מקורות

• בראשית מא

וַיֹּ֥אמֶר פַּרְעֹ֖ה אֶל־עֲבָדָ֑יו הֲנִמְצָ֣א כָזֶ֔ה אִ֕ישׁ אֲשֶׁ֛ר ר֥וּחַ אֱלֹהִ֖ים בּֽוֹ׃

וַיֹּ֤אמֶר פַּרְעֹה֙ אֶל־יוֹסֵ֔ף אַחֲרֵ֨י הוֹדִ֧יעַ אֱלֹהִ֛ים אוֹתְךָ֖ אֶת־כׇּל־זֹ֑את אֵין־נָב֥וֹן וְחָכָ֖ם כָּמֽוֹךָ׃

אַתָּה֙ תִּהְיֶ֣ה עַל־בֵּיתִ֔י וְעַל־פִּ֖יךָ יִשַּׁ֣ק כׇּל־עַמִּ֑י רַ֥ק הַכִּסֵּ֖א אֶגְדַּ֥ל מִמֶּֽךָּ׃

וַיֹּ֥אמֶר פַּרְעֹ֖ה אֶל־יוֹסֵ֑ף רְאֵה֙ נָתַ֣תִּי אֹֽתְךָ֔ עַ֖ל כׇּל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

וַיָּ֨סַר פַּרְעֹ֤ה אֶת־טַבַּעְתּוֹ֙ מֵעַ֣ל יָד֔וֹ וַיִּתֵּ֥ן אֹתָ֖הּ עַל־יַ֣ד יוֹסֵ֑ף וַיַּלְבֵּ֤שׁ אֹתוֹ֙ בִּגְדֵי־שֵׁ֔שׁ וַיָּ֛שֶׂם רְבִ֥ד הַזָּהָ֖ב עַל־צַוָּארֽוֹ׃

וַיַּרְכֵּ֣ב אֹת֗וֹ בְּמִרְכֶּ֤בֶת הַמִּשְׁנֶה֙ אֲשֶׁר־ל֔וֹ וַיִּקְרְא֥וּ לְפָנָ֖יו אַבְרֵ֑ךְ וְנָת֣וֹן אֹת֔וֹ עַ֖ל כׇּל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

וַיֹּ֧אמֶר פַּרְעֹ֛ה אֶל־יוֹסֵ֖ף אֲנִ֣י פַרְעֹ֑ה וּבִלְעָדֶ֗יךָ לֹֽא־יָרִ֨ים אִ֧ישׁ אֶת־יָד֛וֹ וְאֶת־רַגְל֖וֹ בְּכׇל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

וַיִּקְרָ֨א פַרְעֹ֣ה שֵׁם־יוֹסֵף֮ צָֽפְנַ֣ת פַּעְנֵ֒חַ֒ וַיִּתֶּן־ל֣וֹ אֶת־אָֽסְנַ֗ת בַּת־פּ֥וֹטִי פֶ֛רַע כֹּהֵ֥ן אֹ֖ן לְאִשָּׁ֑ה וַיֵּצֵ֥א יוֹסֵ֖ף עַל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

מה הקשר אני פרעה?

• אדרת אליהו (ר' יוסף חיים), מקץ ה׳ – הבן איש חי

ויאמר פרעה אל יוסף אני פרעה ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצרים. הדקדוק מבואר מאי קא מחדש לו בזה שא"ל אני פרעה וכי לא ידע יוסף שהוא פרעה ויובן בס"ד שפרעה מסר כל השלטנות ביד יוסף ורק פרעה יהיה גדול על יוסף בישיבה שכסאו יהיה עומד למעלה ממנו אבל בענין הממשלה פרעה לא יעשה מאומה כי אם יוסף הוא השליט על הארץ וז"ש אני פרעה ובלעדיך תיבת פרעה דבוקה עם ובלעדיך ר"ל אני וכל איש בלעדיך לא ירים איש מאתנו את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצרים כי הממשלה והשלטון יהיה בידיך ואתה הוא המוציא והמביא:

• אור החיים על בראשית מ״א:מ״ד

אני פרעה ובלעדיך וגו'. פירוש המלכות היא שלי כי פרעה שם מלכות יגיד ובלעדיך לא ירים וגו', פי' אחריו תהיה מעלתו שבלעדיו לא וגו' ולזה אמר בתוספת וא"ו להיות שקדם הזכרת מעלתו באומרו אני פרעה כמו שפירשתי:

• ביאור יש"ר

אני פרעה, אני אקרא בשם פרעה כלומר מלך:

