סודות ספירת הכתר 1: איך לדייק את עצמי

מהי ספירת הכתר, למה היא חשובה כל כך בדיוק הבחירות שלי ואופן העמדה שלי את עצמי. מהו "כתר דקליפה" ואיך מרפאים את ספירת הכתר?

מקורות

המשך תער"ב:

כשם שספירת הכתר היא ספירה אחת שכוללת שני ענינים, שרש הנאצלים, ובחי' התחתונה שבמאציל).

וזהו שהכתר בכ"מ הוא בבחי' ממוצע וכמו כתר דאצי' הוא ממוצע בין המאציל לנאצלים כו',

 וכן בכל מדרי' הנ"ל הכתר הוא הממוצע (וכ"ה גם בעולמות אבי"ע דמל' דאצי' שנעשה כתר לברי' ה"ז ממוצע בין אצי' לברי' וכן מברי' ליצי' כו'), והיינו שע"י התעוררות הרצון כבי' נעשים בבחי' שייכות אל הדבר שנתעורר בו כו'.

וכמו עד"מ באדם למטה דקודם שנתעורר באיזה רצון לאיזה דבר ה"ה מובדל ממנו לגמרי ואין לו שייכות כלל לזה וכאשר נתעורר ברצון ע"ז ה"ה בבחי' שייכות כו'.

וכנודע דרצון הוא ל' מרוצה והו"ע ההטי' וההמשכה שנמשך לאיזה דבר כו', וקודם שנתעורר באיזה רצון ה"ה בבחי' הבדלה בכלל היינו בבחי' עלי' והעלם בעצמו ביותר שהרי אין לו שום התגלות בזה כו',

 והרצון הוא ההטי' היינו היציאה וההתגלות לדבר שחוץ לעצמו כו'. ובדוגמא כזאת יובן למעלה כבי' דקודם התעוררות הרצון על העולמות הרי האוא"ס בבחי' הבדלה לגמרי מן העולמות שאינו בבחי' שייכות כלל אל העולמות ואדרבה בבחי' העלם לגמרי בעצמותו שאינו בבחי' גילוי כלל בעצם

• מה תפקיד הממוצע –

נוטל מזה ומעביר לזה. ולכן יש בו משניהם

דבכדי שתהי' ההעלאה מלמטה למעלה, צריך להיות ממוצע שיהי' כלול משניהם, נוטל מזה ונותן לזה. אלא ששם מבואר זה בענין ההעלאה מלמטה למעלה, שצריך להשתנות מכמו שהוא למטה. ועד"ז יובן גם בענין ההמשכה מלמעלה למטה, היינו המשכת הדירה בתחתונים, שצריך לזה ממוצע דוקא. והגם שענין הדירה הוא שיהי' גילוי העצמות ממש, וכמו עד"מ בדירת האדם הרי עצמות ומהות האדם דר בהדירה, וכמו"כ הוא גם בענין הדירה למעלה שזהו גילוי העצמות ממש¹⁴, וא"כ למה צריך לממוצע. אך הענין הוא, דהגם שפירוש ענין הדירה הוא המשכת וגילוי העצמות ממש, מ"מ, הרי זה שהעצמות בא באופן כזה שיתקב

הרבי מליובאוויטש:

שיש ממוצע המקשרו, והוא כח המסית שמעורר את הכח המתאווה להתאוות תאוה, וע"ד מארז"ל³⁴ עינא וליבא תרין סרסורי דעבירה נינהו, דכשם שענינו של הסרסור שמקשר ב' דברים, כך הכח המסית הוא הממוצע המקשר את כח המתאוה עם התאוה עד שנולד אצלו הרצון זר, וכמו"כ העין הוא ממוצע בין כח המתאוה לחמדת הלב,

למה כתר –

שארז"ל ועטרותיהם בראשיהם ונהנין כו' עטרה היא בחינת מקיף וסובב ונקרא כתר מלשון כותרת והוא בחי' ממוצע המחבר הארת המאציל א"ס ב"ה להנאצלים

כתר הוא סחור סחור – המשך תער"ב

והן בחי' אורות הנמשכים מבחי' עתיק כו', ומבו' במ"א שזהו בחי' העונג העצמי הבלתי מורגש כו'. וזהו שנא' בהם עובר לסוחר, כי כתר נק' סוחר מל' סחור סחור שהוא בחי' מקיף להשתל' כו',

