האם המפגש תלוי במעשי האדם, או שהבורא מחליט על המקום והזמן?

מתי והיכן המפגש הזה יכול להתרחש?

פרשת תרומה מציגה מספר דרכים שבהן אפשר לפגוש את הבורא.

מקורות

תרומה תשפ"ד – איפה תפגשו את הקב"ה

8 דרכים להתקשר עם הבורא

הלימוד לעילוי נשמת

איתמר שי

בן שמחה ויגאל

לוחם בפלחי"ק גולני שנהרג באסון המסוקים, לפני 27 שנים.

איך פוגשים את הבורא – זו שאלת השאלות.

איפה, באיזה מקום.

ברגעים קשים – יש אלוקים. וברגעים אחרים אין אלוקים?

החוויה של האדם זה ניתוק, אבל איזו חוויה תיצור לו חיבור

הפרשה נפתחת כך

שמות כה

וַיְדַבֵּ֥ר ה' אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃

דַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְיִקְחוּ־לִ֖י תְּרוּמָ֑ה מֵאֵ֤ת כָּל־אִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר יִדְּבֶ֣נּוּ לִבּ֔וֹ תִּקְח֖וּ אֶת־תְּרוּמָתִֽי׃

השאלה היא מה הכוונה ויקחו לי – צריך להיות ויתנו לי או ויביאו אלי.

מדרש לקח טוב, שמות כ״ה:ב׳:א׳

דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה. אני נתתי לכם את תורתי וקחו גם אותי, ומנין לומר לי במקום אותי, שנאמר ולי אני עבדך (מ״א א כו), ועשו לי מקדש (פסוק ח), לבך נאמר דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה.

תנחומא בובר, תרומה ב׳:א׳

קחו אותי. על ידי בניית משכן.

אבל איך נראה המשכן בימינו.

אבל איך

הכל מתחיל מהרצון. מעצם הרצון יש חיבור

• תניא, ליקוטי אמרים, פרק מז

אבל אנחנו ירושה ומתנה היא לנו שנתן לנו את תורתו והלביש בה רצונו וחכמתו ית' המיוחדים במהותו ועצמותו ית' בתכלית היחוד והרי זה כאלו נתן לנו את עצמו כביכול. כמ"ש בזה"ק ע"פ ויקחו לי תרומה [דלי כלומר אותי והל"ל ותרומה אלא משום דכולא חד ע"ש היטב]: וז"ש ותתן לנו ה' אלהינו באהבה כו' כי באור פניך נתת לנו ה' אלהינו כו' ולזה אין מונע לנו מדביקות הנפש ביחודו ואורו ית' אלא הרצון שאם אין האדם רוצה כלל ח"ו לדבקה בו כו'. אבל מיד שרוצה ומקבל וממשיך עליו אלהותו ית' ואומר ה' אלהינו ה' אחד הרי ממילא נכללת נפשו ביחודו ית' דרוח אייתי רוח ואמשיך רוח והיא בחי' יציאת מצרים ולכן תקנו פ' יציאת מצרים בשעת ק"ש דווקא

• מלבי"ם על שמות כ״ה:ב׳

ויקחו לי תרומה התנה כמה פרטים: א) לא אמר ויתנו לי תרומה, שאז היה מ"ע וחיוב על כל אחד ליתן, וה' רצה שתרומה זו תהיה מנדבת לב ורצון חפשי לא ע"י שום הכרח, ואם היה הצווי שיתנו, היו נותנים בהכרח ע"י הצווים לכן באר שאינו מצוה שיתנו רק שימנו גבאים לקבל ממי שירצה ניתן, ב) לי לשמי, שלא יערב ברוחו פניה חיצונית להתכבד או להתפאר בנדבתו או ע"מ לקבל פרס וכדומה רק לשם ה' בלבד, ג) שיקחו תרומה, שהנותן לא יתן כל רכושו רק תרומה לבד כמ"ש המבזבז אל יבזבז יותר מחומש, ד) מאת כל איש שכבר בארתי בהתו"ה (צו סי' קנג) שבמקום שבא לשון לקיחה על שליקח מן הנותן ברצון דרך מתנה יש הבדל בין לשון קח ממנו ובין לשון קח מאתו, שקח מאתו מציין שנותן ברצון טוב שלא ע"י שום הכרח, ולא יבא לשון קיחה מאתו אם לוקח מן המקום או מבלתי בעל רצון, ובזה במ"ש מאת כל איש, מציין שהנותן הוא בעל רצון ובחירה ונותן בטוב לבו, לא ע"י שיכריחוהו אחרים או שיתן מפני הבושה וכדומה, ה) שלא יחשבו שלא יקחו נדבה זאת רק מן העשירים וראשי העדה, אמר מאת כל איש, ו) שלא יחשבו שאין לקבל רק נדבה גדולה ודבר חשוב, אמר אשר ידבנו לבו כל מה שיתנדב אף חוט אחד, ז) רמז מ"ש דוד הע"ה (דברי הימים א כ״ט:י״ד-ט״ו) כי ממך הכל ומידך נתנו לך, כי כל הקנינים מתיחסים לה' ושלו הם כמ"ש (חגי ב׳:ח׳) לי הכסף ולי הזהב, ואינם כל האדם, רק בעת שמתנדב לש"ש אז הוא זוכה בהם שיחשב כאלו הוא שלו ואז הוא לוקח מה' וזוכה בו ויחשב שהתנדב משלו לה', ועז"א ויקחו לי, שע"י שיתנדב לשם ה' הוא לוקח מה' וזוכה בו:

הכל שלי – זו התודעה, כלום לא שלך

• מדרש אגדה, שמות כ״ה:ב׳

דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה. כתיב לי הכסף ולי הזהב (אמר) [נאם] ה' צבאות (חגי ב' ח'), אמר הקב"ה לישראל התנדבו ועשו המשכן, ואל תאמרו מכיסכתם אתם נותנים דבר, כי משלי הוא הכל, לפיכך אמר ויקחו לי משלי:

העבודה היא במחשבה

• קדושת לוי, שמות, תרומה א׳

ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכסף ונחושת (שמות כ, הב-ג).

דהנה כל האדם מחויב לעבוד את הבורא ברוך הוא במעשה ובמחשבה שעל ידי הכוונה והמחשבה קדושה אזי בזה מקים לשכינתא מעפרא והמעשה הוא בכדי שיתרומם האדם ולהטיב לעצמו.

ובזה מיושב הכתוב כל איש אשר ידבנו לבו, דהוא מרומז על המחשבה על ידי זה תקחו את תרומתי, רצה לומר שבזה יתרומם השכינה כביכו"ל.

וזאת התרומה אשר תקחו מאתם, רצה לומר זה התרוממות אשר האדם לוקח לעצמו זה הוא בא על ידי המעשה דהוא זהב וכסף ונחושת, רצה לומר על ידי העובדא ודו"ק:

פוגשים את הבורא במידות הטובות

• תפארת שלמה, על התורה, תרומה ב׳, רבי שלמה הכהן רבינוביץ

בשם הבעש"ט מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי. היינו שכל איש צריך ליקח לעצמו מדות טובות לעבוד בהם הבורא ב"ה

מכל אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי

היינו מן התאוות החיצוניות אשר היצר מסיתו לאהב' ויראה רעה מאותה המדה יקח לעצמו לאהוב הבורא ב"ה

 וכן שאר המדות ובאמת כתבו הספרים הקדושים

אלו הי' עשו הולך בדרך התורה הי' העבדות שלו יותר גבוה מבחי' העבדות של יעקב

מפני כי הוא מסטרא דדינא קשי' ולבו הי' פונה לכל התאוות רעות ואם הי' מעלה זה לעבדות הבורא הי' טוב מאד כידוע דלית נהורא אלא מתוך חשוכא.

וזה ג"כ ביאור הפ' ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך בשני יצריך כו' . ובזה י"ל מאמר הפ' יוצר אור ובורא חשך לכאו' בריאה הוא עולם גבוה יותר מיצירה.

אך האמת הוא כן מי שהוא בבחי' חשך ומגביר א"ע לבחי' אור הוא יותר טוב במעלה כי הוא בחי' עולם העליון שנקרא חשך כמ"ש ישת חשך סתרו.

על ידי תורה

ליקוטי מוהר"ן, תנינא ס׳:ד׳

כִּי עַל־יְדֵי חִדּוּשֵׁי־תוֹרָה שֶׁמְּגַלִּין,

עַל־יְדֵי־זֶה נִמְשָׁךְ אֱלֹקוּת, כ

ִּבְיָכוֹל, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות כ״ה:ב׳):

וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה, הַיְנוּ כְּשֶׁתִּרְצוּ לִקַּח וּלְהַמְשִׁיךְ אוֹתִי, אִי אֶפְשָׁר כִּי־אִם עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה, כִּי עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה מַמְשִׁיכִין אוֹתוֹ, כִּבְיָכוֹל.

וּלְהֵיכָן נִמְשָׁךְ הָאֱלֹקוּת, לְתוֹךְ מֹחַ הַשּׁוֹמֵעַ.

וְאַף־עַל־פִּי שֶׁזֶּהוּ תְּפִיסָה, כִּבְיָכוֹל, בִּבְחִינַת (שיר השירים ז׳:ו׳): מֶלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים – בִּרְהִיטֵי מֹחִין (סוף התיקונים תיקון ו' דף ה). אָסוּר דַּיְקָא, שֶׁמַּה שֶּׁנִּמְשָׁךְ אֱלֹקוּתוֹ יִתְבָּרַךְ, כִּבְיָכוֹל, בִּרְהִיטֵי מֹחִין הוּא בְּחִינַת תְּפִיסָה, בְּחִינַת (תהילים ס״ח:י״ט) שָׁבִיתָ שֶׁבִי, אַף־עַל־פִּי־כֵן הוּא נַיְחָא לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, שֶׁיִּהְיֶה נִמְשָׁךְ, כִּבְיָכוֹל, עַל־יְדֵי הַתּוֹרָה, אַף־עַל־פִּי שֶׁהוּא בְּחִינַת תְּפִיסָה.

הרבי מליובאוויטש

כאשר לומדים בתורה ענין המובן גם בשכל, יכולים לחשוב, למאי נפק"מ באיזה אופן לומדים ענין זה – הרי זה ענין שכלי, כך, שיכולים ללמדו כפי שלומדים, להבדיל, שאר חכמות, וכיון שמבין זאת בשכלו, אזי יקיים את הדברים.

