התבוננות – ד"ר יחיאל הררי https://hitbonenut.net לחיות את החיים במלואם Wed, 21 Jul 2021 13:04:37 +0000 he-IL hourly 1 https://wordpress.org/?v=5.8 https://hitbonenut.net/wp-content/uploads/2020/11/cropped-Abstract-Eye-Logo-Template-4-32x32.png התבוננות – ד"ר יחיאל הררי https://hitbonenut.net 32 32 מדוע אנחנו שונאים | לימודי התבוננות https://hitbonenut.net/archives/22995 https://hitbonenut.net/archives/22995#respond Tue, 20 Jul 2021 21:20:25 +0000 https://hitbonenut.net/?p=22995 "שנאת חינם כוללת את כללות ענין הפרוד וההתחלקות, והיא מקור כל המדות הרעות". מה הסכנות בתנועה נפשית של מחלוקת ופרוד, מהיכן היא נובעת וכיצד נחלצים מתנועה נפשית זו.

The post מדוע אנחנו שונאים | לימודי התבוננות appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

]]>
ישנה קליפה כזו שנקראת קליפת מדיין. כל עניינה הוא לגרור אותנו לריב ומדון.

כך לפעמים יש אנשים שאנחנו לא סובלים, אפילו שהם לא עשו לנו שום דבר, ואפילו שהם אינם חורשים רעה כנגדנו. סתם כך, אנחנו לא יכולים לסבול אותם, ולא לחלוק איתם דעות, ובטח שלא לקבל מהם. ואנחנו לא שמחים בשלותם ובטובתם. לפעמים להפך, בתוך תוכנו אנחנו שמחים בייסוריהם, או לכל הפחות לא מצטערים עליהם, ועוד מוצאים הצדקות מדוע נפלו עליהם הייסורים.

והסיבה לכך היא רק מצד הישות. שהאדם מלא בעצמו ולכן מתקשה לתת מקום לזולתו. מי שהוא אינו סובל כמו ממעט את ישותו. הוא מפריע לו בעצם קיומו. והוא בטוח שאם אותו שנוא ייעלם, ייטב לו וישותו תוכל להתרחב.

וזו הקליפה, מדיין – מלשון מדון וריב, היא המקור וכללות כל המידות הרעות כולן – כך שהאדם עצמו משלם מחיר רגשי על השנאה שלו.

***

"שנאת חינם כוללת את כללות ענין הפרוד והמחלוקת, והיא מקור כל המדות הרעות". מה הסכנות בתנועה נפשית של מחלוקת ופרוד, מהיכן היא נובעת וכיצד נחלצים מתנועה נפשית זו (לימוד על-פי מאמר החלצו של הרבי הרש"ב).

הלימוד יתקיים ביום שלישי, 21:30 בזום. להצטרפות

מקורות

להורדת מאמר החלצו השלם

מדוע אנחנו שונאים

ויקרא/פרק יט/פסוק יז: לֹֽא־תִשְׂנָ֥א אֶת־אָחִ֖יךָ בִּלְבָבֶ֑ךָ

משנה תורה: כָּל הַשּׂוֹנֵא אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל בְּלִבּוֹ עוֹבֵר בְּלֹא תַּעֲשֶׂה שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא יט יז) "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ".

הָעוֹלָם הַבָּא אֵין בּוֹ לֹא אֲכִילָה וְלֹא שְׁתִיָּהּ וְלֹא פְּרִיָּה וּרְבִיָּה וְלֹא מַשָּׂא וּמַתָּן וְלֹא קִנְאָה וְלֹא שִׂנְאָה וְלֹא תַּחֲרוּת, אֶלָּא צַדִּיקִים יוֹשְׁבִין וְעַטְרוֹתֵיהֶם בְּרָאשֵׁיהֶם

משנה תורה, הלכות איסורי ביאה כ״א:י״ב

וְלֹא יִבְעל מִתּוֹךְ שִׁכְרוּת וְלֹא מִתּוֹךְ מְרִיבָה וְלֹא מִתּוֹךְ שִׂנְאָה וְלֹא יָבוֹא עָלֶיהָ עַל כָּרְחָהּ וְהִיא יְרֵאָה מִמֶּנּוּ.

וַיַּ֤רְא ה' כִּֽי־שְׂנוּאָ֣ה לֵאָ֔ה וַיִּפְתַּ֖ח אֶת־רַחְמָ֑הּ וְרָחֵ֖ל עֲקָרָֽה׃

"וָאֹהַ֖ב אֶֽת־יַעֲקֹֽב׃ וְאֶת־עֵשָׂ֖ו שָׂנֵ֑אתִי" – מלאכי א׳:ג

דברים/פרק א/פסוק כז

וַתֵּרָגְנ֤וּ בְאׇהֳלֵיכֶם֙ וַתֹּ֣אמְר֔וּ בְּשִׂנְאַ֤ת ה' אֹתָ֔נוּ הֹוצִיאָ֖נוּ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם לָתֵ֥ת אֹתָ֛נוּ בְּיַ֥ד הָאֱמֹרִ֖י לְהַשְׁמִידֵֽנוּ׃

מאמר החלצו

נְקֹ֗ם נִקְמַת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל מֵאֵ֖ת הַמִּדְיָנִ֑ים אַחַ֖ר תֵּאָסֵ֥ף אֶל־עַמֶּֽיךָ׃

וַיְדַבֵּ֤ר מֹשֶׁה֙ אֶל־הָעָ֣ם לֵאמֹ֔ר הֵחָלְצ֧וּ מֵאִתְּכֶ֛ם אֲנָשִׁ֖ים לַצָּבָ֑א וְיִהְיוּ֙ עַל־מִדְיָ֔ן לָתֵ֥ת נִקְמַת־ה' בְּמִדְיָֽן׃

דאֶ֚לֶף לַמַּטֶּ֔ה אֶ֖לֶף לַמַּטֶּ֑ה לְכֹל֙ מַטּ֣וֹת יִשְׂרָאֵ֔ל תִּשְׁלְח֖וּ לַצָּבָֽא׃. (מטות לא, א-ד)

ג) אמנם כללות הענין הוא, דהנה, מדין הוא לשון מדון ומריבה,

דזהו כל ענין קליפת מדין, שהוא הפירוד וההתחלקות, והוא ענין שנאת חינם ופירוד הלבבות, שהוא

ההיפך לגמרי מסטרא דקדושה, שהוא בחי׳ האחדות דוקא.

 וכידוע שזהו עיקר ההפרש בין הקדושה לסט״א, דבקדושה הוא בחי׳ האחדות, וזהו כל עיקר היחוד דשם הוי׳, שהוא בחי׳ היחוד וההתכללות… דהגם שהם בחי׳ עשר ספירות, מוחין ומדות כו׳, מ״מ, הם בבחי׳ יחוד והתכללות לגמרי…

ושרש ענין הקליפה הוא להיפך זה, בבחי׳ הפירוד וההתחלקות דוקא.

וזהו מה שאמר יעקב יש לי כל[1], לשון התכללות, ועשו אמר יש לי רב, לשון ריבוי ופירוד כו׳'…

וכן הוא בשרשן בבחי׳ ספירות דתהו, שהיו בבחי׳ ענפין מתפרדין כו׳

שהמדות דתהו לא היו יכולים לסבול זה את זה, דחסד לא היתה יכולה לסבול מדת הגבורה, וכן גבורה את מדת החסד, ולכן כתיב בהם וימלוך וימת כו׳, כידוע שזהו ענין שבירת הכלים, שמזה נעשה ענין הפירוד בקלי׳ וסט״א.

וז״ע קליפת מדין, שהוא המדון וריב בבחי׳ הפירוד כו׳, שזהו מה שנפל בשבירה מכללות ענין התהו שהיו המדות בבחי׳ פירוד כו׳.

ולכן אין מדין בכלל הז׳ אומות, דז׳ אומות הכנעני והחתי כו׳ הם בהז״מ פרטיות, כל אחד במדה פרטית דתהו, כנעני חסד, חתי גבורה כו׳, וכל אחד הוא קליפה פרטית ממדה פרטית דתהו,

ומנגדת למדה פרטית דקדושה כו.

אמנם קליפת מדין אינה ממדה פרטית, כי אם מכללות ענין התהו, שהוא ענין הפירוד, שזהו הכלל שהי׳ בכללות התהו שהיו בבחי׳ ענפין מתפרדין כו׳… וזאת היתה סבת השבירה דתהו

  • מניין נובעת השנאה, מה מאפיין את הקליפה

זהו מה שקליפת מדין הוא שנאת חנם דוקא, שהשנאה אינה מצד איזה פרט, שגרם לו איזה רעה, או שהוא מנגד לו באיזה פרט, שאז היתה השנאה תלויה באיזה מדה פרטית, ואין זה מקלי׳ מדין בפרט, כ״א מה שנפל בשבה״ב ממדת הגבר דתהו, שהוא הכעס והשנאה על מנגדו כו', ומפני שהוא מנגדו לכן מתקוטט ומריב עמו.

אבל ענין המדון והריב והשנאה דקליפת מדין אינו מצד איזה פרט, כי אם מפני שאינו יכול לסבול את זולתו, גם שלא ידעו כלל, ולא היה לו שום מו״מ עמו, ואי אפשר לו להתאחד עמו כו׳. וזהו הנקרא שנאת חנם, שהוא שונא אותו חנם על לא דבר.

  • מה לגבי טענות?

ולפעמים יש בזה ג״כ איזה פרטים, דהיינו שיש לו איזה טענה למה הוא שונא אותו כו׳, אבל זהו שבא אח״כ, והיינו שלא שהטעמים הפרטים הם סבת השנאה, רק שמצא לו תואנה ועלילה להצדיק את עצמו לפני זולתו לבד, אבל אינה אמיתית, כ״א השנאה הוא מצד שלא יכול לסבול את הזולת.

  • מה הסיבה לשנאה?

והסיבה היא הישות שלו, שהוא חשוב בעיני עצמו, ובכלל ענין הישות והרגשת עצמו,

שמרגיש את עצמו מאד בכל פרט ופרט שלו כו׳, ולכן אינו יכול לסבול את הזולת כו׳, דמפני הישות שלו, אינו נותן מקום לזולתו, דהזולת בהכרח ממעט מציאותו, ולכן אינו יכול לסבול אותו.

נמצא דעיקר הסיבה הוא הישות שלו, שעי״ז נעשה לו הזולת למנגד, וההתנגדות אינו שמנגד לו באיזה פרט, כי אם במה שהוא נמצא, דבזה שנמצא מציאות והרי הוא ממעט הישות שלו, ובזה הוא מנגד לו ואינו יכול לסובלו כו׳.

ובסטרא דקדושה דעיקרו הוא ביטול, ה״ה בבחי׳ יחוד והתכללות, דלהיות שהוא בבחי׳ ביטול, ה״ה נותן מקום אל הזולת. וענין מה שנותן מקום היינו שהוא מקבל את הזולת ומתאחד עמו כו׳.

  • זה לעומת זה – כנגד מה היא בנפש? האם היא רגש?

בזה יובן מה דקליפת מדין הוא מנגד לספירת החכמה

וכידוע דחכ׳ הוא בחי׳ הביטול, דזהו ענין החכמה

והחכמה פועל הביטול גם בהמדות…

. ולכן בחינת חכמה הוא בתכלית ההתכללות…

ואין זה סותר למה שבמקום אחר מבואר דראשית ההתחלקות היא בבחינת

המוחין… כי במוחין יש התחלקות, שאין דעותיהן שוות, שכל אחד ואחד מתחלק זה מזה, מצד השגת שכלו ובינתו ודעתו.

וגם כל ענין המוחין הוא להגביל כל דבר, שעי״ז תופס את הענין שכלי, כי כל תפיסא הוא ע״י שתופס בהו״ק של הדבר, וכמו״כ כל ענין שנתפס בשכל הוא לפי שהשכל מגביל את הענין.

וגם כל ענין השכל הוא לחלק ולפרר כל דבר לריבוי פרטים דוקא הרי המוחין הם בבחי׳ התחלקות דוקא כו׳.

הנה כל זה עיקרו במוח הבינה, שהוא בחי׳ השגה והבנה בבחי׳ תפיסא בשכל ממש, שאז בא הדבר בריבוי התחלקות דוקא כו/ אבל בבחי׳ החכמה, עם היות שהוא ג״כ מציאות שכל, מ״מ, אינו בבחי׳ תפיסא והשגה ממש, כי אם בבחינת נקודה כללית עדיין, למעלה מבחי׳ התחלקות לפרטים כו׳, כידוע ומבואר במ״א.

ועוד זאת, דבחי׳ התחלקות הזאת דחכמה ושכל, הרי תכליתה הוא ההתכללות דוקא.

