות הליווי הרגשי 1 appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

The post למה יש מחשבות שקשה לנו להשתחרר מהן ומה ההבדל בין מחשבה לכוח המחשבה appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

לכל אדם יש את ההתמודדויות שלו, ואף אחד אחר לא יכול להחליף אותו בהם. אבל אנחנו כן יכולים לעורר רצון בהתפתחות, לעודד ולהעצים, לסייע בפתיחות, לשקף, להעביר מידע על מבנה הנפש, עולם הרגשות והחסמים ש"תוקעים" אותנו. אנחנו לא רק יכולים, במקרים רבים זו החובה שלנו.

למה ליווי רגשי?

1. בכל מקום שבו אנחנו נמצאים, יש לנו שליחות ואחריות, שמתחילה בהיבטים רגשיים.

2. האמת היא שדרך הבנת הזולת קל לנו הרבה פעמים להבין טוב יותר את עצמנו ולהטמיע בעצמנו עקרונות לשינוי רגשי.

חלק מהתכנים שנלמד בקורס:

– להכיר ולזהות מצבים רגשיים שונים אצלנו ואצל אחרים.

– להכיר את מבנה הנפש לעומק.

– להכיר נטיות רגשיות שונות.

– להבין את אופי המאבק הפנימי ואת הכלים לניצחון בו.

– להכיר את הכלים להתמודדות עם מצבים רגשיים לא רצויים וכיצד אפשר ללמד כלים אלו.

– לפענח כיצד אפשר ליצור יחסי אמון ולגרום לאנשים להקשיב לנו.

– להתמודד עם מצבים של ריחוק וחסימה.

– לתרגל סימולציות ומצבים שונים ועוד.

כיצד נרשמים?

• ההשתתפות בקורס היא חופשית למנויי התבוננות.

• ניתן לרכוש את הקורס בנפרד בעלות של 190 ש"ח.

קורס המשך לקורס זה הוא סדרת עשר הספירות.

למי הקורס מתאים?

– למי שרוצה להבין מהו מזון נפשי-רגשי ואיזה מזון הנפש דורשת לצורך בריאותה.
– למטפלים שרוצים להרחיב את ארגז הכלים העומד לרשותם, לרכוש לעצמם כלי נוסף ובתוך כך להעמיק את הידע שלהם בתחום תורת הנפש היהודית.
– למי שמתמודד עם אתגר אישי או משפחתי כלשהו ומעוניין לבנות תוכנית עבודה אישית משמעותית מתוך הבנה של מבנה הנפש והתהליכים הנפשיים.
– לכל אדם המעוניין להכיר עקרונות משמעותיים בתורת הנפש היהודית והמקורות מתוכם היא צומחת.

– הקורס יסכם, יהדק ויעשיר היבטים שנלמדו בלימודי התבוננות בשנתיים האחרונות.

– הקורס אינו מכשיר מטפלים למצבים קליניים ואינו מיועד למי שזקוק לטיפול פסיכולוגי/פסיכיאטרי קליני.

לוח השיעורים בקורס:

מפגש א: מה מונע את הניצחונות (שיעור פתוח)

מה מונע התמודדות מוצלחת עם רגשות לא רצויים? האם אלו רק סיבות חיצוניות? ומה לגבי חוסר מודעות, חוסר רצון וחוסר אמון בעצמי?

מפגש ב: מרכיבי הנפש המשפיעים על המצב הרגשי

כיצד הנפש מחיה את הגוף? מתי מתפרץ חולי? מה גבולות ההשפעה שלנו על הזולת? השיחה מציבה רקע תיאורטי שמסייע להבין את המטרה בהתמודדות עם רגשות לא רצויים

מפגש ג: כיצד נפש בריאה צריכה להראות

האתגר הוא לקשור בין הכוחות המקיפים לפנימיים בנפש. מתי הכוחות הללו מתגלים יחד בצורה בריאה ומתי לא. וכיצד אני יכול להשפיע על תהליך החיבור אצל אדם אחר.

מפגש ד: כיצד משפיעים על הזולת ומה גבולות ההשפעה

העבודה היא לא על הרגשות במישרין. המשימה היא להפעיל את כוחות הנפש השונים באמצעות מגוון של כלים, כדי להשפיע על המצב הרגשי. בשיחה נמנה את הכלים שיכולים לסייע לנו השפיע על מצבו הרגשי של הזולת.

