התועלת המעשית בהכרת האישיות – בנימה אישית | לפרוץ את גבולות האישיות

לפני שאנחנו לומדים תחום ידע מסוים, לפני שאנחנו משקיעים זמן וכוחות, אנחנו רוצים לברר מה התועלת המעשית שתהיה לנו מהלימוד.
מה התועלת המעשית העולה מלימוד על אודות האישיות, גבולותיה, וכיצד ניתן לפרוץ אותם?
על שאלה זו מבקשת לענות ההקדמה לספר לפרוץ את גבולות האישיות.


בנימה אישית

התועלת המעשית בהכרת האישיות

בזמן שירותי הצבאי כלוחם, אחת למספר חודשים כאב לי הגרון. הנוהל הקבוע היה ביקור קצר במרפאה, יום מנוחה ומרשם לעשרה ימי אנטיביוטיקה. כאבי הגרון חזרו על עצמם גם בשנים הראשונות לאחר השירות הצבאי, אם כי בעוצמה ובתדירות נמוכות יותר. כמה שנים לאחר השחרור שיניתי את התפריט התזונתי והפסקתי לעשן, ומאז, כבר קרוב לעשרים שנה, לא נזקקתי לאנטיביוטיקה או לביקור אצל רופא.

במבט לאחור, ברורה האכזבה מהרופאים שביקרתי במרפאה הצבאית. נכון, אנטיביוטיקה הצילה מיליוני בני אדם. אבל זה לא אומר שהיא נועדה להיות הפתרון לכל דלקת או כאב גרון. הבחירה בתרופות לא צריכה להיות המסלול הטיפולי האוטומטי, הקל והמהיר, אלא המוצא האחרון בדרך לשינוי. במקום לדחוף אנטיביוטיקה בכל הזדמנות, הייתי מצפה שיסבירו לי על הקשר בין כאבי הגרון לבין החטיפים התעשייתיים והמאפים שאכלנו ללא הפסקה, ושישקיעו בהדגשת נזקי העישון. שלא יפחידו, רק שיעניקו את המידע בצורה אמינה וסדורה וישלחו אותנו לחשוב על משמעויותיו.

מהר וקל – אבל רק לכאורה

במבט כללי, נדמה שהרפואה המודרנית עברה תהליך הדומה לתהליכי המשפטיזציה של החברה. כשבני אדם נותנים אמון זה בזה, הם אינם זקוקים לחוזים משפטיים. ההתערבות המשפטית נדרשת כשמתגלה חוסר אמון. המשוואה פשוטה: ככל שקטֵן האמון בין הגורמים בחברה, גדֵל העומק וההיקף של המעורבות של התחום המשפטי בחיינו. כך, במקום מנגנונים חברתיים ואישיים המגבירים את האמון בין בני אדם, משתלט התחום המשפטי המנסה להבטיח פתרון לכל משבר ואי הסכמה.

באופן דומה, הרפואה הקונבנציונלית מנסה לפתור הכול ומהר, לרוב באמצעות טיפול תרופתי. סוכרת? יש כדור. לחץ דם? יש כדור. בעיות קשב וריכוז? יש כדור. פעמים רבות הרופא המטפל סובל בעצמו מהשמנת יתר, מעשן, לחוץ ומעודד אותנו לפתור את הבעיות באמצעות הטיפול התרופתי.

הגישה הרפואית הזאת יוצרת הפרדה נוחה בין רפואה קונבנציונלית לרפואה טבעית, בין התערבות תרופתית לבין תודעה תזונתית. למה היא נוחה? כי היא חוסכת מאיתנו את המאמץ.

קל יותר להיאחז בחוזים משפטיים מאשר להחזיר את האמון בין בני אדם על ידי התגמשות, אחריות, סובלנות וניסיון להבין את הזולת. באופן דומה, קל יותר ליטול כדור נגד סוכרת או נגד דלקת בגרון מאשר לגייס את עבודת המידות ולשנות מבנה תזונתי ואורחות חיים.

תהיה הרופא של עצמך

נכון, היינו רוצים לראות אחרת את רופא המשפחה. היינו רוצים לראות אותו שולט בחידושים המדעיים אבל גם ברפואה טבעית. החלוקה של הרפואה לסוגים שונים נועדה להקל על ההתמחות וההעמקה בכל תחום. אולם האדם הוא אחד. רפואה טבעית איננה צריכה להתנגש עם הרפואה המודרנית, אלא להפך, לסייע לה ולהשתלב עם נפלאותיה.