וכידוע שיש ב׳ מיני התחלקות,

הא׳ בחי׳ ההתחלקות שגורם לעשות הפירוד דוקא…

וז״ע ספירות דתהו למעלה, שנתגלו הספירות כמו שהן בפשיטותן בבחינת עקודים, ולכן

היו בבחי׳ הפכים ומנגדים זל״ז לגמרי כו׳…

 ואופן הב׳ הוא ההתחלקות שגורם ההתכללות דוקא. והיינו כשמחלקים ומפרידים דבר אחד לריבוי פרטים, כי, שני דברים שהם מחולקים, ההתחלקות בהם הוא סיבת הפירוד כנ״ל, אבל דבר א׳ כשמחלקים אותו לריבוי פרטים, ההתחלקות הזאת הוא סיבת האחדות דוקא.

  • מדוע ניתן בכלל להגיע לאחדות

ביאור הענין הוא, דהנה, בכל דבר יש בו בהעלם דבר והיפוכו, גם הכחות העצמיים, יש בכ״א מהם ההתכללות מהכח ההפכי. והיינו מצד העצמות שלמעלה גם מהכחות עצמיים, דבהעצמות ישנם כולם בבחי׳ התכללות ממש. וכמו עצם הנפש שלמעלה גם מהכחות עצמיים הכלולים בו, ה״ה נושא בעצמו כל הכחות, ושם הם בבחינת התכללות ממש, שהרי אין שם כחות פרטים כלל…

והכח הזה במוחין לחלק כל דבר לריבוי חלקים באופן שיתאחד ויתחברו יחד כמה הפכים, זהו מצד הביטול שבהם. וע״ד מארז״ל לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז (תענית כ, א), דדבר הקשה, מצד העביות והישות שבו, אין בו נטי׳ לשום צד, אבל דבר הרך, מצד הרכות שבו בעצם, יכול לנטות לכל צד. ובדוגמא כזאת יובן בבחי׳ המוחין, שמצד הביטול שבהם ה״ה מחלקים כל דבר מושכל וכל גילוי אור לריבוי חלקים ופרטים רבים, שהו״ע הנטי׳ לכל צד, גם בחילוקים הפכים זמ״ז, ועי״ז מתכללים ומתחברים כל ההפכים להיות אחד.

וידוע שזהו אמיתית ההתכללות וההתאחדות, כאשר ריבוי פרטים מתאחדים זע״ז ומסייעים זל״ז, עד מבלי אשר ימצא ראש וסוף ,

ולזאת, התאחדות זאת הוא הרבה יותר מהתאחדות הכהות כמו שהן כלולים בהעצם, שההתכללות בהם הוא מפני שאינם ניכרים במציאות, אבל בעצם אין להם שום התאחדות והתחברות זע״ז, אדרבא, הם הפכים זמ״ז, ואם יתגלו יהיו מנגדים זל״ז כר כנ״ל. אבל בכאן הם מתאחדים זע״ז, עד שאין כאן הפכים ומנגדים כלל, אדרבא, הם מחזקים ומסייעים זל״ז. הרי שבכאן הוא האחדות האמיתי…

  • מה קורה בצד ההופכי לקדושה

והנה כ״ז הוא בסטרא דקדושה, שיש שם בחי׳ הביטול, והוא סיבת ההתאחדות וההתכללות. משא״ב בסט״א שהם בבחי׳ הפירוד לגמרי, והיינו מצד הישות שבהם (דזהו עיקר ההפרש בשרשו בין ספי׳ דתהו לספי׳ דתיקון, דספי׳ דתהו היו בבחי׳ אנא אמלוך" דוקא, אני ולא אחר". וגם ענין המלוכה הוא בחינת ישות והתפשטות. וזהו ג״כ הסיבה מה שהביטול שלהם הי׳ בבחי׳ רצוא לבד, ולא בבחי׳

שוב, כידוע ומבואר במ״א, והיינו כידוע שבחי׳ רצוא אינו ביטול אמיתי, כ״א הרגש עצמו, ועיקר הביטול הוא בבחי׳ השוב דוקא,

 משא״כ בספי׳ דתיקון שהן בבחי׳ הביטול, ולכן עיקרן בבחי׳ שוב, שז״ע ההתיישבות שיש בתיקון, שהוא בחי׳ השוב להיות מתיישב בכלי דוקא…

וז״ע קלי׳ מדין, שהוא המדון והריב ושנאת חנם מאיש לרעהו, גם שלא עשה לו שום רעה כלל, ולא נגע בכל אשר לו, לא דבר וחצי דבר, וגם הוא אינו חורש רעה עליו כלל, רק שלא יוכל לסובלו, והוא שונא אותו בתכלית, עד שלא יכול לדבר עמו ולא להתערב עמדו בשום דבר, אף בדבר שבקדושה. והסיבה לזה הוא רק מצד הישות שלו אינו נותן מקום להזולת, והוא מנגד לו (אף שלא עשה לו שום רעה, ואין בו שום התנגדות פרטי נגדו) רק בזה שהוא נמצא בעולם, שבזה הרי הוא ממעט ישותו, ומשום זה אינו יכול לסובלו, ושונא אותו, ומכ״ש שאינו יכול להתחבר עמו כר.

וכמו שנמצא בדורות האחרונים בכל מקומות מושבות בנ״י, שיש חילוקי דיעות בכל דבר ובכל ענין מענינים הכללים, ובפרט בדברים שבקדושה(כמו בעניני הרבנים ושוחטים ועניני ביהכנ״ס וכדומה), שא״א להתאחד, אדרבא, מה שזה אומר, אומר חבירו בהיפך, ומה שזה בונה זה מהרס. והחילוקי דיעות באמת הם פירוד לבבות, דמה שאומר בהיפך מזולתו, אין זה מצד ששכלו מחייב כן, כ״א אומר מה שהוא רוצה, ולא מצד הכרח השכל, ולמה הוא רוצה כך, זהו רק מפני שחבירו רוצה באופן אחר

כר.

דהכלל הוא שצריך לרצות ולאמר בהיפך מזולתו, והיינו מצד הפירוד לבבות, שאינם יכולים לסבול זא״ז, ומשום זה הם מנגדים זל״ז כו׳(ועי״ז נפסד הענין הכללי הנצרך ומוכרח. ואינם מביטים ע״ז כלל, כי העיקר הוא ישות עצמו כר).

  • כיצד צריך להיות?

ט) ו ה נ ה זהו ג״ב הסיבה מה שנצמח שנאה בין איש לרעהו בלי שום טעם ודעת, רק שלא יוכל לסבול את רעהו, ומביט עליו רק בעין רעה, עד שנמאס ונבזה בעיניו גם כל הטוב שבו, שמבטל ומבזה את עבודתו של רעהו וקיום התומ״צ שלו…

דאח הוא ל׳ חיבוריה, והיינו גם כשאין דבר המפריד ביניהם כלל, ולכ ן

נק׳ אחים, ל׳ אחות וחיבור, ומ״מ הם שונאים, בלי שום טעם ודעת, רק מפני שאינו יכול לסובלו. וממילא אינו שמח בשלותו ובטובתו, ולהיפך, ישמח בלבבו ביסוריו ח״ו ר״ל, ועכ״פ לא יצטער ע״ז. אשר באמת צריכים להצטער על יסורי זולתו יותר מיסורי עצמו ר״ל, כי על עצמו יכול למצוא חשבון שמגיעי׳ לו היסורים, ח״ו, מפני מעשיו הלא טובים, וכמא׳ רז״ל״י אם רואה אדם שיסורים באים עליו יפשפש במעשיו כר, וכשיפשפש באמת ודאי ימצא, או יתלה בעון ביטול תורה כר, וממילא לא יצטער עליהם, אדרבה, יקבלם באהבה, שזה תיקון לנפשו כר.

אבל על זולתו אינו יכול לעשות חשבונות כאלו, כי צריך לחשוב שבודאי הוא טוב בכל פרט, ולא ידון מעצמו על זולתו, כי בודאי הוא יותר טוב וממילא צריך להצטער מאד על צרת חביר ו .« ממנו, וצריך לדון את כל אדם לכף זכות כר ויסוריו ר״ל, ויבקש רחמים עליו.

כיצד נגמלים – הבינוני – כמו במחשבות

חלק ראשון, ספר של בינונים, י״ב

אוהבינוני הוא, שלעולם אין הרע גובר כל כך לכבוש את העיר קטנה, להתלבש בגוף להחטיאו. דהיינו: ששלושת לבושי נפש הבהמית, שהם מחשבה דבור ומעשה שמצד הקליפה, אין גוברים בו על נפש האלהית להתלבש בגוף, במוח ובפה ובשאר רמ"ח איברים להחטיאם ולטמאם חס ושלום; רק שלושה לבושי נפש האלהית הם לבדם מתלבשים בגוף, שהם מחשבה דיבור ומעשה של תרי"ג מצוות התורה. ולא עבר עבירה מימיו ולא יעבור לעולם, ולא נקרא עליו שם רשע אפילו שעה אחת ורגע אחד כל ימיו. אך מהות ועצמות נפש האלהית, שהן עשר בחינותיה, לא להן לבדן המלוכה והממשלה בעיר קטנה, כי אם בעיתים מזומנים….

כי המוח שליט על הלב [כמו שכתוב ברעיא מהימנא פרשת פינחס] בתולדתו וטבע יצירתו, שכך נוצר האדם בתולדתו, שכל אדם יכול ברצונו שבמוחו להתאפק ולמשול ברוח תאוותו שבליבו, שלא למלאות משאלות ליבו במעשה דיבור ומחשבה, ולהסיח דעתו לגמרי מתאוות ליבו אל ההפך לגמרי. ובפרט אל צד הקדושה, כדכתיב: (קהלת ב יג): "וראיתי[1] שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החושך". פירוש: כמו שהאור יש לו יתרון ושליטה וממשלה על החושך, שמעט אור גשמי דוחה הרבה מן החושך שנדחה ממנו מאליו וממילא, כך נדחה ממילא סכלות הרבה של הקליפה וסטרא אחרא שבחלל השמאלי [כמאמר רז"ל: "…אלא אם כן נכנס בו רוח שטות" וכו'], מפני החכמה שבנפש הא-להית שבמוח, אשר רצונה למשול לבדה בעיר ולהתלבש בשלושה לבושיה הנ"ל בכל הגוף כולו כנ"ל, שהם מחשבה דיבור ומעשה של תרי"ג מצוות התורה כנ"ל.

ואף על פי כן אינו נקרא צדיק כלל, מפני שיתרון הזה אשר לאור נפש הא-להית על החושך וסכלות של הקליפה הנדחה ממילא, אינו אלא בשלושה לבושים הנ"ל, ולא במהותה ועצמותה על מהותה ועצמותה של הקליפה. כי מהותה ועצמותה של נפש הבהמית שמהקליפה שבחלל השמאלי לא נדחה כלל ממקומו בבינוני אחר התפילה, שאין רשפי אש אהבת ה' בהתגלות ליבו בחלל הימני, כי אם תוכו רצוף אהבה מסותרת, שהיא אהבה הטבעית שבנפש האלהית כמו שיתבאר לקמן. ואזי יכול להיות סכלות הכסיל הרע בהתגלות ליבו בחלל השמאלי, להתאוות תאווה לכל ענייני גשמיות עולם הזה, בין בהיתר בין באיסור חס ושלום, כאילו לא התפלל כלל. אלא שבדבר איסור אינו עולה בדעתו לעשות האיסור בפועל ממש חס ושלום, אלא הרהורי עבירה הקשים מעבירה יכולים לפעול, לעלות למוחו ולבלבלו מתורה ועבודה, וכמאמר רז"ל: (בבא בתרא קסד, ב): "שלוש עבירות אין אדם ניצול מהן בכל יום, הרהור עבירה ועיון תפלה כו'".

רק שלזה מועיל הרשימו במוחין, ויראת ה' ואהבתו המסותרת בחלל הימני: להתגבר ולשלוט על הרע הזה המתאווה תאווה, שלא להיות לו שליטה וממשלה בעיר להוציא תאוותו מכוח אל הפועל להתלבש באברי הגוף, ואפילו במוח לבדו להרהר ברע אין לו שליטה וממשלה להרהר חס ושלום ברצונו שבמוחו, שיקבל ברצון חס ושלום הרהור זה הרע העולה מאליו מהלב למוח כנ"ל.

אלא מיד בעלייתו לשם דוחהו בשתי ידיים, ומסיח דעתו מיד שנזכר שהוא הרהור רע, ואינו מקבלו ברצון אפילו להרהר בו ברצון, וכל שכן להעלותו על הדעת לעשותו חס ושלום או אפילו לדבר בו. כי המהרהר ברצון נקרא רשע באותו שעה, והבינוני אינו רשע אפילו שעה אחת לעולם. וכן בדברים שבין אדם לחבירו, מיד שעולה לו מהלב למוח איזו טינא ושנאה חס ושלום, או איזה קינאה או כעס או קפידא ודומיהן, אינו מקבלן כלל במוחו וברצונו. ואדרבה המוח שליט ומושל ברוח שבליבו לעשות ההפך ממש, להתנהג עם חבירו במידת חסד וחיבה יתרה מודעת לו, לסבול ממנו עד קצה האחרון ולא לכעוס חס ושלום. וגם שלא לשלם לו כפעלו חס ושלום, אלא אדרבה לגמול לחייבים טובות, כמו שכתוב בזוהר ללמוד מיוסף עם אחיו.

