איך למיין מחשבות כדי להקל עומס רגשי
עצמאות החשובה של האדם היא במחשבות, כך על-פי בעל התניא. עצמאות במחשבות משמעותה שהאדם הוא האחראי על מה הוא חושב. הוא בוחר איזה מחשבות לחשוב ואיזה לדחות.
העצמאות הזו כה חשובה מפני שהמחשבות הן שמגלות את הרגשות. אין לנו יכולת הכוונה ישירה של הרגשות אלא דרך המחשבות. מאחורי כל מחשבה יש רגש, כך שאם האדם בוחר על מה לחשוב הוא גם בוחר מה להרגיש. דרך המחשבות אנחנו מגלים אם מפעם בנו רגש של שמחה או של חרדה, של כעס או של ביטחון.
כדי להצליח במשימה הזאת יש כמה מיומנויות שצריך להתאמן עליהן.
מיומנות אחת היא לדעת לזהות מחשבות, להכיר מה קורה לי בראש. בלי שהאדם ער למחשבות שלו הוא גם לא יכול לנהל אותן.
מיומנות שנייה היא להכיר איזה רגש קשור באיזו מחשבה ואילו מחשבות מעוררות או מבטאות אילו רגשות.
מיומנות נוספת היא לדעת להחליף מחשבה אחת באחרת.
מיומנות רביעית היא לזהות איזה גירוי מעורר אצלנו את המחשבות. לעתים יש מחשבות שכלל לא צריכות גירוי כדי להתעורר. למשל האדם יכול להיות עצבני או כעוס בלי סיבה. להפך, הוא מחפש סיבות כדי להביע את הכעס שלו. ויש מחשבות שתלויות בגירויים חיצוניים.
לברור מחשבות
אחת המיומנויות הקשות לרכישה, והן גם החשובות ביותר לצורך עצמאות המחשבות, היא המיומנות לדעת ולהחליט איזה מחשבות טובות לי ואיזה לא.
איזה מחשבות אני רוצה לחשוב, כי הן מעוררות בי רגשות חיוביים, ואיזה מחשבות מעוררות בי רגשות לא רצויים, כמו חרדה או עצבות או כעסים, ואני רוצה לדחות אותן באופן ברור ומוחלט.
עד שאנחנו לא יוצרים בהירות לגבי המחשבות, אנחנו נוטים להמשיך ולחבק מחשבות שמגלות רגשות לא רצויים, ולכן נתקשה לשנות את העולם הרגשי שלנו.
פעמים רבות אנחנו גם עייפים. אין לנו את הכוח להשקיע את העבודה הנדרשת בסידור המחשבות, בגלל שהן מכות בנו בעוצמה.
התוצאה היא שאנחנו מאבדים את העצמאות במחשבות, ונותנים לכוחות אחרים, כמו התמכרויות, כעסים או דיכאונות, לשלוט בנו.
הבהירות לגבי המחשבות, איזה לא רצויות ואיזה כן, וההחלטה הנחרצת איזה לדחות ואיזה לאמץ ומתי, תעזור לנו להתגבר על העייפות הזאת.
השאלה הגדולה היא איך יוצרים את הבהירות הזאת.
איך מבררים את המחשבות.
מה המחשבה מחביאה
ספר הזוהר מתאר את תהליך השתלשלות כוחות הנפש מעצם הנפש לגוף כשלשלת. כלומר כל כוח הוא לבוש לכוח אחר. יש כוחות שהם לבוש לכוחות גבוהים בנפש, ויש כוחות שהם לבוש לקליפה, לעניינים מדומים, לא אמיתיים.
״מֵרֵישׁ רָזָא דִנְקוּדָה עִלָּאָה עַד סוֹפָא דְכָל דַרְגִּין. כֻּלְהוּ אִיהוּ דָּא לְבוּשָׁא לְדָא, וְדָא לְדָא. דָּא מוֹחָא לְגוֹ מוֹחָא וּקְלִיפָה (ס"א מוחא) רוּחָא.