והיינו בחי' חיצוני' הכתר בחי' עגולי א"א שהן מקור להשתל' הכולל כולם וסובב ומקיף כולם כו' (ומתלבש בזה ג"כ בחי' ז"ת דעתיק שזהו עונג הפשוט הבא במורגש כו'), ועובר לסוחר היינו מה שלמע' מבחי' הכתר כו'. וזהו"ע עשיר שהוא ההמשכה מבחי' פנימי' הכתר שאינו מקור להשתל' כלל כו', ועיקר ענין עשיר הוא בדעת וכמא' אין עני אלא בדעת ואין עשיר אלא בדעת, וידוע דהיינו בחי' ד"ע וד"ת, דעשיר הוא בחי' ד"ע שמחליף מקום פנימי' הכתר כו', והוא הדעת שממשיך בחי' עצמות א"ס כו',

וכידוע ההפרש בהספי' בס' עמידתן אם הם עומדים זת"ז או שהן בבחי' קוין דאז הדעת עומד תחת הכתר והיינו בחי' פנימי' הכתר כו', ועז"א כשאין הכתר נמנה אז הדעת נמנה היינו שממשיך בחי' פנימי' הכתר באצי' כו', וזהו שאצי' הוא בחי' עצמות לא בחי' הפרשת הארה לבד כו' וכמשנת"ל פקל"ז, וד"ת הוא שממשיך האור דס' השתל' כו', וכמ"ש במ"א.

בכתר יש שתי מדריגות

בכללות ספירת הכתר (דכללות האצילות) ישנם ב' מדריגות,

אריך ועתיק

חיצוניות ופנימיות

• ההצלחה של הכוחות הפנימיים תלויה בכתר

תורת מנחם לז – שנת תשכ"ג – חלק שלישי בס"ד. שיחת יום ה' פ' בלק, י"ב תמוז, ה'תשכ"ג 123

ולדוגמא11: הכלל המובא בגמרא12 "לעולם ילמוד אדם במקום שלבו חפץ", וכהפס"ד בשו"ע יו"ד13 בהלכות כבוד אב ואם, ש"תלמיד שרוצה ללכת למקום אחר שהוא בוטח שיראה סימן ברכה בתלמודו לפני הרב ששם, ואביו מוחה בו .. אינו צריך לשמוע לאביו בזה".

ולכאורה אינו מובן: מהי השייכות ד"לבו חפץ" לענין ההבנה וההשגה? – לכאורה, כאשר יתייגע בשכלו יבוא לידי הבנה והשגה, בין אם יש לו תענוג ובין אם לאו?!

אך הענין הוא – שהצלחת הכחות הפנימיים היא כאשר הם קשורים עם שרשם ומקורם, שהם הכחות המקיפים, רצון ותענוג.

• ספירת הכתר נקראית אוויר

תורת מנחם לז – שנת תשכ"ג – חלק שלישי בס"ד. שיחת יום ה' פ' בלק, י"ב תמוז, ה'תשכ"ג 123

הנה ספירת הכתר (רצון ותענוג) נקראת בשם "אויר", וממנה נשתלשל ענין האויר שישנו בעולם.

ולכן, הנה כשם שבחכמה, הבנה והשגה שבאדם, יש צורך שיהי' "לבו חפץ" (רצון ותענוג), שאז יצליח בחכמה והבנה והשגה – כן הוא גם בענין האור למטה (שהוא בדוגמת ענין החכמה), שקיום האור תלוי באויר שמסביב לו.

ג. והנה, גם ענין האויר תלוי במעשה האדם.

ויש להביא ראי' והוכחה מנגלה דתורה – כמבואר כמ"פ15 שכל הענינים שבפנימיות התורה יש להם השתקפות בנגלה דתורה, שהיא החיצוניות של הפנימיות, וכיון ש"תורה" היא מלשון "הוראה"16, והמעשה הוא העיקר17, צריך כל דבר להתבטא בדין בנגלה דתורה – שגם באויר שייך טומאה וטהרה:

לכאורה אינו מובן: בשלמא דבר שבידו של אדם לשנותו, יכול לפעול בו מצב של טהרה או הפכו; אבל אויר – אם אין לאדם שליטה עליו לטוב או למוטב, לא שייך שע"י האדם יהי' טהור או בהיפך הטהרה.