  • צריך לדבר

ו ה נ ה ביותר ימצא עון שנאת חנם בעוה״ר בעובדי ה׳, שכאו״א בונה במה לעצמו, הן בעסק התורה ע״פ דעתו ושכלו דוקא, וכמו״כ בעסק העבודה ע״פ חכמתו דוקא, ואינם מתאחדים ומתחברים זע״ז כלל. אשר באמת יסוד ועיקר גדול בעוסקים בתורה ועבודה, שיתחברו וידברו זע״ז, הן בעסק התורה, הלא ברזל בברזל יחד ואיש יחד פני רעהו״, כי לא יכול לומר אשר כפי שכלו הוא האמת, וכששומע דעת חבירו ומפלפלים זע״ז באמיתות, ה״ה באים לאמיתת הדברים. וכמו״כ בעניני עבודה, שמגלים

נגעי לבבם זל״ז ומדברים בזה, שיש בזה כמה פרטי הטוב.

הא׳, שיש כמה דברים שאינו מוצאם בעצמו מצד אהבת עצמו, דעל כל פשעים תכסה אהבה״, ומכ״ש על חסרונות במדות וכדומה, האהבה שהאדם אוהב א״ע בטבעו מכסה ע״ז, וחביר ו

מעוררו ע״ז.

ועוד זאת, כשמגלה נגעי לבבו בדבור, הנה בעת שמדבר בזה, מצטער בנפשו מאד מזה הרבה יותר מכמו שהצטער מקודם, וממילא מתחרט בנפשו על כל הענינים הלא טובים, ועוקר רצונו מהם כו׳, שעי״ז נתתקן הרבה כו׳. שז״ע וידוי דברים, כידוע שהוא תיקון גדול לנפש החוטא, והיינו מפני שכשבא בדבור אז נוגע לו הדבר בפנימיות נפשו, שמצטער מאד ומתחרט כו׳. ודוגמא לזה הוא מ״ש״ דאגה בלב אי שישיחנה, וארז״ל" ישיחנה לאחרים, ואנו רואין שבעת שמדבר בצערו, אז יגדל צערו ביותר מכמו שהי׳ קודם, אמנם אח״כ נוח לו יותר. וכמו״כ בעבודה, כשמדבר בעניני נגעי לבבו, בעת מעשה הוא מצטער יותר, ואח״כ נוח לו יותר, מפני שבזה מסיר הרבה מהנגעים והעוונות כו׳.

עוד זאת, כשמדברים יחד, ממציא כל א׳ עצות לזה איך לתקן, ועושים הסכם בקבלה על להבא לתקן מעשיהם שיהי׳ כך וכך כו׳, וההסכם אשר עושים שנים או רבים, יש לזה חיזוק הרבה יותר מההסכם שעושה בפ״ע כו׳. ונמצא שההתחברות בעובדי ה׳ הוא טוב מאד בכמה פרטים כו׳. וכ״ז הוא כשיש בו ביטול, ויכול להתאחד ולהתקרב עם זולתו, אבל כשהוא במציאות יש, ממילא אינו יכול לגלות כלל נגעי לבבו לזולתו כו׳, או שחושב את זולתו נמוך מאד, וא״כ איך יגלה לפניו את עניניו, ומה יועיל לו, דהיינו איזה תועלת יבוא לו מזולתו. והעיקר הוא, שבעצם אינו יכול להתאחד עם זולתו, הן בעסק התורה, שמעמיד על דעתו, וכפי דעתו ושכלו יחשוב שכן הוא האמת, וסברת זולתו אינו מקבל כלל לשמוע ולדון בזה באמיתית, בלי נטי׳ צדדית כו׳. ואז אדרבה, כשמדבר יחד בענין שכלי, הם מתפרדים יותר, ונעשים מנגדים זל״ז יותר (וזה נעשה אצלו טענה אח״כ שאינו יכול להתערב ולהתאחד אתו, שהרי אמר כך וכך כו׳).

האם יש שנאה רצויה?

תניא, יד: מה שאין כן בדבר המסור ללב, דהיינו שיהא הרע מאוס ממש בלב ושנאוי בתכלית שנאה,

הרבי: כאו"א לקבל על עצמו החלטה שתהי' אצלו שנאה לעניני עוה"ז


[1] בראשית/פרק לג/פסוק יא: וַיֹּ֥אמֶר עֵשָׂ֖ו יֶשׁ־לִ֣י רָ֑ב אָחִ֕י יְהִ֥י לְךָ֖ אֲשֶׁר־לָֽךְ׃

יוַיֹּ֣אמֶר יַעֲקֹ֗ב אַל־נָא֙ אִם־נָ֨א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ וְלָקַחְתָּ֥ מִנְחָתִ֖י מִיָּדִ֑י כִּ֣י עַל־כֵּ֞ן רָאִ֣יתִי פָנֶ֗יךָ כִּרְאֹ֛ת פְּנֵ֥י אֱלֹהִ֖ים וַתִּרְצֵֽנִי׃

יאקַח־נָ֤א אֶת־בִּרְכָתִי֙ אֲשֶׁ֣ר הֻבָ֣את לָ֔ךְ כִּֽי־חַנַּ֥נִי אֱלֹהִ֖ים וְכִ֣י יֶשׁ־לִי־כֹ֑ל וַיִּפְצַר־בּ֖וֹ וַיִּקָּֽח׃

The post מדוע אנחנו שונאים | לימודי התבוננות appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

]]>
https://hitbonenut.net/archives/22995/feed 0
הגדלת המידות – למה הכוונה, וכיצד אפשר לייצר שינוי רגשי מבלי להשתנות | למתקדמים https://hitbonenut.net/archives/23026 https://hitbonenut.net/archives/23026#respond Tue, 20 Jul 2021 20:30:27 +0000 https://hitbonenut.net/?p=23026 בקבוצת המתקדמים אנו מעמיקים ברעיונות, מעשירים את עולם המושגים ובוחנים דרכים להטמעה שלהם בחיי היומיום.

The post הגדלת המידות – למה הכוונה, וכיצד אפשר לייצר שינוי רגשי מבלי להשתנות | למתקדמים appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

]]>
The post הגדלת המידות – למה הכוונה, וכיצד אפשר לייצר שינוי רגשי מבלי להשתנות | למתקדמים appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

]]>
https://hitbonenut.net/archives/23026/feed 0
לחיות אלוקות | על הרב יואל כהן – "החוזר הראשי" https://hitbonenut.net/archives/22983 https://hitbonenut.net/archives/22983#respond Fri, 16 Jul 2021 06:09:15 +0000 https://hitbonenut.net/?p=22983 אולי יותר מהעומק, ההיקף, הבהירות - הייתה זו תכונת הביטול שלו שהפכה אותו לאחד מגדולי עולם

The post לחיות אלוקות | על הרב יואל כהן – "החוזר הראשי" appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

]]>
הייתה זו סעודת שבת. השעה הייתה מאוחרת והאורחים המתינו בסבלנות. ממש לפני הסעודה מסרתי לידיו ספר חדש שהוצאתי לאור – לנצח כל רגע מחדש.

הרב יואל כהן דפדף מעט בעמידה, התעלם מההמולה סביב השולחן. פסקה מסוימת צדה את עינו ומבלי משים הוא שקע בקריאה שארכה דקות ארוכות. משסיים הרים את ראשו. משהו הפריע לו. הוא רצה להרחיב בנושא הגדרת "הצמצום שאינו כפשוטו". האורחים התיישבו, הוא קידש בזריזות, נטל ידיים והתחיל לדבר, על "הצמצום שאינו כפשוטו" כמובן. הוא תיאר, הסביר, העמיק והרחיב, בלי פילטרים ובלי סיפורים, כאילו לא היה מדובר בסעודת שבת ושעת לילה מאוחרת וכאילו לכולם ברור על מה הוא מדבר. הגדרה מדויקת של "הצמצום שאינו כפשוטו" הייתה חשובה בעיניו באותה סעודת שבת יותר מכל דבר אחר בעולם. הוא רצה להסביר כיצד ייתכן שהבורא צמצם את עצמו, ועדיין הוא כאן מחייה ומהווה כל דבר וכל רגע. על זה עומדים כרגע כל החיים מבחינתו.

אני זוכר שישבתי שם, ניסיתי לקלוט ולנצור כל מילה. בטוח שלא הצלחתי. הייתי עייף, אחרי טיסה ארוכה, נרגש והחומר ממילא היה סבוך ומעמיק, אבל הרגשתי שמשהו מרומם מתרחש. משהו שאי אפשר להסביר במילים. יש שקוראים לזה אמת. יש שיקראו לזה גילוי אלוקות. כן גילוי אלוקות.

שלוש פעמים התארחתי בביתו של החוזר הראשי, ובכל פעם הרגשתי שאני זוכה בהזדמנות יוצאת דופן. חוויה של מפגש עם עומק יהודי בלתי נתפס מהול בפשטות נדירה. אבל לא זה היה העיקר במפגש. העיקר היה ההרגשה שבכל תנועה שלו ובכל דיבור יש גילוי של משהו נשגב.

**

הרב יואל כהן שנפטר ערב שבת חזון היה אחד מגדולי עולם. כשהבן שלי קרא את התיאור הזה הוא חייך. "הרב יואל היה מנפנף אותך ושואל מה אתה רוצה ממנו", אמר.

פעם אחת נכחתי בשיעור שהעביר. צעיר, בחור בן כשמונה עשרה, שאל אותו שאלה. הוא עצר את השיעור, חשב וחשב. ובסוף ענה "אני לא יודע". כך, בפשיטות. אני לא יודע. מתי פגשתם מורה רוחני, כזה שסיים כמה וכמה פעמים ללמוד את כל התורה שבעל פה, בקיא בכל נבכי הקבלה, קרא ולימד כל מאמר חסידות, וכשצעיר שואל אותו שאלה הוא מודה בפני עם ועדה – אני לא יודע.

וזו בדיוק הנקודה. לא מספיק לתאר את הזיכרון הפנומנלי שלו ואת עובדת היותו החוזר הראשי של הרבי מליובאוויטש במשך כארבעים שנה כדי לכנות אותו גדול עולם. גם קריאת כתביו או האזנה לשיעוריו, שמאופיינים בעומק, בהירות, סדירות והיקף בלתי נתפסים לא הם שהופכים אותו לגדול אמיתי. תנועת הביטול הנדירה של גאון שכזה, זו שנועדה כל כולה לגילוי אלוקות, היא שעושה אותו לאחד הגדולים באמת.

החסידים נוהגים לספר שפעם אחת אשתו, לאה, שלחה אותו לזרוק את האשפה. הוא הגיע עם הפח לכניסה של בית המדרש 770. עד שלא העירו לו, לא שם לבו לכך. ראשו היה טרוד בעולמות אחרים. הסיפור מלמד שהביטול שלו היה ניכר בכל כוחות נפשו – בשכל, אבל גם ברצונות, ברגשות ובמעשים.

פעם אחת פגשתי אותו בציון הרבי מליובאוויטש. לרב יואל היה כושר מיקוד יוצא דופן. רגע אחד הוא דיבר עם קבוצת חסידים, והנה במאית שניה הוא התיישב על הספסלים באוהל הכניסה לציון, התנתק מהכל והתרכז בעניין לשמו הוא בא. הוא שלף עט ונייר והתחיל לכתוב. הוא כתב וכתב. התפלאתי. מה יש לו לכתוב כל כך הרבה? הרי הוא מבקר תכופות בציון, מה היה לו לשתף באריכות שכזו. ניכר היה שהוא גילה התחדשות פנימית בכתיבה. על כך קצת קינאתי, על היכולת של אדם כה שכלי להתחדש ולשפוך את לבו ורגשותיו.

בסוף אותו שבוע חזרתי שוב לציון. התפלאתי שוב לפגוש שם את רב יואל. מה הוא עושה כאן בתכיפות שכזו, שאלתי את עצמי שוב. שהרי לא מדובר במבקר שהגיע מהארץ ומנצל כל רגע באוהל. הסתכלתי בו מרחוק. הוא שוב התעלם מהרעש בציון, שוב שלף עט ונייר ושוב כתב בלי הפסקה.

בדבריו והנהגותיו הרב יואל לא לימד רק מהו ביטול לבורא. הוא לימד מהו ביטול לרבי ומהי התקשרות אמיתית, עוצמתית, ללא פשרות, וכיצד ההתקשרות משפיעה בהכרח על תנועת הביטול.