ובכן, צריכים לדעת, שכאשר ניגשים לענין בתור ענין שכלי, אזי חסר העיקר שבדבר – שזהו ענין של תורה, שענינה ואופן נתינתה הם למעלה מהשכל, וכיון שכן, הרי גם "משפטים" צריכים לקיימם מאותו טעם שמקיימים "חוקים", והיינו, שהגישה גם ל"משפטים" צריכה להיות כמו הגישה ל"תורה" – חכמתו (ורצונו) של הקב"ה, שלמעלה משכל הנבראים, וכמ"ש הרמב"ם19 שהוא וחכמתו אחד, ולכן, כשם שאי אפשר להשיג מהותו ית', כך אי אפשר להשיג חכמתו.

על ידי צדקה

ליקוטי מוהר"ן, תנינא ע״א:ז׳:א׳

וְנֹעַם הָעֶלְיוֹן שׁוֹפֵעַ תָּמִיד, אֲבָל צְרִיכִין כְּלִי לְקַבֵּל עַל־יָדוֹ שֶׁפַע נֹעַם הָעֶלְיוֹן.

וְדַע, שֶׁעַל־יְדֵי צְדָקָה נַעֲשֶׂה הַכְּלִי לְקַבֵּל עַל־יָדָהּ מִנֹּעַם הָעֶלְיוֹן שַׁלְהוֹבִין דִּרְחִימוּתָא, כִּי צְדָקָה הִיא נְדִיבוּת לֵב, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות כ״ה:ב׳): מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי; וּנְדִיבוּת לֵב, הַיְנוּ שֶׁנִּפְתָּח וְנִתְנַדֵּב הַלֵּב, וְעַל־יְדֵי־זֶה נִפְתָּחִין שְׁבִילִין דְּלִבָּא, וְנַעֲשִׂין כְּלִי לְקַבֵּל שַׁלְהוֹבִין דִּרְחִימוּתָא, שֶׁנִּמְשָׁכִין מִנֹּעַם הָעֶלְיוֹן כַּנַּ"ל.

על ידי קבלת עול

• רש"י

בקע. הוּא שֵׁם מִשְׁקָל שֶׁל מַחֲצִית הַשֶּׁקֶל:

מדוע מופיע שלוש פעמים המושג תרומה?

תקחו את תרומתי. אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ שָׁלֹשׁ תְּרוּמוֹת אֲמוּרוֹת כָּאן,

אַחַת תְּרוּמַת בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת שֶׁנַּעֲשׂוּ מֵהֶם הָאֲדָנִים, כְּמוֹ שֶׁמְּפֹרָשׁ בְּאֵלֶּה פְקוּדֵי,

וְאַחַת תְּרוּמַת הַמִּזְבֵּחַ בֶּקַע לַגֻּלְגֹּלֶת לַקֻּפּוֹת לִקְנוֹת מֵהֶן קָרְבְּנוֹת צִבּוּר,

וְאַחַת תְּרוּמַת הַמִּשְׁכָּן נִדְבַת כָּל אֶחָד וְאֶחָד (תלמוד ירושלמי שקלים א'). י"ג דְּבָרִים הָאֲמוּרִים בָּעִנְיָן כֻּלָּם הֻצְרְכוּ לִמְלֶאכֶת הַמִּשְׁכָּן אוֹ לְבִגְדֵי כְהֻנָּה כְּשֶׁתְּדַקְדֵּק בָּהֶם:

• הרבי מליובאוויטש, משפטים תשט"ו, תשח"י.

תמצית שיחת הרבי

התרומה למשכן רק היא לא הייתה בסכום קבוע.

התיקון לחטא העגן הוא במחצית השקל

כלומר על ידי מחצית השקל מחפרים על חטא העגל.

מהו חטא העגל – כמו חטא עץ הדעת – מה איתי.

למה האדנים שונה מתרומת המשכן

הירושלמי אומר ויקחו לי תרומה – תרומת האדנים

אותי הם לוקחים.

המילה לי מופיעה רק לגבי האדנים

דווקא באדנים בא הלי.

וכל מקום שנאמר לי אינו זז לעולם – ויקרא רבה פ"ב.

האדנים בנפש – החלק הנחות במשכן

אך למרות זאת היסוד של המשכן ושל הקרשים והיריעות.

משמעות האדנים – ביטול.

הקרשים הם הכוחות הפנימיים השכל והמידות.

היריעות זה הכוחות המקיפים.

האדנים הם קבלת עול. ולכן הם היסוד של המשכן.

היסוד למשכן נפשי כעפר לכל תהיה.

זהו יסוד העבודה.

לא כל העבודה. לאחר שהיסוד קיים עובדים בשאר העבודות ולכן תרומת האדנים הייתה רק בשנה הראשונה.

לגבי קרשים ויריעות יש הבדל בין אדם לרעהו, בין שכל ורגשות.

אבל בקבלת עול אין הבדל.

במה לוקחים את העצמות – על ידי התבטלות – לא באש ולא ברעש ולא ברוח כי אם בקול דממה דקה

שלמות העבודה זה השכל והרגשות ובזה לא מספיק רק בקע לגולגולת.

על ידי ביטול הרצון

• מי השלוח, חלק א, ספר שמות, תרומה א׳

וידבר ה' אל משה לאמר דבר וכו' ויקחו לי תרומה. זש"ה (ישעיה מ"ה, י"ח) כה אמר ה' יוצר הארץ וכו', לא תהו בראה לשבת יצרה. להיות כי בפ' יתרו כאשר שמעו ישראל את עשרת הדברות היה נקל בעיניהם לקיימם מאחר שהמצוות הללו תלווים במעשה האדם, אך אח"כ כאשר נאמר להם פ' משפטים היינו שרצון הש"י הוא שיתפשט קדושתו ועבודתו בלבות ישראל, עד שיתפשט גם על קנינים השייכים להאדם שלא יוכלו לעשות דבר שלא כדת כמו שנתבאר בפ' משפטים [ד"ה ואלה], ועי"כ היה צעקה בלב ישראל איך אפשר להזדכך לב אדם כך. ועי"ז נתן הש"י עצה להם בזו הסדרה ויקחו לי תרומה זהב וכסף ונחשת ואיתא בזוה"ק (שמות קמ"ח.) שהוא נגד היסודות הנמצאים באדם, והוא שימסור האדם כל יסודותיו וכחותיו להש"י שהוא ישלוט בהם כרצונו ית', וממילא יהיו כל קניניו טובים ולא יגיע מהם שום היזק. וכענין הזה נתפרש בזוה"ק (במדבר קכ"א:) הפסוק אשרי אדם לא יחשוב ה' לו עון ואין ברוחו רמיה, והוא כשאין הרוח חיים שלו נוטה לשום צד רק לרצון הש"י ואם יאמר האדם איך אפשר לזכך לבו כ"כ, ע"ז נאמר לא תהו בראה היינו שאין הש"י חפץ שלבו של אדם יפחד. וזה ג"כ פי' (ישעיה מ"ה,י"ח) לא אמרתי לזרע יעקב תוהו בקשוני, וע"ז נאמר לשבת יצרה שיהיה לאדם ישוב הדעת, אני ה' דובר צדק מגיד מישרים, היינו אף שהש"י חפץ שיהיה האדם צדיק ונקי בכל הענינים ויקיים כל התרי"ג מצות, עכ"ז נקרא מגיד מישרים, היינו בישרות ובנדבות לב אל האדם ונותן עצות לאדם שיבא לכל הד"ת בנקל.

על ידי תפיסת הזדמנויות, התעוררות

• אבי עזר, שמות כ״ה:ב׳:א׳

מלת ויקחו מגזרת סורה. כי גזרת סור הוראת על התרחקות כמו סורה ממני. אבל לפעמים מורה על התקרבות בלשון קצרה. כמו סורה אלי פירושו שיסור ממקומו ויבא אלי. וכן גזרת ויקחו הוראתו כמו ויתנו אך הוא משמשת בלשון קצרה. הוראה אחת שהיא שתים. היינו ויקחו מהאנשים הנותנים ויתנו לי. והנכון אצלי שתיבת ויקחו לי על דרך לך לך פסל לך. וקחו לכם צאן וכדומה. ועיין בדברי הרב בפרשת בהעלותך בפסוק תקח לחטאת:

• אבן עזרא על שמות כ״ה:ב׳

מלת ויקחו לי. כגזרת סור' אלי. שיסור הנקרא ממקומו ויקרב אליו. וככה שיקח מאתו ויתן לי. וככ' קחי נא לי מעט מים:

התעוררות מלמטה אחרי התעוררות מלמעלה

הרבי מליובאוויטש, ש"פ תרומה, ד' אדר-ראשון, ה'תשכ"ה

ויקחולי תרומה וגו'¹. ומדייק הצ"צ במאמרו ד"ה זה שנאמר בש"פ תרומה תר"ה, לפני ק"כ שנה (בביכל² שעדיין לא נדפס, ומקווים שיודפס בעזה"י³), דצריך להבין מש"נ כאן ג' תרומות, ויקחו לי תרומה, תקחו את תרומתי, וזאת התרומה אשר תקחו מאתם. ויש להוסיף בזה, שבג' התרומות גופא נאמר תחלה ויקחו לי תרומה, ורק לאח"ז מוסיף מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי, והיינו, שמ"ש ויקחו לי תרומה (תרומה הא') אינו באופן דאשר ידבנו לבו, וצריך להבין טעם הדבר. גם צריך להבין מש"נ ויקחו לי תרומה, דלכאורה הול"ל ויתנו לי תרומה. ויש להוסיף ולדייק גם מ"ש ויקחו לי תרומה, לי דייקא, וכפירוש רש"י לי לשמי, וצריך להבין הענין בזה⁴.