ובלעדיך, שאתה תהיה המושל בעם, כי יש הפרש בין מלך למושל, כל מלך בידו להיות מושל ואין כל מושל מלך, כי המלוכה היא הנשיאות העליונה לחקק חקים ולתת דתות, והמלך יתן דתותיו ביד המושלים כי הם הממלאים דתות המלך ולהם כח לדדות בעם, ואם המלך רוצה עושה הממשלה בעצמו, כמו השם ב"ה שהוא מלך מלכים, וגם הוא מושל בכל, כענין שכתוב ומלכותו בכל משלה (תהלים ק"ג י"ט), ולפעמים המלך נותן הממשלה ביד אחר, כמו שעשה פרעה, ולזה הוא נשאר מלך ויוסף היה המושל, כמו שאמר וישימני לאב לפרעה וכו' ומושל בכל ארץ מצרים (לקמן מ"ה ח'), וכן כתוב שמו אדון לביתו ומושל בכל קנינו (תהלים ק"ה כ"א):

והנה זה מוזר המדרש אומר כך

• במדבר רבה יד

מַהוּ אֲנִי פַרְעֹה, כָּךְ אָמַר פַּרְעֹה לְיוֹסֵף אַף עַל פִּי שֶׁאָמַרְתִּי לְךָ (בראשית מא, מ): אַתָּה תִּהְיֶה עַל בֵּיתִי וגו', שֶׁעֲשִׂיתִיךָ מֶלֶךְ עַל כֻּלָּם, הִזָּהֵר שֶׁתִּנְהֹג בִּי כָּבוֹד וְהַמְלִיכֵנִי עָלֶיךָ,

לְכָךְ אָמַר אֲנִי פַרְעֹה,

 כְּלוֹמַר שֶׁתְּהֵא אֵימַת מַלְכוּתִי עָלֶיךָ,

וְדִכְוָתֵיהּ (שמות ו, ב): וַיְדַבֵּר אֱ-לֹהִים אֶל משֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי ה',

לָמָּה צָרִיךְ כָּאן לוֹמַר אֲנִי ה', אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, אַף עַל פִּי שֶׁעֲשִׂיתִיךָ אֱלוֹהוֹ שֶׁל פַּרְעֹה, כְּמָה דְּתֵימָא (שמות ז, א): רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱ-לֹהִים לְפַרְעֹה, הִזָּהֵר לִהְיוֹת אֱלָהוּתִי עָלֶיךָ, שֶׁלֹא עֲשִׂיתִיךָ אֱלוֹהַּ כִּי אִם לְפַרְעֹה לְבַדּוֹ,

• בראשית רבה צ׳:ב׳

אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ שְׁתֵּי פָּרָשִׁיּוֹת הִכְתִּיב לָנוּ משֶׁה בַּתּוֹרָה וְאָנוּ לְמֵדִים מִפָּרָשַׁת פַּרְעֹה הָרָשָׁע… אֲנִי פַרְעֹה, יָכוֹל כָּמוֹנִי, תַּלְמוּד לוֹמַר אֲנִי פַרְעֹה, גְּדֻלָּתִי לְמַעְלָה מִגְּדֻלָּתֶךָ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר מִן אֲנִי שֶׁל בָּשָׂר וָדָם אַתְּ לָמֵד אֲנִי שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מַה אֲנִי שֶׁל בָּשָׂר וָדָם עַל יְדֵי שֶׁאָמַר פַּרְעֹה הָרָשָׁע לְיוֹסֵף אֲנִי פַרְעֹה הָיָה לוֹ כָּל הַכָּבוֹד הַזֶּה, לִכְשֶׁיָּבוֹא אֲנִי שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא (ישעיה מו, ד): אֲנִי עָשִׂיתִי וַאֲנִי אֶשָּׂא, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה.

• זהר יתרו

אָנֹכִי, רָזָא דְּכֹלָּא כַּחֲדָא, בִּכְלָלָא דְּכָל אַתְוָון, בִּשְׁבִילֵי אוֹרַיְיתָא, דְּנַפְקוּ מִגּוֹ רָזָא עִלָּאָה, בְּהַאי אָנֹכִי, תַּלְיָין רָזִין עִלָּאִין וְתַתָּאִין. אָנֹכִי, רָזָא לְמֵיהָב אֲגָר טָב לְצַדִּיקַיָּא, דְּקָא מְחַכָּן לֵיהּ וְנַטְרֵי פִּקּוּדֵי אוֹרַיְיתָא, בְּהַאי, אִית לוֹן בִּטְחוֹנָא כַּדְקָא חֲזִי לְעָלְמָא דְּאָתֵי, וְסִימָנִיךְ (בראשית מ״א:מ״ד) אֲנִי פַרְעֹה.

• באר מים חיים

הרי שמדברי פרעה אנו למדים גדולתו של הקב"ה למעלה למעלה.

• תניא, פרק ו

והנה זה לעומת זה עשה אלהים כי כמו שנפש האלהית כלולה מעשר ספירות קדושות ומתלבשת בשלשה לבושים קדושים כך הנפש דסטרא אחרא מקליפות נוגה המלובשת בדם האדם כלולה מעשר כתרין דמסאבותא שהן שבע מדות רעות הבאות מארבע יסודות רעים הנ"ל ושכל המולידן הנחלק לשלש שהן חכמה בינה ודעת מקור המדות כי המדות הן לפי ערך השכל כי הקטן חושק ואוהב דברים קטנים פחותי הערך לפי ששכלו קטן וקצר להשיג דברים יקרים יותר מהם.