***

הרב יואל עלה לישראל מרוסיה בהיותו בן שש, לפני שמונים וארבע שנים. לניו יורק הגיע בשנת תש"י, 1950, בהיותו בחור צעיר. הוא נודע כבעל שכל חריף וזיכרון פנומנלי ובמהרה נבחר להיות ה"חוזר הראשי" של הרבי. במרוצת יותר מארבעים שנה הקשיב כהן לשיחות ולמאמרים שנשא הרבי. בשבתות ובחגים נדרש לשנן בעל-פה את שיחותיו הארוכות, כמעין מכשיר הקלטה אנושי. מיד במוצאי שבת היה חוזר על הנאמר לפני קבוצה של חסידים, שהעלתה את הדברים על הכתב. הרבי, מספרים יודעי דבר, לא היה מתחיל את דבריו עד שכהן תפס את מקומו. אחרי ג' תמוז תשנ"ד, 1994, הרב יואל המשיך להתגורר בשכונת קראון הייטס, והמשיך להעמיק וללמד חסידות. כמו הרבי, גם לו לא היו ילדים, אבל כל תלמידי הישיבה היו הילדים שלו.

רוב שנותיו הרב יואל מיעט לעזוב את שכונת הרבי. בהזדמנות אחת, לפני כארבע שנים הוא הגיע לביקור מרגש בישיבת תומכי תמימים בקרית גת, אחרי שהוזמן על ידי הרב שילת לארועי צמאה בירושלים. הרב יואל היה כבן 86 אבל עם שכל רענן וחד כתער, והייתה זו הזדמנות יוצאת דופן לפגוש אותו בארץ.

כשנכנס לאולם היה רק בקבוק 'משקה' אחד על השולחן. הוא הביט סביבו, הסתכל על מאות הבחורים, ושאל בבדיחות – "הבקבוק הזה יספיק לכולם? אמנם בחורים לא אמורים לשתות, אבל קצת להרטיב את השפתיים בהתוועדות צריכים".

אחרי סדרת ניגונים הוא התחיל לדבר. הרב יואל לקח את השיחה לכיוון מעשי. הוא דיבר על מחשבות וטרדות. באריכות הוא הסביר לבחורים כיצד צריך ללכת לישון. הוא הסביר את המשמעות של המחשבה האחרונה ביום ועל כך שצריך לנקות את המחשבות ולהחדיר מחשבות חיוביות, של בטחון ואמונה, בזמן קריאת שמע ולפני שמכבים את היום.

הבחורים לא התייחסו אל רב יואל כאל דובר נישא ומרוחק. הוא היה כמעט אחד מהם. הם הרגישו חופשיים לשאול שאלות ולהעלות נושאים שהטרידו אותם. הם הרשו זאת לעצמם כי גם כאן, מול בחורים שצעירים ממנו בשבעים שנה, הוא היה בביטול גמור.

באחת משיחותיו הסביר את ההבדל בין שתי גרסאות של מאמר חכמים. על פי אחת גרסה אחת נאמר: "אני נבראתי לשמש את קוני". על פי השנייה כתוב: "אני לא נבראתי אלא לשמש את קוני". את הגרסה הראשונה אפשר למצוא בנקל יחסית. אולם התנועה השנייה אתגרית בהרבה. לא כולם יכולים להגיע אליה, אמר, אבל כולם צריכים להבין אותה. כולם צריכים להבין ולקבל ש"אני לא נבראתי אלא". זה העניין המרכזי, לימד ר' יואל, וזו גם הדרך לגלות אלוקות בחיים האנושיים.

יהי זכרו ברוך.

The post לחיות אלוקות | על הרב יואל כהן – "החוזר הראשי" appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

]]>
https://hitbonenut.net/archives/22983/feed 0
סוד נשיאת ההפכים | לימודי התבוננות https://hitbonenut.net/archives/22963 https://hitbonenut.net/archives/22963#respond Tue, 13 Jul 2021 07:56:07 +0000 https://hitbonenut.net/?p=22963 רע וטוב, כאב ועונג, אבל ושמחה, משבר וצמיחה, דחיה ומשיכה – ישנו קסם מיוחד, סודי כמעט, ביכולת "להחזיק קצוות". מהו הסוד הזה, כיצד הוא מתגלה בחודש אב, וכיצד הוא מתבטא בחיינו.

The post סוד נשיאת ההפכים | לימודי התבוננות appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

]]>
רע וטוב, כאב ועונג, אבל ושמחה, משבר וצמיחה, דחיה ומשיכה – ישנו קסם מיוחד, סודי כמעט, ביכולת "להחזיק קצוות". מהו הסוד הזה, כיצד הוא מתגלה בחודש אב, וכיצד הוא מתבטא בחיינו.

הלימוד יתקיים הערב בזום 21:30. להצטרפות

מקורות

  1. וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת:…וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה סֹכֲכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו אֶל הַכַּפֹּרֶת יִהְיוּ פְּנֵי הַכְּרֻבִים… וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל אֲרוֹן הָעֵדֻת אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות כ"ה)

2. "אמר רַב קְטִינָא, בְּשָׁעָה שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל עוֹלִין לָרֶגֶל – מְגַלְלִין לָהֶם אֶת הַפָּרֹכֶת, וּמַרְאִין לָהֶם אֶת הַכְּרוּבִים שֶׁהָיוּ מְעוּרִין זֶה בָזֶה, וְהָיוּ אוֹמְרִים לָהֶם, רְאוּ חִבַּתְכֶם לִפְנֵי הַמָּקוֹם, כְּחִבַּת זָכָר עִם נְקֵבָה" (יומא, נד.).

3. "אמר ריש לקיש: בשעה שנכנסו נכרים להיכל ראו כרובים המעורין זה בזה, הוציאון לשוק ואמרו: ישראל הללו, שברכתן ברכה וקללתן קללה, יעסקו בדברים הללו? מיד הזילום, שנאמר (איכה א:ח): 'כל מכבדיה הזילוה כי ראו ערות ה'.

4. כתובות יז ע"א:
"תנו רבנן כיצד מרקדין לפני הכלה?
בית שמאי אומרים: כלה כמות שהיא.
ובית הלל אומרים: כלה נאה וחסודה.
אמרו להן ב”ש לב”ה: הרי שהיתה חיגרת או סומא, אומרים לה כלה נאה וחסודה?
והתורה אמרה “מדבר שקר תרחק”! (שמות כג, ז)
אמרו להם ב”ה לב”ש: לדבריכם מי שלקח מקח רע מן השוק ישבחנו בעיניו או יגננו בעיניו?
הוי אומר ישבחנו בעיניו!
מכאן אמרו חכמים: לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות."

5. רש"ש:
גמרא א"ל ב"ה לב"ש לדבריכם כו' מן השוק כו
יש לדקדק על תיבת לדבריכם שנראה כמיותר כי כן לא הוזכרה באמירת ב"ש לב"ה. וכן תיבות מן השוק נראין מיותרים. ושמעתי בזה דבר נכון והוא דמי שלוקח מקח מן החנות ומראהו לתגר או לקרובו ודאי דאם רואה בו איזה חסרון מצוה או חובה עליו לגלות לו בכדי שיחזירנו להחנווני.
משא"כ כשלוקח מן השוק שאינו מכירו להשיבנו לו אם נתאנה מה לו לחבירו לגלות לו מומיו להדאיבו באין תועלת. וזה שאמרו לדבריכם ר"ל בשלהי גיטין דלא יגרש את אשתו אא"כ מצא בה דבר ערוה א"כ אין לו תקנה כמו שלוקח מן השוק ישבחנו כו'. וש"י:

6. החיד"א, חיים דוד אזולאי – מרוקו – מראית העין על כתובות י״ז א
מכאן אמרו חכמים לעולם יהא אדם דעתו מעורבת עם הבריות. יש לדקדק דהול"ל מכאן אמרו חכמים יהא אדם מעורב עם הבריות ואמאי אמרו דעתו מעורבת. ויראה דהשמיענו שמה שעושה לא יהיה לפנים מפני הרואים ולבו לא כן יחשוב. רק עיקר הדבר דמה שעושה יהיה בכל לב ובכל נפש ולבו שוין ודעתו לעשות נחת רוח לבני אדם וכל מעשיו יהיה לשם שמים באמת ובתמים ולזה אמרו דעתו מעורבת כי דעתו ולבו ומעשיו שוו בשעוריהם:

7. נתיבות עולם – המהר"ל מפראג רבי יהודה ליווא בן בצלאל:

"פירוש כי אין נקרא זה דבר שקר, אע"ג שהכלה בעצמה אינה נאה וחסודה מכל מקום כלפי הבעל שבחר בה היא חסודה בעיניו, ואנו אין באין לשבח אותה מצד עצמה רק מצד שנמצא דבר בכלה זאת שהיא חסודה שהרי החתן נשאה והיא מצאה חן בעיניו."

8. רשב״א על כתובות י״ז א

כלה כמות שהיא. כלומר, משבחין אותה באבר יפה שבה, ולא שיגנה אותה אם היא סומא או חגרת. ואפילו הכי קאמרי להו בית הלל דמגנה אותה בעיניו, דכיון דהשאר משבחין בכלל וזו באבר מאיבריה הכל יודעין שיש בה מומין בשאר איברי הגוף, אלא אומר כלה נאה וחסודה. כך פירש הלוי זצ"ל.

כתר שם טוב, חלק ראשון, קעט: אתם לא קוראים נכון את השיחה.
השכינה נקראת כלה… ובזה יובן כיצד מרקדין לפני הכלה, רוצה לומר שמתמיה כיצד מרקדין בזמן הזה בגלות השכינה שהוא לפני וקודם שנקראת כלה, כי הריקוד הוא להעלות ניצוצין ומדריגה תחתונה להעלותה אל העליונה, כמו ריקוד קדוש כו', ואין זה עולה יפה בזמן הגלות, כי מי יוכל לעשותה על צד השלימות,
לכך אמרו בית שמאי כלה כמות שהיא, על דרך שכתב בזוהר סוד נודע בשערים בעלה לפי מה שמשער כל אחד בדעתו ויכולתו, אף בדרך כלל אם אינו יכול בדרך פרט לייחד השכינה ולקשטה, מכל מקום ישער כלה כמות שהיא כו'. ובית הלל סבירא ליה כלה נאה וחסודה, שצריך לידע בפרט איך להסיר בגדים צואים וליכלוך מהניצוצין ולקשטה בפרט, שתהיה השכינה כלה נאה וחסודה וכו', ודפח"ח (דברי פי חכם חן."

9. אדמו"ר הזקן והרבי מליובאוויטש, תורת מנחם, כו, תשי"ט

"ויש לבאר תחילה פלוגתת ב"ש וב"ה "כיצד מרקדין לפני הכלה". צריך להבין את המחלוקת.
(אדמו"ר הזקן) כדי שיוכל להיות השידוך בין נשמת איש ישראל (כלה) להקב"ה, שהנשמה תוכל למלא את שליחותו של הקב"ה בעולם, יש צורך בנתינת כח מלמעלה – שזהו הענין ד"מרקדין לפני הכלה", וכפי שנמשך גם
בענין נישואי איש ואשה כפשוטם, ש"מרקדין לפני הכלה" הו"ע המשכת השמחה בהכלה.
(צריך שיעזרו לנו מלמעלה. שיהיה פוש. איך זה עובד?)
ובענין זה יש ב' שיטות:
א) "ב"ש אומרים כלה כמות שהיא" – כמבואר בלקו"ת ש"בית שמאי שרשם מבחי' הגבורות עליונות, ע"כ נק' שמאי, כענין שארז"ל ע"פ ושם דרך כו', כל השם אורחותיו, דהיינו ששוקל דרכיו איך ומה הוא . . וזהו כלה כמות שהיא, כלומר, כמו שהיא העלי' מלמטה . . אם רב ואם מעט", היינו, שלפי ערך עבודת הנשמה באתערותא דלתתא, הנה באופן כזה נמשך הסיוע והשפעת האור מלמעלה, שזהו"ע "מרקדין לפני הכלה".
(נותנים לאדם כוחות לפי ערך המאמץ שלו. שוקלים את השקעתו ונותנים לו)
כלומר: הן אמת שהסיוע מלמעלה שנמשך בברכתו של הקב"ה הוא גדול יותר מהכלים שמכינים מלמטה, וכדברי הגמרא במסכת יומא
אמנם "אדם מקדש עצמו מעט מקדשין אותו הרבה, מלמטה מקדשין אותו מלמעלה", אבל אעפ"כ, הרי זה בערך העבודה, והיינו, שהסיוע "הרבה . . מלמעלה" תלוי בהקידוש "מעט . . מלמטה" (שלכן כאשר חסר הקידוש מעט מלמטה אזי לא נמשך כלל הסיוע מלמעלה), ובמילא, ככל שיגדל הקידוש "מעט מלמטה", כך תהי' המשכת הסיוע "הרבה מלמעלה" באופן נעלה יותר.
ומזה מובן, שכאשר הכלה היא "חיגרת או סומא", אזי אי אפשר שתהי' ההמשכה מלמעלה באופן נעלה ביותר, כי אם, "כלה כמות שהיא".
ב) "וב"ה אומרים כלה נאה וחסודה", אפילו אם "היתה חיגרת או סומא" – כמבואר בלקו"ת60 ש"ב"ה שרשו מבחי' החסדים, חולק על ב"ש, שלא יהי' המשכה לפי ההעלאה, אלא אדרבה, תחלה יהי' המשכה מלמעלה למטה, ויהי' אז ממילא יפלו כל החיצונים שלא לה' המה . . וזהו פי' כלה נאה וחסודה, חסודה הוא לשון נפעל . . דהיינו שנעשית חסודה ע"י המשכת חסד עליון מלמעלה למטה להיות גילוי אלקות אזי ממילא יפול הרע, ויהי' בחי' . . כלה נאה . . ואפילו (אם היתה תחילה) חיגרת אפילו סומא".
וע"ד שמצינו במדרש איכה רבה64, על הפסוק65 "השיבנו ה' אליך ונשובה", "אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, רבש"ע, שלך הוא, השיבנו."

