עולם החסידותרשימות קריאה

תקציר עבודת דוקטורט – מיסטיקה כרטוריקה משיחית

תקציר עבודת הדוקטורט של יחיאל הררי, שאושרה בשנת 2005, באוניברסיטת תל-אביב.

(ניתן לקרוא את המבוא, פרק 2 ופרק 3). הפרקים המובאים כאן לא עברו כל עריכה מזמן ההגשה.

תקציר

מחקר זה עושה שימוש בחקר הרטוריקה כדי לחשוף את פעולתה של התקשורת המשכנעת במסר המשיחי. הניכור הרציונאלי כלפי התפשטות רעיונות משיחיים הוביל לעתים להנחות יסוד ערכיות, מובלעות או גלויות, של חוקרי המשיחיות, לפיהן המשיחיות היא כזב, בדיה והולכת שולל במקרה הגרוע, ותרופה סמלית ופסיכולוגית לנפש חפצת תקווה ומצוקה קיומית קיבוצית, במקרה הטוב. הבעייתיות בהנחות אלה טמונה במכשולים שהן מציבות להבנה עמוקה של כוח השכנוע של המשיחיות. מעצם שורשיותו וחשיבותו של הרעיון המשיחי במסורת היהודית ניתן להקיש כי השאלה המחקרית העיקרית, מההיבט הרטורי, אינה כיצד מנסים דרשנים מסוימים לשכנע את קהלם לקבל תפיסות לגבי הסוף הקרב. שכן אלה ממילא מגולמות בעצם קבלת הדת. השאלות החשובות הן אילו דרכים משמשות כדי לדחוף את הרעיון המשיחי מן הפריפריה למרכז התודעה האישית והמשותפת, אילו צורות פושט ולובש הרעיון בקרב חברי קהילה מסוימת, כיצד הרטוריקה המשיחית מפיקה מערכת של ידע המתחרה במערכות ידע חלופיות ומבקשת לדוחקן תחתיה ולרותמן כגורם מאשש ותומך, איכה ידע זה מוצג והופך משותף, וכיצד משתכנעים חברי אותה הקהילה לבצע פעולות שהמוטיבציה העומדת בתשתיתן נובעת מהרצון לגישום משיחי.

כדי להתמודד עם שאלות אלה ואחרות נבחנה הרטוריקה של מודל משיחי-מיסטי חדש, המהווה את שיאה של תופעת האקזוטריות של המיסטיקה היהודית, ובעיקרו מבקש לשכנע את הקהל בצורך לקדם את הגאולה הכללית באמצעות ידע קבלי טכני, ניתוח פסיכולוגי חסידי וחוויות מיסטיות, אך בה בעת משמש כמקור ממנו ניתן להפיק הוראות לפעולות בעלות משמעות ציבורית, כלכלית ופוליטית, הדרושות לקידום המשיחי.

למלאכת התיקון, הן העצמי והן הכללי, מקום חשוב ברטוריקה של המשיחיות המיסטית המדוברת. המפגש בין המשיחיות למיסטיקה היהודית, החל מהקבלה הלוריאנית, קידם את המיתוס של פגימות האדם והעולם וכתוצאה מכך את הצורך בתיקונם. לכן תיאורית הרטוריקה המשיחית המוצגת במחקר מציעה כי חיפוש אחר האפשרויות הזמינות להפצת המסר המשיחי הוא חלק מניסיון מודע לשכנוע בתפקיד התיקון המיועד למקבלי המסר, דהיינו הפעולה המבוקשת, כתוצאה מהצורך בהתמודדות עם מיתוס חוסר השלמות של האדם ושל הקוסמוס כולו. וזאת בין אם על ידי עקירת המיתוס משורשו והצבת פרשנות אלגורית והוכחות פילוסופיות, לעתים תוך יצירת מיתוס חלופי, ובין אם על ידי הצגת המיתוס בצורתו המקובלת. אולם במודל המדובר, הקבלה, כדרך של ארגון ידע משותף, מקדימה את הפשט והדרש, הפילוסופיה האלגורית והמדע, בחשיבותה הרטורית ובתמיכתה ברעיון המשיחי, על-ידי מתן משמעות חדשה לעובדות ולאירועים, ואף מייתרת בצחותה ובהירותה את המיתוס והסמל מתפקידם בתקשורת המשכנעת. ולכן המיסטיקה הופכת למסגרת המרכזית באמצעותה מופק ידע אודות המשיחיות והופך משותף לדובר ולקהל על ידי הפצה של המיסטיקה עצמה, כחלק מהמוטיבציה המשיחית.