The post האם אני נרקסיסט? | פסיכולוגיה בפרשה, מקץ appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

מקורות

וַיֹּ֥אמֶר פַּרְעֹ֖ה אֶל־עֲבָדָ֑יו הֲנִמְצָ֣א כָזֶ֔ה אִ֕ישׁ אֲשֶׁ֛ר ר֥וּחַ אֱלֹהִ֖ים בּֽוֹ׃

וַיֹּ֤אמֶר פַּרְעֹה֙ אֶל־יוֹסֵ֔ף אַחֲרֵ֨י הוֹדִ֧יעַ אֱלֹהִ֛ים אוֹתְךָ֖ אֶת־כָּל־זֹ֑את אֵין־נָב֥וֹן וְחָכָ֖ם כָּמֽוֹךָ׃

אַתָּה תִּהְיֶה עַל בֵּיתִי וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי רַק הַכִּסֵּא אֶגְדַּל מִמֶּךָּ.

וַיֹּ֥אמֶר פַּרְעֹ֖ה אֶל־יוֹסֵ֑ף רְאֵה֙ נָתַ֣תִּי אֹֽתְךָ֔ עַ֖ל כָּל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

לפעמים בפירוש למילה אחת עולמות שלמים

בפירוש לוישק מתגלה כיצד יקשיבו לי

• יפרנס

ישק. יִתְּזַן, יִתְפַּרְנֵס – כָּל צָרְכֵי עַמִּי יִהְיוּ נַעֲשִׂים עַל יָדְךָ, כְּמוֹ נַשְּׁקוּ בַר (תהילים ב'), גרני"שון בְּלַעַז:

• נשק

העמק דבר על בראשית מ״א:מ׳:ב׳

ועל פיך ישק כל עמי. לשון נשק וכלי זיין. ועמי המה אנשי מלחמה שומרי המלוכה וכמה פעמים משמעות עם ביחוד אנשי מלחמה… ובכ״מ ובאשר הי׳ הדבר קשה לקבץ כל תבואות שבשני השבע לאוצרות המלוכה. וזה לא הי׳ אפשר אלא ע״י עזר אנשי חיל.

ע״כ מסר כח ואון כל החיל ליד יוסף :

הטור הארוך, בראשית מ״א:מ׳:א׳, ר' יעקב בן אשר

על פיך ישק כל עמי. פי' ילבישנו כלי נשק.

• שייכות

בכור שור, בראשית מ״א:מ׳:א׳ – ריב"ש מבעלי התוספות.

ישק. לשון ובן משק ביתי,

• לעמוד בעבירה – דוגמה אישית

זוהר חדש, פרשת כי תבא כ״ז

יוֹסֵף, מִדִּילֵיהּ יַהֲבוּ לֵיהּ. פּוּמָא דְלָא נְשַׁק לַעֲבֵרָה, (בראשית מ״א:מ׳) וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי. וְרָזָא דְמִלָּה, מִנֵּיהּ אִתְּזַן כָּל עָלְמָא, וּמִנֵּיהּ פָּרְחִין נִשְׁמָתִין לְכוֹלָּא.

ראשית חכמה, פרק המצות, פתיחה ל״ג

יוֹסֵף, מִדִּילֵיהּ יַהֲבוּ לֵיהּ. פּוּמָא דְלָא נְשַׁק לַעֲבֵרָה, (בראשית מ״א:מ׳) וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי. וְרָזָא דְמִלָּה, מִנֵּיהּ אִתְּזַן כָּל עָלְמָא, וּמִנֵּיהּ פָּרְחִין נִשְׁמָתִין לְכוֹלָּא.

והקדוש ברוך הוא מעיד שעתיד לשלם שכר טוב לעושי מצותיו ולמתגברים על יצרם, ולהפרע מן העוברין על מצותיו, כדגרסינן בויקרא רבה (כג, ט) אני יי' (ויקרא יח, ב-ג), אני הוא שנפרעתי מאמנון ומשמשון ומזמרי, ועתיד אני ליפרע ממי שעושה כמעשיהם. אני הוא שפרעתי שכר ליוסף ולפלטי בן ליש, אני הוא שעתיד לשלם שכר לעושה כמעשיהם. אמר רבי שמעון בן גמליאל יוסף משלו נתנו לו, פיו שלא נשק לעברה, ועל פיך ישק כל עמי (בראשית מא, מ).

צואר שלא הרכין לעברה, וישם רביד הזהב על צוארו (שם מא, מב).

ידיו שלא משמשו בעברה, ויסר פרעה את טבעתו וגו' (שם).