10. הרש"ב, המשך תער"ב, חלק שלישי, א'רלא:

בלי עבודת המידות זה לא אפשרי. לכל אחד מידה שלו. אז איך מתקנים את המידות? לשנות את עצם המידות. שורש המחלוקת היא איך מתקנים מידות ומה הנטייה הנפשית.

צריך לפעול בשני קווים, כך שהמידות יתכללו. מתעלה לשורש המידות. זה הויכוח.

"וכמו ב"ש וב"ה שהיו מבחי' חו"ג הרי גם בתורה ובכל דרכי עבודתם היו בבחי' חו"ג דב"ש אוסרים וב"ה מתירין כו', וכידוע בענין כיצד מרקדין דהפלוגתא שלהם באופן העבודה כו' וכמ"ש במ"א, הרי דמגודל ועוצם ההשגה הגדולה שלהם בתורה ועבודה לא הי' השינוי בעצם המדות רק שהי' במעלה ובמדרי' גבוה מאד כו'. והב' דבכללות אינם יוצאים מלבוש ההטבעה, והיינו שבגדלות ההשגה אינו יוצא מענין ההטבעה ויש לו שייכות אל ענין הטבע כו', וכמו בהגילוים מלמעלה יש נסים נסתרים ונסים נגלים, דנסים נסתרים הוא המלובשים בדרכי הטבע הרי בזה ג"כ הטבע בטל כו',

11. איכה רבה ד, ג:

והיה שם ר' זכריה בן אבקולס, והיתה סָפק בידו למחות ולא מיחה… ענותנותו של ר' זכריה בן אבקולס, שרָפה את ההיכל.

12. שיטה מקובצת על בבא קמא קיז, ב (בצלאל אשכנזי או אספת זקנים).

"ויראה לי שאם ראוהו משתדל להכביד המלכות על הצבור מותר להרגו ממה שאמרו בפרק חמישי של גיטין"

13. גיטין נו א: "סבור רבנן לקרוביה משום שלום מלכות אמר להו רבי זכריה בן אבקולס יאמרו בעלי מומין קריבין לגבי מזבח; סבור למיקטליה דלא ליזיל ולימא אמר להו רבי זכריה יאמרו מטיל מום בקדשים יהרג; אמר רבי יוחנן ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס החריבה את ביתנו ושרפה את היכלנו והגליתנו מארצנו"


14. מסילת ישרים כ: "והוא ענין עקרי מאד מאד, ותדע באמת שזהו המלאכה הקשה שבחסידות כי דקותו רב ויש ליצר בדבר הזה כניסה גדולה, על כן נמצאת סכנתו עצומה כי הרבה דברים טובים יוכל היצר לרחק כאילו הם רעים, והרבה חטאים לקרב כאילו הם מצות גדולות.

ג ובאמת שלא יוכל איש להצליח במשקל הזה אלא בג' דברים: הכוונה – לעשות נחת רוח; עיון גדול; משליך יהבו על ה'.
ז אמנם אם אחד מן התנאים האלה יחסר לו לא יגיע אל השלימות, וקרוב הוא ליכשל וליפול דהיינו או אם הכונה לא תהיה מובחרת וזכה, או אם יתרשל מן העיון במה שיוכל לעיין, או אם אחר כל זה לא יתלה בטחונו בקונו, קשה לו שלא יפול.
ח אך אם שלשתם ישמור כראוי, תמימות המחשבה, עיון, ובטחון, אז ילך בטח באמת ולא יאונה לו כל רע.
ט והנה מה שצריך להבין הוא כי אין לדון דברי החסידות על מראיהן הראשון, אלא צריך לעיין ולהתבונן עד היכן תולדות המעשה מגיעות, כי לפעמים המעשה בעצמו יראה טוב, ולפי שהתולדות רעות יתחייב להניחו, ולו יעשה אותו יהיה חוטא ולא חסיד.
י הנה מעשה גדליה בן אחיקם גלוי לעינינו שמפני רוב חסידותו שלא לדון את ישמעאל לכף חובה או שלא לקבל לשון הרע, אמר ליוחנן בן קרח שקר אתה דובר על ישמעאל (ירמיה מ'), ומה גרם? גרם שמת הוא ונפזרו ישראל וכבה גחלתם הנשארה, וכבר ייחס הכתוב הריגת אנשים אשר נהרגו אליו כאילו הרגם הוא, ובמאמרם ז"ל (נדה ס"א): על הפסוק את כל פגרי האנשים אשר הכה ביד גדליה.
יא והבית השני גם הוא חרב ע"י חסידות כזה אשר לא נשקל במשקל צדק במעשה דבר קמצא, אמרו (גיטין נ"ו א): סבור רבנן לקרוביה, א"ל רבי זכריה בן אבקולס יאמרו בעלי מומין קריבין לגבי מזבח, סבור למקטליה א"ל רזב"א יאמרו מטיל מום בקדשים יהרג,
יב בין כך ובין כך הלך אותו הרשע והלשין את ישראל, בא הקיסר והחריב ירושלים, והוא מה שאמר ר"י על זה: ענותנותו של ר' זכריה החריבה את ביתנו ושרפה את היכלנו והגליתנו.
יג הרי לך שאין לדון בחסידות המעשה באשר הוא שם לבד, אך צריך לפנות כה וכה לכל הצדדין שיוכל שכל האדם לראות, עד שידון באמת איזה יכשר יותר העשיה או הפרישה."

The post סוד נשיאת ההפכים | לימודי התבוננות appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

]]>
https://hitbonenut.net/archives/22963/feed 0
שאלה תשובה – יוכי ויחיאל | כאן 11 https://hitbonenut.net/archives/22948 https://hitbonenut.net/archives/22948#comments Fri, 09 Jul 2021 12:25:10 +0000 https://hitbonenut.net/?p=22948 שיחה על תהליכים בחיים האישיים. יוכי ברנדס סיפרה על התהליכים שעברה ואני שיתפתי בתהליך התשובה.

The post שאלה תשובה – יוכי ויחיאל | כאן 11 appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

]]>
הסופרת יוכי ברנדס, נצר לשושלת אדמו"רים שיצאה בשאלה ועוסקת ביצירתה בדמויות תנ"כיות, מדברת עם יחיאל הררי, סופר, יועץ פוליטי וחוזר בתשובה, על הבחירות שכתבו את סיפור חייהם.

#שאלה_תשובה

The post שאלה תשובה – יוכי ויחיאל | כאן 11 appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

]]>
https://hitbonenut.net/archives/22948/feed 1
לפעמים זה לא החיסרון – הבעיה היא בעודף https://hitbonenut.net/archives/22929 https://hitbonenut.net/archives/22929#respond Wed, 07 Jul 2021 07:04:59 +0000 https://hitbonenut.net/?p=22929 לפעמים זה לא החיסרון. יש לו או לה הכל – כישורים, עומק, יכולות, נחישות ואפשר אפילו להוסיף מראה וממון. הבעיה היא בעודף,

The post לפעמים זה לא החיסרון – הבעיה היא בעודף appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

]]>
לפעמים זה לא החיסרון. יש לו או לה הכל – כישורים, עומק, יכולות, נחישות ואפשר אפילו להוסיף מראה וממון.

הבעיה היא בעודף, במה שצריך להסיר: ישות, קצת גאווה ואפילו גסות רוח שמתחפשת.

(וראו לוח היום יום)

The post לפעמים זה לא החיסרון – הבעיה היא בעודף appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

]]>
https://hitbonenut.net/archives/22929/feed 0
כוחו של "הצד האחר" | תניא פרק ו https://hitbonenut.net/archives/22915 https://hitbonenut.net/archives/22915#comments Tue, 06 Jul 2021 13:36:10 +0000 https://hitbonenut.net/?p=22915 בכל אחד ואחת יש "צד אחר", לעתים גלוי אך לרוב נסתר, כזה שגורם לפרוד, ריחוק ואגוצנטריות. מהו ומיהו אותו צד, מה המקור שלו, מה הנזקים שהוא גורם לנו, מתי הוא משתלט עלינו ומדוע חשוב לזהותו ולהתמודד עמו. תניא פרק ו

The post כוחו של "הצד האחר" | תניא פרק ו appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

]]>
בכל אחד ואחת יש "צד אחר", לעתים גלוי אך לרוב נסתר, כזה שגורם לפרוד, ריחוק ואגוצנטריות. מהו ומיהו אותו צד, מה המקור שלו, מה הנזקים שהוא גורם לנו, מתי הוא משתלט עלינו ומדוע חשוב לזהותו ולהתמודד עמו.

הלימוד יתקיים הערב ב-21:30 בזום. מוזמנים להצטרף.

מקורות

כוחו של "הצד האחר"

  1. הצד האחר מובנה בתוכנו

תניא, ספר של בינונים, פֶּרֶק ו

וְהִנֵּה זֶה לְעֻמַּת זֶה עָשָׂה אֱלֹהִים. כִּי כְּמוֹ שֶׁנֶּפֶשׁ הָאֱלֹהִית כְּלוּלָה מֵעֶשֶׂר סְפִירוֹת קְדוֹשׁוֹת וּמִתְלַבֶּשֶׁת בִּשְׁלֹשָׁה לְבוּשִׁים קְדוֹשִׁים, כָּךְ הַנֶּפֶשׁ דְּסִטְרָא אַחֲרָא מִקְּלִפַּת נֹגַהּ הַמְּלֻבֶּשֶׁת בְּדַם הָאָדָם כְּלוּלָה מֵעֶשֶׂר כִּתְרִין דִּמְסָאֲבוּתָא, שֶׁהֵן שֶׁבַע מִדּוֹת רָעוֹת הַבָּאוֹת מֵאַרְבַּע יְסוֹדוֹת רָעִים הַנִּזְכָּרִים לְעֵיל, וְשֵׂכֶל הַמּוֹלִידָן, הַנֶּחֱלָק לְשָׁלֹשׁ שֶׁהֵן חָכְמָה בִּינָה וָדַעַת, מְקוֹר הַמִּדּוֹת. כִּי הַמִּדּוֹת הֵן לְפִי עֵרֶךְ הַשֵּׂכֶל, כִּי הַקָּטָן חוֹשֵׁק וְאוֹהֵב דְּבָרִים קְטַנִּים פְּחוּתֵי הָעֵרֶךְ, לְפִי שֶׁשִּׂכְלוֹ קָטָן וְקָצָר לְהַשִּׂיג דְּבָרִים יְקָרִים יוֹתֵר מֵהֶם, וְכֵן מִתְכָּעֵס וּמִתְקַצֵּף מִדְּבָרִים קְטַנִּים, וְכֵן בְּהִתְפָּאֲרוּת וּשְׁאָר מִדּוֹת. וְעֶשֶׂר בְּחִינוֹת אֵלּוּ הַטְּמֵאוֹת, כְּשֶׁאָדָם מְחַשֵׁב בָּהֶן אוֹ מְדַבֵּר אוֹ עוֹשֶׂה, הֲרֵי מַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁבְּמוֹחוֹ וְדִבּוּרוֹ שֶׁבְּפִיו וְכֹחַ הַמַּעֲשִׂיִּי שֶׁבְּיָדָיו וּשְׁאָר אֵבָרָיו נִקְרָאִים לְבוּשֵׁי מְסָאֲבוּ לְעֶשֶׂר בְּחִינוֹת אֵלּוּ הַטְּמֵאוֹת, שֶׁמִּתְלַבְּשׁוֹת בָּהֶן בִּשְׁעַת מַעֲשֶׂה אוֹ דִבּוּר אוֹ מַחֲשָׁבָה.

