על עצמאות והצלחה כלכלית

כשיום העצמאות מתקיים באחד במאי, צריך להגיד משהו על כלכלה ועצמאות.
במאבק הסוציאליסיטי של ארגוני הפועלים היה מעט טוב, שיפור תנאי העבודה.
אבל הרבה רע.
יש מעט מאוד רעיונות הרסניים כמו שוויון כלכלי, או הלאמה או להעביר את השליטה על אמצעי הייצור לפועלים,
או שכל אחד יעבוד לפי יכולתו ויקבל לפי צרכיו.
הרעיונות האלה הולידו משקים שקרסו בגלל שהם היו מנוגדים לגורמי ההצלחה של כל כלכלה.
הם חינכו אנשים להיות עצלנים ונצלנים, לא ליזום, לא לדחוף קדימה, ולא לתקן עולם.
בעידן שבו משאבי טבע לא חשובים יותר מהמשאב האנושי,
אפשר לנסח את התנאים להצלחה של המשק בפשטות:
חריצות, יצירתיות, יזמות, שיתופי פעולה, העברת מידע, ערבות הדדית, שוק חופשי, עין טובה והסרת חסמים של המדינה. כלומר שכמה שפחות תתערב ושתהיה רזה ככל האפשר.
עכשיו התנאים האלה לא מתקיימים כשבמשק שולטות חברות ענק שמטמיעות שינויים באיטיות
ומנגד הן לא מתקיימות כשרוב שכבת הביניים מורכבת משכירים ופועלים.
התנאים האלה מתמלאים בצורה הטובה ביותר כשהמשק מבוסס על עצמאים קטנים ובינוניים, שהם זריזים בהחלטות ובחשיבה. גמישים, רעבים ולכן חושבים יצירתית.
לשם צריך לשאוף גם מבחינת ניצול הפוטנציאל האישי וגם מבחינת השגשוג העתידי של המשק.
וזו העצמאות הכי בריאה לנו, האזרחים והכי מנוגדת שאפשר לאחד במאי.