במילים פשוטות, לפני שהרופא מעודד אותנו לקחת כדור כפתרון מהיר של בעיה במערכת העיכול, בפעילות אחד האיברים או ביכולת הריכוז, היינו שמחים אם הוא היה מעודד אותנו להתאמן, לאכול בריא ולהכיר לעומק את השפעות התזונה על גופנו. 

אלא שברור לכול שאנחנו לא יכולים לחכות שהמערכות הן שיעשו את השילוב בין רפואה טבעית לרפואה קונבנציונלית. המודעות לבריאות ולשינוי בריאותי תלויה במידה רבה בנו, באחריות שאנו לוקחים על גופנו, בנכונות למאמץ ובזווית הראייה שדרכה אנו מתבוננים על החיים והעולם.

לפני שאנחנו לומדים תחום ידע מסוים, לפני שאנחנו משקיעים זמן וכוחות, אנחנו רוצים לברר מה התועלת המעשית שתהיה לנו מהלימוד. ההשוואה בין רפואת הגוף לרפואת הנפש מסייעת לנו לענות על השאלה: מה התועלת המעשית העולה מלימוד על אודות האישיות, גבולותיה, וכיצד ניתן לפרוץ אותם? המסר בנוגע לרפואת הגוף נכון גם לגבי לימוד תורת הנפש בכלל ותורת האישיות בפרט. הלימוד והמודעות יסייעו לנו לקבל אחריות על מצבנו הנפשי, המשפיע במישרין על כל הזירות בחיינו.[1] הרמב"ם מלמד כי תפקידו העיקרי של הרופא הוא להכיר את איברי הגוף, ותפקידו של רופא הנפש דומה לזה של הרופא: הוא צריך להכיר את איברי הנפש כדי שיוכל לטפל באדם. כך בלשונו:

ואתה יודע שתיקון המידות הוא ריפוי הנפש וכוחותיה. וכמו שהרופא, אשר ירפא הגופים, צריך שידע תחילה את הגוף אשר ירפאהו בכלל וחלקיו – מה הם, רצוני לומר: גוף האדם, וצריך שידע אילו דברים יחלוהו וישמר מהם, ואילו דברים יבריאוהו ויכוון אליהם, כן רופא הנפש הרוצה לתקן מידות האדם, צריך שידע הנפש בכללה וחלקיה, ומה יחלה אותה ומה יבריאה.[2]

מי הם רופאי הנפשות? אמנם יש מקרים שבהם יש צורך במטפלים מקצועיים, אולם עבור רוב בני האדם, כל אדם צריך להיות הרופא של הנפש שלו. ההיגיון של הרפואה המונעת עובד גם במישור הנפשי-רגשי. האדם אינו יכול להזניח את נפשו ולצפות שתרופות או גורמים חיצוניים "יתקנו" את מצבו ויחסכו ממנו את המאמץ.

מאחר שהאדם הוא המטפל הטוב ביותר של עצמו, הלימוד של הנפש אינו יכול להישאר נחלתם של רופאים ומטפלים. כפי שסוכרת ורוב רובן של המחלות אינן גזרת גורל, כך גם עצבות, חרדה, דיכאון, ביקורתיות, שתלטנות, מלנכוליה, סטרס, נטייה לקורבנות והלקאה עצמית אינם גזרת גורל. הם נתונים לגמרי לשליטה שלנו. הם תלויים במידה שבה אנחנו מכירים את מבנה האישיות, הכוחות הפועלים עליה, ומשתמשים בכלים העוזרים להתמודדות עם רגשות לא רצויים ומעודדים רגשות רצויים.

לגלות את הכוחות

מהאמור עד כה עולה שבריאות רגשית היא התועלת הגדולה שבשבילה כדאי להכיר את מבנה האישיות. אולם אין זו הסיבה היחידה לקריאה וללימוד. ישנה סיבה פנימית יותר.

שנים אחדות לאחר השחרור מהצבא נגמלתי מעישון באופן עצמאי. לגמילה מעישון לא היו רק תוצאות חיוביות מבחינה בריאותית. הגמילה לימדה אותי שאני יכול לבחור. הסיגריות גרמו לי להיות נשלט. לעתים תכופות מדי מצאתי את עצמי חייב לצאת החוצה, בשיא החורף או בימי החמסין הנוראיים, כדי לעשן סיגריה. הייתי חייב להפסיק את העניין שהייתי נתון בו כדי לשלם את מס הניקוטין. דווקא הצלחת הגמילה מעישון לימדה אותי עד כמה לא הייתי "בעל הבית" על הזמן שלי ועל חלק מהרצונות שלי. לסיגריה הייתה שליטה עלי. הגמילה עזרה לי להחזיר את השליטה על חיי. הרגשתי את הקסם והעונג ביכולת לבחור מה אני עושה בזמן שלי. מרגע שהתגלה הקסם, שאלתי את עצמי: האם ניתן ליישם אותו בעוד רבדים בחיים? האם אנחנו יכולים לבחור שלא לכעוס, לבחור לא להתדרדר לחרדות או לביקורתיות ולמרירות? האם אנחנו מסוגלים להתגבר על נטייה לעצלות ודחיינות של משימות חשובות?

