נפש מרה זה לא ביטחון

יש הבדל בין בטחון לבין תקווה, מדגיש הרבי מליובאוויטש.
תקווה זה כשהאדם רואה את האפשרות לשינוי, להצלחה, לישועה, והוא בוחר לקוות שהטוב יקרה ולא הרע.
זה כמו אדם בלב ים, שיש לו איזה עץ להחזיק בו, והוא מקווה שיבואו להציל אותו.
לעומת זאת ביטחון הוא כשהאדם לא יודע איך הדברים יסתדרו, ואין לו באמת במה להחזיק, והוא לא יודע על מה לסמוך, כמו אדם שאין לו אפילו חתיכת עץ להישען עליה לב ים,
ובכל זאת אבל הוא בטוח שהמציאות תתחלף ותשתנה לטובתו.
למה? כי הוא יודע שאין עליו בעל הבית חוץ מהקב״ה, שרוצה בטובתו.
ואם הוא יתחזק בביטחנו הוא יראה שינוי במציאות.
עכשיו רק צריך להדגיש שאם אדם נפשו מרה, והוא דואג, ונאנח, ומתלונן, ובלחץ זה לא נקרא ביטחון, ולרוב זה אפילו לא תקווה, אלא כניעה לחוסר הביטחון ולראיית השחורות.