ב) ומביאהצ"צ מארז"ל ברבות פ' תרומה⁵ עה"פ ויקחו לי תרומה, פתחי לי אחותי רעיתי⁶, עד מתי אהי' מתהלך בלא בית כו' אלא עשו לי מקדש שלא אהי' בחוץ. והענין בזה, דהנה, כוונת הציווי ויקחו לי תרומה גו' היא בשביל עשיית המקדש, כמ"ש בהמשך הכתובים⁷ ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, שזהו כללות הענין דעבודת האדם שעי"ז נשלמת כוונת הבריאה שנתאווה הקב"ה להיות לו ית' דירה בתחתונים⁸. וכדאיתא במדרש⁹ אמרתי לכם ויקחו לי תרומה בשביל שאדור ביניכם, ועשו לי מקדש כביכול אמר הקב"ה קחו אותי ואדור ביניכם. והנה, סדר העבודה הוא, שתחילה צריך להיות אתערותא דלעילא כדי לעורר את האתערותא דלתתא, שזהו מ"ש⁶ קול דודי דופק פתחי לי גו'. וזהו גם מש"נ ויקחו לי (תרומה), שהוא כמו פתחי לי, דהיינו, ליקח ולקבל את ההתעוררות שנמשכת מלמעלה. ויש לבאר זה ע"פ הידוע ממאמר הבעש"ט נ"ע¹⁰ בענין הבת קול שמכרזת שובו בנים¹¹, דלכאורה קשה, הרי לא נשמע קול הכרוזים הללו לשום אדם, וא"כ מהי הפעולה של הכרוזים. אך הענין הוא, דלפעמים נופלים לאדם הרהורי תשובה פתאום מבלי שהכין את עצמו לכך, שזהו מצד הכרוזים העליונים. אמנם עדיין צריך להבין, שהרי הענין דבת קול שמכרזת כו' הוא בכל יום, ואעפ"כ, ידע איניש בנפשי' שיכולים לעבור כו"כ ימים מבלי שיפלו לו הרהורי תשובה רח"ל. אך הענין הוא, כמארז"ל¹² אע"ג דאיהו לא חזי מזלייהו חזי, היינו, שמזל ועצם הנשמה שלמעלה שומעת בכל יום את הכרוזים העליונים, שזוהי ההתעוררות שנמשכת מלמעלה. אלא שבשביל זה צ"ל הענין דפתחי לי, ויקחו לי, ליקח ולקבל את ההתעוררות שנמשכת מלמעלה.

ועפ"זיובן מש"נ ויקחו לי, ולא נאמר ויתנו לי, כיון שענין זה אינו עבודתו של האדם, כי אם, מה שלוקח את ההתעוררות שנמשכת מלמעלה. ומטעם זה לא נאמר כאן הענין דידבנו לבו, כי, ההתעוררות שנמשכת מלמעלה אינה תלוי' באופן עבודת האדם, שהרי כל ענינה הוא אתערותא דלעילא דוקא. וזהו גם מש"נ ויקחו לי דייקא, כמארז"ל¹³ ויקחו תרומה אין כתיב כאן אלא ויקחו לי, כל מקום שנאמר לי הרי זה קיים לעולם ולעולמי עולמים, ובמק"א¹⁴ איתא כל מקום שנאמר לי אינו זז לעולם לא בעוה"ז ולא לעוה"ב, דכיון שזהו"ע שאינו תלוי בעבודת האדם, ובא באתערותא דלעילא, לכן לא שייך בו שינויים כלל, והוא קיים ואינו זז לעולם ולעולמי עולמים.

אמנםלאחרי שישנו הענין דאתערותא דלעילא (שזהו"ע ויקחו לי תרומה כנ"ל), צ"ל גם עבודת האדם באופן של אתערותא דלתתא, שעז"נ בהמשך הכתוב כל איש אשר ידבנו לבו גו'. והענין בזה, דאע"פ שהאתעדל"ע היא בעילוי גדול יותר שלא בערך מהאתעדל"ת, מ"מ, לא מספיק שתהי' העבודה מצד אתדל"ע בלבד, אלא צ"ל גם הענין דאתעדל"ת, וכמבואר בלקו"ת¹⁵ שכאשר העבודה היא מצד אתעדל"ע בלבד, כיון שזהו מה שנתעורר מלמעלה מבלי שהכין לבו תחלה, הנה לאח"ז חולפת ועוברת ההתעוררות ואין לה קיום, ולכן צ"ל גם העבודה באופן של אתעדל"ת, שזהו"ע כל איש אשר ידבנו לבו גו'.

ג) וביאורהענין בפרטיות יותר בעבודת האדם גופא, דהנה, בענין תרומה איתא בזהר¹⁶ ב' פירושים¹⁷. פירוש הא', שתרומה הוא אותיות תורה מ', שקאי על התורה שניתנה לארבעים יום. ופירוש הב', שתרומה הוא תרי ממאה¹⁸, וקאי על ב"פ ק"ש שחרית וערבית (ערב ובוקר בכל יום תמיד פעמים באהבה שמע אומרים¹⁹) שבכל פעם יש מ"ט אתוון, כ"ה אותיות דשמע ישראל הוי' אלקינו הוי' אחד, וכ"ד אותיות דברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, וב"פ מ"ט הם צ"ח, ועדיין חסר תרי ממאה, שהו"ע המס"נ באחד שחרית וערבית. והענין בזה, דהנה, תורה היא באופן של המשכה מלמעלה למטה, כמ"ש²⁰ כי מן השמים דברתי עמכם, ונקראת לחם מן השמים²¹, וכתיב²² הלא כה דברי כאש, מה אש אינו מקבל טומאה אף דברי תורה אין מקבלין טומאה²³. משא"כ הענין דק"ש למסור נפשו באחד הוא באופן של העלאה מלמטה למעלה. וזהו"ע ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי, דמ"ש ויקחו לי תרומה, באופן של אתעדל"ע (כנ"ל ס"ב), הוא פי' הא' בתרומה שקאי על התורה שהיא באופן של המשכה מלמעלה למטה. ומ"ש מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי, שזהו"ע עבודת האדם באתעדל"ת, הוא פי' הב' בתרומה שקאי על המס"נ באחד שהיא באופן של העלאה מלמטה למעלה.

ד) והנהנוסף על כללות הענין דויקחו לי תרומה גו' כפי שהוא בעבודת האדם (כנ"ל בארוכה), ישנו גם הענין דויקחו לי תרומה גו' שתכליתו הוא ועשו לי מקדש גו' כפי שהוא בגשמיות כפשוטו. אך עדיין צריך להבין³¹ מש"נ ויקחו לי תרומה גו', ועשו לי מקדש גו', לי דייקא, דכל מקום שנאמר לי אינו זז לעולם לא בעוה"ז ולא בעוה"ב, והרי עכשיו ליכא בית המקדש. אך הענין בזה, כמ"ש במהרמ"א³² שמקדש העליון הנקרא מקדש אדנ'³³ מחובר ממש למקדש התחתון, וכמו בענין עיר שחוברה לה יחדיו³⁴, שירושלים של מעלה מחובר עם ירושלים של מטה³⁵. וזהו שאינו זז גם בעוה"ז, שמקדש העליון מאיר גם עכשיו ברוחניות. ויש להוסיף בזה גם בנוגע לביהמ"ק הגשמי, דאף שבית המקדש הגשמי חרב, הן בית ראשון שאוה"ע העבירו את התקרה, ועאכו"כ בית שני שחורבנו הי' באופן דערו ערו עד היסוד בה³⁶, מ"מ, בנוגע להמשכן (דאיקרי מקדש³⁷) אמרו חז"ל³⁸ שנגנז תחת מחילות של היכל, וא"כ, קיימת מציאותו של המשכן גם בגשמיות, אלא שהוא גנוז בהעלם וצריך לחפשו כו'. ועוד זאת, שמי שהוא במעמד ומצב של נשמה דאצילות, יכול לראותו גם בהיותו בהעלם, ומי שאינו רואה זאת הרי זה בגלל פחיתות מעמדו ומצבו, ובפרט מצד ענינים של חטאים ועונות כו', שאז צריך להתייגע יותר [ע"ד מ"ש אדמו"ר הזקן³⁹ שמצד הענין דעוונותיכם מבדילים צריך להתייגע יותר כדי לבוא לענין היראה, כמ"ש⁴⁰ כמטמונים תחפשנה, כדרך שמחפש אדם מטמון ואוצר הטמון בתחתיות הארץ שחופר אחריו ביגיעה עצומה], וצריך גם לבקש מהשי"ת שיפקח את עיניו ויראה כו'. וכיון שגם עכשיו קיימת מציאותו של המשכן גם בגשמיות אלא שהוא בהעלם, הרי נקל יותר להמשיך את ביהמ"ק הגשמי בפועל ובגלוי מאשר אילו לא היתה קיימת מציאותו של המשכן בגשמיות, שאז היו צריכים עבודה ויגיעה רבה שלא בערך כדי להמשיכו בגשמיות. וזהו שנאמר ויקחו לי תרומה גו' ועשו לי מקדש גו', לי דייקא, שאינו זז לעולם, כיון שגם עכשיו קיימת מציאותו של המשכן בגשמיות, אלא שהוא בהעלם כו'. וע"ד המבואר במאמר אדמו"ר הזקן עם הגהות הצ"צ⁴¹ (שנזכר במאמרים שלפנ"ז⁴²) בנוגע לסדר הברכות בתפלה שתיקנו אנשי כנסת הגדולה, רופא חולים ומברך השנים וכיו"ב, דלכאורה אינו מובן, הרי אנו רואים שלפעמים לא מתקיימים הברכות בפועל ממש, שלא נתרפא החולה כו', ואיך תיקנו אנשי כנסת הגדולה שיהי' ח"ו ברכה לבטלה [ואין לתרץ שהברכות מתקיימות ברוחניות הענינים, שהרי הבקשות שבתפלה הם על פשטות הענינים בגשמיות]. אך הענין הוא, שיכול להיות שההמשכה נשארת בהעלם ואינה באה בגילוי, ולכן אינו נקרא תפלת שוא ח"ו, כי בודאי המשיך עליו בחי' רפואה כו' (גם בגשמיות), רק שלא נתגלה אלא נשאר בהעלם כו'. ועד"ז מובן גם בנוגע להמשכן שנמצא בהעלם כו'. וזהו גם מ"ש במאמר חסידות של ר' הלל מפּאַריטש⁴³ בשם אדמו"ר הזקן שלפני נשמות הגבוהות כמו רשב"י לא נחרב הבית כלל כו'⁴⁴.

• קדושה, תודעת הבורא היא כבר לקיחה.

הכתב והקבלה, שמות כ״ה:ב׳:א׳

ויקחו לי. כשהמקבל אדם חשוב אז נחשב הנותן כמקבל, כבקדושין נתנה היא ואמר הוא אם הוא אדם חשוב מקודשת, לכן אמר כאן ויקחו ולא אמר ויתנו (מ"ב), ולשון זה נאמר ג"כ באברהם ואקחה פת לחם במקום ואתננה, וכן באליעזר עבד אברהם ויקח האיש נזם זהב ושני צמידים על ידי', ויקח במקום ויתן, כי הנותנים האלה חשבו א"ע כמקבלים:

The post שש דרכים להתקשר עם הבורא | פסיכולוגיה בפרשה, תרומה appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

מקורות

שמות כה
וַיְדַבֵּ֥ר ה' אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃
דַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְיִקְחוּ־לִ֖י תְּרוּמָ֑ה מֵאֵ֤ת כָּל־אִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר יִדְּבֶ֣נּוּ לִבּ֔וֹ תִּקְח֖וּ אֶת־תְּרוּמָתִֽי׃
וְזֹאת֙ הַתְּרוּמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר תִּקְח֖וּ מֵאִתָּ֑ם זָהָ֥ב וָכֶ֖סֶף וּנְחֹֽשֶׁת׃
וּתְכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֥שׁ וְעִזִּֽים׃
אַבְנֵי־שֹׁ֕הַם וְאַבְנֵ֖י מִלֻּאִ֑ים לָאֵפֹ֖ד וְלַחֹֽשֶׁן׃
וְעָ֥שׂוּ לִ֖י מִקְדָּ֑שׁ וְשָׁכַנְתִּ֖י בְּתוֹכָֽם׃

ראו שיחת הרבי מליובאוויטש, תשכ"ב

לקובץ קריאה

לא לפחד מבלבולים ומחשבות טורדות

ד"ר יחיאל הררי

היום נתבונן במידע החשוב ביותר שיכול לעזור לנו להתמודד עם בלבול, עם מחשבות זרות טורדניות ממגוון של סוגים ומינים כל אחד במה שעובר עליו.