גופו שלא נגע בעברה, וילבש אותו בגדי שש (שם).

רגליו שלא נגעו בעברה, וירכב אותו וגו' (שם מא, מג), מחשבתו שלא חשבה בעברה, ויקראו לפניו אברך (שם).

ספרי הרב המגיד ממעזריטש > אור תורה > מקץ > נג

(וירכיבהו) [וירכב אותו] במרכבת המשנה וגו'. הנה כל אדם צריך לראות שלא יהיה בחי' נוקבא לשום דבר, דהיינו שלא יהיה להוט אחר תאוות,

ולא יהיה מקבל תענוג מהם, שאז הוא בבחי' נוקבא להתאוות רק יהיה בבחי' נוקבא (להש"י) [לעבודת הש"י]. ואיתא יוסף מדיליה נתנו לו, פיו שלא נשק לעבירה ועל פיך ישק כל עמי וכו'. דהיינו שלא היה נוקבא להתאוה, לכך זכה למדריגת חכמה ונעשה בכור

• אופטימי, מגלה אור

באר מים חיים, בראשית מ״א:מ׳:א׳ ר' חיים מצ'רנוביץ

אתה תהיה על ביתי ועל פיך ישק כל עמי וגו'. כלומר כל העם יזונו ויתפרנסו מידך דוקא לפי שאתה הוא המהפך מרעה לטובה ואתה ראוי להיות זן ומפרנס לכל.

• תפילה – בביטול למשהו אחר, מרכבה

לקוטי מוהר"ן  – ק״ב:א׳

אאַתָּה תִּהְיֶה עַל בֵּיתִי וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי (בראשית מא):

בהָעִנְיָן הוּא, כִּי כָּל מַה שֶּׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לֹא בָּרָא אֶלָּא לִכְבוֹדוֹ (אבות פ"ו), כְּדֵי לְגַלּוֹת מַלְכוּתוֹ. וְעַל יְדֵי זֶה, נִכְפָפִין הַקְּלִפּוֹת תַּחַת הַשְּׁכִינָה.

וּבְאֵיזֶה עִנְיָן נִתְגַּלֶּה מַלְכוּתוֹ, כְּשֶׁמַּשְׁפִּיעַ רַב טוּב לְיִשְׂרָאֵל, אָז מוֹדִים כָּל אֶחָד וְאֶחָד כִּי מַלְכוּתוֹ בַּכֹּל מָשָׁלָה (תהלים קג). וּבַמֶּה יְכוֹלִים לְהוֹרִיד הַשֶּׁפַע, עַל יְדֵי הַתְּפִלּוֹת, כִּי הַתֵּבוֹת הֵם כֵּלִים לְקַבֵּל הַשֶּׁפַע.

וְעַל כֵּן כָּל אֶחָד יִזָּהֵר בִּתְפִלָּתוֹ, שֶׁיִּתְפַּלֵּל בְּאֹפֶן שֶׁיּוּכַל לְעוֹרֵר הַשֶּׁפַע בָּעוֹלָם, עַל דֶּרֶךְ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין לז): חַיָּב כָּל אָדָם לוֹמַר, בִּשְׁבִילִי נִבְרָא הָעוֹלָם.

וּבְאֵיזֶה עִנְיָן יוּכַל לְעוֹרֵר הַשֶּׁפַע בָּעוֹלָם, בְּיִרְאָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (ברכות ו:): כָּל מִי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ יִרְאַת שָׁמַיִם דְּבָרָיו נִשְׁמָעִין.

ווְיֵשׁ שְׁנֵי מִינֵי יִרְאָה: הָאֶחָד – יִרְאָה עֶלְיוֹנָה, שֶׁבָּאָה לָאָדָם לִפְעָמִים מָתַי שֶׁתִּרְצֶה, וְעַל יִרְאָה כָּזוֹ אֵין שָׂכָר. וְיֵשׁ יִרְאָה, שֶׁבָּאָה לָאָדָם מִכֹּחַ אָדָם עַצְמוֹ, וְיִרְאָה זוֹ נִקְרָא: צַדִּיק מוֹשֵׁל יִרְאַת אֱלֹקִים (שמואל ב כ״ג:ג׳). וּבְיִרְאָה כָּזוֹ הַתְּפִלָּה נִשְׁמַעַת, וְשֶׁפַע יוֹרֵד לָעוֹלָם, וְנִתְגַּלֶּה מַלְכוּתוֹ.

