ר' נקש, אל תקנה את בית"ר ירושלים

ידוע כי ישנו קשר שורשי ועמוק בין אוהדי ושחקני כדורגל לבין מסורת ישראל. אולי זה היחס בין מזרחיות למסורתיות, ואולי זו אמונה תמימה שמתחזקת בשל אופן תפיסת הבורא על ידי אוהדי ושדרי הכדורגל. בכל מקרה, ולו בשל הקשר בין המעורבים בענף הכדורגל לבין המסורת, כל מי שיזעק כי כדורגל מנוגד לרוח היהדות מאיים על הקשר הזה וממילא מפגין ליקוי בהבנת המסורתיות והתאמתה לחיים המודרניים. מעבר לכך כדורגל הוא ספורט מודרני, מהנה הדורש יכולות גבוהות ואימון אינטנסיבי.

ובכל זאת, גם אם נשתדל לא להיקלע לצדקנות מיותרת, רכישת בית"ר ירושלים על ידי חסיד הרבי מליובאוויטש מפלורידה, מחייבת לא רק התייחסות אלא גם ספק קריאה, ספק בקשה, ספק עצה: ר' יניב נקש, אל תקנה את בית"ר ירושלים. וזאת מכמה טעמים:

אם המניע בקניית הקבוצה הוא כלכלי – ידוע שקבוצות כדורגל בישראל אינן מהוות השקעה רווחית מי יודע מה. בטוח שבמאמץ קל תמצא אפיקי השקעה טובים יותר.

אם המניע הוא פרסומי – תראה מה קרה לבעלים הקודמים. כל מי שהתנסה, יכול לגלות כי התקשורת מרוממת אך גם מטיחה חזרה באדמה, ובעוצמה.

אם המניע הוא אהבה אמיתית לכדורגל, זה כבר משהו אחר. ובכל זאת למה צריך לרכוש קבוצה, אם אפשר להסתפק במסך 44 אינצ'. ואם אתה אוהד כל כך שרוף של בית"ר ירושלים דווקא, אז אפשר להסתפק בתרומה, חד פעמית או קבועה.

ולבסוף והחשוב ביותר, אם המניע הוא הפצת יהדות ומניעת חילול שבת של האוהדים והשחקנים, כפי שניתן היה להבין מהפרסומים השונים, אז נדמה שניתן להעלות כמה טיעונים לכך שהשיקול מוטעה.

ראשית יש מקומות טובים יותר להשקיע בהם מיליוני דולרים על מנת להשפיע על המונים להתקרב למחשבת היהדות. שכן בסופו של דבר מניעת חילול שבת בהיבט אחד וצר, של אי השתתפות או צפייה במשחק כדורגל, אין משמעותה כמו קידום תפיסת העולם היהודית ופתיחת ארון הספרים היהודי לקהל הרחב.

שנית, איני יכול לדבר בשם חב"ד אבל לא נראה לי שקניית קבוצת כדורגל מרימה את קרנה של החסידות. רעיון יסודי שבוטא שוב ושוב על ידי הרבי מליובאוויטש הוא שיש לקרב את האנשים לתורה וליהדות ולא את התורה והיהדות לאנשים. משחק כדורגל איננו פעילות מגונה, אבל בכל זאת מדובר במשחק, גם אם מהנה למדי, שסביבו מכרכרים אינספור עסקנים, דוגמניות, מאדירי הגוף על פני הרוח למיניהם וכהנה חובבי פרסום. קניית קבוצת כדורגל משמעה לא רק השקעה באסטרטגיית הכדורגל ובפעילות ספורטיבית אלא מעורבות בלתי פוסקת והשתייכות למעגל חיים של יפים ויפות, דוגמנים ודוגמניות, סלבריטאים ומלחכי פנכה.

הכדורגל בן זמננו מציב עבור בני הנוער אידיאל. האידיאל המדובר אינו זה של השקעה, התמדה, מאמץ, הישגיות וספורטיביות, כפי שבאמת נדרש משחקן כדורגל, אלא של חיפוש אחר הדרך הקצרה לפרסום, עושר וסטטוס חברתי. התעשייה סביב קבוצות כדורגל כיום הם אמצעי לשמרנות וקיבעון מחשבתי. הם מקבעים את האוהד בתוך מערכת חיים מעגלית המונעת ממנו לחשוב בצורה עצמאית ולהשיג לעצמו חירות פנימית. הענף והסיקור התקשורתי שלו מטפחים את האידיאל הראשון במעלה בעידן בן זמננו – אני מוכר משמע אני קיים. ואין לך דבר המרוחק יותר מתורת החסידות מאשר דפוס מחשבה והתנהגות זה. בשל כך נראה כי נוכחות קבועה של חסידי הרבי מליובאוויטש ומלוויהם במשחקי בית"ר ירושלים, תיצור לבטח זילות של החסידות ולא האדרתה.

שלישית, כמופנה בפתיחה, דובר כאן לא מזמן על תפיסת הבורא בכדורגל בכלל ובמונדיאל בפרט. על דברים אלה ניתן להוסיף כי החיוב לא לשחק בשבת יוצר מעין מנגנון של תפיסת היהדות כמערכת של ציווים וחובות. אם הא-ל הוא טרנסנדנטי, מספיק לקיים את מצוותיו, ואז ניתן לעשות כל מה שרוצים. הבורא אינו מקיף וממלא את כל ההויה. הוא רק דורש מאיתנו לסמן וי, נניח על שמירת שבת, ואפשר להמשיך הלאה. מילאנו את חלקנו ביחסים המשותפים, ועד המצווה הבאה אנו פנויים לנפשנו. כשקונים קבוצת כדורגל אז היהדות היא לא עוד מערכת פילוסופית ומעשית המקיפה את כל תחומי החיים, אלא תחום ידע מוגבל שאינו מתנגש עם תחומים אחרים, כל עוד מבצעים את הוראותיה.

ואחרון, כשקונים קבוצה אחת זה מתכון בטוח לכך שמעתה יהיו לך אינספור שונאים ומתנגדים – כל אוהדי הקבוצות האחרות כמובן. וכפי שההיסטוריה מוכיחה, גם זמן לא רב יעבור עד שאוהדי בית"ר עצמם יסתובבו נגדך.

לכן ספק קריאה, ספק בקשה, ספק עצה, אל תקנה את בית"ר ירושלים.

[print_this]