מפגש ה: כלים מעשיים ליישום העקרונות

מהם הכלים העומדים לרשותנו בליווי רגשי? מהם מגבלות ההשפעה? מתי אנחנו יכולים לצפות לשינוי אמיתי? עד כמה וכיצד צריך להתלבש בלבושי האדם שמולנו.

מפגש ו: מהשפעה מקיפה לפנימית

השפעה פנימית דורשת שיתוף פעולה ורצון של הצד השני לקבל. בשיעור פרסנו חלק מעקרונות ההשפעה הפנימית. החלק הבא בסדרה יעסוק בהכרת העולם הרגשי לעומק.

The post עקרונות הליווי הרגשי – קורס appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

The post זה לא מגיע לי?! כיצד מתמודדים עם פגיעה ותחושת חוסר צדק? appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

The post מה הכוונה להתחבר לעצמי appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

השיעור יתקיים ביום שלישי בזום, ב-21:00. להצטרפות

The post כיצד לעשות חשבון נפש? appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

נכון שקופצת לנו תמונה של נפנופי ידיים וצעקות, אבל בדרך כלל אדם שטובע שוקע בשקט. הוא מצוי באפיסת כוחות.

כדי להציל אותו צריך למשוך אותו קודם מראשו. "כשמוציאים קומה שלימה מבור השבי והגלות, גואלים תחילה את הראש, ובמילא כל האברים הקשורים בו ונמשכים אחריו יגאלו גם כן."*

כך, גם הדבר הראשון אותו צריך להציל בזמן של חושך, טרדות, ייאוש ואי ודאות הוא הראש. צריך קודם לגאול את ההשקפה על החיים. המאמץ הוא לשנות זווית ראיה, לחשוב אחרת, להכיר את הפוטנציאל של החיים.

כשההשקפה בריאה, אופטימית, פנימית, ממוקדת, תגיע גם הגאולה לשאר האיברים. ההתנהגות תשתנה, ההרגשה תשתפר, הרגשות הטובים יתעוררו ובדרך כלל גם המציאות החיצונית והגופנית תבטא גם היא את שיפור.

(וראו מכתב הרבי ו' תמוז התשי"ד)

The post כיצד מצילים אדם טובע? appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

שימו לב השיעור הוקדם לשעה 20:00

השיעור יתקיים ביום שלישי בשעה 20:00 בלינק הקבוע של לימודי התבוננות. מוזמנים להצטרף.

מקורות

להורדת דף המקורות

דברים ד (כ"ט: ל)
1. “וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ וּמָצָאתָ כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ.
בַּצַּ֣ר לְךָ֔ וּמְצָא֕וּךָ כֹּ֖ל הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֑לֶּה בְּאַחֲרִית֙ הַיָּמִ֔ים וְשַׁבְתָּ֙ עַד־יה' אֱ-לֹהֶ֔יךָ וְשָׁמַעְתָּ֖ בְּקֹלֽוֹ׃“

משם – כלומר מהגלות

 כתר שם טוב (הבעש"ט) , ב׳: כ״ה: ב׳

2. "פעם נאמר דרשו את ה' בהמצאו קראוהו בהיותו קרוב (ישעיה נה, ו) וארז"ל (ר"ה יח, א) דקאי על עשרת ימי תשובה. ופעם נאמר (דברים ד, כט) ובקשתם משם את ה' אלהיך – ומצאת כי תדרשנו – משמע כל זמן שתדרשנו כמ"ש (דברים ד, ז) אשר לו א-להים קרובים אליו כה' אלהינו בכל קראינו אליו.