הבעיה של שמירה על ידע והנעתו כרוכה בסוגיית הסדר החברתי-פוליטי, ולכן פתרונות לבעיית הידע, שימורו והנעתו, הם גם פתרונות לבעיית הסדר החברתי. המחקר מציע כי הידע אודות המשיחיות אינו יוצא דופן במובן זה. סוגיית ההפקה, ארגון והנעת הידע על המשיחיות שזורה בקשר בל יינתק בסוגיית הסדר החברתי הרצוי ובהערכת זה המצוי. ולכן, קבלת הידע הקבלי-משיחי היא גם קבלה של הסדר החברתי הגלום בידע זה.

הקשר בין מיסטיקה ומשיחיות נבחן בהיבטים שונים, אולם העיבוד המשותף של המיסטיקה והמשיחיות, האזוטרית והאפוקליפטית כאחת, כחלק מתופעה רטורית מהחשובות ביהדות בת זמננו, לא הגיע עד כה, למיטב הידיעה, לידי הבשלה. מחקר זה נוטל על עצמו את המלאכה להצביע על הקשר בין החוויה הרוחנית של היחיד ובין ההיבטים הציבוריים וחברתיים של המשיחיות, כשהמיסטיקה פועלת כחוט מקשר בין התופעות, וממלאת תפקיד תקשורתי-רטורי של הפקת מסר בעל ערך קולקטיבי, הנעתו, ולכן גם שכנוע בו. מהמחקר עולה כי לדחוף את המסר המשיחי מן הפריפריה למרכז זה להניע ידע על המשיחיות, כפי שהוא מופק מן הפעולה המיסטית, ברשת של אנשים, שיש להרחיב כל העת, תוך הטמעת הידע המשיחי במסגרות הפעילות של אותן רשתות קשר חברתיות, כך שיביא ליישום המסקנות המעשיות העולות מן הידע המדובר. הטכניקה הקבלית היא היצירה, דרך ההוכחה וההצבעה על עובדות אודות העולם והרעיון המשיחי, המועתקות מעולמו הרוחני של הפרט לעולם החיצוני, בו מקושרים ביניהם הפרטים על ידי תקשורת המניעה את המסר. ואילו הפרשנות החסידית פסיכולוגית היא ה'המתקה', שמשימתה למשוך את הקהל להתעניינות בשדה ידע דינאמי זה.

כדי להבין כיצד משרתת המיסטיקה את הרעיון המשיחי בניסיונה לקנות אחיזה בקרב הקהל, מתמקד המחקר הן בדברים שיש לבעל המסר המשיחי להציג ולדרוש מקהלו והן ברטוריקה כחוויה משותפת לקהל ולדובר, תוך השוואת גישתו הרטורית המקורית של הדובר לרטוריקה הננקטת על ידו בפועל. הדובר, המייצג את המודל המשיחי-מיסטי המדובר, שפועלו נבחן בחיבור זה הוא הרב יצחק גינזבורג, יליד ארה"ב, חוזר בתשובה, מתמטיקאי ומוסיקאי, המשתייך עקרונית לחסידות חב"ד ועשוי להימנות כאחד מאנשי הקבלה היצירתיים והחדשניים ביותר שקמו ביהדות החרדית בדורות האחרונים. ההצדקה להתמקדות בפועלו של גינזבורג לצורך הבנת הרטוריקה של המשיחיות המיסטית בת זמננו טמונה בראש ובראשונה בניסיונו הייחודי, מודע, שיטתי ופומבי ליצור מדע חדש, המבוסס על תורת הגאולה, שמטרתו לעצב את הסדר החברתי-פוליטי באמצעות הצבעה על עובדות העולות ממסגרת הפעולה הקבלית. המהלך המרכזי הנובע מהשאיפה המשיחית הוא הקמת תנועה חברתית רחבה שתביא למינוי מלך על ישראל. מלך אשר עם חיסול אויבי ישראל ובניית בית המקדש יתגלה כמשיח אמת ויזכה את העם בהתערבות האל במהלך הגאולה. בנוסף, ובעקבות האמור, הבחירה בגינזבורג היא הימור מבוסס בנוגע להרחבת היקף השפעתו או השפעת תורתו בעתיד, כתוצאה מהערכת פוטנציאל השכנוע שנושא מפעלו רחב היריעה.