וְהֵן הֵם כָּל הַמַּעֲשִׂים אֲשֶׁר נַעֲשִׂים תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ אֲשֶׁר הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב בַּזֹּהַר בְּשַׁלַּח1 שֶׁהֵן תְּבִירוּ דְּרוּחָא כו'. וְכֵן כָּל הַדִּבּוּרִים וְכָל הַמַּחֲשָׁבוֹת אֲשֶׁר לֹא לַה' הֵמָּה וּלְרְצוֹנוֹ וְלַעֲבוֹדָתוֹ, שֶׁזֶּהוּ פֵּרוּשׁ לְשׁוֹן סִטְרָא אַחֲרָא, פֵּרוּשׁוֹ צַד אַחֵר שֶׁאֵינוֹ צַד הַקְּדֻשָׁה. וְצַד הַקְּדֻשָׁה אֵינוֹ אֶלָּא הַשְׁרָאָה וְהַמְשָׁכָה מִקְּדֻשָּׁתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שׁוֹרֶה אֶלָּא עַל דָּבָר שֶׁבָּטֵל אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ, בֵּין בְּפֹעַל מַמָּשׁ כְּמַלְאָכִים עֶלְיוֹנִים, בֵּין בְּכֹחַ, כְּכָל אִישׁ יִשְׂרָאֵל לְמַטָּה שֶׁבְּכֹחוֹ לִהְיוֹת בָּטֵל מַמָּשׁ לְגַבֵּי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּמְסִירַת נַפְשׁוֹ עַל קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם. וְלָכֵן אָמְרוּ רַזַ"ל2 שֶׁאֲפִלּוּ אֶחָד שֶׁיּוֹשֵׁב וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה שְׁכִינָה שְׁרוּיָה כו', וְכָל בֵּי עֲשָׂרָה שְׁכִינְתָא שָרְיָא לְעוֹלָם.

אֲבָל כָּל מַה שֶׁאֵינוֹ בָּטֵל אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ, אֶלָּא הוּא דָּבָר נִפְרָד בִּפְנֵי עַצְמוֹ, אֵינוֹ מְקַבֵּל חִיּוּת מִקְּדֻשָּׁתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִבְּחִינַת פְּנִימִית הַקְּדֻשָּׁה וּמַהוּתָהּ וְעַצְמוּתָהּ בִּכְבוֹדָהּ וּבְעַצְמָהּ, אֶלָּא מִבְּחִינַת אֲחוֹרַיִם, שֶׁיּוֹרְדִים מִמַּדְרֵגָה לְמַדְרֵגָה רִבְבוֹת מַדְרֵגוֹת בְּהִשְׁתַּלְשְׁלוּת הָעוֹלָמוֹת דֶּרֶךְ עִלָּה וְעָלוּל וְצִמְצוּמִים רַבִּים, עַד שֶׁנִּתְמַעֵט כָּל כָּךְ הָאוֹר וְהַחִיּוּת מִעוּט אַחַר מִעוּט, עַד שֶׁיָּכוֹל לְהִתְצַמְצֵם וּלְהִתְלַבֵּשׁ בִּבְחִינַת גָּלוּת תּוֹךְ אוֹתוֹ דָּבָר הַנִּפְרָד לְהַחֲיוֹתוֹ וּלְקַיְּמוֹ מֵאַיִן לְיֵשׁ, שֶׁלֹּא יַחֲזֹר לִהְיוֹת אַיִן וְאֶפֶס כְּבַתְּחִלָּה מִקֹּדֶם שֶׁנִּבְרָא.

וְלָכֵן נִקְרָא עוֹלָם הַזֶּה וּמְלוֹאוֹ עוֹלָם הַקְּלִפּוֹת וְסִטְרָא אַחֲרָא. וְלָכֵן כָּל מַעֲשֵׂה עוֹלָם הַזֶּה קָשִׁים וְרָעִים וְהָרְשָׁעִים גּוֹבְרִים בּוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּעֵץ חַיִּים שַׁעַר מ"ב סוֹף פֶּרֶק ד.

אֶלָּא שֶׁהַקְּלִפּוֹת הֵן נֶחֱלָקוֹת לִשְׁתֵּי מַדְרֵגוֹת זוֹ לְמַטָּה מִזּוֹ. הַמַּדְרֵגָה הַתַּחְתּוֹנָה הִיא שָׁלֹש קְלִפּוֹת הַטְּמֵאוֹת וְרָעוֹת לְגַמְרֵי וְאֵין בָּהֶם טוֹב כְּלָל, וְנִקְרְאוּ בְּמִרְכֶּבֶת יְחֶזְקֵאל3 "רוּחַ סְעָרָה וְעָנָן גָּדוֹל" וגו'. וּמֵהֶן נִשְׁפָּעוֹת וְנִמְשָׁכוֹת נַפְשׁוֹת כָּל אֻמּוֹת הָעוֹלָם וְקִיּוּם גּוּפָם, וְנַפְשׁוֹת כָּל בַּעֲלֵי חַיִּים הַטְּמֵאִים וַאֲסוּרִים בַּאֲכִילָה וְקִיּוּם גּוּפָם, וְקִיּוּם וְחִיּוּת כָּל מַאֲכָלוֹת אֲסוּרוֹת מֵהַצּוֹמֵחַ כְּמוֹ עָרְלָה וְכִלְאֵי הַכֶּרֶם כו', וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב בְּעֵץ חַיִּים שַׁעַר מ"ט פֶּרֶק ו'. וְכֵן קִיּוּם וְחִיּוּת כָּל הַמַּעֲשֶׂה דִּבּוּר וּמַחֲשָׁבָה שֶׁל כָּל שְׁסָ"ה לֹא תַּעֲשֶׂה וְעַנְפֵיהֶן, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב שָׁם סוֹף פֶּרֶק ה.

  • מאפיינים? הקליפה מעוררת פרוד

כתיב הרים כדונג נמסו וגו' (תהלים צז, ה), ובפסוק של אחריו כתיב יחד הרים ירננו (תהלים צח, ח).

כיצד יתקיימו שני מקראות הללו. ואפשר לומר כי ידוע מ"ש רז"ל אין הרים אלא האבות (שמ"ר טו, ד). וגם אמרו רז"ל האבות הן הן המרכבה. ויש להבין איך הוא שהאבות התחתונים יהיו המרכבה. אך ידוע כי [מדת] אברהם הוא מדת אהבה שהוא מדת החסד, ויצחק מדתו יראה, ויעקב תפארת המכריע. ואמרו רז"ל ג' סימנים בישראל רחמנים ביישנים גומלי חסדים, שהם ג' מדות של האבות מתתא לעילא. רחמני"ם הוא מדת יעקב, ביי"שנים [הוא] מדת יצחק, כי הירא מחברו הוא בוש ממנו, וגומלי חסדים הוא מדת אברהם, שהוא אהבה חסד. והנה זה לעומת זה עשה אלהי"ם, כי כמו כן יש בטומאה ג' מדות הנזכרים הנקראים אבות הטומאה. אך ההפרש שביניהם, כי בקדושה כל הג' מדות כלולים זה בזה. למשל האוהב את חבירו מרחם עליו, [ואם] לפעמים שלא יוכל למלאות חפץ חבירו הוא בוש ממנו, נמצא כי שלשתן כלולים זה בזה, והם כמו אחד, שכן בקדושה הוא אחדות גמור. אבל בטומאה הג' מדות הם נפרדים, יתפרדו כל פועלי און, שהוא אהבה זרה דבר אחד, וירא מדבר אחר, ומרחם על דבר אחר.

וז"ש הרים כדונג נמסו, ר"ל הרים של טומאה. ולכן לא נאמר כאן יח"ד, לפי שאין להם אחדות רק פירוד כנזכר. אבל בפסוק ב', המדבר בהרי אבות הקדושה שהם אחדות גמור, לכן נאמר יח"ד הרים ירננו.

ופי' הפסוק יתפרדו כל וגו' רומז אל הנזכר. כי המדות רעות אשר באדם ח"ו נקראים פועלי און, שהם המביאים אותו לידי און עצמו, שהוא עבירה ממש. והמדות הזרות אין להם יחוד וחיבור יחד, לכך אמר יתפרדו כל פועלי און, כי הם נפרדים ואין להם אחדות. ולכך אמר פועלי און, ולא אמר עושי און, לרמז כי אף הפועלים של און אין להם אחדות כנזכר.

  • מדוע נוצרנו כך – כדי שלא יהיה לחם חינם

אמנם, הקב"ה אינו רוצה שהענינים דישראל יהיו שלא ע"י עבודת עצמם, באופן דנהמא דכיסופא, אלא שכל הענינים יהיו ע"י עבודת האדם ובבחירה חפשית דוקא. ולכן את זה לעומת זה עשה האלקים24, שברא את העולם הזה הגשמי שנדמה לו שמציאותו מעצמותו, ועד שהוא מלא קליפות וסט"א האומרים לי יאורי ואני עשיתיני, אני ואפסי עוד. וע"י עבודת ישראל בעולם הזה לגלות את העצמות, הרי אז יש בהם התואר זה ע"י עבודת עצמם ולא באופן דנהמא דכיסופא. ולכן (מכיון שבריאת הלעו"ז היא רק בשביל עבודת ישראל) גם היצר הרע עצמו יודע שאין עוד מלבדו, ורק ניתן לו רשות לבלבל את האדם ולפתותו, כדי שכל הרוצה לטעות יטעה וידמה בעצמו שמציאותו מעצמותו. וכוונת הדבר היא כדי שע"י שיעמדו בנסיון יהי' השכר והגילוי נעלה עוד יותר. וכמשל הזונה שבזוהר פ' תרומה, דכאשר הזונה מפתה את בן המלך ובן המלך עומד בנסיון עי"ז יגדיל את שכרו. ופירוש הגדלת השכר היא, לא שהוא ריבוי בכמות, שהוא גדול יותר אבל עדיין אין זה השכר האמיתי, אלא שעי"ז נעשה שכר גדול כזה שאין גדול ממנו, והיינו ההתקשרות בהעצמות שלמעלה מכל האורות והגילויים. ועל זה נאמר גדול הוי' ומהולל מאד בעיר אלקינו, גדלות העצמות. וע"י שהאדם עומד בנסיון ואינו מתפעל מטענת הסטרא אחרא שמציאותו מעצמותו, בחינת זה, עי"ז דוקא הוא מגיע לגילוי ענין העצמות שבישראל, התקשרות עם העצמות, עד שנק' בשם עם זו.[1]


[1] תורת מנחם, ה – שנת תשי"ב – חלק שני, ש"פ ויקרא, ג' ניסן ה'תשי"ב, צב.

The post כוחו של "הצד האחר" | תניא פרק ו appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

]]>
https://hitbonenut.net/archives/22915/feed 2
Create ways to influence your message https://hitbonenut.net/archives/22900 https://hitbonenut.net/archives/22900#respond Tue, 06 Jul 2021 06:47:18 +0000 https://hitbonenut.net/?p=22900 A lot of people are confident that they have something to give, that they are talented and good - but they wait for the phone to ring. The wait for someone to invite them.

The post Create ways to influence your message appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

]]>

A lot of people are confident that they have something to give, that they are talented and good – but they wait for the phone to ring. They wait for someone to invite them.

Otherwise they do not discover their powers.

It is said of Abraham – " he was sitting at the entrance of the tent as the day grew hot."

Why was he sitting in the doorway of the tent?

Because he sought passers-by, so that he might have someone to influence kindness.

And what was so important to him to influence to look for people?

Two movements are integrated in the worlf – influence and acceptance. The two movements are present in every person, but he who influencing is more dominant in him, he who wants to give, change, influence – and has no one to receive from him – "loses all his action."

And what does Abraham teach? Whoever he is influencer in nature, whoever his forces cry out to be revealed, cannot be passive. He cannot depend on the "recipients" who will come to him or wait for them to need him.

For if he feels that there is no one who receives from him, that there is no buyer for the message and qualities, he will lose his importance, even in his own eyes, and hence the short way to sadness and depression.

Therefore, he must get out of his place and look for one receivers. He must put aside matters of respect and ego, disappointments, laxity, and even personal interests that limit his influence – and look for "acceptors".

Only in this way will he prove to himself and to the world that his message and unique powers, those who are waiting to be revealed, are far more important than he himself.

The post Create ways to influence your message appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

]]>
https://hitbonenut.net/archives/22900/feed 0
קשיים רגשיים בזוגיות https://hitbonenut.net/archives/22885 https://hitbonenut.net/archives/22885#respond Sun, 04 Jul 2021 08:58:32 +0000 https://hitbonenut.net/?p=22885 ישנם מגוון קשיים שעשויים להתעורר בקשר. הבדלי השקפה, חיפוש אחר החסך, שעמום והעדר התחדשות, חוסר הערכה, רצונות סותרים. אולם הקשיים הרגשיים הם כנראה המשמעותיים ביותר.

The post קשיים רגשיים בזוגיות appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

]]>
העדר אהבה? חוסר כבוד? לא ג'נטלמן? מהם הרגשות לא רצויים שעשויים להופיע בחיים הזוגיים ולהוביל לריחוק.