אוְזֶהוּ: אַתָּה תִּהְיֶה עַל בֵּיתִי. בֵּיתִי הוּא יִרְאָה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (שבת לא:): חֲבָל עַל דְּלֵית לֵהּ דַּרְתָא וְכוּ'. רוֹצֶה לוֹמַר, כְּשֶׁהַצַּדִּיק מוֹשֵׁל בְּיִרְאַת אֱלֹקִים, עַל יְדֵי זֶה:

וְעַל פִּיךָ יִשַּׁק כָּל עַמִּי, וְתַרְגּוּם אוּנְקְלוֹס: וְעַל מֵימַר פֻּמָּךְ, הַיְנוּ הַתְּפִלָּה, יִתְּזַן כָּל עַמִּי, הַיְנוּ שֶׁיִּתְעוֹרֵר הַשֶּׁפַע בָּעוֹלָם.

ְזֶהוּ: רַק הַכִּסֵּא – הַיְנוּ מִעוּט הַמַּלְכוּת, כִּי "רַק" הוּא מִעוּט, "כִּסֵּא" הוּא מַלְכוּת.

אֶגְדַּל מִמֶּךָּ – הַיְנוּ מִעוּט הַמַּלְכוּת, שֶׁעַתָּה הִיא בְּמִעוּט, נִתְגַּדֵּל מִמֶּךָּ. כִּי מִכֹּחַ הַתְּפִלָּה שֶׁהִיא בְּיִרְאָה, מוֹרִיד שֶׁפַע בָּעוֹלָם, וְנִתְגַּדֵּל מַלְכוּתוֹ כַּנַּ"ל:

• נשיקה –
• תגלה אהבה

אבי עזר, בראשית מ״א:מ׳:א׳

ויש אומרים מגזרת נשיקה. כטעם צדק ושלום נשקו מי שיש לו קרבת גדול ומרחם על עמו כאב על בנו. יכונה בלשון נשיקה. וכן קחשיב בספר מאיר נתיב ישק בהוראת נשיקה: שם

ם למקרא, בראשית מ״א:מ׳:א׳

ועל פיך ישק כל עמי. כמשמעו, שידענו מספרי המצרים ומהציורים הנראים על כותלי חרבות מצרים, שכן היה דרך המצרים כשהיו כורעים ומשתחוים למלך, לפשוט ידיהם ולנשק נגד פני המלך,

הטור הארוך, בראשית מ״א:מ׳:א׳

על פיך ישק כל עמי. פי' ילבישנו כלי נשק. וי"מ לשון נשיקה ממש שכולם יבואו לנשק ידיו:

The post איך יקשיבו לי? • פסיכולוגיה בפרשה, מקץ appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

השיחה תתקיים ביום שלישי 19:00.

קבוצת הוואטספ לעדכונים.

מקורות

1. בראשית מא, מקץ
   וַיְהִ֕י מִקֵּ֖ץ שְׁנָתַ֣יִם יָמִ֑ים וּפַרְעֹ֣ה חֹלֵ֔ם וְהִנֵּ֖ה עֹמֵ֥ד עַל־הַיְאֹֽר׃

וְהִנֵּ֣ה מִן־הַיְאֹ֗ר עֹלֹת֙ שֶׁ֣בַע פָּר֔וֹת יְפ֥וֹת מַרְאֶ֖ה וּבְרִיאֹ֣ת בָּשָׂ֑ר וַתִּרְעֶ֖ינָה בָּאָֽחוּ׃

וְהִנֵּ֞ה שֶׁ֧בַע פָּר֣וֹת אֲחֵר֗וֹת עֹל֤וֹת אַחֲרֵיהֶן֙ מִן־הַיְאֹ֔ר רָע֥וֹת מַרְאֶ֖ה וְדַקּ֣וֹת בָּשָׂ֑ר וַֽתַּעֲמֹ֛דְנָה אֵ֥צֶל הַפָּר֖וֹת עַל־שְׂפַ֥ת הַיְאֹֽר׃

וַתֹּאכַ֣לְנָה הַפָּר֗וֹת רָע֤וֹת הַמַּרְאֶה֙ וְדַקֹּ֣ת הַבָּשָׂ֔ר אֵ֚ת שֶׁ֣בַע הַפָּר֔וֹת יְפֹ֥ת הַמַּרְאֶ֖ה וְהַבְּרִיאֹ֑ת וַיִּיקַ֖ץ פַּרְעֹֽה׃

וַיִּישָׁ֕ן וַֽיַּחֲלֹ֖ם שֵׁנִ֑ית וְהִנֵּ֣ה ׀ שֶׁ֣בַע שִׁבֳּלִ֗ים עֹל֛וֹת בְּקָנֶ֥ה אֶחָ֖ד בְּרִיא֥וֹת וְטֹבֽוֹת׃

וְהִנֵּה֙ שֶׁ֣בַע שִׁבֳּלִ֔ים דַּקּ֖וֹת וּשְׁדוּפֹ֣ת קָדִ֑ים צֹמְח֖וֹת אַחֲרֵיהֶֽן׃