אין אדם שאין לו מחשבות שטורד אותו באופן כזה או אחר, מוציאות אותו מהמיקוד מפריעות לו לאיכות החיים.     מאחורי כל מחשבה עומד רגש.

כמו למשל – יש אנשים שעוצמים את העיניים או לא עוצמים את העיניים וחושבים פתאום על כל מיני דפוסים של עבודה זרה. וזה משגע אותם, וזה מוליך באמצעות ספקנות ובלבול.   ויש כאלה אנשים שיש להם תאוות ויצרים שמשגעים אותם ומושכים אותם לכל מיני מקומות. שפוגעים להם בחיים ביכולת להתמקד בבית. בזוגיות.  יש כאלה שחושבים על פגיעה במישהו אחר, יש כאלה שחושבים על טרדות שלא עוזבות אותם. יש מגוון של מחשבות – אני לא טוב, אני קשה. וריאציה אין סופית של מחשבות כיד הדמיון הפורה שמפריעות לנו להשיג הישגים להתקדם.

המחשבות לא סתם צומחות

המחשבות לא סתם צומחות. הם לא מעצמם. המחשבות הם ביטויים של רגש מסוים, שרוצה להשתלט עליי.  רגש לא רצוי שעומד מאחורי כל מחשבה ומניע אותה.  אומר: אני רוצה להתגלות. איך אני אתגלה..? אני חייב שיחשבו עליי.

זה היסוד של הבנת העבודה על מחשבות. כדי לתקן רגשות מסוימים.

אני רוצה לשתף היום במידע אחד סופר חשוב לגבי איך צריך להבין את מכלול המחשבות הללו. השליליות לצד הרגשות שעומדים מאחוריהם, ומניעים אותם ודוחפים אותם.

איך אני צריך להתייחס לאותן מחשבות ומה אני צריך? איך אני צריך לראות אותם?

אתם יודעים מה לפני שמתחילים? אני רוצה לשתף רגע בקרב הגדול ביותר באומנות לחימה.  אומנות לחימה זה בכלל – האדמו"ר הזקן, רבי שניאור זלמן מליאדי, משתמש בדימוי של אומנות לחימה כדי להבין ממה שנראה לי בחינוך.   

סיפור הקרב – ביטחון עצמי

אני רוצה להשתמש בקרב האחרון כדימוי מסוים. זה לא שאני כזה צופה הדוק אל תחשדו בי, אבל פה שמתי לב למה שקורה וראיתי רעיון או שניים.

נלחמו שניים – אחד היה בחור קטנצ'יק אוסטרלי. והשני בחור. מוסלמי גדול יותר, חזק יותר שכאילו שוקל יותר ובקרב לפני הקרב רוב הקרדיט רוב ההימורים הלכו על הבחור הגדול והחזק יותר שהוא אמרו שהוא יהיה זה שיצליח יותר. הבחור הקטן (הוא היה אלוף קודם לכן), אמרו לו תשמע, עד עכשיו היית אלוף, אבל אתה לא יודע מול איזה עוצמה של כוח אתה הולך לעמוד. אתה לא יודע. אתה הולך לעמוד במשהו אחר שלא הכרת לעולם והוא כנראה זה השפיע עליו פסיכולוגית.   הוא הפסיד בסופו של דבר בקרב. בסיבוב החמישי הוא ניצח אותו, אבל כאילו  בקנה מידה אחר – הוא אראה הרבה יותר כוחות ויכולות.    כשהוא סיים את הקרב הוא אמר ככה:  כל הזמן חיכיתי לכוח האדיר הזה שעומד להשתלט עליי ולעשות בי שמות. אבל פתאום גיליתי שהכוח שדיברו עליו הוא לא באמת היריב. הוא לא באמת כזה חזק. זה לא היה באמת כל כך קשה. הוא לא היה כל כך עוצמתי כמו שתיארתי לעצמי, כמו שחיכיתי, זאת אומרת, זה לא היה כזה.   עכשיו אני רוצה קרב נוסף, תנו לי עוד קרב. זה כמו 'הליכה בפארק'… אני גומר אותו. אני מנצח אותו כמו הליכה בפארק. בקלילות אני מנצח את היריב שלי.

פתאום, התמלא ביטחון והבין שהיריב שלו לא היה כל כך חזק כמו שמכרו לו כל התקשורת וכל המודעות וכל ההכנות לקרב. הוא הבין שזה לא היה כל כך קשה והוא אם יתנו לו עוד הזדמנות.

לפעמים – משהו נראה לך… אתה מגשש… ואם תבוא נחרץ. חזק. עם כל העוצמה שלך, אתה תנצח אותו. אם תגשש. אתה תחטוף המון עד שתהיה החלטתי. עד שתהיה אתה. אתה יודע מה אתה רוצה להציג, ותדע איך אתה רוצה לנצח.

המידע הזה. הוא סופר חשוב עבורנו. כי המחשבות המבלבלות ומאחוריהם הרגשות הלא רצויים, הם לא כאלה חזקים כמו שנראה לנו.  שוב. צריך להכניס לנו את זה לראש כל מה שקורה לי, כל העולם שנלחם נגדי ואני מרגיש וואו, לא בא לי להיות מה עושים לי? איזה רעש? איזה קושי… איזה התמודדות, איזה ספקות. זה בלבול. זה לא כל כך נורא כמו שנראה לנו, לא צריך לפחד מזה יותר מדי. אני נותן לזה יותר מדי עוצמה ומשקל – אני עולה חלש לקרב, אני עולה מהוסס.     אני בא חזק, עוצמתי, אני מבין מה קורה לי. אני מחזק את עצמי מבפנים. אני יודע שזה לא כזה נורא. האתגר היא אחרת לגמרי.

בלשונו של אדמו"ר הזקן, בפרק כ"ט בתניא:

בלשונו של אדמו"ר הזקן, הוא אומר ככה, בפרק כ"ט בתניא, והטעם לזה (משפט שצריך לחקוק אותו ולכתוב אותו מעל המיטה, תביאו אותו באותיות קידוש לבנה).

אין ממשות כלל בסיטרא אחרה

 "והטעם שבאמת כל המחשבות הטורדות". כל הרגשות הלא רצויים – זה לא באמת חזק כמו שנראה לנו, הוא "שאין שום ממשות כלל בסיטרא אחרא". סיטרא אחרא זה הצד האחר. זה כל מה שמונע ממני את המיקוד. כל מה שמונע ממני את האחדות, כל מה שמונע ממני להוציא יותר מהחיים שלי. לחיות אותם בצורה מלאה.

סיטרא אחרא. הצד אחר. צד אחר לאמת צד אחר לנכון, צד אחר, לחיבור, צד אחד שאין לו ממשות.

הצד האחר – ללא ממשות כלל.

מה זאת אומרת אין ממשות? אין ממשות. ולכן הוא נמשל, לחושך שאין בו ממשות כלל,

ומילא נדחה מפני האור.  מה זאת אומרת, שמשהו אין לו ממשות? מה הכוונה? המבחן של, משהו שאין לו ממשות, שהוא לא אמיתי, שהוא לא פותר באמת שום בעיה אמיתית ולא באמת. מתיימר להציע לי פתרונות אמיתיים.

טראומה כתירוץ לבעיות

הרבה פעמים אני מחפש רגע שמישהו יגיד לי, אולי עברתי טראומה בחיי, אני מחפש בעיות. ה- סיטרא אחרא -היא לא נותנת לי שום דבר. אין בשום דבר אמיתי אם אני אפול בהתמכרות הזאת. אם אני אפול במחשבות הללו. אם אני אתן להם להשתלט עליי הם לא יועילו לי בכלום. הם לא יוציאו אותי מהבוץ.

איך אני יודע שמשהו אין לו משהו שהוא לא אמיתי? אם תיקחו אותם מהחיים שלי? הטרדות את הבליטות הזאתי, את הבעיות הרגשיות – יחסר לי משהו? לא יחסר לי שום דבר.

להפך, אם אני אקח מכם את כל המאבקים, הנפש הללו את כל הטרדות, את כל הבלבולים. את כל התאוות. את כל היצרים, את כל הדברים הלא רצויים שם שמפריעים לך לפעמים אולך להיות ממוקד בעניין את כל המחשבות שלא עוזבות אותי, אני יתפקד טוב יותר או פחות? ברור שאני אתפקד טוב יותר.   אני יחיה חיים טובים יותר. לא יחסר לי שום דבר.  זאת אומרת שאם לכתחילה אין בהם שום ממשות כלל. זה לא אמיתי, כל החיות של אותם בילבולים שהם טבעיים, ולכולם יש אותם. כך צריך להסתכל עליהם.

מחשבות קופצות – אלו הקרבות לנצח.

מישהו אמר לי שהוא מנסה לחיות חיי אמונה וקופצות לו כל מיני מחשבות נוראיות כל הזמן. אין טבעי מזה. מה אתה רוצה בלי קרבות? אז בשביל מה באת לעולם תהיה נשמה בלי גוף.  באת לעולם כדי לממש קרבות כדי לנצח. זה להתפתח, וכל המהות של הדבר הזה הבלבולים הרעשים שמבטאים רגשות לא רצויים – זה כדי שמה כדי שיהיה לי מאבק ואני אנצח ואני אצמח ואם אין לי מאבק אני לא אצמח, ואם אין לי בילבולים שמציפים אותי, אני לא אחפש להתמקד ולהוציא מעצמי יותר.