The post קשיים רגשיים בזוגיות appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

]]>
https://hitbonenut.net/archives/22885/feed 0
זה לא הרוע שבעולם מייסר אותך. זה הרוע שאתה רואה הוא שמייסר אותך https://hitbonenut.net/archives/22864 https://hitbonenut.net/archives/22864#respond Fri, 02 Jul 2021 07:43:31 +0000 https://hitbonenut.net/?p=22864 אז מה עושים? איך אפשר שלא לראות את הרע, את הפגמים, הטעויות, ההתנהגות הלא רצויה? הרי לא לראות את הרע יכול להפוך אותך לאטום וכהה חושים.

The post זה לא הרוע שבעולם מייסר אותך. זה הרוע שאתה רואה הוא שמייסר אותך appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

]]>
"תיסרך רעתך"

זה לא הרוע שבעולם מייסר אותך. זה הרוע שאתה רואה הוא שמייסר אותך.

ומה עושים? זה פשוט. לא תקפיד לראות כל הזמן את הרע – לא תתייסר.

אבל איך אפשר שלא לראות את הרע, את הפגמים, הטעויות, ההתנהגות הלא רצויה? הרי לא לראות את הרע יכול להפוך אותך לאטום וכהה חושים.

זה החלק "המוצלח" בחטא אדם הראשון – שמאז החטא אין רע בעולם שלא מעורב בו טוב ואין טוב שלא מעורב בו רע. כלומר בכל מקום שיש רע, במשמעות של ניתוק וחיסרון, אפשר למצוא טוב, ואפילו מעט טוב, אפילו נקודה טובה.

מכאן, על כל אדם מונחת משימה אקטיבית. לחפש את הטוב ולא את הרע. אם תחפש את הרע בבן הזוג – בוודאי שתמצא, ובוודאי שתתייסר. אם תחפש את הטוב – זכית בטוב.

לא מסכים? בבקשה, תיסרך רעתך.

ומה על תיקון עולם, ותיקון חברתי והשיש המלוכלך? מה הבעיה, תתקן. תפעל, תעשה. בשביל לתקן לא צריך לחזור ולהדגיש את הרע.

(ירמיה ב, יט)

The post זה לא הרוע שבעולם מייסר אותך. זה הרוע שאתה רואה הוא שמייסר אותך appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

]]>
https://hitbonenut.net/archives/22864/feed 0
מי שיש לו מה להשפיע לא יכול להיות פסיבי ולחכות שיפנו אליו https://hitbonenut.net/archives/22851 https://hitbonenut.net/archives/22851#respond Thu, 01 Jul 2021 09:00:52 +0000 https://hitbonenut.net/?p=22851 מי שדומיננטי אצלו יותר מרכיב ההשפעה, מי שרוצה לתת, להעניק, לשנות, ואין לו מי שיקבל ממנו - "נאבדת כל פעולתו".

The post מי שיש לו מה להשפיע לא יכול להיות פסיבי ולחכות שיפנו אליו appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

]]>

"והוא יושב פתח האוהל כחום היום."

מדוע ישב בפתח האוהל?

כי חיפש עוברים ושבים, כדי שיהיה לו על מי להשפיע חסד.

ומה היה חשוב לו כל כך להשפיע?

שתי תנועות מרכיבות את העולם – השפעה וקבלה. שתי התנועות מצויות בכל אדם, אולם מי שדומיננטי אצלו יותר מרכיב ההשפעה, מי שרוצה לתת, להעניק, לשנות, להשפיע – ואין לו מי שיקבל ממנו – "נאבדת כל פעולתו".

ומה מלמד אברהם? שמי שהוא משפיע בטבעו, מי שהכוחות שלו זועקים כי הם רוצים להתגלות, אינו יכול להיות פסיבי. הוא לא יכול להיות תלוי ב"מקבלים" שיבואו אליו, או להמתין שיצטרכו אותו.

שכן אם יחוש שאין מי שמקבל ממנו, שאין קונים למסר ולאיכויות שהוא רוצה להביא לעולם, הוא יאבד את חשיבותו, גם בעיני עצמו, ומכאן קצרה הדרך לנפילת רוח, עצבות ודיכאון.

לכן עליו לצאת ממקומו ולחפש אחר מי שיקבל את מה שיש לו לתת. עליו להניח בצד עניינים של כבוד ואגו, אכזבות, רפיון ידיים ואפילו אינטרסים אישיים שמגבילים את השפעתו – ולחפש אחר "מקבלים".

שרק כך הוא יוכיח לעצמו ולעולם שהכוחות הייחודיים שבו, אלה שרק מחכים להתגלות, חשובים בהרבה מאשר הוא עצמו.

(בראשית יח, א; וראו: שיחת שבת פרשת פנחס ה'תשכ"ח)

The post מי שיש לו מה להשפיע לא יכול להיות פסיבי ולחכות שיפנו אליו appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

]]>
https://hitbonenut.net/archives/22851/feed 0
שיח שאלות ותשובות | לימודי התבוננות 63 https://hitbonenut.net/archives/22837 https://hitbonenut.net/archives/22837#respond Tue, 29 Jun 2021 20:05:33 +0000 https://hitbonenut.net/?p=22837 מה עושים עם בן זוג שלא רוצה להשתנות? מה המידה הדומיננטית באישיות שלי? קנאה, כיצד מתמודדים? מה מסלול העבודה על חרדה? ועוד. שיח שאלות ותשובות

The post שיח שאלות ותשובות | לימודי התבוננות 63 appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

]]>
The post שיח שאלות ותשובות | לימודי התבוננות 63 appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

]]>
https://hitbonenut.net/archives/22837/feed 0
כיצד מזינים את הנפש? | תניא פרק ה (14) https://hitbonenut.net/archives/22739 https://hitbonenut.net/archives/22739#respond Mon, 28 Jun 2021 19:16:12 +0000 https://hitbonenut.net/?p=22739 חופשה? פעילות ספורטיבית? מה המזון הנדרש לנפש במצבים שונים? בעל התניא מצביע על מזון מיוחד שמשנה את האדם מבפנים.

The post כיצד מזינים את הנפש? | תניא פרק ה (14) appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

]]>
חופשה? פעילות ספורטיבית? מה המזון הנדרש לנפש במצבים שונים? בעל התניא מצביע על מעלה מיוחדת הקיימת בלימוד שמשנה את האדם מבפנים ומזינה את הנפש במזון הדרוש לה.

להצטרפות ללימוד בזום

מקורות – תניא פרק ה

וּלְתוֹסֶפֶת בֵּאוּר בָּאֵר הֵיטֵב לְשׁוֹן "תְּפִיסָא" שֶׁאָמַר אֵלִיָּהוּ, "לֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בָּךְ" כו'. הִנֵּה כָּל שֵׂכֶל, כְּשֶׁמַּשְׂכִּיל וּמַשִּׂיג בְּשִׂכְלוֹ אֵיזֶה מֻשְׂכָּל, הֲרֵי הַשֵּׂכֶל תּוֹפֵס אֶת הַמֻּשְׂכָּל וּמַקִּיפוֹ בְּשִׂכְלוֹ, וְהַמֻּשְׂכָּל נִתְפָּס וּמוּקָף וּמְלֻבָּשׁ בְּתוֹךְ הַשֵּׂכֶל שֶׁהִשִּׂיגוֹ וְהִשְׂכִּילוֹ. וְגַם הַשֵּׂכֶל מְלֻבָּשׁ בַּמֻּשְׂכָּל בְּשָׁעָה שֶׁמַּשִּׂיגוֹ וְתוֹפְסוֹ בְּשִׂכְלוֹ. דֶּרֶךְ מָשָׁל, כְּשֶׁאָדָם מֵבִין וּמַשִּׂיג אֵיזוֹ הֲלָכָה בְּמִשְׁנָה אוֹ בִּגְמָרָא לַאֲשׁוּרָהּ עַל בֻּרְיָהּ, הֲרֵי שִׂכְלוֹ תּוֹפֵס וּמַקִּיף אוֹתָהּ, וְגַם שִׂכְלוֹ מְלֻבָּשׁ בָּהּ בְּאוֹתָה שָׁעָה. וְהִנֵּה הֲלָכָה זוֹ הִיא חָכְמָתוֹ וּרְצוֹנוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁעָלָה בִּרְצוֹנוֹ שֶׁכְּשֶׁיִּטְעֹן רְאוּבֵן כָּךְ וְכָךְ דֶּרֶךְ מָשָׁל וְשִׁמְעוֹן כָּךְ וְכָךְ, יִהְיֶה הַפְּסָק בֵּינֵיהֶם כָּךְ וְכָךְ. וְאַף אִם לֹא הָיָה וְלֹא יִהְיֶה הַדָּבָר הַזֶּה לְעוֹלָם, לָבֹא לְמִשְׁפָּט עַל טְעָנוֹת וּתְבִיעוֹת אֵלּוּ, מִכָּל מָקוֹם מֵאַחַר שֶׁכָּךְ עָלָה בִּרְצוֹנוֹ וְחָכְמָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁאִם יִטְעֹן זֶה כָּךְ וְזֶה כָּךְ יִהְיֶה הַפְּסָק כָּךְ, הֲרֵי כְּשֶׁאָדָם יוֹדֵעַ וּמַשִּׂיג בְּשִׂכְלוֹ פְּסָק זֶה, כַּהֲלָכָה הָעֲרוּכָה בְּמִשְׁנָה אוֹ גְּמָרָא אוֹ פּוֹסְקִים, הֲרֵי זֶה מַשִּׂיג וְתוֹפֵס וּמַקִּיף בְּשִׂכְלוֹ רְצוֹנוֹ וְחָכְמָתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, דְּלֵית מַחֲשָׁבָה תְּפִיסָא בֵּיהּ וְלֹא בִּרְצוֹנוֹ וְחָכְמָתוֹ, כִּי אִם בְּהִתְלַבְּשׁוּתָם בָּהֲלָכוֹת הָעֲרוּכוֹת לְפָנֵינוּ. וְגַם שִׂכְלוֹ מְלֻבָּשׁ בָּהֶם. וְהוּא יִחוּד נִפְלָא שֶׁאֵין יִחוּד כָּמוֹהוּ וְלֹא כְּעֶרְכּוֹ נִמְצָא כְּלָל בְּגַשְׁמִיּוּת, לִהְיוֹת לַאֲחָדִים וּמְיוּחָדִים מַמָּשׁ מִכָּל צַד וּפִנָּה.