הפירוש הוא דהנה היום בזמן הגלות הוא בקלות נענה בתפלה ולהשיג רוח הקודש יותר מבזמן הבית כמשל המלך כשהוא בבית מלכותו אי אפשר להתקרב אליו כל כך כמו כשהוא בדרך שאז יוכל להתקרב אליו כל מי שירצה אפי' בן כפר שאינו הגון לבוא לפני המלך בבית מלכותו ובדרך בפונדק שלו יכול לבוא לפניו ולדבר עמו. כך היום בגלות כשהאדם מחשב בדביקות הש"י ב"ה אזי שורה עמו ושוכן אצלו…"

משם – הבקשה מעצם הלב

3. אדרת אליהו (ר' יוסף חיים), ואתחנן כ׳

"ובקשתם משם את ה' אלהיך ומצאת כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך. יובן בס"ד לרמוז שאם יבקשו ישראל בגלות בעבור כבוד שמו ית' ולא בעבור צערם ודוחקם אזי הם נגאלים גם שהמה בלתי ראויים

ואמנם העיקר צריך להיות הבקשה מלב ונפש ולא שבפיהם יאמרו שהם רוצים בעבור כבודו ית' ולבם לא כן יחשוב והכל מן השפה ולחוץ אלא העיקר שתהיה הבקשה בעבור כבוד שמו ית' מלב ונפש כי בעבור כבוד שמו ית' אין שמים לב על צערם כלל וזהו שכתוב ובקשתם משם את ה' א-להיך רוצה לומר אם תבקשו משם הגאולה בעבור הנוגע לה' א-להיך אז הנני מבטיחך כי ומצאת את המבוקש שלך שודאי הקב"ה יגאל אתכם גם שתהיו בלתי ראויים ואמנם בתנאי כי תדרשנו בכל לבבך וככל נפשך שיהיה הדבר מלב ונפש:"

4. ספורנו על דברים (ר' עובדיה ספורנו) ד׳: כט: ב

"כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך והטעם שתמצאנו הוא כי אמנם תדרשנו בכל לבבך:"

משם – בלי ייסורים

5. אור החיים (ר' חיים אבן עטר) על דברים ד׳:כט:א

"ובקשתם וגו' בכל לבבך וגו' בצר לך וגו'. ב' כתובים הבאים אלו צריכין ביאור דע כי יש ב' הדרגות תשובה, יש תשובה שישראל עושים מעצמן שיכירו חיובם עם הבורא ויכופו יצרם, ויש תשובה שעושים על ידי יסורין אשר יצר להם האויב ויצעקו מכאב לב, וכנגד ב' הדרגות דיבר משה אל כל ישראל, כנגד העושה תשובה הגם שלא שמע קול נוגש אמר ובקשתם משם את ה' אלהיך שיתעוררו הלבבות לחיבת אלהיהם, ומצאת, והגם שיש בידך עבירות חמורות כאמור בסמוך ועבדתם שם אלהים אחרים וגו' אף על פי כן פטורים אתם מהיסורין ודי לכם התשובה, והטעם כי תדרשנו בכל לבבך שתשובה כזו היא תשובה שלימה בכל לב ובכל נפש:

וכנגד תשובה הבאה מצד היסורין אמר בצר לך ומצאוך וגו' ושבת וגו' פירוש מחמת היסורין אשר יצר לך אויבך, וכאן לא הזכיר בכל לבבך וגו' כי באמצעות היסורין הוא שב, ומה שחסר לשבים מחמת יסורין בבחינה הדרגת התשובה משלימין אותו בבחינת היסורין עצמן שעברו עליהם כי היסורין ממרקין העונות ומטהרין את הנפש, ומה שחסר לכת הראשונה מצד שלא עברו עליהם יסורין משלימין אותו בבחינת מעלת התשובה, וכפי זה מאמר בצר לך נמשך עם מה שלפניו וזה שיעורו ובקשתם וגומר ומצאת והטעם כי תדרשנו וגו' או בצר לך וגו' ושבת הגם שלא תהיה בכל לבבך וגו', ונתן הכתוב טעם לקבלת ה' תשובה שלימה לבדה בלא יסורין או תשובה שאינה שלימה על ידי יסורין כי א-ל רחום ה' א-להיך"

משם – גם יחיד

6. רבנו בחיי, דברים ד׳: כט:א

"ומצאת. היה ראוי לומר ומצאתם בלשון רבים. אבל אלו אמר כן היה נראה כי הרבים הדורשים להקב"ה מתוך גלותם יהיה נדרש להם ולא כן ביחיד, לפי שזכות הרבים גדול, כמו שאמרו אין הקב"ה מואס תפלתן של רבים, שנאמר (איוב ל״ו:ה׳) הן אל כביר ולא ימאס, על כן אמר ומצאת ללמדך כי גם ליחיד ידרש כשידרשנו בכל לבבו ובכל נפשו, ולא יהיה ענינו נגזר אחר הרבים להיותו נמנה בכללן."