ולפעמים אנחנו מפסידים

 רק מה? שלפעמים אנחנו מפסידים. צריך לכמת את רגעיי ההפסד.  לנצח כל רגע מחדש, אומר שנכון שיש לי אפשרויות להפסד, אבל אני רוצה כמה שיותר לנצח.  אני לא רוצה כמה שיותר להפסיד אז הפסדתי פעם אחת אני קם ומנצח שוב

ז"א המידע החשוב ביותר שיעזור לנו לא לפחד. מכל מה שעובר לנו בראש אחד שזה סיטרא אחרא. זה צד אחר. זה לא אני, זה לא אני. אני לא מזדהה עם זה במובן שאני לא חושב שכל הדברים הנוראיים שעוברים לי בראש זה אני. זה יחיאל הררי…נראה לכם? ואני לא מזדהה? אני לא מתכוון לשמוע עליהם ואני לא מתכוון ללכת להכפיף את עצמי אליהם. לא מתכוון לתת להם יותר מדי מקום במחשבה.  לא מתכוון לברר אותם, כי זה מה שהם רוצים.

הרבה פעמים. אם יש מה לברר, מבררים זה עניין אחר. ברוב הפעמים אין מה לברר, אין מה לברר. זה רגש לא רצוי שהוא שם – כל המשמעות שלו זה כדי להשתלט עליך ולהוליך אותך למטה

לא לברר. לא להתאבק עם מנוול

אם אתה מברר – אתה  מתאבק עם מנוול מתנבל בעצמו, הוא יפיל אותך ליותר נפילות, ליותר קושי. למקומות פחות טובים ואתה לא תצליח לצאת ממנו.   אין שם מה לברר, כי אין לו ממשות אמיתית. הוא מתנדף ברגע שאתה לא נותן לו מקום ומתנדף מאליו וזה מרגיז אנשים. זה מרגיז שאנחנו אומרים את זה? למה זה מרגיז שאומרים את זה? כי אני כל מה שאני רוצה זה לתת מקום לרגשות הללו לברר אותם. זה מרגיש שאומרים לי תשמע כל המחשבות שאתה עכשיו בתוכם כל זה הכל חרטה. קח את זה כאילו אין מה לעשות עם זה. אין מה בכלל לדון בזה.

אין מה אתה רוצה וזה מרגיז כי אני רוצה הישות שלי, רוצה מאוד לדון בזה, לדבר באיזה להיות עסוק בזה, לשים את זה, לתת לזה מקום. להפוך את זה ממשהו לא ממשי, לממשי. וזה לא הדרך להתגבר, לא יעזור זה לא הדרך להתגבר. תמשיך להתפלש בתוך הבוץ – תהיה  מלא בוץ. מה אתה רוצה?

אתה רוצה חמלה שיש לך מאבקי נפש? אתה לא צריך חמלה. אתה צריך שמישהו יראה לך איך מנצחים את הקרבות ותצא מהם, אנשים 'מתים' רק שיאשרו אותם במקום הנמוך, לא רוצה לאשר אותך במקום הנמוך? זה לא ממשי. המקום שלך זה לא אמיתי. מה אתה רוצה שאני אשב איתך עכשיו בתוך הבוץ?  אנחנו מדברים פה שוב אני חוזר אל על יצירת קשרי אמון, מדברים פה על ההבנה של העניין עצמו. קדימה תקום תבין את הקרב שמתקיים.

אל תפחד ואל תעזבו

יותר מזה אדמו"ר הזקן. "אל תפחד ואל תעזבו", חכו רגע, נותן קורא לנו לקרוא לצד האחר הזה, הלא ממשי הזה להיות הרבה יותר תקיפים ממה שאני פה. מתאר הרבה יותר תקיפות.

מה זאת אומרת כשאתה מבין שמשהו מסוים תוקף אותך, אבל הוא לא ממשי. כל הפיתויים שלי, כל האהבות שלי. כל הרעיונות שלי, כל הבלבולים שלי, כל הספקנות שלי זה לא ממשי. זה רק כדי להפיל אותי. אז מה אתה רוצה להתייחס לזה כמו שצריך?

כך אומר אדמו"ר הזקן, והנה כשהוא מעריך במחשבתו בעניינים אלה וגם בעייונו בספרים אתה לומד. אתה מקשיב, בוא תעשה עם זה משהו. "להיות לבו נשבר בקרבו". מה הכוונה? לא עצבות לא מרירות לאורך זמן. לתפוס את הנקודה מה זאת אומרת להגיד מיאוס? למאס את זה. מה פתאום להיות ממאס ומבזה הסיטרא אחרא ומשפילה לעפר!

נראה לכם שאני נותן מקום עכשיו במחשבות הללו בחשבון? "להשפילה על העפר ומורידה מגדולתה וגסות רוחה וגבהותה (לא לשוני לשון אדמו"ר הזקן). שמגביהה את עצמה על אור קדושת נפש האלוקית, להחשיך אורה.

כל מה שהיא רוצה זה להחשיך אותי. לא ייתן לה את הצ'אנס הזה. אני יודע את זה, ואם אני נופל אני מיד קם וגם ירים עליה בקול, נגיד בקול. רעש ורוגז, להשפילה.    

לרגוז על נפש הבהמית שייצרו הרע

מה זאת אומרת, לעולם הרגיז אדם יצר טוב על יצר הרע, מה זאת אומרת אני אומר פה הנה אתה, איך אתה מעז לתת לכל המחשבות הקליפות האלה? לכל ההטרדות שאין בהם שום דבר מאחוריהם להשתלט עליך. איך אתה מעז ? קום, חסר אמון בעצמך. יש בך כאלה כוחות פנימיים, איך אתה מעז להיות במקום הזה? יאללה, תן לו איזה מכה אחת. אתה חלש? אתה לא מאמין בעצמך?. תלמד עוד. תתבונן עוד. תתחזק, תבין שזה לא ממש. תבין שזה לא אמיתי. תבין, תתחזק מזה. אנחנו איתך, הכל בסדר.

אתה רע, רשע, משוקץ מתועב, ומנוול.

דהיינו – "לרגוז על נפש הבהמית שייצרו הרע. בקול, רעש ורוגז מחשבתו לומר לו – אתה רע ורשע ומשוקץ ומתועב ומנוול".   אני הייתי עדין אתכם, רציתם ללמוד פרק תניא? הנה למדנו בפרק כ"ט תראו איזה איזה איזה עוצמה, איך הוא מבקש לדבר אל כל הבלבולים והמחשבות הזרות שמאחוריהם רגשות שמעמידים אותנו במבחן של החיים שלנו. רוצים שוב? "אתה רע, רשע, משוקץ מתועב, ומנוול".

מי שמכיר את הספרות החסידית יודע עד כמה נזהרים, מלשון שלילית. עד כמה נזהרים להשתמש בשפה לא רצויה. והנה פה שאתה משתמש על משהו, כשאתה פוגש, רוצה להרחיק משהו לא ממשי, שמנסה סתם לשגע אותך סתם, להפיל אותך, להרוס לך את הבית.  להרוס לך את היחסים להרוס את העבודה, להרוס לי את החיים, לקחת אותך בגיל 20… אם הייתם יודעים כמה חבר'ה צעירים מתמודדים ונותנים מקום ל-סטרא אחרה, לממשות. והופכים אותה לעיקר. העניין המרכזי בחיים שלהם. וכמה משלמים על זה מחירים רגשיים, חרדות וכולי. תבין את זה, תבין את זה שזה לא ממש. אם זה לא אמיתי. אוקיי, זה בא, אוקיי בסדר.

בשלב ראשון זה להבין, לא לפחד מה מזה שזה בא באופן טבעי, לא לפחד להבין שזה קורה, להבין את תוקף הקרב, להבין את המשמעות של הקרב ולהבין שאני לא נותן לקרב להשתלט עליי. לא נותן לקרב להשתלט עליי במובן שהוא לא זה שיכריע אותי וייקח לי עכשיו את כל רגע בחיים ואת השמחה. את היכולת לשמוח ולהיות אדם שצומח ומתפתח.

"ואתה מנוול, מכחיש. האמת הנראה לעיניים". אתה מכחיש. מה אתה מספר לי שאני לא שווה. נראה לך שאני לא שווה?  אני הכי שווה בעולם! איך אתה מספר לי את זה שאני לא כלום ואני לא אצליח? איך אתה לוקח שליטה את המשתמש? נו באמת.

אתמול אני חושב בהתבוננות היומית בפרשת השבוע בדוגמה של חבר'ה שיוצאים, ההייטק וכל הזמן מתחילים להנמיך את האמון שלהם בעצמם. המשק לא במצב טוב, יש ירידה. אין להם מי שיעסיק אותנו. מה הערך ? במקום לחזק את האמון שלנו בעצמנו, להנמיך את האמון שלנו בעצמנו. מה הערך, מה העניין בזה בדיוק הפוך. ואז הוא אומר אתה שבכלל הטעם שה-סיטרא אחרה. הצד אחר, מצליח להשתלט כי יש לו חיות ממקור גבוה, כאילו שולחים אותו לשם. שולחים את המחשבות

משל הזונה

הוא מביא משל שאני חושב שהזכרנו כמה פעמים את משל הזונה הזוהר, שזה משל שהאדמו"ר הזקן מביא כמו שכתוב בזוהר הקדוש על מלך שרצה לבדוק איך הבן שלו עומד ומתמודד. אז שם זונה שתפתה אותו וכל מה שהיא ידעה הזונה 'הקדשה', מהי ידע? היא ידעה שהמלך עצמו מה הוא רוצה?… הוא רוצה שהבן ייפול. שלא יקים חיים בצורה טובה.  שהוא יפול. אז היא ידעה את זה, וברגע שהבן אמר לא. היא כל כך שמחה היא בעצמה לא רוצה את זה. זאת אומרת המחשבות הלא רצויות.

הנמשל

נחזור לנמשל הוא יותר חזק ממה של המחשבות הלא רצויות, באמת רוצות נתגבר עליהם. השליליות. הפחדים? החרדות, הטרדות באמת רוצים שנתגבר עליהם. וכל המטרה של הסרטון הזה זה להבין את חוסר הממשות של ההטרדות, שזה המידע הראשון שאנחנו צריכים לגבש לעצמנו שעומדים מול איזה חושך חושך ורואה להבין את זה טבעי, זה לא באמת אמיתי.

זאת אומרת, אין שם משהו מאחורה עם כמה פעולות עם להבין את עצמי, להבין את הכף הקרב, להבין מה נדרש ממני. אני יוצא מזה, אני יוצא מזה. אתה לא השתלט עליי? ולא, בוא נראה עכשיו למה אני? מה גורם לי עכשיו להרגיש כל כך לא טוב? מה גורם לך להרגיש לא טוב, זה טבעי, זה המאבק שנטע בתוך כל אדם. אחד מאיתנו.

