מה צריך כדי לא להרגיש פוטנציאל מבוזבז | הכוח של ספירת המלכות

אני לא רוצה לגלות ביום מותי שעוד לא התחלתי לחיות, שלא מימשתי את הפוטנציאל שלי. מידת המלכות תעזור לי למנוע זאת. מהם מאפייניה ואיך מחזקים את מידת המלכות בנפש.

מקורות

מוהריי"צ, ספר המאמרים תרפ"ט, וכל בניך, 75
דהנה ארז"ל בעשרה מאמרות נברא העולם ומה תלמוד לומר והלא במאמר אחד יכול להבראות אלא להפרע מן הרשעים כו' וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימים את העולם שנברא בע"מ. והנה, מאמר אחד הוא ספירת המלכות ומ"מ נברא בעשרה מאמרות.
והענין הוא, כי הנה כל השפעה צ"ל ע"י עשר בחי' דוקא שהם חב"ד חג"ת נהי"מ,
ומבשרי אחזה כמו בהשפעת השכל לזולתו צריך ג"כ שיומשך ע"י עשר בחי' אלו,
והיינו מה שצריך להשכיל ולהתבונן בתחלה בעצמו בכח חכמתו ובינתו בההשכלה ההיא ולהעמיק בדעתו היטב באיכות ומהות ההשכלה,
דהעמקה זו היא המחברת החכ' והבינה והיינו שמביא נקודת החכמה לידי השגה דבינה, וגם עי"ז נתפס ונקלט אצלו ההשכלה בטוב,
וגם צריך להיות לו אהבה ורצון בההשפעה כי לולי זאת הרי אי אפשר לו להשפיע, וגם דברים היוצאים מן הלב דוקא אז הם נכנסים ללב השומע,
וצריך להיות גם מדת הגבו' לצמצם א"ע שיוגבלו דברי ההשכלה בההשפעה הזאת שלא יתערבו ויתבוללו הענינים אלו באלו, כי מצד האהבה והרצון מאיר האור בתוקף
, ומה גם מצד תוקף התפעלות התגלות הלב הרי יכול להיות ההשפעה בריבוי, ובלא סדר והדרגה כל כך, ולא הי' המקבל יכול לקבל, ולזאת צ"ל מדת הגבו' והצמצום, לצמצם מדת האהבה וההתגלות ובפרט התפעלות הלב בכדי שתהי' ההשפעה בהגבלה וסדר והדרגה, אמנם בכדי שהצמצום יהי' ג"כ בסדר והדרגה הנה ע"ז הוא מדת התפארת לזווג וליחד את החו"ג, היינו שיהי' האהבה והרצון בההשפעה והצמצום ע"ד המיצוע והמועיל לפי חושי וכלי המקבל,
והנה השפעת המשפיע אל המקבל הוא באופן כזה דכאשר המקבל יגדל יהי' בכחו להשפיע, וזהו כליות שהן יועצות איך להשפיע באופן כזה שיושלם הכוונה פנימית שלו, וע"ד מלמד להועיל שהוא ע"ד תן לחכם ויחכם עוד בכח עצמו, ויסוד הוא התקשרות המשפיע בהמקבל.
וכן הוא בכל דבר השפעה צ"ל ע"י עשר בחי' אלו דוקא במזיגה והרכבה נכונה. וכן הוא בבריאת והתהוות העולם הי' צ"ל ג"כ עשר מדרי' אלו שהם עשר

פתח אליהו

וְכַמָּה גוּפִין תְּקִינַת לוֹן, דְּאִתְקְרִיאוּ גוּפָא לְגַבֵּי לְבוּשִׁין דִּמְכַסְיָין עֲלֵיהוֹן, וְאִתְקְרִיאוּ בְּתִקּוּנָא דָא, חֶסֶד דְּרוֹעָא יְמִינָא, גְּבוּרָה דְרוֹעָא שְׂמָאלָא, תִּפְאֶרֶת גּוּפָא, נֶצַח וְהוֹד תְּרֵין שׁוֹקִין, וִיסוֹד סִיּוּמָא דְגוּפָא אוֹת בְּרִית קֹדֶשׁ, מַלְכוּת פֶּה תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה קָרִינָן לֵיהּ.

ספרי הבעל שם טוב כתר שם טוב חלק ראשון, פח

<מהבעש"ט> [שקיבלתי ממורי] שיש באדם עשר ספירות, כי הוא עולם קטן, וכמ"ש הראב"ד כי מה שיש <בעולם> [בעולמות עליונים] הוא ג"כ בשנה ובנפש אדם, וסימנך והר סיני עש"ן [וכו' יעו"ש]. ומדריגה אחרונה שבאדם, כגון צער ויסורין [וכדומה], <הוא> [זה] נקרא מדת המלכות שהיא מדה אחרונה כי רגליה ירדות מות. ונצח והוד שבאדם הם עמודי קיימין ש[האדם] מאמין אמונת הבורא על אמתתו. ומדת יסוד הוא כשיש לו תענוג בעבודת הש"י יותר מכל התענוגים.