משם – המקום שבו אתה נמצא מבחינה רוחנית

7. ליקוטי הלכות, אורח חיים, הלכות ציצית ג׳:ט׳:א׳

"וְעַל-כֵּן צִיצִית מְקַבֵּץ נִדָּחִים מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת הָאָרֶץ מִכָּל הַמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר נִדְחוּ לְשָׁם, כִּי כָּל אֶחָד מֵהַנִּדָּחִים נִדְחָה וְנָפַל לַמָּקוֹם שֶׁנָּפַל מֵחֲמַת מְקוֹמוֹ, כִּי מְקוֹמוֹ גָּרַם לוֹ בִּבְחִינַת (אבות פרק ב) אֶל תָּדִין אֶת חֲבֵרְךָ עַד שֶׁתַּגִּיעַ לִמְקוֹמוֹ כַּנַּ"ל וְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם כַּנַּ"ל וְיוֹדֵעַ מָקוֹם כָּל אֶחָד וְאֶחָד, הוּא דָּן אֶת הַכֹּל לְכַף זְכוּת, כִּי יוֹדֵעַ שֶׁמְּקוֹמוֹ גָּרַם לוֹ וַאֲזַי כְּשֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ רוֹצֶה לְרַחֵם עָלָיו בְּרַחֲמָיו הַמְּרֻבִּים, הוּא מַעֲלֶה אוֹתוֹ מִן הַמָּקוֹם הַהוּא לִבְחִינַת לְמַעְלָה מִן הַמָּקוֹם וְשָׁם נִמְתָּק וְנִתְתַּקֵּן הַכֹּל, כַּמּוּבָא לְעֵיל (יט) וְזֶה בְּחִינַת תְּשׁוּבָה, כִּי תְּשׁוּבָה קָדְמָה לָעוֹלָם, (כ) כִּי תְּשׁוּבָה הִיא בִּבְחִינַת לְמַעְלָה מִן הַמָּקוֹם, בִּבְחִינַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד, שֶׁהוּא בְּחִינַת מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם, בִּבְחִינַת (יומא פז) גְּדוֹלָה תְּשׁוּבָה שֶׁמַּגַּעַת עַד כִּסֵּא הַכָּבוֹד כִּי הַמָּקוֹם שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד גּוֹרֵם לוֹ הִתְרַחֲקוּתוֹ מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, כִּי הַמָּקוֹם הוּא בְּחִינַת תֹּקֶף הָעֲשִֹיָּה, תֹּקֶף הַצִּמְצוּם שֶׁמִּשָּׁם עִקַּר אֲחִיזָתָם כַּיָּדוּעַ (כא) וּמִי שֶׁרוֹצֶה לְהִתְקָרֵב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ צָרִיךְ תָּמִיד לְבַקֵּשׁ אֶת ה' בְּכָל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הוּא שָׁם וּלְקַשֵּׁר וּלְהַעֲלוֹת בְּחִינַת הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הוּא שָׁם לִבְחִינַת לְמַעְלָה מִן הַמָּקוֹם לִמְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם, דְּהַיְנוּ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ וְאָז זוֹכֶה לַעֲבֹד ה' בֶּאֱמֶת וְאֵין שׁוּם מָקוֹם שֶׁיִּמְנְעֶנוּ וְכַמּוּבָא זֶה בְּמָקוֹם אַחֵר בְּדִבְרֵי רַבֵּנוּ ז"ל (סימן לג) וַאֲפִלּוּ מִי שֶׁנָּפַל לְאֵיזֶה מָקוֹם לֹא טוֹב בַּחֲטָאָיו, וַאֲפִלּוּ אִם נָפַל לַמָּקוֹם שֶׁנָּפַל, לְמָקוֹם נָמוּךְ וּמְגֻשָּׁם וּמְלֻכְלָךְ מְאֹד ח"ו, רַחֲמָנָא לִצְלָן, אַף-עַל-פִּי-כֵן צָרִיךְ שֶׁיִּזְכּוֹר בְּהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁהוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם שֶׁשָּׁם יֵשׁ מָקוֹם שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד, וְעַל-כֵּן אֵין שׁוּם נְפִילָה בָּעוֹלָם כְּלָל, כִּי גַּם מִשָּׁם יוּכַל לַחֲזֹר לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁהוּא מְקוֹמוֹ שֶׁל עוֹלָם מִכָּל הַמְּקוֹמוֹת אֲשֶׁר נִדָּח לְשָׁם בִּבְחִינַת (דברים ד׳:כ״ט) וּבִקַּשְׁתָּ מִשָּׁם אֶת ה' אֱ-לֹהֶיךָ, מִשָּׁם דַּיְקָא, מִמָּקוֹם אֲשֶׁר הוּא שָׁם, כַּמּוּבָא בְּשֵׁם הַבַּעַל שֵׁם טוֹב ז"ל."

