למצוא משמעות במהירות – הטעות הגדולה בהבנת הנפש

אנחנו טועים בהבנת עולמנו הרגשי. אנחנו נוטים לחשוב שמה שגורם לרגשות לא רצויים הוא תחושת חסך וחיסרון. האמת ההפוכה מגלה לנו איך ניתן להתמלא במהירות.

מקור

המשך תער"ב, חלק ראשון, בס"ד. ליל ב' דחה"ש, תרד"ע, תפ

והנה יש עוד סיבה להפירוד דספי' דתהו

מה שלא נתנו מקום זל"ז

מצד השלימות שכל ספי' היתה בבחי' שלימות בעצמה

ולא רצתה לקבל מהספי' האחרת,

כי זה שצריך לקבל מזולתו הוא מצד שנחסר לו בעצם שלא יוכל להשלימו בעצמו,

כ"א ע"י זולתו שיש בו אותו הדבר מה שאין בו,

וא"כ כל ספי' אינה בבחי' השלימות בעצמה ומקבלת השלימות מהספי' האחרת כו',

והספי' דתהו היו בבחי' שלימות

כאו"א בפ"ע ולא רצו להשפיע אל הספי' האחרת ולא לקבל שפעה ממנה כו'

(ושרש סבת הדבר הוא הישות,

דהנה בספי' דתקון להיותם בבחי' ביטול בעצם ע"כ נמצא בהם דעת והרגש זה שאין בכ"א השלימות בעצמה כ"א ע"י הספי' האחרת,

וכמו מדת החסד עם היותה בחי' חסד יש בה ההרגש דחסד לבד אינו שלימות וצ"ל ג"כ גבו' כו',

וכן במדת הגבו' ההרגש שצ"ל ג"כ חסד כו',

והיינו מצד עצם הביטול לבחי' שלימות העצמית דעצמות א"ס שיהי' בכל ההפכים דוקא כו', וע"כ מקבלים השלימות זמ"ז כו',

 וספי' דתהו שלא הי' בהם בחי' הביטול ע"כ כל ספי' הסתפקה במציאותה שזה לבד הוא השלימות כו').

 וה"ז כענין דאי' במשנה דאבות האומר שלי שלי ושלך שלך ה"ז מדת סדום, וידוע דאנשי סדום שרשם הי' מבחי' התהו דע"כ היו בבחי' הפירוד שלא ליהנות ולא לקבל זמ"ז

כו', והיינו שכל א' רוצה להיות בבחי' השלימות בלתי יצטרך לקבל שפעו מזולתו וכן לא ישפיע לזולתו כו',

דבזה הי' ארצם מובדל מכל הארצות בלתי צריכים לקבל שום טובה בפרנסה מארץ נכרי' וכן ביניהם לא הי' צריכים זל"ז כו',

אבל ה' בחכ' יסד ארץ שכל הארץ היא בבחי' התקון דחכ' שהוא היפך זה ממש,

והוא שכל אקלים יקבל שפע פרנסה מארץ זולתו שזהו עיקר ענין המסחר כו',

ונמצא כל ארץ מקבל מזולתה ומשפיע לזולתה כו',

וזהו ואגודתו על ארץ יסדה כאגודה זו שבין הכל כא' יחשב ואין לחלק א' שלימות בלי זולתו כו',

אבל מדת סדום הי' שלא יקבלו זמ"ז והו"ע שלי שלי ושלך כו',

וזהו ג"כ ענין הפירוד דמדות דתהו שכ"א היתה בבחי' השלימות וע"כ לא רצו לא להשפיע ולא לקבל זמ"ז כו'.

אך לכאורה אינו מובן דהרי טעם זה מספיק רק על זה שלא רצו לקבל מהספי' האחרת מפני שעושה גרעון בשלימות שלה שהרי זה מורה החסרון כו' כנ"ל, אבל מפני מה לא רצו גם להשפיע שזה לכאורה אינו מגרע את השלימות אדרבא זהו גדלות מה שהוא בבחי' משפיע כו'.