והרי רואים שישנם מעשי ידי אדם שעל ידם יכול לפעול שהאויר שבמקומו יהי' טהור – אם עי"ז שאינו מכניס לשם דברים שיכולים

לטמא אותו, ויתירה מזה: אפילו אם האויר כבר נטמא רח"ל, יש לו ברירה לקיים את הציווי "ונתץ את הבית גו'"18, וליקח אבנים אחרות ולבנות את הבית מחדש, ואז מתבטל הענין דהיפך הטהרה.

וזוהי ההוכחה מהלכה שבתורה, שגם ענין האויר תלוי במעשה ידי אדם19.

ד. ויתירה מזה – שיש מעלה ועילוי בענין האויר לגבי שאר עניני האדם:

כיון שענין האויר הוא שרש ומקור כחות המקיפים שבאדם (רצון ותענוג), וכחות המקיפים הם קרובים יותר לעצם הנפש – אזי נקל יותר לפעול שם ענין הטהרה והסרת הטומאה, כיון שנמצאים בקירוב יותר לדרגת הנפש שעלי' נאמר "בבואה דבבואה לית להו"20, ואפילו בשעת החטא היתה באמנה אתו ית'21.

• המלכות תלויה בכתר –

ידוע ששרש המלכות הוא בספירת הכתר שלמעלה מכל הספירות.

• הכתר אין בו גבול בגלל הכוחות שלו שהם לא פנימיים

אמנם עיקר הענין בזה הוא לפי שהכחות הם פנימיים בעצם היינו שבאים בהגבלה מן הנפש עד שהן בערך להתלבש בכלים כו' (ומה שבא מהכחות בהתלבשות בהאברים הוא הבחי' האחרונה שבהם שנק' גשם שברוחני, אך להיות שהכחות המה פנימיים בעצם ע"כ דקות האברים הנק' רוחני שבגשמי הוא

המשך תער"ב

וע"פ כל הנ"ל יובן משנת"ל בתחלת הדרוש בג' פי' שבכתר, ל' כתר לי זעיר דענינו שתיקה, ול' כתר ועטרה בחי' או"מ, ול' מכתיר שהוא סיבוב כל האצי' בתוכו והו"ע תר"ך העמודים כו'. דהנה המבואר מכל משנת"ל הוא שיש ב' מדרי' בכלל בהתגלו' אוא"ס ב"ה, הא' בחי' אור הפנימי שהוא להאיר את העולמו' כו' ושרשי האורות עד רום המעלות כו', והב' האור שבבחי' א"ס שהוא בבחי' גילוי מן העצם כו'. ובזה גופא יש ב' מדרי', הא' כמו שהוא מובדל מהאו"פ לגמרי, והב' כמו שבא בבחי' מקיף לעולמו' והשתל' כו'. וזהו ג' ענינים הנ"ל שבכתר דענין סיבוב האצי' בתוכו היינו בחי' שרש האו"פ הכלול בהאור הבל"ג, והוא מה שאוא"ס שיער בעצמו להאיר בבחי' מדה וגבול שנת"ל פכ"ז שזהו בחי' מל' שבא"ס כו', ובחי' כתר ועטרה זהו בהאו"מ עצמו היינו בהאור שבבחי' א"ס רק זהו כמו שבא בבחי' מקיף עכ"פ כו', ובחי' כתר לי ושתיקה הוא כמו שלמעלה גם בבחי' מקיף לעולמו' כו'. אמנם י"ל כל אלו הג' מדרי' הכל בבחי' אור הא"ס כמו שבא בבחי' מקיף כו' (שגם בחי' שתיקה א"ז בבחי'

עצמו' הכתר ממש היינו בבחי' פנימי' הכתר כ"א בבחי' הרצון כו'), דהנה אור הא"ס עם היותו בבחי' גילוי מן העצם מ"מ ה"ה בא בבחי' מקיף לעולמו', דאז יש לו עכ"פ שייכו' לעולמו' והשתל' שבא בבחי' התלבשו' בהשתל', ומ"מ הוא בבחי' א"ס כו' וכנ"ל, ונת' שיש בזה ג' מדרי', הא' כמו שמתלבש הרצון בחכ' דאצי' והוא בחי' רצון גלוי כו', והב' בחי' רצון נעלם שמתלבש בחכ' נעלמה והוא בבחי' מקיף לגבי אצי' כו', והג' בחי' עצם הרצון שאינו בא בגילוי כלל כו', וז"ע ג' מדרי' הנ"ל