איך היחס שלי לאנשים משפיע על הביטחון העצמי
בדרך כלל אני אדם נחמד. בכל אופן אני משתדל להיות נחמד ומסביר פנים. ולמרות זאת, יצא לי כמה פעמים להיות קצר רוח.
קצר רוח, אומרת אשתי, זה לא באמת רחוק מגס רוח.
עכשיו, אחרי שיוצא לי להיות גס רוח, אני תמיד מצטער על כך, אבל זה לא באמת מועיל.
כי בסופו של דבר כשאני כזה, האנשים שבאים איתי במגע חווים ממני דחייה. אף אדם לא אוהב לחוש דחייה, מוצדקת ככל שתהיה, גם אם לאחריה באה התנצלות.
למה זה קרה לי?
יש לי הרבה תירוצים, אבל הם אף פעם לא מספיק טובים.
כנראה הייתי יותר מדי מרוכז בעצמי ולא ראיתי את האדם שמולי.
יכול להיות שהייתי לחוץ בלוחות זמנים, וכשמישהו ממהר הוא עלול להיות קצר רוח.
אולי בתוך תוכי פחדתי שרוצים לשאוב ממני כוחות וזמן שאין לי כרגע לתת.
ויכול גם להיות שלא הערכתי שהאדם שמולי באמת יקשיב לי ויקבל את העצות שיש לי לתת.
חוסר הערכה מולידה חוסר סובלנות שנחווית כדחייה.
הגלגל מסתובב מהר
שמתי לב, שהרבה פעמים הדברים מסתובבים כך שהאדם שהייתי קצר רוח כלפיו
כעבור זמן פגשתי אותו באיזו נקודה שאני הייתי צריך אותו, ואז במקרה הטוב קיבלתי כתף קרה.
במקרה הפחות טוב הוא שם לי רגל מכשילה שמנעה ממני דברים שרציתי.
לעומת זאת בכל הפעמים שהייתי מסביר פנים, נחמד וקשוב, זה הסתובב בעדי.
פתאום אחרי זמן, מישהו פרגן לי בלי שצפיתי.
זה נכון ש״אין לך אדם שאין לו שעה״, כפי שאומרים במסכת אבות. כלומר, אין אדם שלא מגיע הזמן שלו. העולם הזה הוא גלגל. לפעמים אני למעלה ולפעמים למטה, ואנחנו נוטים לשכוח זאת.
ולכן כשלרגע אחד אני למעלה ומי שפונה אליי הוא למטה, כי הוא זה שצריך אותי כרגע, כדאי להשתדל לזכור שגלגל מסתובב ובמוקדם או במאוחר המצב יכול להתהפך.
וכדאי לזכור זאת בייחוד כשיוצא לי בתקופה מסוימת להיות דווקא למטה.
אבל שמתי לב למשהו יותר עמוק.
הגלגל מסתובב הרבה יותר מהר ממה שאנחנו חושבים, ואת מחיר קוצר הרוח אני משלם בתוכי הרבה לפני שהאדם אליו לא הייתי נחמד גובה אותו ממני.
שמתי לב שבכל מקום שאני קצר רוח אני גם מתחיל לסבול ממתח, לחץ וירידה ביעילות, ולאט לאט הביטחון שלי בעצמי ובעולם נחלש.
למה זה קורה לי? למה הגישה השלילית שלי לסביבה מערערת בי עצמי את הביטחון ואת הערך העצמי שלי? ולמה בסופו של דבר במקום להיות יעיל בזמן, קוצר הרוח הופך אותי לפחות ממוקד?
ביטחון
השאלה הזאת חשובה כי היא יכולה לעזור לנו לפתור בעיה מעשית משמעותית.
ביטחון בנפש הוא אחד המצרכים החשובים ביותר בחיים האנושיים.
ביטחון, שבאמונה היהודית מתורגם לביטחון בקב״ה, מתגמל אותנו במנוחת נפש, כפי שאומר רבינו בחיי, ומחזק בנו ידיעה פנימית עמוקה שהדברים עומדים להסתדר בצורה הטובה ביותר לטובתנו.
לעומת הביטחון, לחוסר ביטחון יש פנים שונות.
לעתים חוסר ביטחון מתבטא בלחץ, לפעמים בטרדות ולעתים בחרדות.
בכל המקרים חוסר ביטחון מלווה בתחושה לא נעימה שאני מחכה שמשהו יסתדר, שאני חושש מפני העתיד ומצפה לראות מה יקרה.
אם התועלת של הביטחון היא מנוחת הנפש, ורוגע פנימי, המחיר של חוסר ביטחון הוא ערעור התענוג בחיים.
התוצאה היא שככל שיש לנו פחות ביטחון, כך אנחנו מתמודדים פחות טוב עם אתגרים ומשימות. אנחנו מתקשים לקבל החלטות. מערכות היחסים שלנו נפגעות, ויש גם מחיר פיזי, כאבי ראש, עייפות ונדודי שינה.
מכאן, שאם נצליח להבין איך ביטחון קשור ביחס שלנו לסביבה, נוכל לקבל עצה טובה לחיזוק מידת הביטחון בנפש.