בריאות נפשית ומצב רגשי רצוי הם תולדה או מטרה משנית. הם אינם המטרה העיקרית של לימוד המבנה והכוחות של האישיות, ממש כפי שבריאות גופנית איננה המטרה של החיים. בריאות גופנית היא רק אמצעי. אנחנו צריכים בריאות לא בשביל הבריאות עצמה אלא כדי שנוכל לגלות את הכוחות הייחודיים לנו, את השליחות שלנו בעולם, כדי שנוכל להשפיע, ללמד, ליצור, לבנות.[3] באותו אופן, הכרת העולם הרגשי וכוחות הנפש נועדה כדי שנחזיר לעצמנו את השליטה והבחירה על חיינו.

לפרוץ את גבולות האישיות מפצח את הסוד החשוב ביותר בחיים האנושיים – כיצד בנויה האישיות, מהם מרכיביה, מה ההבדל בין סוגי אישיות שונים, מה מניע לפעולה סוגי אישיות שונים והאם אנחנו יכולים להשתנות ועד כמה. המטרה של הפיצוח הזה איננה רק למנוע רגשות לא רצויים. זהו אמנם צד חשוב בלימוד, אך המטרה העיקרית של הלימוד היא שנכיר את מבנה האישיות שלנו כדי שנדע מה חוסם אותנו, אילו רגשות שולטים בנו ומונעים מאיתנו את הבחירה על חיינו, וכיצד ועד כמה נוכל לפרוץ גבולות ולהחזיר לעצמנו את אותה שליטה על החיים.

אחד המאמצים הגדולים העולים מהכרת האישיות הוא לגלות אילו תכונות מושרשות בנו ואילו נרכשות; להכיר את החוזקות שלנו לצד תכונות, נטיות ורגשות שחוסמים אותנו מהתקדמות. ההכרות הזאת קריטית לכל שינוי ושיפור רגשי והתנהגותי. כשהאדם מכיר את מבנה האישיות הייחודי לו, נוח לו יותר עם עצמו, עם הבחירות שלו, עם דברים שהוא נמנע מהם, ובעיקר ברור לו מסלול השינוי וההתמודדות שהוא נדרש אליו. הוא לא מרמה את עצמו, הוא יודע בדיוק עם מה הוא מתמודד וממה הוא סובל, מציב לעצמו יעדים מעשיים לשינוי ושיפור, ובוחן מתי הוא מתקדם ומתי נסוג לאחור.

הכרת האישיות מסייעת לא רק להבין חסמים רגשיים אלא גם להכיר את מקורות ההנעה שלנו.מקורות ההנעה הפנימיים יעזרו לנו להתמודד עם מצבים שבהם אנו כבויים, חסרי מוטיבציה וחיות וידחפו אותנו לעורר ולשמור על מקורות חיות והנעה מתמשכים. התהליך של הכרת האישיות מועיל במציאת הייעוד, השליחות והקריירה המתאימים לנו ביותר, על בסיס מבנה האישיות שלנו. מצד שני, אותה הכרה של מקורות ההנעה תסייע לנו להימנע מלחוש לא בנוח ואף להתמודד עם לחץ סביבתי, על שאיננו בוחרים בתפקידים ובמסלולים מסוימים שמצפים מאיתנו לקבל, ואפילו להתגבר על חוסר הצלחה יחסי במסלולים שאינם מתאימים לנו.

כוחות משמעותיים באישיות פונים כלפי חוץ. לכן התועלות שתיארנו עד כה הן רבות ערך לא רק ביחס אל עצמנו. הכרת מבנה האישיות מסייעת לשפר מגוון סוגי יחסים שאנו מקיימים, על ידי הבנת המניעים להתנהגות וטווחי השינוי האפשריים של בני זוג, ילדים, קרובי משפחה ועובדים.

במובנים רבים לימוד האישיות והכרתה אינם פריבילגיה. זהו לימוד חובה לכל אדם משום שהלימוד מסייע לכל אחד ואחת להכיר את הנטיות הרגשיות המולדות והנרכשות, את מה שחוסם אותנו מבחינה נפשית, את מה שיכול וצריך להניע אותנו, וכיצד עלינו לאפשר למקורות ההנעה הללו מקום מרכזי בחיינו.