משם – ממשכן הקליפות

8. ליקוטי תורה (אדמו"ר הזקן), פרשה ראה, לב ג

"והנה יש באדם בחי' עיר מושב. ובחי' שדה ומדבר. מדבר היא ארץ לא זרועה שהם המעשים והדבורים והמחשבות אשר לא לה' המה. אין צריך לומר אם פגם במחשבה דבור ומעשה אלא אפילו גם עניני היתר רק שהם ענינים שאינם צריכין לעבודת ה' ודברים בטלים הרי לאו אורחא דמלכא לאשתעי במילי דהדיוטא. וזהו אשר לא ישב אדם שם.

פירוש אדם הוא כמ"ש ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם וגו' לא ישב שם כי ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם כתיב. ועצה היעוצה לזה הנה כתיב ובקשתם משם את הוי' אלהיך. פי' כי הנה כתיב וירא א-להים את האור כי טוב ופירשו רז"ל כי טוב לגנוז שבחי' אור שהוא בחי' הארת פנימיות רצונו ית' יש בכל אחד ואחד מישראל אלא שהוא בבחי' הסתר והעלם מאד בטבעו וצריך לגלות אוצר של יראת שמים (ועמ"ש במ"א בפי' מי גילה לבני רז זה והיינו אור האהבה המסותרת), ויש מי שהוא בבחי' אבידה אצלו ובחי' גלות.

וע"ז נאמר ובקשתם שתבקש ותחפש ואין חיפוש אלא אחר אבידה דהיינו דבר שהוא אבודה אצלו בבחי' גלות שהוא בחי' ניצוץ א-להות הנ"ל. וזהו את הוי' א-להיך שהוא נמשך מבחי' א-ל השורה בכל אדם להחיות נפשו הא-להית. והנה הכתוב אומר ובקשתם משם. משם דייקא כי כשם שאי אפשר לחפש אחר אבידה ולמצאה זולת במקום שנאבדה. כך לא ישיג אור פני ה' ושתהיה אהבתו אליו ויראתו על פניו כ"א אחר החיפוש תחלה במקום שנאבדה לו ע"ד מ"ש נחפשה דרכינו כו' שיפשפש במעשיו ודבוריו ומחשבותיו שעברו וחלפו מיום היותו אשר לא טובים וזהו ובקשתם משם. כי לשון זה הוא דבר שיכול ממש להראות עליו באצבעו אשר יאמר עליו כי הוא זה וא"א לומר כך רק על הקב"ה כמ"ש זה אלי ואנוהו כי מלא כל הארץ כבודו, אבל מקום ומשכן הקליפות נק' שם כלומר עמוק מאד למטה."