וְזֹאת מַעֲלָה יְתֵרָה גְּדוֹלָה וְנִפְלָאָה לְאֵין קֵץ אֲשֶׁר בְּמִצְוַת יְדִיעַת הַתּוֹרָה וְהַשָּׂגָתָהּ עַל כָּל הַמִּצְוֹת מַעֲשִׂיּוֹת, וַאֲפִלּוּ עַל מִצְוֹת הַתְּלוּיוֹת בְּדִבּוּר, וַאֲפִלּוּ עַל מִצְוַת תַּלְמוּד תּוֹרָה שֶׁבְּדִבּוּר. כִּי עַל יְדֵי כָּל הַמִּצְוֹת שֶׁבְּדִבּוּר וּמַעֲשֶׂה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַלְבִּישׁ אֶת הַנֶּפֶשׁ וּמַקִּיפָהּ אוֹר ה' מֵרֹאשָׁהּ וְעַד רַגְלָהּ; וּבִידִיעַת הַתּוֹרָה, מִלְּבַד שֶׁהַשֵּׂכֶל מְלֻבָּשׁ בְּחָכְמַת ה', הִנֵּה גַּם חָכְמַת ה' בְּקִרְבּוֹ, מַה שֶּׁהַשֵּׂכֶל מַשִּׂיג וְתוֹפֵס וּמַקִּיף בְּשִׂכְלוֹ מַה שֶּׁאֶפְשָׁר לוֹ לִתְפֹּס וּלְהַשִּׂיג מִידִיעַת הַתּוֹרָה, אִישׁ כְּפִי שִׂכְלוֹ וְכֹחַ יְדִיעָתוֹ וְהַשָּׂגָתוֹ בִּפְשָׁט רֶמֶז דְּרָשׁ וְסוֹד. וּלְפִי שֶׁבִּידִיעַת הַתּוֹרָה הַתּוֹרָה מְלֻבֶּשֶׁת בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם וְשִׂכְלוֹ וּמוּקֶפֶת בְּתוֹכָם, לָכֵן נִקְרֵאת בְּשֵׁם לֶחֶם וּמְזוֹן הַנֶּפֶשׁ. כִּי כְּמוֹ שֶׁהַלֶּחֶם הַגַּשְׁמִי זָן אֶת הַגּוּף כְּשֶׁמַּכְנִיסוֹ בְּתוֹכוֹ וְקִרְבּוֹ מַמָּשׁ וְנֶהְפַּךְ שָׁם לִהְיוֹת דָּם וּבָשָׂר כִּבְשָׂרוֹ, וַאֲזַי יִחְיֶה וְיִתְקַיֵּם, כָּךְ בִּידִיעַת הַתּוֹרָה וְהַשָּׂגָתָהּ בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם, שֶׁלּוֹמְדָהּ הֵיטֵב בְּעִיּוּן שִׂכְלוֹ עַד שֶׁנִּתְפֶּסֶת בְּשִׂכְלוֹ וּמִתְאַחֶדֶת עִמּוֹ וְהָיוּ לַאֲחָדִים, נַעֲשֶׂה מָזוֹן לַנֶּפֶשׁ וְחַיִּים בְּקִרְבָּהּ מֵחַיֵּי הַחַיִּים אֵין סוֹף בָּרוּךְ הוּא הַמְּלֻבָּשׁ בְּחָכְמָתוֹ וְתוֹרָתוֹ שֶׁבְּקִרְבָּהּ, וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב1: "וְתוֹרָתְךָ בְּתוֹךְ מֵעָי". וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב בְּעֵץ חַיִּים שַׁעַר מ"ד פֶּרֶק ג, שֶׁלְּבוּשֵׁי הַנְּשָׁמוֹת בְּגַן עֵדֶן הֵן הַמִּצְוֹת, וְהַתּוֹרָה הִיא הַמָּזוֹן לַנְּשָׁמוֹת שֶׁעָסְקוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה בַּתּוֹרָה לִשְׁמָהּ, וּכְמוֹ שֶׁכָּתַב בַּזֹּהַר וַיַּקְהֵל דַּף ר"י. וְ"לִשְׁמָהּ" הַיְנוּ כְּדֵי לְקַשֵּׁר נַפְשׁוֹ לַה' עַל יְדֵי הַשָּׂגַת הַתּוֹרָה אִישׁ כְּפִי שִׂכְלוֹ, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב בִּפְרִי עֵץ חַיִּים.
[וְהַמָּזוֹן הִיא בְּחִינַת אוֹר פְּנִימִי, וְהַלְּבוּשִׁים בְּחִינַת מַקִּיפִים. וְלָכֵן אָמְרוּ רַזַ"ל2 שֶׁתַּלְמוּד תּוֹרָה שָׁקוּל כְּנֶגֶד כָּל הַמִּצְוֹת, לְפִי שֶׁהַמִּצְוֹת הֵן לְבוּשִׁים לְבַד, וְהַתּוֹרָה הִיא מָזוֹן וְגַם לְבוּשׁ לַנֶּפֶשׁ הַמַּשְׂכֶּלֶת שֶׁמִּתְלַבֵּשׁ בָּהּ בְּעִיּוּנָהּ וְלִמּוּדָהּ. וְכָל שֶׁכֵּן כְּשֶׁמּוֹצִיא בְּפִיו בְּדִבּוּר, שֶׁהֶבֶל הַדִּבּוּר נַעֲשֶׂה בְּחִינַת אוֹר מַקִּיף, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב בִּפְרִי עֵץ חַיִּים].

The post כיצד מזינים את הנפש? | תניא פרק ה (14) appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

]]>
https://hitbonenut.net/archives/22739/feed 0
"על נטילת ידיים" – להיזהר לא לדקור | לדעת להתפלל https://hitbonenut.net/archives/22747 https://hitbonenut.net/archives/22747#respond Mon, 28 Jun 2021 14:41:06 +0000 https://hitbonenut.net/?p=22747 מדוע גזרו חכמים על נטילת ידיים? מה המשמעות של נטילת ידיים? כיצד הפעולה הזו משפיעה על העולם על-פי אדמו"ר הזקן? מה התפקיד של האצבעות ושל הציפורניים?

The post "על נטילת ידיים" – להיזהר לא לדקור | לדעת להתפלל appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

]]>
מדוע גזרו חכמים על נטילת ידיים? מה המשמעות של נטילת ידיים? כיצד הפעולה הזו משפיעה על העולם על-פי אדמו"ר הזקן? מה התפקיד של האצבעות ושל הציפורניים ומה הקשר בין נטילת ידיים לבין עולם הרגשות?

להצטרפות לשיעור בזום

מקורות

בָּרוּךְ אַתָּה ה', אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל נְטִילַת יָדַיִם.

להורדת שער נטילת ידיים – סידור אדמו"ר הזקן

The post "על נטילת ידיים" – להיזהר לא לדקור | לדעת להתפלל appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

]]>
https://hitbonenut.net/archives/22747/feed 0
מה אני רוצה מהזוגיות שלי? https://hitbonenut.net/archives/22724 https://hitbonenut.net/archives/22724#respond Wed, 23 Jun 2021 05:28:37 +0000 https://hitbonenut.net/?p=22724 האם אני בכלל רוצה בבן הזוג? מה המשמעות של הקשר עבורי? מדוע חשוב לחדד מה הרצון האמיתי שלי מהזוגיות?

The post מה אני רוצה מהזוגיות שלי? appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

]]>
מה אני רוצה מהזוגיות שלי? האם אני בכלל רוצה בבן הזוג? מה המשמעות של הקשר עבורי? מדוע חשוב לחדד מה הרצון האמיתי שלי מהזוגיות?

The post מה אני רוצה מהזוגיות שלי? appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

]]>
https://hitbonenut.net/archives/22724/feed 0
ייאוש? עצבות? פסימיות? המסר העוצמתי של הרבי הריי"צ https://hitbonenut.net/archives/22706 https://hitbonenut.net/archives/22706#respond Tue, 22 Jun 2021 07:50:33 +0000 https://hitbonenut.net/?p=22706 תחושת ייאוש באוויר? חרדה? ואולי עצבות? הריי"צ מלמד כיצד לנצח את כל אלה בתקופות הקשות ביותר שידע העם היהודי

The post ייאוש? עצבות? פסימיות? המסר העוצמתי של הרבי הריי"צ appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

]]>
ייאוש? חרדה? עצבות?

הוא חי באחת התקופות החשוכות בהיסטוריה של המין האנושי. הוא נלחם במשטר הקומוניסטי, עונה, סבל מרעב ובעיות גופניות ואיבד רבים מחסידיו. אחרי שחשב שעבר את הקשה מכל, הגיעה השואה שמחקה את רוב מניינה ובניינה של החסידות, ובתוכה גם כמה וכמה מבני משפחתו הקרובים ביותר. למרות כל אלה, כל מכתב שלו, כל שיחה וכל דרשה, אפילו בזמנים הקשים ביותר, מלאים רוח אופטימית. מלאים תאוות חיים, עידוד, אמונה שאין רע יורד מלמעלה ומסירות נפש בלתי נגמרת. אפילו צל צילו של ייאוש לא ניכר במכתביו. לא ייאוש מהעולם ולא מהבורא, ואפילו לא מאלה שהסבו לו גב ונלחמו בו.

וכך למשל במכתב אחד הוא מתאר את חובת הזהירות מהעצבות:

"שלום וברכה, במענה על כתבו, העצבות היא מדה רעה והיא אחת משלוחי היצר לבלבל את האדם מעבודתו בלימוד התורה ושקידת העבודה ועוד יותר אשר לאט לאט מאבד את הכשרונות חס ושלום ומטמטם את חושי הנפש. אשר על כן רבותינו היו מזהירים על העצבות לגרשה בכל תוקף ועוז ולברוח ממדה מאוסה ורעה זו כבורח מן המוות, להיותה רעל הממית כל רגש טוב."

**

האופטימיות לא הייתה טבעית בעיניו. הבשורה של החסידות לעולם היא אור, חיות, זווית ראיה פנימית. אך כל אלה נרכשים על ידי יגיעה, מאמץ, רצינות. כשחולץ לארצות לא התרשם. מדבריו ניכר שידע שיש "ניסיון של עוני" ויש "ניסיון של עושר".

יש ניסיון שבו עצם הנשמה מתגלית דווקא כשהכל לוחץ וכשהמציאות מאיימת. ויש ניסיון שיכול להיות קשה יותר. ניסיון שבו על האדם להתמיד, להתחזק לגלות את עצם הנשמה דווקא כשאין מה שילחץ ויחייב אותו.

יחד עם זאת, הריי"צ (רבי יוסף יצחק) היה אחד המנהיגים הגדולים ביותר של היהדות בשעותיה הקשות ביותר לא רק בגלל היותו חומה בצורה ובעל אמונה טוטאלית בבשורה של היהדות לעולם, אלא גם ואולי בעיקר בזכות הגותו הרחבה והעמוקה שנוצרה בתנאים לא תנאים.

The post ייאוש? עצבות? פסימיות? המסר העוצמתי של הרבי הריי"צ appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

]]>
https://hitbonenut.net/archives/22706/feed 0
נגמרה האהבה? כל הסיבות לקשיים בקשר הזוגי (ב) | לימודי התבוננות https://hitbonenut.net/archives/22702 https://hitbonenut.net/archives/22702#respond Tue, 22 Jun 2021 07:10:28 +0000 https://hitbonenut.net/?p=22702 עסקנו עד כה בהעדר הרצון בקשר ובמידת החיבור בין בני הזוג. בשיעור זה נעסוק ברגשות שליליים המתגלים בקשר ובאופן בו הם מתבטאים.

The post נגמרה האהבה? כל הסיבות לקשיים בקשר הזוגי (ב) | לימודי התבוננות appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

]]>
The post נגמרה האהבה? כל הסיבות לקשיים בקשר הזוגי (ב) | לימודי התבוננות appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

]]>
https://hitbonenut.net/archives/22702/feed 0
אברי גלעד ממליץ על חיי שליחות https://hitbonenut.net/archives/22662 https://hitbonenut.net/archives/22662#respond Tue, 15 Jun 2021 10:00:02 +0000 https://hitbonenut.net/?p=22662 "אני נמנע בד"כ מביוגרפיות הן בדרך כלל מופעים של יחסי ציבור וחנפנות, כאן מדובר בספר יוצא דופן... בסגנון שמי שאוהב רוחניות יהודית ימצא בספר אוצרות ממש", גלי צה"ל, השיח

The post אברי גלעד ממליץ על חיי שליחות appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

]]>
"אני נמנע בד"כ מביוגרפיות הן בדרך כלל מופעים של יחסי ציבור וחנפנות, כאן מדובר בספר יוצא דופן… בסגנון שמי שאוהב רוחניות יהודית ימצא בספר אוצרות ממש"

אברי גלעד, השיח, גלי צה"ל


The post אברי גלעד ממליץ על חיי שליחות appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

]]>
https://hitbonenut.net/archives/22662/feed 0
כל הסיבות לקשיים בקשר הזוגי (א) | לימודי התבוננות https://hitbonenut.net/archives/22657 https://hitbonenut.net/archives/22657#respond Tue, 15 Jun 2021 06:22:37 +0000 https://hitbonenut.net/?p=22657 מה הסיבה הפנימית לקושי הזוגי הקיים או לכזה שעלול להתפתח? בשיעור נסקור את מרחב הסיבות הקיימות לקשיים בזוגיות מתוך מטרה להציע מסלולי עבודה וריפוי מתאימים.

The post כל הסיבות לקשיים בקשר הזוגי (א) | לימודי התבוננות appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

]]>
תחושת חוסר מימוש בקשר? בעיות בתקשורת? העדר אהבה? חוסר קשב? אי הסכמה לגבי הדרך המשותפת? רצון במשהו אחר?

השלב הראשון בעבודת הזוגיות הוא לזהות את הסיבה לקושי ביחסים או כזה שעלול להתפתח. והסיבה המדובר יש לה תמיד שורש נפשי. בשיעור נסקור את מרחב הסיבות לקשיים בזוגיות מתוך מטרה להציע מסלולי עבודה וריפוי מתאימים.

The post כל הסיבות לקשיים בקשר הזוגי (א) | לימודי התבוננות appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

]]>
https://hitbonenut.net/archives/22657/feed 0
התגוננות, פנימיות, שיתוף – שלושה ממדים של עבודה פנימית שלמדים מאהרון, משה ומרים https://hitbonenut.net/archives/22630 https://hitbonenut.net/archives/22630#respond Mon, 14 Jun 2021 16:06:16 +0000 https://hitbonenut.net/?p=22630 לכל אחד מהאחים הייתה תרומה ייחודית לקיום העם היהודי בעת שהותם במדבר. התרומות של אהרון, משה ומרים הם גם שלבים בלימוד ועבודה פנימית.

The post התגוננות, פנימיות, שיתוף – שלושה ממדים של עבודה פנימית שלמדים מאהרון, משה ומרים appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

]]>
לכל אחד מהאחים הייתה תרומה ייחודית לקיום העם היהודי בעת שהותם במדבר. התרומות של אהרון, משה ומרים הם גם שלבים בלימוד ועבודה פנימית.

הלימוד יתקיים ביום שני, 21:00, מייד לאחר הלימוד בנושא: לדעת להתפלל. להצטרפות ללימוד בזום

מקורות

להורדת השיחה

The post התגוננות, פנימיות, שיתוף – שלושה ממדים של עבודה פנימית שלמדים מאהרון, משה ומרים appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

]]>
https://hitbonenut.net/archives/22630/feed 0