דָּא לְגוֹ מִן דָּא. וְדָא לְגוֹ מִן דָּא.
עַד דְּאִשְׁתְּכַח דְּהַאי קְלִיפָּה לְהַאי וְהַאי לְהַאי.״
תרגום: מֵרֹאשׁ סוֹד הַנְּקֻדָּה הָעֶלְיוֹנָה עַד סוֹף כָּל הַדְּרָגוֹת. כֻּלָּם הֵם זֶה לְבוּשׁ לָזֶה, וְזֶה לָזֶה. זֶה מֹחַ לְתוֹךְ מֹחַ וּקְלִפָּה רוּחַ. זֶה לִפְנִים מִזֶּה, וְזֶה לִפְנִים מִזֶּה, עַד שֶׁנִּמְצָא שֶׁזֶּה קְלִפָּה לָזֶה וְזֶה לָזֶה. הזהר, (בראשית ט, קו)
על-פי הזוהר אין מחשבה שהיא לא לבוש לכוח נפשי מסויים. כדי להבין איזה מחשבות עלינו לאמץ ואיזה לדחות עלינו לברר מה עומד מאחורי המחשבה, את מה היא מלבישה. האם היא מלבישה דבר חיצוני, קליפה שרק צריך לברר, או כוח פנימי שרוצה להתגלות וצריך להקשיב לו.
לא ״לקצר״ במציאות הבורא
הבעל שם טוב מערער לכאורה על התובנה שיש מחשבות שצריך לדחות. אין מחשבה זרה שבאה לאדם ואין לה סיבה, שהיא לא לבוש לדבר מה פנימי ועמוק יותר שצריך לברר. המחשבות הזרות שבאות לאדם רוצות להגיד לו משהו. הן קוראות לו לתקן דבר מה בחייו.
הוא מביא לשם כך ביאור יחודי על הגמרא.
רבי זירא, מגדולי האמוראים, מלמד שאם אדם קורא קריאת שמע ולאחר מכן חוזר עליה, מייד ממהרים להשתיק אותו.
אותו אדם חוזר על דבריו כנראה בגלל שקפצה לו מחשבה זרה, והפריעה לו לכוון את דעתו.
רב פפא מנסה להגן על אותו אדם. יכול להיות שאותו אדם לא כיוון את דעתו, ולכן הוא חוזר ואומר את הפסוק בכוונה? בתשובה עונה לו אביי שיש כאן מידה של זלזול. כשאדם מתפלל הוא לא יכול להסיח את דעתו ולהתייחס כאילו הוא מדבר עם חבר שלו.
״חברותא כלפי שמיא מי איכא [האם יש חברות כלפי שמים ]?! שיכול אדם לזלזל בדבריו ולאומרם בכל אופן שירצה?! אי [אם ] לא כוון דעתיה מעיקרא [דעתו מתחילה] — מחינן ליה במרזפתא דנפחא [מכים אותו בפטיש של נפחים] עד דמכוין דעתיה [שמכוון דעתו]. שכה בלתי נכונה היא דרך התנהגות כזו.״ (ברכות לג ב בפירוש הרב שטיינזלץ)
הבעל שם טוב מפרש את הדיון באופן אחר. אף אדם לא מכה אדם אחר בפטיש של נפחים בגלל שהוא חוזר על קריאת שמע. המחשבה שקפצה לו לראש היא שמכה בו.
המחשבה הזו מבקשת ממנו להתעורר, לראות משהו באופן אחר, להתחדש. אם הוא מתעלם מהמחשבה הזרה הוא מעיד שהבורא לא נמצא במחשבות.
הבורא נמצא בכל, לשיטת הבעל שם טוב. בעולם הגשמי כמו בעולם הרוחני, בעולם המעשה כמו בעולם המחשבה. לכן אם השגחה פרטית אומרת שכל מה שהאדם פוגש נושא עבורו מסר שנועד להניע אותו, כך גם המחשבות הזרות נושאות מסר או מחביאות רגש שעל האדם לברר.