9. ליקוטי תורה (אדמו"ר הזקן), פרשה חקת,  נו ד

"כי לשון שם הוא מקום הסט"א כי לשון זה הוא דבר שיכול ממש להראות באצבעו אשר יאמר עליו כי הוא זה וא"א לומר כך רק על הקב"ה כמ"ש זה אלי ואנוהו כו' כי מלא כל הארץ כבודו, אבל מקום ומשכן הקליפות הוא רחוק מאד לכן נק' שם כלומר עמוק מאד למטה וז"ש ושם ימותו שהוא מקום המיתה ושבירת הכלים כו' וזהו ובקשתם משם את ה' אלקיך ומצאת כו' כי לית אתר פנוי מיניה ולכן גם מבחינת שם יוכלו למצוא את ה' ע"י ובקשתם את ה' לצעוק אל ה' בצר לו מעומקא דליבא ובחי' תשובה."

10. תורה אור (אדמו"ר הזקן), וישב, כז,א

" אך בזמן הגלות הנה כתיב ובקשתם משם את ה' אלקיך ומצאת וגו' משם דייקא דהיינו כשתתבונן על ההיפוך מדרכי ה' איך שהוא רחוק מה' בתכלית הריחוק כמו עובר רצונו ומאין נשפע להם שפע וחיות להיות בהם חיות וקיום מרצונו ית' שרצונו ית' הוא המחיה אותם כמ"ש ואתה מחיה את כלם. אך על זה אמרו כמה ארך אפים לפניו שמבחי' ארך אפים נמשך ונשתלשל ממדרגות עליונות דרך נפילה להחיות העכו"ם אף שהם עוברי רצונו. וזהו אם לעוברי רצונו כך לעושי רצונו על אחת כמה וכמה שיושפע בחינת רצון עליון שהוא למעלה מעלה מגדר עלמין שלא בבחי' ירידת והשתלשלות המדרגות בבחי' חכמה ומדות אלא בבחי' פנימית נקודת הלב שהיא בחי' תשובה עילאה שקדמה לעולם. וזהו כי תדרשנו בכל לבבך ובכל נפשך. דהיינו שיהפך לבו מן הקצה אל הקצה ואתהפכא חשוכא לנהורא ע"י בחי' רעותא דלבא זו למאוס בחיי עוה"ז ותענוגים ולמשוך לבו ונפשו לדבקה בו ית'. והנה כל זה ע"ד משל הסוחר הנ"ל שמוציא כסף וזהב מרשותו להיות מפזר ונוסף עוד. כך הנשמה אע"פ שמוציאה כסף וזהב שהוא בחי' אהבה ויראה הגלוים להתלבש ולהסתיר בגוף ונפש הבהמית הנה עי"ז יש לה יתרון בבחי' רעותא דלבא כרשפי אש מן ההפוך."

11. המשך תער"ב (הרש"ב) חלק ראשון , שבת תשובה, תער"ג, קמד

" אמנם י"ל שז"ע ובקשתם משם דפי' ובקשתם הוא ל' בקשה וחיפוש ואין חיפוש אלא אחר אבידה דהיינו דבר שהיא אבודה אצלו בבחי' גלות כו', והיינו הניצוץ האלקי שבנפשו וכחות נפשו האלקית שהם אבודים ר"ל בחומריות הנה"ב ומתפזרים ומתפרדים מאד בריבוי המחדו"מ אשר לא לה' המה כו'. ועז"א ובקשתם משם שיחפש במקום האבידה וכמ"ש נחפשה דרכינו שיפשפש במעשיו ודבוריו ומחשבותיו שעברו וחלפו מיום היותו אשר לא טובים המה כו', ועי"ז יתמרמר נפשו מאד מעוצם ריחוקו ויצעק אל ה' בצר לו וכמ"ש מן המיצר קראתי כו', שמפני המיצר והצער מעוצם הריחוק ה"ה קורא מעומק פנימיות נפשו בבחי' רצון וצמאון גדול ביותר כו', והרי הצעקה היא בחלק הנשמה המלובשת בגוף שהיא האבודה ר"ל בהנה"ב, וע"י שהיא ממארי דחושבנא בפרטי מחדו"מ הלא טובים הרי היא צועקת במר נפשה כו', דבצעקה זו ה"ה יוצאה מהגלות דנה"ב וגם פועל על הנה"ב שתתהפך גם הלב החומרי לאלקות כו'. דלפי שהיתה תחלה מלובשת ומוסתרת בנה"ב ומתמרמרת וצועקת מעומק הלב כו', ה"ז פועל גם על הנה"ב שיתהפך כו', ובפרט כאשר הצעקה היא בהנה"ב עצמו שהנה"ב צועק על ריחוקו, והוא ג"כ ע"י פעולת הנה"ב שנעשה לו צר מעניניו החומרים והבהמיים ומריחוקו מאלקות וצועק במר נפשו כו'. והסימן ע"ז הוא כאשר המרירות הוא בלב נשבר ביותר, וכמו המיואש ר"ל שאין לו נוחם לנפשו כלל וכמו כאשר רואה דבר לא טוב ואין לו שום עצה כלל שנשבר רוחו בקרבו לגמרי כו', ועד"ז הוא הלב נשבר דנה"ב כו' (ועמשית"ל פ'). דעי"ז מתהפך לבו לגמרי מן הקצה אל הקצה, וכנראה בחוש בבע"ת אמיתיים שמתהפכים לגמרי בעצם מהותם ע"י המרירות הגדולה וצמאון נפשם ביותר כו'. וז"ע הקישוטין וכמו עד"מ עיקר התכשיט הוא אבנים טובות ומרגליות ועיקר יוקרם הוא רק מצד החידוש שבהם שהאבן שהוא דומם יאיר כ"כ וכמ"ש במ"א, וכך הו"ע אתהפכא חשוכא לנהורא שלב האבן דנה"ב תתהפך להיות בבחי' כלה שארי ולבבי ועמך לא חפצתי כו', וזה נק' קשוטין כו'."

