הלקחים מכדורגל על חוסן מנטלי

כדורגל,
עוד כמה תובנות על הצד המנטלי של המשחק.
אחת, המשחק, כמו החיים, לא מתגמלים את מי שנמצא כל הזמן בנסיגה או בהגנה. הם מתגמלים יותר את מי שיודע להתעורר על עצמו, ולנוע קדימה, ליזום, לפעול, גם אם הוא נופל קצת. אי אפשר כאסטרטגיה לסגת לאחור אחרי שהבקעת גול, כמו שאי אפשר לעמוד במקום בשום שלב בחיים.
שתיים, חוסן מנטלי זה שאני מאמין שהכל יכול להשתנות, בכל רגע, ואני עושה כל מאמץ כדי שזה יקרה. כל עוד הנר דולק אפשר לתקן. וזה נכון לגבי ארגנטינה, כשהייתה בפיגור, ובמהופך זה נכון לגבי אנגליה שאיבדה אמון בעצמה אחרי שהתוצאה הושוותה.
שלוש, אם חוסן זה אופטימיות וההפך מחוסן זה ייאוש ותסכול, חוסן צריך להתבטא בשמחת חיים על המגרש ומחוצה לו. כשקבוצה שמחה זה מעיד על החוסן שלה. כשקבוצה מכווצת, זה מעיד על פאניקה. בית שמח מעיד על חוסן. בית קודר מחליש את החוסן.
ארבע, המחשבות על המעמד, הקהל, הפסד או ניצחון, מכריעים שחקן שלא יודע לדחות את המחשבות האלה תוך כדי המשחק. הם יאטו אותו ויגרמו לו לא להיות מדויק.
עבור מי שמשחק אין היסטוריה, ואין עתיד, ואין מה יכתבו מחר בעיתון. יש רק הרגע הנפלא הזה. וכך צריך להיות גם בחיים, מי שלא יודע לנטרל את המחשבות הללו, הן יפגמו לו בביצועים ובטעם של החיים.
אגרסיביות ונחישות תמיד עדיפים מעדינות.