מתשעה באב לטו באב

אנחנו עוברים מהשבוע הקשה בלוח השנה היהודי,שבו חל תשעה באב, לאחד השבועות השמחים בשנה, שבו חל טו באב, שעליו כתוב לא היו ימים טובים לישראל כחמישה עשר באב.
איך עוברים כל כך מהר משבוע כל כך קשה שבו אנחנו יושבים על הארץ, מתאבלים על החורבן, על שנאת חינם, על הריחוק, על המחלוקות לשבוע כל כך משמח.
זה כנראה המסר.
תיקון ושינוי, הם יותר מהירים ואפשריים ממה שנדמה לנו.
תשעה באב מגלה לנו מה קורה כשאין אהבה, כשאדם לאדם זאב, כשכל אחד רואה רק את עצמו ובטוח שהוא צודק והאחר טועה.
ט״ו באב מלמד שאחרי שהלב נשבר — אפשר לפתוח אותו מחדש, אפשר להשתנות. אפשר לשקם. אף פעם לא אבוד.
המעבר הזה, כשבאמצע שישה ימים שמקבילים לשש מידות הנפש שצריך לתקן, מלמד שחורבן וקושי לא יכולים להישאר המילה האחרונה.
צריך לתת מקום לכאב על מה שאבד, על מה שפספסנו והרסנו, אבל משם להעביר את המיקוד לאמונה במה שעוד עתיד להיבנות.