״וביאר מה הוא ענין קבלת עול מלכות שמים, והענין כי האדם מחויב להאמין כי מלא כל הארץ כבודו יתרך, לית אתר פנוי מיניה (אין מקום פנוי ממנו),
וכל המחשבות של האדם יש בו מציאותו יתברך,
וכל מחשבה היא קומה שלימה.
וכאשר יעלה במחשבתו של אדם בעת עסקו בתפלה איזה מחשבה רעה וזרה, היא באה אל האדם לתקנה ולהעלותה,
ואם אינו מאמין בזה אין זה קבלת עול מלכות שמים שלימה, כי מקצר חס וחלילה במציאותו יתרך.״ כתר שם טוב, חלק ראשון, לט
האדם החוזר על אמירת שמע, מפני שחש שלא כיוון את דעתו, לא מבין שבמחשבות הזרות שהסיחו אותו יש מסר מהעליונים, ועל כן משתיקין אותו, ולא בגלל שהוא חוזר על הקריאה.
מי שמשתיק אותו זו אותה מחשבה חדשה וזרה שמכה בו וקוראת לו לא ״לקצר״ במציאות הבורא ולקבל עול מלכות שמים על ידי שהוא מכיר בערך של אותה מחשבה זרה.
הקם להורגך, השכם להורגו
למרות האמור, בעל התניא מזהיר מפני עיסוק במחשבות זרות ושקיעה במה שעומד מאחוריהן. אם האדם יתחיל לברר כל מחשבה שעולה לו לראשו הוא ימצא את עצמו שבוי בידי אותן מחשבות. מחשבות זרות הן מחשבות שמסיטות אותי מהרגע, ולכן הן זרות לרגע. הן פוגעות לי במיקוד ומושכות אותי לעולם אחר. לכן, כותב בעל התניא ש״אל יהי שוטה לעסוק בהעלאת המדות של המחשבה זרה״ (תניא פרק כח).
ברוב המקרים מנוחת הנפש ובריחה מרגשות לא רצויים מתבצעת בצורה הטובה ביותר דווקא על ידי חסימת המחשבות הזרות, השוטות, אלה שמורידות אותי מטה.
איך אם כן, מסתדרת הסתירה בין שיטת הבעל שם טוב לזו של תלמידו וממשיך דרכו, אדמו״ר הזקן.
הבעל שם טוב ממשיך את הסברו. הוא מלמד שאמנם כל מחשבה היא לבוש, אולם יש מחשבות שכל המהות שלהן היא שצריך לדחות אותן, כי הן רק נועדו לבלבל אותי.
השאלה הגדולה אליה הוא חוזר היא איך עושים זאת.
כאן התשובה היא פשוטה.
אם המחשבה כוללת גם אפשרות לתיקון המציאות,
אם המחשבה דוחפת אותנו קדימה לתנועה ולשיפור,
זוהי מחשבה רצויה שצריך לאמץ.
לעומת זאת אם המחשבה מונעת את העשייה, גורמת לנו להישאר מאחור, לא לפעול, לא לתקן והיא עצמה לא כוללת בתוכה את אפשרות התיקון, אזי כל מהות המחשבה הזאת היא רק לבלבל אותנו.
כלפי מחשבה כזאת, מלמד הבעל שם טוב, צריך להשתמש בכלל: ״הבא להורגך השכם להורגו״.
מכיוון שהמחשבה הזרה עתידה להפחית בי את חיות הנפש, מכיוון שהיא באה כדי להרוג אותי במובן הרוחני, צריך להשכים ולדחות אותה ללא היסוס.
את הכלל הזה אנחנו צריכים לאמץ ולהתאמן עליו מדי יום.
מחשבות שאינן יעילות, לא מקדמות אותנו ואין בהן את אפשרות התיקון, צריך לראות כאויב, ולקבל החלטה בהירה שאנחנו רוצים לדחות אותן מאיתנו.
הבהירות הזאת היא שתסיר מעל כתפינו הרבה עומס רגשי.