משלי ה':ה'

רַ֭גְלֶיהָ יֹרְדֹ֣ות מָ֑וֶת שְׁ֝אֹ֗ול צְעָדֶ֥יהָ יִתְמֹֽכוּ׃

תורת מנחם נז – שנת תשכ"ט – חלק רביעי ש"פ נצבים-וילך, כ"ג אלול, ה'תשכ"ט 332

ויש להוסיף ביאור הטעם שבמלכות צריך להיות ענין ההתחדשות שיומשך גם מבחי' היותר נעלית שבמלכות2147, ע"פ הידוע2148 שבחי' המלכות מושרשת למעלה ובעומק יותר מכל שאר הענינים, דשרש המלכות הוא בבחי' רדל"א.

וכמו שמצינו בנפש האדם למטה, שמדת המלכות היא בהעלם יותר משאר המדות, והיינו, דעם היות שבנפש האדם ישנם כל פרטי המדות, גם מדת המלכות, הנה כל שאר המדות באים לידי גילוי לפעמים,

משא"כ מדת המלכות שברובא דרובא אינה באה לידי גילוי,

והיינו, לפי שהיא מושרשת בעצם הנפש, בבחי' העלם שאינו במציאות.

ועד"ז יובן למעלה, שספירת המלכות מושרשת בעצמותו ית' יותר מכל שאר הספירות. וזהו גם הטעם שכדי לעורר ולגלות את בחי' המלכות צריכה להיות העבודה מצד פנימיות ועצמות הנפש דוקא, כי דוקא ע"י עבודה זו יכולים להגיע בשרש המלכות כפי שהיא מושרשת בעצמותו ית' למעלה יותר מכל שאר הספירות. וכיון שגם בחי' המלכות כפי שנעשית מקור לעולמות, מושרשת בעצמותו ית' כפי שהוא בבחי' המלך המרומם לבדו, לכן הנה גם לאחרי המשכת המלכות להיות מקור לעולמות, צריך להיות בה ענין ההתחדשות, שיומשך גם מבחי' המלך המרומם לבדו.

וזהו יחוד קב"ה ושכינתיה, שיתפאר הקב"ה במלכות שהיא בתוך העולמות, ויתגלה מלכותו, דהיינו שיכירו הכל שהוא מלך בעולמות, וזהו תענוג גדול להקב"ה. ומדת המלכות היא מצדינו ובידינו, דהיינו שאנו מכירים גדולתו ומלכותו, ואז הוא נשלם במדת מלכותו, כי אין מלך בלא עם, שמחמת העם נתגלה המלכות, ויש להקב"ה תענוג גדול מזה.

וזהו ענין ההתחדשות שבר"ה, שתהי' ההמשכה ממקור המלכות, שנקראת כתר מלכות, וכמבואר בסידור2146 בד"ה להבין ענין תק"ש עפ"י כוונת הבעש"ט ז"ל, שבר"ה צריך לחדש בחי' המלכות ממקורה הראשון שהוא בחי' עצמיות כח התענוג העליון שבפנימיות ועצמיות המאציל כו'.

קושיא זו היא גם בנוגע להעבודה דראש השנה, דהנה ידוע שנש"י ע"י עבודתם ממשיכים את בחינת התענוג במדת המלכות, שזהו שמבקשים מלוך על העולם כו', גלה כבוד מלכותך כו', כידוע שהכוונה בבקשה זו הו"ע המשכת התענוג במלכות, והיינו לפי שע"י עבודתם מגיעים הם בבחינת הפנימיות והעצמיות שמשם נמשך התענוג העצמי, ומה שמגיעים בבחינת הפנימיות והעצמיות שלמעלה, הרי זה לפי שעבודתם אז היא בבחינת פנימיות ועצמיות הנשמה, שזהו שאומרים (עוד בהימים שלפני ר"ה) לך אמר לבי בקשו פני את פניך הוי' אבקש1681, דכיון שעבודתם היא בבחינת הפנימיות דנשמה, בקשו פני, לכן ממשיכים הם את בחינת הפנימיות שלמעלה, פניך הוי'. ולכאורה, כיון שהעבודה היא בבחי' הנשמה המלובשת בגוף, שהיא רק הארה בלבד, איך אפשר להגיע עי"ז גם לבחינת הפנימיות דהנשמה, ומכ"ש לבחינת הפנימיות שלמעלה.

צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ בְּיוֹם חֲתֻנָּתוֹ וּבְיוֹם שִׂמְחַת לִבּוֹ.

הנה ספירת המלכות (ארעא) רק אתבטלת מפעולתה, אבל לא נפלה בשבירה כו', וטעם הדבר4, כי, הטעם לסיבת השבירה הוא מפני שהי' בהם בחי' ישות כו', וענין זה הוא רק בשאר המדות, ולא בבחי' מלכות, שאינה בבחי' יש מורגש כ"כ, והיינו, שעם היותה בחי' יש, מ"מ, יש בה גם בחי' ביטול, וסובלת בטבעה ב' הפכים הללו יחד, ולכן לא הי' בה שבירה ונפילה לגמרי, אלא רק באופן דארעא אתבטלת, שנעדר אור התפשטותה בלבד.