אך הענין הוא דהנה ידוע ומבו' במ"א דמ"ש בס"י נעוץ תחלתן בסופן וסוב"ת,

הטעם ע"ז מה שיסד המאציל עליון בנאצלים להיות נעוץ תחלתן בסופן כו' הוא בכדי שיהי' בחי' משפיע ומקבל כו', דהרי כל מקבל באמת הוא באין ערוך לגבי עצמות המשפיע כו', ומה שמתדמין זל"ז שהרי משפיע ומקבל הוא כענין עו"ע כו', זהו רק שהמדרי' העליונה שבהמקבל והיינו עצם כח שכלו ותבונתו מתדמה להארת השכל של המשפיע הבא בדבור, וכידוע בענין כאשר דברת לאמר, שמהדבור של המשפיע נעשה בחי' מחשבת שכל של המקבל כו', דכללות ההשפעה מה שמשפיע אל הזולת ה"ז באין ערוך כלל לגבי אור השכל כמו שהוא בהמשפיע לגבי עצמו כו' כידוע,

ובפרט אור השפע כמו שבא בדבור ה"ז אור מצומצם מאד שבאין ערוך לגמרי לגבי עצמות המשפיע ולגבי אור שפעו כמו שהוא לעצמו כו',

והרי צריך לצמצם א"ע בזה בכמה צמצומים גדולים כו', וכידוע דבתחלה צריך להעלים אור שכלו לגמרי בכדי שימצא בו האור שכל השייך אל המקבל כו' דזהו כמו שבא ממהות למהות אחר, עם היות שאינו מהות אחר לגמרי שהרי זה מאותו שכל שהשכיל לעצמו כו', מ"מ ה"ז כמהות אחר מפני שבא באופן אחר לגמרי (באופן שא"א לבוא מזה על הענין כמו שהוא אצל המשפיע כו', וכאשר קאים אדעתא דרבי'

דהיינו עומק חכמתו כמו שהוא לעצמו כו',

שזהו ע"י שבההשפעה בפרטי הדבורים יש בזה בהעלם גם עומק ופנימי' חכמתו כו' ה"ז כמו שבא על דבר חדש לגמרי כו',

ואין זה כמו בהחיצוניות גופא כשעולה במעלות להשיג הענין בעומק יותר שאין זה בבחי' התחדשות אצלו מפני שכבר נמצא כלול ונרגש אצלו בהעלם גם בהשגה הקודמת כו',

והו"ע עד ועד בכלל דגם בהיותו בהשגה הקודמת ה"ה בקירוב ובערך אל ההשגה העליונה וממילא כאשר בא אל ההשגה העליונה אין זה בבחי' התחדשות כו', והוא ענין עו"ע שהן בערך זה לזה כו', אבל כאשר בא לעומק כוונת הרב ועצם דעתו ה"ז אצלו בבחי' התחדשות לגמרי שלא הי' גם בהשערה שלו מקודם כו'),

שזה צמצום עצום כו', ואח"כ צריך להיות כמה צמצומים דכאשר נמצא האור שכל השייך אל המקבל ה"ה נמצא בבחי' נקודה לבד וצריך לפרט הפרטים שבה ויש בהם עדיין ריבוי אור לפי"ע המשפיע, וצ"ל אח"כ עוד המשכה והתפשטות שזהו שטח הבא בדבור כו' כנודע ומבו' במ"א, וא"כ למה לו להמשפיע כל הטורח והירידה הזאת לצמצם א"ע כ"כ כו', וביותר כידוע אשר כל עלול טבעו לעלות

אל עילתו והיינו דוקא להיות בבחי' עלי' למע' ולא לירד למטה כו', והעלי' היא בג"ר שלו, ומה שיורד להשפיע זהו בחי' ז"ת שבו כו', והרי הירידה בכלל היא היפך טבעו כו' וכמ"ש במ"א, וא"כ מפני מה יהי' בהמשפיע היפך הטבע להיות בבחי' ירידה ובבחי' צמצומים רבים כו'.