12. מאמרים מלוקטים (אדמ"ור הזקן), חלק א, מוצאי שבת בראשית- בחדרו- התשל"ח

"תכלית הכוונה של ההעלם והסתר הוא בכדי שיהי' ובקשתם משם, בכל עניני העולם, בההעלמות וההסתרים (וכמשל האב המסתיר את עצמו מבנו הקטן בכדי להראות את חכמת הבן שמבין שההסתר וההעלם אינו אלא בכדי שיבקשנו וימצאנו), והבטיחה תורה שכאשר ובקשתם משם אז בודאי "ומצאת", שכובשים את כל העולם ועושים ממנו דירה לו ית', עד אשר אז אהפוך אל עמים שפה ברורה וגו' לעבדו שכם אחד. והיתה לה' המלוכה."

The post כיצד להתייחס אל המקומות החשוכים שלי appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

שיעור לרגל המצב שהועבר במסגרת התיקון הגדול בצוותא.

מכתב ה"צמח צדק", לפני תק"צ (1830) לר' שלמה פריידעש

על דבר מבוקשו נידון המורך לב… לא מנעתי מלכתוב בזה אשר עם לבבי. ודאי שיש לבקש מה' על שמחת הנפש כמאמר שמח נפש עבדך וכן הסר ממנו יגון ואנחה כו'.

שלב א: מודעות למאבק (האדם נולד להיות לוחם, הבינוני)

על כל זה יש גם כן פחד שהאדם גורם לעצמו והבחירה ורשות נתונה לו למנוע עצמו ממנו.

וראיה ברורה בזה הוא אשר נצטווינו בלאו שלא לערוץ ולפחוד במלחמה, כמו שכתוב אל ירך לבבכם. ומנאה הרמב"ם וספר מצוות גדול בפרשת שופטים בתרי"ג מצוות. ולכאורה זה פלאי, ומה יעשה אם מכל מקום לבו הומה עליו ומפחד בראותו דמי מלחמה. וידוע שכל המצוות אין אלא בדבר שיש לאדם בחירה על-זה לעשותו או למנוע מלעשות…

שלב ב: הכרת זירת הקרב העיקרית

אך הענין דיש לכל אדם ג' לבושי הנפש – מחשבה דיבור ומעשה. והם עיקר בהנהגת האדם ובהם הבחירה ורשות נתונה לחשוב ולשבר ולעשות כרצונו במוחו ואף אם מפחד בלבו יוכל לסלק המחשבה דיבור ומעשה והעיקר שלא לחשוב ולדבר מזה כלל אלא לצד ההיפוך כנ"ל כמו שכתוב… ועל זה נצטוינו אל ירך כו' כלומר לא תחשבו בענין הפחד… וכל המבהיל עצמו ומחשב מחשבות כו' עובר בלא תעשה. ומיד שלא יחשוב בזה כלל, ממילא יתבטל גם הפחד שבלב. ועל כל פנים מיד יהיה הפחד כאילו הוא ישן ואינו נרגש בגוף ובמשך ימים אחדים יתבטל לגמרי עד שלא ייפול במוחו כלל אפילו דרך מחשבה זרה וזהו אל ירך לבבכם.