וַתִּבְלַ֙עְנָה֙ הַשִּׁבֳּלִ֣ים הַדַּקּ֔וֹת אֵ֚ת שֶׁ֣בַע הַֽשִּׁבֳּלִ֔ים הַבְּרִיא֖וֹת וְהַמְּלֵא֑וֹת וַיִּיקַ֥ץ פַּרְעֹ֖ה וְהִנֵּ֥ה חֲלֽוֹם׃

וַיְהִ֤י בַבֹּ֙קֶר֙ וַתִּפָּ֣עֶם רוּח֔וֹ וַיִּשְׁלַ֗ח וַיִּקְרָ֛א אֶת־כָּל־חַרְטֻמֵּ֥י מִצְרַ֖יִם וְאֶת־כָּל־חֲכָמֶ֑יהָ וַיְסַפֵּ֨ר פַּרְעֹ֤ה לָהֶם֙ אֶת־חֲלֹמ֔וֹ וְאֵין־פּוֹתֵ֥ר אוֹתָ֖ם לְפַרְעֹֽה׃

2. שיחת הרבי מליובאוויטש, מקץ, טו, שיחה ראשונה

3. דגל מחנה אפרים

רבי משה חיים אפרים ("בעל הדגל") מסדילקוב (ה'תק"ב, 1742 לערך – י"ז באייר ה'תק"ס, 12 במאי 1800) היה נכדו של הבעל שם טוב (בעש"ט), מממשיכי דרכו ומסופריה הראשונים של החסידות.

והנה מן היאר עולות שבע פרות יפות מראה ובריאות בשר וכו' והנה מן היאור עולות שבע פרות רקות בשר ותאכלנה הפרות הרקות והרעות וכו' ולא נודע כי באו אל קרבנה וכו' והנה שבע שבלים עולות מלאות וטובות ושבע שבלים צנומת דקות שדופות קדים ותבלענה השבלי' הדקו' והרעות את הטובות וכו'

יש בכאן רמז נכון ע"פ הידוע שיש שבע מדות חסד וגבורה וכו' הנקראים שבע ימי הבנין

והנה יש במדות אלו בחי' רע ובחי' טוב

והם השבע שבילים שאדם צריך לעלות בהן בבחי' הטוב ע"פ התורה

והנה יש בזה מוסר השכל שלפעמי' אדם ממשיך עצמו ומחשבתו לעלות באות' המדות בבחי' הטוב ונגמר כך בדעתו ומחשבתו ואח"כ פתאום בא לו מחשבה אחרת היפוך מזה וממשיך עצמו לצד הרע וע"ז צריך להשגיח מאוד שהוא בכל הענינים ובכל המדות שמחשבתו האחרת דוחה המחשבה הראשונה לגמרי ממנו ונשכח ממנו לגמרי מחשבתו הראשונה כאלו לא היה כלל וזה י"ל שהזהירה כאן התורה מן היאר ע"ד דאיתא בתיקוני' דא אורייתא עולות שבע פרות היינו שבע ימי הבנין שאדם צריך לעלות בהן למעלה למעלה

וע"ש זה נקראים פרות לשון פרים ורבים שצריך שימשוך לצד הטוב שבהן ויתרבה תמיד הבחי' הטוב שבהם שיורגל בעובדא ובמילולא

וזהו ג"כ שבע שבלים היינו שבע שבילים מלאים וטובים הבחי' הטוב שבהם והנה מן היאר עולות שבע פרות רקות בשר היינו שיש ג"כ בחי' הרע באותן הז' מדות שהם ג"כ פרות היינו פרים ורבים שמרגיליו תמיד יותר ויותר לבחי' הרע ולפעמים ותאכלנה הפרות הרעות וכו' את הפרות הטובות ולא נודע כי באו אל קרבנה היינו שבא לו אח"כ מחשבה אחרת

וממשיך אותו לצד הרע ומרגילו בו עד שנדבק כ"כ ונטבע בו עד שנאכל ונשכח ממנו לגמרי אם היה לו מחשבה טובה לפעמים ואם יש בחי' טוב בעולם וזהו ג"כ ותבלענ' השבלים הדקות והרעות את הטובות וכו' כי חלום אחד הוא ומרמז על ענין אחד

וע"ז צריך מאוד להשגיח בעינא פקיחא וצריך להיות בזה איש נבון וחכם שיראה לאסור ולחבוש עצמו שיקיום מחשבתו הראשונה שמעורר אותו לטוב ולא יפול במחשבה אחרת שיכלה לגמרי מחשבתו הראשונה…

ע"ד הבא להורגך וכו' ואם שלא לפגע בו כי עכ"ז משיח ה' הוא ואסור לפגע בו

 ע"כ תיכף כשבא לו המחשבה טובה הלזו שלא לפגע בו נשבע חי ה' אם אפגע בו כדי שלא יוכל לשנות ממחשבה זו למחשבה אחרת אף שהוא ג"כ נראה בדין התורה כנ"ל והוא הרמז מן היאור דא אורייתא עולות שבע פרות רעות בשר היינו הבחי' הרע ג"כ ע"פ התורה וצריך להבחין בזה איזה צד הטוב ולאסור ולחבוש עצמו בזה והוא שמרמז ויפקד פקידים ע"ד שיסתכל ויזכור במחשבתו הטובה בשבע היינו בשבועה כנ"ל כדי שלא יפול ממחשבתו הטובה והבן זה:

והנה שבע פרות אחרות ג׳ כי היצר הרע בא להחטיאו בשבעה המדות לאהוב חמדת ממון ושארי תענוגים ולירא את העונש ולהתפאר בעצמו ולנצח את שונאו ולהודות את עצמו ויהא מקושר בכל דבר הנ״ל ולהשתרר הוא בעצמו ותבלענה הפרות גו׳ כי גם כל המצוות שאדם עושה הוא נותן כח בקליפה רחמנא ליצלן וזהו ותבלענה כי הקליפה בולע רצה לומר את התורה והמצוות. ולא נודע כי באו אל קרבנה וגו׳ ולכן בעשות האדם תשובה זדונות נעשין זכיות היינו שהזכיות שעשה מוציא אותם מתחת יד הקליפה. ויקץ פרעה והנה חלום כשמקיץ אדם משינת הזמן והנה חלום לשון הדר חלים כנ״ל ומהאי טעמא קורין פרשה הנ״ל בחנוכה כי התורה הוא עצה כמו שאמר הכתוב (משלי ח׳, י״ד) לי עצה שמייעצת לאדם איך לעבוד את השם ולשוב אליו נשמט לכן אסור להשתמש לאורה כי לא יהיה לאדם שום פנייה בלתי להשם לבדו לא בשביל עולם הזה גם לא בשביל עולם הבא:

4. אדמו"ר הזקן, תורה אור, מקץ

ולכן נופל לבחינת מדות שהמדות הן נרגשות בנפשו שבע פרות הטובות כו' ומיד עולות אחריהן שבע פרות אחרות ותאכלנה כו' ולא נודע כי באו אל קרבנה פי' שנסתלק ונתעלם האור כ"כ עד שנדמה לו כאלו לא התפלל מעולם. משא"כ בבחי' יוסף שהוא מוסיף ומרבה תענוג ונח"ר לפניו ית' להיות מכון לשבתו ולהיות לו דירה בתחתונים ואז אין המדות נרגשות בנפשו כלל לא שבע פרות הטובות כו' ומכש"כ שאין רע יורד מלמעלה רק טוב גנוז בתוכו:

פרות הטובות שהם ז' מדות אהבה ויראה וכו' הטבעיי' שיהיה אחר התפלה מחמת זה בסור מרע ועשה טוב. אך אחר זה הנה שבע פרות אחרות כו'. ותאכלנה כו' ולא נודע כו'. שבערך זמן רב אחר התפלה יוכל להתעורר מדות ותאוות גשמיות ומשכחות לגמרי את מדות הטובות אהוי"ר כו' שבשעת התפלה

The post כיצד מתמודדים עם מצבי רוח משתנים | פסיכולוגיה בפרשה | מקץ appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.

אתם עומדים על גדת הנהר. ממנו עולות שבע פרות בריאות בשר ויפות תואר הרועות באחו. אחריהן עולות שבע פרות דלות, רעות תואר ורקות בשר. ארבע עשרה הפרות עומדות יחד ושותות ממימי הנהר כשלפתע הפרות הכחושות אוכלות את הפרות השמנות.

כיצד הייתם פותרים את החלום? נראה די פשוט. שבע שנים טובות ועשירות בפרנסה ולאחריהן שבע שנים רעות, קשות, שחונות. מה הייתם מסיקים מהחלום, לו הייתם מאמינים שבחלומות מקופל יסוד נבואי ועל כן הם עתידים להתגשם? ברור! שצריך למלא את המחסנים, לאגור מזון ולהתכונן לתקופה הקשה.

נדמה כי לא צריך להיות 'צפנת פענח' בשביל להתמודד עם החלום של מלך מצרים. גם מפתיע שפרעה התלהב כל כך מעצתו של יוסף, עד שראה בו איש חכם ונבון ומינה אותו שליט בפועל על כל ארץ מצרים.

שלושה דברים עוד יותר מפתיעים מהפליאה של פרעה. הראשון הוא כיצד אף אחד מבין חכמי מצרים וחרטומיה לא הצליח לעלות על הצעת פתרון דומה לזו של פרעה. לחכמי מצרים דווקא היו פתרונות, אחד מהם, זה שמביא רש"י למשל, הוא כי לפרעה ייוולדו שבע בנות, ושבע בנות הוא גם יקבור. פתרון שנראה רחוק יותר מפתרונו הפשוט של יוסף.