The post איך להימנע מחיים סתמיים • פסיכולוגיה בפרשה, תרומה appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

מקורות

דף מקורות מעוצב להורדה

שמות כ"ה ט'

"וְעָ֥שׂוּ לִ֖י מִקְדָּ֑שׁ וְשָׁכַנְתִּ֖י בְּתוֹכָֽם׃

כְּכֹ֗ל אֲשֶׁ֤ר אֲנִי֙ מַרְאֶ֣ה אוֹתְךָ֔ אֵ֚ת תַּבְנִ֣ית הַמִּשְׁכָּ֔ן וְאֵ֖ת תַּבְנִ֣ית כָּל־כֵּלָ֑יו וְכֵ֖ן תַּעֲשֽׂוּ׃"

מדרש אגדה, שמות כ״ה, ט'

"ככל אשר אני מראה אותך. מלמד שהראה הקב"ה למשה כל צורת הכלים בדמות אש, וראייה וכן תעשו:"

הבעל שם טוב, כתר שם טוב, חלק ב', כ"ו

"ענין זה אפרש לך על פי מה שפ"ר מאז"ל על פסוק ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן כו' וכן תעשו, והקושיא חדא דהל"ל ועשו לי בית להיות מקדש. עוד קשה ושכנתי בתוכם, בתוכו הל"ל.

עוד קשה מהו הדיוק ככל אשר אני מראה אותך, וגם מאי קאמר תבנית המשכן.

עוד קשה וא"ו דוכן תעשו, הל"ל כן תעשו. ובסוף מלאכת המשכן נאמר וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר צוה ה' כן עשו ויברך אותם משה, ופרש"י, [אמר להם] ויהי נועם ה' אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו גו', יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם.

אמנם, דהנה במלאכת המשכן, שהיא מלאכה קדושה חשובה נוראה, יתמה שכל כל אדם איך הי' מבוא לדור ההוא שלא היו אומנים בדבר לעשותה. דהנה אם יהיה למלך כלי כסף מצוייר בתכלית הדקות בשכל גדול, אם יראהו לאומן חכם גדול ויתפשהו בציור שכלו אפשר יעשה כמוהו, משא"כ אם יראה המלך הכלי למי שאינו אומן, ויצוהו שילך הוא ויאמר להאומן כלי כזה ראיתי עשה כמותו, שבודאי שזה הרואה, כיון שאינו אומן, יחסיר ויעדיף בספרו ציורו להאומן, וגם האומן יחסיר ויעדיף כיון שלא ראה הכלי. כ"ש אם לא יראה המלך כלי כלל, כ"א כלי מצוייר על נייר, ויאמר לו שיספר ציורו להאומן, אפשר שיצא הכלי מקולקל. והנה כן פה. משרע"ה לא הי' אומן, וגם לא הראה לו משכן וכלים בממש, כ"א כמ"ש במדרש דהקב"ה הראה למרע"ה אש אדומה אש לבנה אש ירקרקת אש תכלת וא"ל עשה לי משכן, א"ל משה להקב"ה רבש"ע מנין לי כל האשיות הללו, א"ל וראה ועשה כתבניתם, פי' תכלת וארגמן ותולעת שני ושש.

כי הנה בנין המשכן ע"כ נכתב בתורה ונשנה, אע"ג די"ל מנפ"מ מאי דהוה הוה, אלא הוא ללמוד אותנו שכל גדול לעבודת הבורא ית"ש איך יוכל אדם לעשות א"ע מרכבה לקדושה עליונה. כי כל מה שגילה לנו הזוהר וכתבי האריז"ל מבנין העולמות העליונים והשמות של פרקי המרכבה, ושל ראיה שמיעה ריח דיבור חג"ת נהי"מ והמוחין עליונים, הוא שהאדם בעשותו מצוה או לומד תורה או מתפלל יעשה עצמו מרכבה לקדושה עליונה, גוף לנפש ונפש לרוח ורוח לנשמה ונשמה להקב"ה, כמ"ש כי כל פה לך יודה עד וכל קומה, פי' וכל השיעור קומה, לפניך תשתחוה, כדפי' השל"ה ז"ל ע"פ עין תחת עין כו' יד תחת יד רגל תחת רגל, פי' כי הנה עין האדם נק' עין, וכן יד ורגל, והרי מצינו אותן הכינויים בהבורא ית', כמ"ש הנה עין ה' אל יראיו, אזניו אל שועתם, היד ה' תקצר, ועמדו רגליו ביום ההוא. והרי אין לו ית' דמות הגוף.

ופירש כי כמו המכיר את ראובן וכתב שלו, ואם מראין לו חתימת ראובן אומר זהו בודאי חתימת ראובן, כאלו הי' ראובן עומד לפניו, אע"פ שראובן הוא אדם ברמ"ח אברים והכתב הוא אותיות, אעפ"כ ע"י הכתב וחותמו נדמה לו כאלו ראובן עומד לפניו, כן באלו המדות יש למעלה מדה עליונה שהוא משגיח על כל העולם להיטיב, ונקרא עין, וח"ו אין שם שום דמות עין שלנו. אך האדם כשמקדש עיניו שנחתם בו, כמ"ש תתהפך כחומר חותם, הוא לראות בתורה ואותיותיה הקדושים, אז עין שלו מרכבה למדה עליונה שנקרא עין.
וכן יש מדה עליונה המאזין תפלות ומקשיב תחנות, וכשאדם מקדש אזניו לשמוע ד"ת אז הם אזניו מרכבה למדת אזן העליון. וכן יש מדה עליונה הנותנת לעולם השפע אלקי שנקרא בדרך משל יד, וכשאדם מקדש ידיו לעשות עמהן מצות מעשיות וצדקות אז ידיו הם מרכבה למדה עליונה הנק' יד. וז"ש ע"כ הקפידה התורה בחובל בחבירו ומחסר ממנו אבר לשלם חמשה דברים שהם נזק צער רפוי שבת ובשת, ופי' ואמר כי שמא זה האדם הנחבל הי' מקדש אבריו, להיותו מרכבה עליונה לקדושה עליונה, עין שלו מרכבה תחת עין יד תחת יד.

והנה [זה] ענין בנין המשכן, ע"כ הי' צריך בצלאל לידע צירוף אותיות שבהן נבראו שמים וארץ, כי בנין המשכן היה, שהיו מעתיקים פה במשכן הזה משכן ובנין כל העולמות, כמעתיק כתב מכתב שמעתיק אות באות, כן היו מעתיקים מקדש העליון במשכן הזה. ע"כ נעשה המשכן בחכמה בתבונה ובדעת, כמו בנין העולם שנאמר בו ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו כו', ויש מלאכה שהיו נעשי' במעשה, ויש על ידי מחשבה כמ"ש ולחשוב מחשבות, והמנורה שהוא סוד נעלם לא הי' יכול אפילו משה רבינו ע"ה לעשותה, כמ"ש ס' הקנה פר"ש לי מעשה המנורה שלימה ומקשה כו'.

וכל זה הי' להראות לעם בני ישראל כי כמו שיכולין להעתיק מקדש העליון וכל צרופי השמות במשכן הזה, שהוא מדברים דוממים וגשמיים עצים ואבנים וזהב וכסף ונחשת, כ"ש האדם, שהוא עיקר משכן ה', כי היכל ה' המה, וכמ"ש ויטוש משכן שילה אהל שכן באדם, וכמ"ש לא בחרתי בעיר [גו'] ואבחר בדוד, כ"ש שיוכל האדם לעשות עצמו מרכבה לקדושה עליונה להעתיק בעצמו ובאבריו כל העולמות וצירופי שמות רוחניות עליונה. וכל זה הי' ללמד דעת לבני ישראל.

וז"ש ועשו לי מקדש, פי' איני אומר יעשו לי בית להיות מקדש, אלא ועשו לי תיכף המקדש העליון יעתיקו הם, כי ושכנתי בתוכם, פי' יהי' שריית שכינה על עושי המלאכה, שתיכף שיקחו דבר לעשותו יכוונו לעשות כתבניתו העליון, כי ראה מופת על זה ככל אשר אני מראה אותך, פי' אני מראה אותך ולא את עושי המלאכה, אלא שאתה תלמדם. ומה אני מראה אותך, לא משכן ממש, כ"א את תבנית המשכן כו' ותראה נפלאות, וכן ממש תעשו בלי שום חסרון, אע"כ שיהי' שריית שכינה על עושי המלאכה. וז"ש וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר צוה ד' דייקא, כן עשו, ויברך אותם משה ואמר להם זה השכל. וה"פ ויהי נועם, פי' השכינה שנקרא נועם של ד' אלהינו, ודאי הי' שורה עלינו, והראי' ומעשה ידינו כוננה עלינו, שנעשה בתכלית נכון כהוייתו בעולמות העליונים, ע"כ יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם, פי' בנין זה המשכן שהעתקתם פה כל מקדש העליון וכל ציור העולמות, הוא ללמדכם דעת לכל ימות עולם שבכל עת שתרצו לעשות מצוה תעשו עצמיכם מרכבה לקדושה עליונה להעתיק בעצמיכם שתשרה שכינה בכם, שאתם מקדש והיכל ד', תהיו נעשים מרכבה להשכינה בעשותכם המצות."

אדמו"ר האמצעי, תורת חיים, שמות ח"ב, פרשת ויקהל, ויקהל משה, תלא, ג

"אך הנה כ"ז יובן בהקדים תחלה להבין שרש ענין המשכן וכלים דהנה כתיב ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם [ד]הל"ל בתוכו לשון יחיד וא' בתוכם לשון רבים דקאי בכנ"י שישכ[ו]ן בתוכם כאשר יעש[ו] לו מקדש דוקא, ולכאורה אין זה מובן דוודאי עיקר השראת השכינה הוא במקדש ומשכן והל"ל ושכנתי בתוכו ולמה א' בתוכם דמה שייכות יש לגלוי אלקות בכנ"י ע"י שישכ[ו]ן במקדש דוקא, וצ"ל בהכרח שעיקר ענין המשכן וכלים הוא בשביל השראות והמשכות אלקות בנש"יוע"ז מורה כל עיקר תבנית המשכן ותבנית כל כליו שהן בדוגמא וציור למשכן וכלים העליון כמ"ש ככל אשר אני מראה אותך כו' כנ"ל.

והנה להבין זה דהנה תחלה י"ל בדרך כלל בענין כללות המשכן שנחלק לב' מדריגות בבחינת או"פ ובחי' או"מ, בחי' או"פ זהו שנתלבש האור בכלים דמשכן כמו בארון ושולחן ומנורה וכה"ג ובחי' או"מ זהו שמתלבש בלבוש דיריעות עיזים כו' לאהל שזהו בחי' או"מ דוקא."