לאחר המבוא המציג את הבעיה המחקרית, הפרק השני בעבודה עומד על חיוניות חקר הרטוריקה של המשיחיות לצורך הבנת תופעות משיחיות. הפרק השלישי מבקש להצביע על מיעוט הרלוונטיות של תיאוריות קיימות לרטוריקה משיחית ומציע תיאוריה רטורית חלופית שתשרת את צורכי חקר הרטוריקה המשיחית של המודל המשיחי-מיסטי המדובר, תוך ביאור היחס בין התיאוריה למערך המתודולוגי, על פיו יתנהל המחקר. הפרק הרביעי עוסק ברטוריקה כחוויה משותפת לדובר ולקהל, לכותב ולקורא, ומציע להתבונן ביחסים אלו כברטוריקה של תנועת מחאה חברתית. הפרק החמישי מציג את גישתו הרטורית של גינזבורג עצמו, ובכלל זאת הדרך בה הוא סבור שיש לשכנע את הקהל בתפיסה המשיחית. הפרק השישי מעמיק בסוגיה כיצד משמשת המיסטיקה כרטוריקה משיחית, באמצעות מעקב אחר המהלכים הרטוריים המרכזיים שבכוחה של הקבלה להציע, ואף סוקר מסגרות נוספות להפקת ידע ועובדות התומכות ברעיון המשיחי. בתוך כך נדונים בפרק שאלת היחס בין המיסטיקה כחוויה של היחיד לבין פעולתה הפומבית והמשותפת של המיסטיקה, וכן יחסי המיסטיקה והמשיחיות כגופי ידע רחבים. הפרק השביעי פורש, בהתאם לתיאורית הרטוריקה המשיחית שהוצעה בפרק השלישי, את המסר והאופנים בו מבקש גינזבורג לשכנע במסר זה, תוך הצבעה על הנדרש מהקהל, כיחיד וכקבוצה. לבסוף, הסיכום אורג מחדש את פרקי העבודה ומבקש להתמודד עם שאלת התאמת גישתו הרטורית של גינזבורג לרטוריקה הננקטת על ידו בפועל, כמו גם עם איכותה של תיאורית הרטוריקה המשיחית להסביר את פעולתו של גינזבורג ופוטנציאל יישום התיאוריה על תופעות משיחיות נוספות.

לבסוף, תרומת המחקר לידע הקיים מקיפה מספר היבטים. ראשית, בחינת השיח המשיחי כרטורי מספקת הסברים מעמיקים ומדויקים לגבי התעוררות סערות משיחיות, המוסיפים ומרחיבים על ההסברים הסוציולוגים, פסיכולוגיים, פוליטיים או היסטוריים הניתנים על-ידי חוקרים מדיסציפלינות אלו, ומעניקה מסגרת חדשה להבנת הטקסט המשיחי. שנית, המחקר, שמתמקד בחקר פועלו של מנהיג בעל השפעה בזמננו, תורם להבנת דרכי הפעילות של תנועות משיחיות והאופנים בהם חבריהן מקבלים על עצמם את משימת מימוש הרעיון המשיחי. השגה שבכוחה לשפוך אור על מהלכים פוליטיים וחברתיים שמתרחשים בימים אלה בישראל ומחוצה לה, ועל מערך היחסים בין תפיסות משיחיות לבין אלימות פוליטית. ושלישית, התבוננות במיסטיקה כרטוריקה משיחית יש בה כדי לברר את טיבה של המיסטיקה כמסגרת להפקה, ארגון והנעת ידע, ויתרונה בפעילות זו על-פני מסגרות חלופיות לארגון ידע. עמידה על הקשר ההדוק בין מיסטיקה ומשיחיות מסייעת בהערכת הכוח של המיסטיקה לחדור למסגרות החיים המשותפות באמצעות הפנייה לפרט, תוך ריכוך ההתנגדות הטבעית של מארג הקשרים החברתי לרעיונות חדשים, והטמעה במסגרות אלה תפיסות משיחיות, המניעות יחידים וקבוצות לכלל פעולה. במילים אחרות, ההצבעה על הפומביות של המיסטיקה כתופעה רטורית שנועדה לקדם בפועל את הגשמת המשיחיות, ובכלל כך להביא לגישור בין החוויה הרוחנית של היחיד ובין ההיבטים הציבוריים והפוליטיים של המשיחיות – היא התרומה המשמעותית של המחקר לתחום התקשורת. תרומה שמסייעת בהבנת יכולת ההתפשטות של התקשורת המשכנעת למרחבים שלכאורה סגורים בפניה, כרשות היחיד.

עוד בקטגוריה זו:

Back to top button
דילוג לתוכן