הדבר המפתיע השני הוא כיצד העז יוסף להוסיף על פתרון החלום גם את עצתו למילוי המחסנים. לעמוד לפני מלך מצרים היה אמור להיות אירוע מלחיץ ומפחיד. כל אדם אחר היה עונה בדיוק על מה שנשאל – פתרון החלום, ותו לא. פרעה לא ביקש עצה לגבי ההתמודדות עם שבע שנות הרעב אלא רק את פתרון לחלום. השאלה השלישית המפתיעה, היא מה אנחנו צריכים ללמוד מכך שדווקא פרעה, העומד בראש ממלכה 'שטופת זימה', 'ערוות הארץ', מתנבא בחלומותיו ומקבל מסרים מדויקים לגבי העתיד להתרחש, גם אם הוא עצמו אינו יודע לפרש את טיב המסרים להם הוא זוכה בחלומותיו.

החלום כולל גם את הפתרון

החרטומים לא הציעו את פתרונו המתבקש של יוסף, אף שפרות טובות ושיבולים בריאות אמורות לרמוז על תקופת שפע, משום שבחלומו של פרעה הפרות הרעות עמדו לצד הפרות הטובות בעת ובעונה אחת. לדידם אם הן עמדו יחד בעת ובעונה אחת לא יכול היה להיות שמדובר בשנים. שכן או שיש שנים רעות או שיש שנים טובות. במציאות לא יכולה להיות חפיפה בין השנים, אלא אם מדובר במצב שבו לאחדים זו תקופת שפע ולאחרים מחסור. לכן העלו החרטומים את האפשרות שמדובר בשבע בנות שנולדות ושבע בנות שמתות. שכן לפרעה היו נשים רבות, ויתכן שבתקופה אחת ייוולדו לו בנות וימותו לו בנות אחרות.

עצתו של יוסף לגבי אגירת אוצרות מזון בתקופת השפע לא הייתה עצה שבאה בעקבות פתרון החלום. לזאת יוסף לא היה מעז מול מלך מצרים. עצתו הייתה חלק מפתרון החלום. שנות השובע היו בכפיפה אחת עם שנות הרעב[1]. החלום עצמו הציע כי בשנים הטובות יאגרו עבור הרעות, ובשנים הרעות יאכלו מתבואת השנים הטובות. מהזווית הפנימית, עצם איסוף המזון ושימורו מכניס בתודעת השפע את תודעת שנות הרעב העתידות לבוא. ולהפך, אוצרות התבואה ששימשו את שנות הרעב החדירו את שנות השפע בשנים הקשות.

חלומות, ניתן ללמוד, כוללים לא רק את הבעיות העתידיות אלא גם את הפתרונות להם.

ברובד אחר, האפיזודה כולה מעבירה לנו מסר בנוגע לזמנים של הצלחה ועתות משבר. הצלחנו, אנחנו יושבים לבטח בתפקיד נוח. צריך להיזהר מהסתגרות, מחטא היוהרה. שכן ככל שנסבול יותר מאלה כך הנפילה תהיה קשה יותר אם יפטרו אותנו מעבודתנו. לחיות את ההצלחה והכישלון, השובע והרעב, בכפיפה אחת משמעו לא ליפול בחטא היוהרה, ההתנשאות, ההסתגרות והאטימות בזמן העלייה, ולאידך לא להתרגש מהנפילה. שכן גם כשאנו למטה אפשר להישען על הכוחות שצברנו בעת ההצלחה, לו רק התעקשנו להפיק את המרב מהשנים הללו.

פרעה שבקדושה

ולבסוף, פרעה בהשקפת פנימיות התורה הוא לא רק מלך עבר לממלכת עובדי אלילים. יש פרעה של מטה, המבטא הפניית עורף (אותיות פרעה) לבורא. פרעה המסמל את אמונת האדם בכוחות עצמו בלבד. ויש פרעה רוחני עליון בנפש האדם. כלומר מהבחינה של פרעה שבקדושה משתלשל פרעה התחתון, הגשמי, המתנכר לשורשו[2]. פרעה מלמד אותנו כי בנטיות הבהמיות הנמוכות שלנו, בגופנו הגשמי, במגמתנו הטבעית להכחיש את הבורא בחיי היומיום, בזמנים ומופעים של כעס, עצבים, עצבויות ודיכאונות, יכול להיות גילוי א-לוהי נשגב. יכול להיות מסר חבוי שצריך להבין ולפתור.

לשם הכרת הבעיה ומציאת הפתרון כך צריך שתתגלה בנו מידתו של יוסף, בן פורת עלי עין – בן פורת על שום שהוא תופר את חלומות פרעה. תופר, כלומר מחבר באמצעות כוח ראיית החכמה, העין, את הנסתר עם הנגלה, הרוחני הנשגב והגשמי התחתון.

 1] ראו לקוטי שיחות טו, עמ' 341 ואילך.

The post שפע ומחסור בכפיפה אחת – החלום ופשרו (מקץ) appeared first on התבוננות - ד"ר יחיאל הררי.