רש"י, על שמות, כ"ה: ט'

"ככל אשר אני מראה אותך. כָּאן את תבנית המשכן, הַמִּקְרָא הַזֶּה מְחֻבָּר לַמִּקְרָא שֶׁלְּמַעְלָה הֵימֶנּוּ וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ:

וכן תעשו. לְדוֹרוֹת (סנהדרין ט"ז), אִם יֹאבַד אֶחָד מִן הַכֵּלִים, אוֹ כְּשֶׁתַּעֲשׂוּ לִי כְּלֵי בֵית עוֹלָמִים, כְּגוֹן שֻׁלְחָנוֹת וּמְנוֹרוֹת וְכִיּוֹרוֹת וּמְכוֹנוֹת שֶׁעָשָׂה שְׁלֹמֹה, כְּתַבְנִית אֵלּוּ תַּעֲשׂוּ אוֹתָם; וְאִם לֹא הָיָה הַמִּקְרָא מְחֻבָּר לְמַעְלָה הֵימֶנּוּ, לֹא הָיָה לוֹ לִכְתֹּב וְכֵן תַּעֲשׂוּ אֶלָּא כֵּן תַּעֲשׂוּ, וְהָיָה מְדַבֵּר עַל עֲשִׂיַּת אֹהֶל מוֹעֵד וְכֵלָיו:"

תעשו בחריצות

רמב"ן, על שמות, כ"ה: ט'

"וכן תעשו לדורות אם יאבד אחד מן הכלים או כשתעשו כלי בית עולמים כגון שולחנות ומנורות וכיורות ומכונות שעשה שלמה כתבנית אלו תעשו אותם. ואם לא יהיה המקרא מחובר למעלה הימנו לא היה לו לכתוב וכן תעשו, אלא כן תעשו, והיה מדבר על עשיית אהל מועד וכליו. לשון רש"י. (רש"י על שמות כ״ה:ט׳) ולא ידעתי שיהיה זה אמת שיתחייב שלמה לעשות כלי בית עולמים כתבנית אלו, ומזבח הנחשת עשה שלמה עשרים אמה ארך ועשרים רחב (דהי"ב ד א):

ור"א אמר (אבן עזרא על שמות כ״ה:ט׳) וכן תעשו הכלים, כי בתחלה אמר ועשו לי מקדש: ועל דרך הפשט אין צורך לכל זה, אבל בא הכפל לחזוק וזרוז, אמר ועשו לי מקדש, בית וכלים כמקדש מלך ובית ממלכה (עמוס ז יג), ושכנתי בתוכם, בבית ובכסא הכבוד אשר יעשו לי שם, ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן הזה אשר אמרתי שאשכון בו בתוכם ואת תבנית כל כליו וכפל וכן תעשו כולכם בזריזות וחריצות, והוא כהכפל ויעשו בני ישראל ככל אשר צוה ה' את משה כן עשו (שמות ל״ט:ל״ב), כי מפני שהיא צואה אמר וכן תעשו:"

מבנה סדור

העמק דבר, על שמות, כ"ה: ט'

"ככל אשר אני מראה וגו׳. כל המקרא מיותר. שהרי מבאר והולך היאך לעשות. אלא משום שנופל כ״פ ספקות בכונת הדבר ואם יודע האדם נגד מה הוא בא יודע לכוין ביותר איך לעשות. ומזה הטעם כתיב אצל בצלאל וימלא אותו בחכמה ובתבונה ובדעת. ואי׳ במדרש שיודע היה בצלאל לצרף את האותיות שבהם נברא העולם בחכמה ותבונה ודעת. והכל כדי שידע לכוין המעשה. ובזה מובן עוד מה שנתקשה משה במעשה המנורה. ואי כמשמעו מה זה היה קשה לו והרי גם לדורות ובבית שני שלא עמדו בסוד ה׳ כבצלאל מכ״מ ידעו האיך לעשות המנורה. ותו הא משה לא עשה בעצמו אלא אמר הפרשה כדבר ה׳. אלא הפי׳ לא ידע לכוין פרטי המנורה נגד מה מכוין כל פרט. ובצלאל ידע ובא הכתוב לומר ככל אשר אני מראה אותך תבנית המשכן. היינו העולמות שהן תבנית המשכן ותבנית כל כליו המפורשים איך המה נעשים. אבל לא ראה משה את המשכן וכל כליו למעלה. זולת המנורה ומזבח. במנורה כתיב וראה ועשה בתבניתם אשר אתה מראה בהר. משום שנתקשה משה לכוין כל פרט ע״כ הראהו הקב״ה המנורה בצורתה ולמדהו פרטי התבנית שבעולם שנגד פרטי המנורה. ומש״ה כתיב שם בלשון מוקשה לפי דרך הלשון. גביעיה כפתוריה ופרחיה ממנה יהיו. וכן עוד שם ובמנורה ארבעה גביעים משוקדים כפתוריה ופרחיה. והיה ראוי לכתוב שיהיו כפתורים ופרחים ולא כדבר הידוע. אלא משום שראה משה צורת המנורה ולא בא הכתוב אלא להזהיר שיהיו ממנה דוקא ויהיו משוקדים כמו שיבא שם. וכן במזבח לא נתפרש כמה דברים הכרחים וגם הלשון קשה שם כמו שיבא מש״ה כתיב כאשר הראה אותך וגו׳ וכמו שיבואר במקומו:

וכן תעשו. גם העושים יעשו הפעולה נגד התבנית שהן העולמות המכוונים. וכאשר באמת ידע בצלאל הכל. והודיע להעושים במלאכת הקודש לפי הנדרש לכל א׳ לדעת. ורק בזה האופן היה ראוי להשרות השכינה במשכן. וכן במקדש ראשון כתיב בחירם שהיה מלא בחכמה ובתבונה ובדעת ע״כ היתה השכינה שורה בו משא״כ במקדש שני היה חסר לעושיה ידיעה זו. מש״ה אע״ג שעשו כל כלי כדין מכ״מ היה חסר השראת שכינה:"

קדושת לוי, שמות, תרומה ד׳

"ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו (שמות כה, ט). ופירש רש"י וכן תעשו לדורות. ומקשה התוספות הלא לא היה שוה מזבח שעשה משה למזבח שעשה שלמה וכן הקשה הרמב"ן. אך לפי דברינו הנ"ל ניחא, דכוונת הכתוב וכן תעשו, הוא המכוון לדבר אחר. דהנה באמת תבנית המשכן וכל כליו אשר הוכרח הכל להיות מציור על נכון בגובה ובקומה ובמשקל ובמדה וזה היה לבוש וציור לרוחניות הקדושה וכפי הנבואה שראה משה בהר סיני וכל ישראל וכפי שהמשיכו רוחניות הקדושה בעבדות שלהם כך היה בערך זה צריך להיות הלבוש דהוא הכלי והמשכן עשוי כתבניתו. וידוע דברי חכמינו ז"ל (סנהדרין פט.) דאין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד, רק כל אחד לפי בחינתו וכפי שעובד השם באותו הבחינה עצמה נראה אליו רוח הנבואה. משום הכי משה ודור המדבר כפי ערך עבודתם ורוח גבורתם אשר השיגו בהר סיני כך היו צריכין לעשות צורת המשכן ותבנית הכלים אשר נעשים לבוש לאורות הרוחנים של הקדושה. ואם כן כך הוא פירוש הכתוב ככל אשר אני מראה אותך כו', כפי גדר הנבואה כך יהיה תבנית המשכן וכל כליו. וכן תעשו, לדורות, רצה לומר בכל דור ודור כשתרצה לבנות בית המקדש יהיה עשייה כתבנית הנבואה אשר ישיג אז כך יעשה הציור של המקדש והכלים ושלמה כפי עבודתו ורוח נבואתו אשר השיג כך היה עושה הציור. ולא קשה כלל קושית הרמב"ן דהלא המזבח לא היה דומה עיין שם. וזהו אינו, דאדרבה כך היה הציווי שלא יעשה תמיד על ציור אחד רק כפי השראת הנבואה כך יהיה מצויר למטה תבנית הכלים:"

בת עין, ואתחנן מ״ד

"והנה כשהיה בית המקדש על מכונו היה להם זאת הבחינה בתמידות, ועל זה התפלל משה שיכנס לארץ כנען, וזהו אעברה נא ואראה ההר הטוב הזה והלבנון (דברים ג כה), שהוא בחינת לובן העליון, וזהו ככל אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן (שמות כה ט), כי תבנית הוא לשון הבנה."

The post מה מקור ההשראה שלי? | פסיכולוגיה בפרשה – תרומה appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

השיעור יתקיים הערב (ראשון) בזום. להצטרפות

מקורות

1. שמות כה

ח'   "וְעָ֥שׂוּ לִ֖י מִקְדָּ֑שׁ וְשָׁכַנְתִּ֖י בְּתוֹכָֽם׃

ט'    כְּכֹ֗ל אֲשֶׁ֤ר אֲנִי֙ מַרְאֶ֣ה אוֹתְךָ֔ אֵ֚ת תַּבְנִ֣ית הַמִּשְׁכָּ֔ן וְאֵ֖ת תַּבְנִ֣ית כָּל־כֵּלָ֑יו וְכֵ֖ן תַּעֲשֽׂוּ:

י"ח   וְעָשִׂ֛יתָ שְׁנַ֥יִם כְּרֻבִ֖ים זָהָ֑ב מִקְשָׁה֙ תַּעֲשֶׂ֣ה אֹתָ֔ם מִשְּׁנֵ֖י קְצ֥וֹת הַכַּפֹּֽרֶת׃

י"ט   וַ֠עֲשֵׂה כְּר֨וּב אֶחָ֤ד מִקָּצָה֙ מִזֶּ֔ה וּכְרוּב־אֶחָ֥ד מִקָּצָ֖ה מִזֶּ֑ה מִן־הַכַּפֹּ֛רֶת תַּעֲשׂ֥וּ אֶת־הַכְּרֻבִ֖ים עַל־שְׁנֵ֥י קְצוֹתָֽיו׃”

2. יחזקאל י׳

י"ד   "וְאַרְבָּעָ֥ה פָנִ֖ים לְאֶחָ֑ד פְּנֵ֨י הָאֶחָ֜ד פְּנֵ֣י הַכְּר֗וּב וּפְנֵ֤י הַשֵּׁנִי֙ פְּנֵ֣י אָדָ֔ם וְהַשְּׁלִישִׁי֙ פְּנֵ֣י אַרְיֵ֔ה וְהָרְבִיעִ֖י פְּנֵי־נָֽשֶׁר׃"

3. סוכה (ה', ב)

"אלא מעתה דכתיב (יחזקאל י, יד) פני האחד פני הכרוב ופני השני פני אדם היינו כרוב היינו אדם אפי רברבי ואפי זוטרא."