אחד התנאים המוקדמים להצלחת הלימוד הוא להימנע מלהלביש על מושגי תורת הנפש היהודית הנחות יסוד, טרמינולוגיות, זוויות ראייה אישיות ופירוש מושגים על פי עולמות תוכן זרים. הלימוד של התכנים דורש מהלומד להניח בצד, ולו לפרק זמן הלימוד, את ידיעותיו המוקדמות. הפסיכולוגיה היהודית, הנשענת על רוחב ועומק ארון הספרים היהודי ובעיקר על ספרות החסידות והקבלה, מציעה זווית ראייה ייחודית ומניחה הנחות יסוד עצמאיות, כפי שנראה בארבעת הפרקים הראשונים, המציבים בסיס עיוני ומושגי להכרת האישיות. לעתים נדמה שתורת הנפש היהודית משתמשת במונחים מוכרים אך בפועל היא מעניקה להם משמעות שונה מהשימוש הנפוץ באותם מושגים, משמעות שנגזרת בדרך כלל מהתפקיד של אותו מופע נפשי בתוך התמונה הכללית של כוחות הנפש. לכן הכרת המשמעות של המושגים השונים ניזונה מאותה תמונה כללית של מבנה וכוחות הנפש של כל אחד ואחת. התמונה הזאת, תמונת האנטומיה של הנפש על חוזקותיה וחולשותיה, משמשת מקור כוח גדול להבנת החיים האנושיים ושיפורם, ושרטוטה בצורה בהירה הוא אחד האתגרים הגדולים של לפרוץ את גבולות האישיות.

**

הקורונה תבעה מחירים במישורים רבים והציבה אתגרים נפשיים ורגשיים, אך היא גם פתחה את המודעות לאפשרויות לימוד חדשות. עם פרוץ הקורונה השתתפו מדי שבוע ב"לימודי התבוננות" בזום מאות רבות של משתתפים. במשך קרוב לשנתיים ניסינו יחד לפצח היבטים שונים של מבנה האישיות על בסיס מקורות מתורת הנפש היהודית. כל שיחה, שאלה, מקור ואי הסכמה הפרו את הרעיונות, חידדו את ההבנה של האישיות, ובעיקר דחפו להדגשת הצדדים המעשיים והיישומיים של הלימוד.

התוצאה של הלימוד, הסדנאות והשיח שהתקיים, היא הספר שלפניכם. בשל כך, זו הזדמנות ראויה להודות לכל מי שהשתתף בלימוד, ובייחוד למי שלקחו בו חלק אקטיבי – פתחו מצלמה, שאלו שאלות, התמודדו עם התרגילים, הקשו וביקשו הבהרות. יחד עם האמור, אף שהספר מציג תמונת מצב מקיפה ויסודית של יסודות הפסיכולוגיה היהודית, המסע לא הסתיים. סתרי הנפש הם אינסופיים וכך גם עומק מקורות הלימוד. אתם מוזמנים להיכנס בשער שלפניכם ולהצטרף אלינו למסע הזה.


[1] חשוב להדגיש שהאמור אינו שולל התערבות מקצועית כשזו נדרשת. על האדם הזקוק לכך לקיים את ההתייעצויות הנדרשות ולבטוח במערכת שעושה הכול לטובתו. בכמה וכמה מכתבים חזר הרבי מלובביץ' על ההוראה להסיח את הדעת מהבעיה הרפואית ומענייני "מרה שחורה", שהם מסוכנים לבריאות לפעמים יותר מאשר הבעיה הבריאותית עצמה. בו זמנית הוא ייעץ למלא אחר הוראות הרופאים בנוגע למעשה בפועל. כלומר עצתו הייתה מצד אחד לפתח את מידת הביטחון ולהסיח את הדעת מהחולי, ומצד שני להישמע להוראות הרופאים. ראו למשל: ליקוט מכתבים: רפואת הנפש והגוף, ניצוצי הרבי, אתר חב"ד:

http://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=1976&CategoryID=676

[2] הרמב"ם, שמונה פרקים (הקדמה לפירוש מסכת אבות), פרק א.

[3] בריאות מתוך מגמה אגוצנטרית איננה יכולה להשיג את מטרתה. "המנהיג עצמו על פי הרפואה", כותב הרמב"ם, "אם שם על לבו שיהיה כל גופו ואבריו שלמים בלבד… אין זו דרך טובה…". משנה תורה, הלכות דעות ג, ג. להרחבה ראו: יחיאל הררי, הפוך: הסכנה הגדולה באימוץ חיי בריאות, ידיעות ספרים, 2019, עמ' 79.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

אולי יעניין אתכם גם:

Back to top button
דילוג לתוכן