ביטחון תלוי באהבה
כשאני קצר רוח כלפי אנשים אחרים מתגלה בי מידת הצמצום והגבורה.
מידת הגבורה שייכת לקו שמאל בכוחות הנפש. גבורה זו מידה שמגלמת שיפוט של האחר ושל המצב כפי שדורשת מידת הדין. כשהיא אינה מאוזנת עם מידת החסד, אין בה חמלה ורחמים ואין בה ראייה רחבה יותר של הזולת והנסיבות. יש בה ראייה של מה צריך ומה נכון כרגע מבחינתי לביצוע המשימה.
הבעיה שמתעוררת עם גילוי מידת הגבורה בעוצמה גדולה מדי היא שזו עלולה להסתיר את כוח האהבה. כלומר ככל שאני יותר קצר רוח, יותר חסר סבלנות, אני פחות אוהב, פחות רוצה לעשות חסד וממילא יש בי פחות רחמים.
מה הקשר בין גילוי מידת הגבורה, ההסתר של מידת החסד, והביטחון שלי בנפש?
ספר הזוהר מבקש לענות על השאלה הזאת. הסיבה לכך שאנחנו לא יכולים להשיג ביטחון כל עוד אנחנו לא משנים גישה היא שביטחון תלוי באהבה, על-פי הזוהר.
בפרשת וירא הקב״ה מתגלה אל האבות. האבות מסמלים את הכוחות הרגשיים המתוקנים שבנפש. אברהם מסמל את מידת החסד. יצחק את מידת הגבורה ויעקב את מידת הרחמים.
כתוצאה מכך שהבורא מתגלה אל האבות, ספר הזוהר יוצא בקריאה לכל בני העולם להתחזק בביטחון בבורא.
כך היא הקריאה בלשון הזוהר:
וַיְדַבֵּר אֱ-לֹהִים אֶל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי יְיָ' ואֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וְגוֹ' (שמות ו׳:ב׳-ג׳).
רִבִּי אַבָּא פָּתַח, (ישעיהו כו, ד) בִּטְחוּ בַיְיָ' עֲדֵי עַד כִּי בְּיָהּ יְיָ' צוּר עוֹלָמִים.
בִּטְחוּ בַיְיָ', כָּל בְּנֵי עָלְמָא בַּעְיָין לְאִתַּתְקְפָא בֵּיהּ בְּקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּלְמֶהֱוֵי רָחְצַנוּ דִּלְהוֹן בֵּיהּ.תרגום: רבי אבא פתח, בטחו בה' עדי עד כי ביה הויה צור עולמים. בטחו בה', כל בני העולם צריכים להתחזק בקב"ה ולהיות בטחונם בו. זוהר וארא, א
מה הקשר בין ביטחון לאהבה? בעל התניא מסביר בביאורו על הזוהר, שנערך על ידי בנו, אדמו״ר האמצעי, שאם אני לא אוהב מישהו אני לא יכול לבטוח בו.
ואם אני לא יודע שהוא אוהב אותי, אני לא יכול להיות בטוח שהוא יעשה הכל בשבילי.
לכן הביטחון תלוי באהבה שאני אוהב ובידיעה שאוהבים אותי.
כשאני מגלה את מידת הגבורה אני מסתיר את מידת האהבה. כשאני קצר רוח אני פחות אוהב את האנשים שעמם אני בה במגע.
התוצאה היא שבגלל שמידת האהבה שלי מכוסה, אני מאבד גם את מנוחת הנפש, את הביטחון והאמונה. אני לחוץ וחושש לגבי העתיד.
לכן העצה היא שכדי לחזק את הביטחון, כדי להגדיל את מנוחת הנפש והרוגע הפנימי, אני צריך לחזק את כוח האוהב בנפש.
מידת הגבורה היא מידה חשובה. בלעדיה הזמן שלי יהיה הפקר. זו מידה שדוחפת אותנו למיקוד ויעילות. אבל היא צריכה להיות מאוזנת באהבה. כך שבכל פעם שמידת הגבורה מתגברת, אני צריך לעורר את עצמי לאהוב יותר. ומתוך האהבה הזאת יהיה לי קל בהרבה לחזק את מידת הביטחון.
הכוח לגילוי איזון רגשי, ולכן לחיזוק מידת הביטחון, נובע מכך שהבורא התגלה אל האבות, אומר הזוהר. הגילוי הזה אומר שהאהבה כבר נמצאת בעולם. אי אפשר להפסיד מאהבה, לכן צריך להקפיד שלא תהיה נסתרת גם כשמתגלה מידת היראה.
גילוי האהבה של הבורא לעולם, כפי שנתגלה לאברהם, היא הסיבה שבגללה פותח רבי אבא, בן חבורתו של רשב״י, בקריאה ל״בני העולם״ להתחזק בבטחונם בקב״ה.
כשמתוך האהבה אני מגלה ביטחון, ״רוח אייתי רוח״, הביטחון והאהבה שאני מעורר בעצמי מזמינים חזרה אהבה וכך הדברים באמת יסתדרו בצורה הטובה ביותר עבורי.