4. יומא (נ"ד א: יא)
“אמר רַב קְטִינָא, בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל עוֹלִין לָרֶגֶל – מְגַלְלִין לָהֶם אֶת הַפָּרֹכֶת, וּמַרְאִין לָהֶם אֶת הַכְּרוּבִים שֶׁהָיוּ מְעוּרִין זֶה בָזֶה, וְהָיוּ אוֹמְרִים לָהֶם, רְאוּ חִבַּתְכֶם לִפְנֵי הַמָּקוֹם, כְּחִבַּת זָכָר עִם נְקֵבָה”

5. רש”י (על יומא נ"ד א:י"א)
“הכרובים – מדובקין זה בזה, ואחוזין ומחבקין זה את זה, כזכר החובק את הנקבה”.

6. המגיד ממעזריטש (אור תורה, נשא, קל)
"כתיב אשר לא ישא פנים וכתיב ישא ה' פניו אליך, אמר הקדוש ברוך הוא האיך לא אשא פנים לישראל שכתבתי בתורתי ואכלת ושבעת וברכת והם מדקדקים [על עצמם] עד כזית ועד כביצה.

 י"ל על פי מ"ש רז"ל צורת יעקב אבינו עליו השלום חקוקה בכסא הכבוד.

והנה לכאורה נראה לי פי' נושא פנים לישראל, ר"ל שהוא נוש"א פנים של ישראל ומגביה פניהם, שהם נשמותיהם, תמיד כמו שהם חקוקים לפניו. כמו האב שיש לו בן חביב ואהוב מאוד, ומחמת אהבה עזה שיש לו על הבן הוא תמיד מסתכל בצורת הבן, ואף אם אין הבן לפניו הוא מצייר ומחוקק צורת הבן ומסתכל בצורתו כאלו הוא לפניו.

וזהו מ"ש רז"ל על הים נדמה להם כבחור ועל הר סיני נדמה להם כזקן. ולכאורה קשה, הלא כתיב כי לא ראיתם כל תמונה וגו'. ועל פי הנזכר יובן. על הים שעדיין לא הכירו כבודו ית', ועדיין היו במדת הקטנות, היה נדמה להם, פי' היה מדמה [נ"א נדמה] צורתם בפניו ית' כאלו היה בחור, שהוא מדת הנערות והקטנות. אף על פי כן היה נושא פניהם וחוקק צורתם בפניו מגודל אהבה כנזכר, כמאמר הכתוב כי נער ישראל ואוהבהו, ר"ל אף על פי שהם בבחינת נערות. גם נאמר ממצרים קראתי לבני.

וכשבאו להר סיני לקבל את התורה כבר נזדככו ונתחכמו עד שראוים לקבל את התורה, ואז יצאו ממדת קטנות למדת גדלות, ונדמ"ה להם, פי' את צורתם בפניו, כזקן יושב בישיבה, שהוא חכם בכל מיני חכמה וגדול בכל מיני גדלות.

(וזהו [אפשר] מה שרמזו רז"ל היינו פני כרוב היינו פני אדם, ומשני [לא צריכא אלא ל-] אפי רברבי ואפי זוטרי, ולזה רמזו הכרובים לאפי זוטרי כאשר הם בקטנות ואפי רברבי כאשר הם בגדלות.)”

7. אדמו"ר הזקן (תורה אור, תרומה, עט, ג)

"והענין דהנה בכרובים שהיו בבהמ"ק כתיב ופניהם איש אל אחיו. והנה כתיב ועשית שנים כרובים כו' כרוב א' מקצה מזה כו'. וענין הכרובים יובן ע"פ מ"ש רז"ל (חגיגה י"ג ב) היינו פני כרוב היינו פני אדם אפי רברבי ואפי זוטרי.

דהנה כתיב ועל דמות הכסא דמו' כמראה אדם וצ"ל שהרי אין לו דמות הגוף.

אך הענין שהתורה נק' אדם כמ"ש זאת התורה אדם וכתיב וזאת תורת האדם. והפי' הוא כי הנה ארז"ל כל התורה כולה שמותיו של הקב"ה ובזהר נק' הע"ס רזא דשמא קדישא.

והענין שהוא עד"מ כמו שם האדם שנק' אברהם או יעקב עד"מ הרי אין זה נוגע למהותו ועצמותו שעצמותו ומהותו של האדם הוא השכל ומדות שלו שהן שייכים בו גם כשהוא בפ"ע משא"כ שמו אינו צריך לו כשהוא לעצמו ואינו אלא בחי' חיצוניות שלו שעי"ז פונה לקוראו בשמו.

כך לגבי א"ס ב"ה אפי' הח"ע ואצ"ל המדות עליונות אינן ערך כלל למהותו ועצמותו ית' שמהו"ע ית' מרומם ומתנשא מגדר בחי' חכמה והתהוות ע"ס נק' רזא דשמא קדישא שהוא רק בחי' הארה בעלמא שאינו נוגע להעצמות.

והנה כתיב הוי"ה בחכ' היינו שגילוי הארה זו שהוא בחי' שם הוי' כמ"ש אני הוי"ה הוא שמי הוא בבחי' חכמה וע"י החכמה נמשך אא"ס ב"ה בכל הט"ס וכמ"ש הטעם בתני' (פל"ה בהג"ה) ולכן נק' החכ' אדם ונק' אדם הראשון ובזהר נק' אדם קדמאה

כי ראשית חכמה כתי' (וכמש"ל פ' יתרו בד"ה להבין ענין האבות) כי הוא כמו עד"מ בהתפשטו' והמשכת אור וחיות מהנשמה בגוף שגילוי כללות החיות הנמשך מהנשמה מאיר ומתלבש במוחין שבראש וע"י המוחין נמשך אח"כ הארה לכל אבר כפי מזגו ותכונתו השייך לו וכמבואר בתני' (פנ"א) נמצא המוחין הם כללות החיות של האדם כך הוא עד"מ למעלה שגילוי כללות האור מא"ס ב"ה נמשך ומתלבש בחכמה וע"י החכמה נמשך ומתלבש האור בכל הט"ס…

והנה בחי' אדם זה נק' אדם הגדול ואפי רברבי כי חכ' עלאה הוא בחי' א"ס וכמ"ש ולתבונתו אין חקר שהוא היודע והוא הדעה כו'…

אך זהו התורה כמו שהיא למעלה וכדי להיות המשכה מבחי' ח"ע להתלבש בתורה דבריאה (שהיא התורה שלפנינו כי תלמוד בבריאה כו') צ"ל ע"י צמצום.

וזהו שארז"ל צמצם שכינתו בין בדי ארון. כי מפני שמשם הקול מדבר למשה הוא ע"י שצמצם כו' ובחי' זו נק' כרוב אפי זוטרי בחי' אדם הקטן כמשל הקטן שהגילוי במוחין שלו מצומצם יותר מבאדם הגדול.

וזהו כרוב א' מקצה מזה שהוא המשכה מלמעלה למטה (וכמ"ש מקצה השמים מוצאו כו')…

להיות מקור ושרש להמשכת האור בבי"ע.

וכרוב א' מקצה מזה הוא כדי להיות ירידה זו הוא ע"י אתעדל"ת בק"ש למסור נפשו בא' ואהבת.

והיינו ע"י שמע ישראל להתבונן איך הוי' אחד אני הוי' לא שניתי רק שאמר והי' העולם כי הוא צוה ונבראו כו' וכולא קמי' כלא חשיב. ולכן ע"י התבוננות זו יבא למס"נ להיות ועמך לא חפצתי. ולכן נק' כנס"י כלה לשון כלות הנפש ממטה למעלה.

וזהו בחי' הכרוב מקצה מזה לעלות מבי"ע ליכלל באוא"ס לאסתכלא ביקרא דמלכא. וזהו עינינו נשואות אל ה' (ונק' שמור לנוק' עמש"ל בד"ה זכור את יום כו'). ועי"ז כמים הפנים נמשך מלמעלה ג"כ עיני ה' אלקיך בה כו'.

וזהו ועשית שנים כרבים מן הכפרת תעשו את הכרבים הוא בחינת סוכ"ע שמקיף לשניהם בשווה…

והנה כתיב והיו הכרבים פרשי כנפים למעלה כו' ואית' בזהר פ' אחרי (דנ"ט ע"א) ובויחי (דרכ"ח סע"ב) תלת זימנין ביומא כו' אינון מגרמייהו סלקין גדפייהו כו'. ופי' הרמ"ז שם דהיינו בשעת ג' תפלות שבכל יום דהיינו שבכל עת התפלה מג' תפלות הנ"ל הם עולים מבי"ע למעלה באצי' וזהו סלקין גדפייהו שהוא ע"י התעוררות האהבה ויראה שבישראל שאהוי"ר נק' גדפין ופרחא לעילא (ועמ"ש הרמ"ז פ' אחרי שם מענין בכנפיהם ועיין בזהר פ' בלק (דר"ד ע"ב) נהורא קדמאה כו' כנפים עלאין ונהורא קדמאה הוא רב חסד. ובעבודת ה' היא האהבה רבה שלמעלה מהשכל…

ואז נקראים אדם הגדול ואפי רברבי כיון שעולי' לאצי' אשר איהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון ולכן תפלה הוא ל' חבור כמו נפתולי נפתלתי.

ובלשון המשנה התופל כלי חרס שמתחברים במקורם שבעולם האצי'.

וכן בעבודת ה' היא התקשרות ודבקות הנפש בשרשה

ולכן יש להכרובים כנפים לעופף למעלה לאצי' כו' ועי"ז פניהם איש אל אחיו ששם הם מיוחדים פב"פ

ולכן נק' אחים וזהו למען אחי ורעי אדברה נא שלום. שלום היינו חבור והתקשרות ב' הכרובים כו'

והנה נקראים אחים כו' דהיינו שכנס"י מקבלת מוחין מחו"ב עלאין שהם בחי' אדם הגדול כנ"ל שלא ע"י התלבשות בבחינת כרוב וזעיר אנפין כו'…

וזהו שנק' התורה חלב כמ"ש לכו שברו כו' יין וחלב. כמו שעד"מ הולד בלידתו הוא בתכלית הקטנות וע"י יניקתו חלב האם מתגדלים אבריו וגם נשלמו בו מוחין דיניקה.

עריכה: אבישי הארויאן הגוני

The post יסודות תורת האישיות ביהדות | פסיכולוגיה בפרשה | תרומה appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

מוזמנים להצטרף ללימוד. הלימוד מתקיים בזום. ביום ראשון, 20:00 | עדכונים ולינק ללימוד נשלחים לקבוצות הוואטספ

The post יסודות תורת האישיות ביהדות | פסיכולוגיה בפרשה | תרומה appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.