והטעם לזה שעל-ידי סילוק המחשבה יתבטל הפחד הוא לפי שכל המידות קיומן מהדעת שהוא הנקרא מפתחא דכליל שית, והתלבשות הדעת במידות היא על-ידי אמצעות המחשבה, ולכן על ידי סילוק המחשבה הרי זה ממילא מסיח הדעת מהמידה ואז אין המדה מתעוררת והיה כלא היה.

וגדולה מזה אמרו לענין ביאות אסורות שאמרו רז"ל אין אונס באיש, שאפילו כשמדביקין אותו לערוה אמרו שלא שייך בזה אונס שאלמלא לא היה נותן דעתו עליה לא היה מתעורר כו', אף על פי שהוא דבר מיחוש וחייב סקילה… וכן מה שכתוב בגמרא שביכולת האדם להתפחד או לא להתפחד (עיין ברכות ד"ס ע"א).

שלב ג: לא רק סור מרע – עשה טוב. מחשבה חיובית

אך עיקר היסח הדעת והמחשבה הוא על-ידי שישמור מחשבתו להלבישה בעניינים אחרים דהאי עלמא הנצרכים ומשמחים ובתורת ה' המשמחים לב דבר יום ביום בקביעות עתים לתורה

שלב ד: אחרי המעשים נמשכים הלבבות

וגם עוד זאת שלא לדבר בענייני דמרה שחורה חס ושלום, רק אדרבה להראות בעצמו תמיד תנועות משמחות כאילו הוא מלא שמחה בלבו אף על פי שאין בלבו כן בשעת מעשה, וסופו להיות כן. והטעם הוא כי לפי המעשים והפעולות אשר האדם עושה נקבע אחר כך בלבבו. וכמו שכתב הרמב"ם (ספ"א מהלכות דעות) יעשהו ישנה וישלש במעשיו שעשה על-פי דעת ויוקבעו בנפשו… והפרק הנ"ל הוא מענין הרפואות חולי הנפש…

הכלל העולה שישמור מחשבה דיבור ומעשה שלו שלא להרהר בענייני הדאגה ומורך לב. אדרבה לדבר ולעשות כנ"ל ואז יוקבעו כן המדות בנפשו וככה יערה ה' רוח ממרום בשמחה ובטוב לבב. וכן שמעתי (מבעל התניא) היה אומר שכפי המדה שהאדם מראה מלמטה כך מראין לו מלמעלה. ולכן מנע אותי מלשורר ניגון שיש בו מרה שחורה בתפילת ערבית והמתין לי עד שסיימתי את תפילתי ואחר כך אמר לי בשם המגיד והנה ראוי למעלה ללמוד את עצמו מכל מה שכתב שיש לאדם לסלק הפחד מלבו אף במקום שיש ממה ליפחד.

וכל שכן בנידון אין לו ממה ליפחד כלל וכלל בין בבריאות הגוף ובין בממונו כו'. בשגם שחוט של חסד משוך עליו בקיץ העבר והרי ידוע מאמר רז"ל כל מי שמיטיבין לו לא במהרה כו', אלא שהמה רק פתוי היצר וצריך להשליך זה כמו מחשבה זרה ורעה ממש וכמו שכתוב לא תתורו אחרי לבבכם כו' דלאו לא תתורו אחרי לבבכם להסיח דעתו ממחשבה רעה בענין העוונות כמו שכתב הרמב"ם…

אך אם תרצה לקיים מצות הדאגה – תן לה מקומה הראוי לה, והוא מאמר רז"ל אין מוסרין רזי תורה אלא למי שדואג בקרבו (חגיגה). וענין דאגה זו והתירוץ עליה ידוע מזאת נחמתי בעניי כי אמרתך חייתני

The post התמודדות עם חוסר ודאות, פחד וחרדה appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.