איך מתמודדים עם מריבות בזוגיות

מריבות מתישות ומתסכלות. יש הרבה עצות טובות איך להתגבר עליהן, אבל רובן לא עובדות, כי חסר בהן משהו בסיסי. מהי עצת הזוהר להתגברות על מריבות.

מקורות

בעל התניא בביאור על הזוהר:
״וביאור שורש טעם הדבר לפי שכל ב מנגדים אי אפשר שיתכללו מצד עצמם, מאחר שהמה ב הפכים כאחד והם מנגדים בטבעם.״

חולין ס, ב
א ועוד במקראות במעשה הבריאה הנראים כסותרים. ר' שמעון בן פזי רמי [השליך, הראה סתירה], כתיב [נאמר]: "ויעש אלהים את שני המאורות הגדולים" (בראשית א, טז), וכתיב [ונאמר]: "את המאור הגדול ואת המאור הקטן" (שם), הרי שאחד מהם קטן! אלא כך היה המעשה: בתחילה נעשו השמש והירח שניהם גדולים, אמרה ירח לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, וכי אפשר לשני מלכים שישתמשו בכתר אחד? ומוכרח הדבר שיהיה סדר דרגות של ראשון ושני לו! אמר לה: לכי ומעטי את עצמך, ואז לא יהיו שנים משתמשים בכתר אחד!
אמרה לפניו: רבונו של עולם, הואיל ואמרתי לפניך דבר הגון אמעיט את עצמי?! אמר לה כדי לפייסה: לכי ומשול ביום ובלילה, שתאירי לא רק בלילה אלא גם ביום, כשהשמש מאירה. אמרה ליה [לו]: מאי רבותיה [מה גדולתו] של דבר זה? דשרגא בטיהרא מאי אהני [שנר בצהרים מה מועיל]? אמר לה: זיל [לכי], לימנו [שימנו] בך ישראל ימים ושנים, ובכך תהא חשיבותך. אמרה ליה [לו]: יומא נמי [השמש גם כן], אי אפשר דלא מנו ביה תקופותא [שלא ימנו בו תקופות], דכתיב [שנאמר] "והיו לאותות ולמועדים ולימים ושנים" (שם יד)! אמר לה: זיל [לכי], ליקרו צדיקי בשמיך [שייקראו צדיקים בשמך], כמו שנאמר "יעקב הקטן", "שמואל הקטן", "דוד הקטן".
חזייה דלא קא מיתבא דעתה [ראה אותה שאין דעתה מתיישבת], אמר הקדוש ברוך הוא: הביאו כפרה עלי שמיעטתי את הירח! והיינו דאמר [וזהו שאמר] ר' שמעון בן לקיש: מה נשתנה שעיר של ראש חדש משאר שעירי חטאת שבפרשת קרבנות המועדים, שנאמר בו "ושעיר עזים אחד לחטאת לה' "(במדבר כח, טו)? אמר הקדוש ברוך הוא: שעיר זה יהא כפרה על שמיעטתי את הירח.

במדבר כ״ח
וּבְרָאשֵׁי֙ חׇדְשֵׁיכֶ֔ם תַּקְרִ֥יבוּ עֹלָ֖ה לה׳ פָּרִ֨ים בְּנֵֽי־בָקָ֤ר שְׁנַ֙יִם֙ וְאַ֣יִל אֶחָ֔ד כְּבָשִׂ֧ים בְּנֵי־שָׁנָ֛ה שִׁבְעָ֖ה תְּמִימִֽם׃
וּשְׁלֹשָׁ֣ה עֶשְׂרֹנִ֗ים סֹ֤לֶת מִנְחָה֙ בְּלוּלָ֣ה בַשֶּׁ֔מֶן לַפָּ֖ר הָאֶחָ֑ד וּשְׁנֵ֣י עֶשְׂרֹנִ֗ים סֹ֤לֶת מִנְחָה֙ בְּלוּלָ֣ה בַשֶּׁ֔מֶן לָאַ֖יִל הָֽאֶחָֽד…
וּשְׂעִ֨יר עִזִּ֥ים אֶחָ֛ד לְחַטָּ֖את לה׳ עַל־עֹלַ֧ת הַתָּמִ֛יד יֵעָשֶׂ֖ה וְנִסְכּֽוֹ׃ {ס}

זוהר, אחרי מות, ע״ג
אָמַר רִבִּי שִׁמְעוֹן, אָמַר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, הָבִיאוּ עָלַי כַּפָּרָה בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ. עָלַי וַדַּאי, בְּגִין דְּיִתְעַבָּר הַהוּא חִוְיָא, וְיִתְבָּסַם מַאן דְּבַעְיָא.
וְכָּל כַּךְ לָמָּה. עַל שֶׁמִּעַטְתִּי אֶת הַיָּרֵחַ, וְשַׁלְטָא בָּהּ מַאן דְּלָא אִצְטְרִיךְ. וּבְגִין כָּךְ כְּתִיב וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טוּמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב.

תרגום: אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: הָבִיאוּ עָלַי כַּפָּרָה בְּרֹאשׁ חֹדֶשׁ. עָלַי וַדַּאי, כְּדֵי שֶׁיָּעֳבַר אוֹתוֹ הַנָּחָשׁ וְיִתְבַּשֵּׂם מִי שֶׁצָּרִיךְ…
וְכָל כָּךְ לָמָּה? עַל שֶׁמִּעַטְתִּי אֶת הַיָּרֵחַ וְשׁוֹלֵט בָּהּ מִי שֶׁלֹּא צָרִיךְ.

בעל התניא:

״אלא מסיבת הגלות נגלות עליהם אור עליון שהוא גבוה מאוד נעלה גם משניהם יחד
אזי יתבטלו ממציאותם ויתכללו יחד,
כענין עושה שלום במרומיו

למעלה באצילות דאור אינסוף מאיר שם בקביעות בבחינת קו וחוט
אזי בהגלות נגלות אור העליון מבחינת עצמיות המאציל יתכללו בחינת חסד וגבורה
בבחינת רצוא ושוב
אך כדי שיוכללו חסד וגבורה בתפארת הוא על ידי המשכת אור עליון מבחינת כתר

שיחת ש"פ ויקהל-פקודי, כ"ה אדר, פ' החודש, מבה"ח ניסן, ה'תשכ"ט, 14
ומבואר הדמיון בין הלבנה לבנ"י – שאצל הלבנה יש ירידות ועליות, שהרי יש זמן שבו הלבנה היא בתכלית הקטנות, נקודה בלבד, ועד שמתעלמת לגמרי, ויש זמן שבו הלבנה היא בתכלית הגדלות – "קיימא סיהרא באשלמותא"; ועד"ז אצל בנ"י, שבזמן שביהמ"ק הי' קיים היו בנ"י בתכלית העלי', ובפרט בימי שלמה, עליו נאמר "וישב שלמה על כסא ה'", שאז היו בנ"י במעמד ומצב ד"קיימא סיהרא
באשלמותא", ואילו בזמן הגלות – "מפני חטאינו גלינו מארצנו" – נמצאים בנ"י בשפל המצב.

והסדר הוא – שדוקא לאחרי העלם הלבנה לגמרי נעשה מחדש מולד (ועד לשלימות) הלבנה, ועד"ז בנוגע לבנ"י, "שהם עתידים להתחדש כמותה", שדוקא לאחרי ירידת הגלות יהי' תכלית העילוי של הגאולה השלימה, שאז יקויים גם היעוד "והי' אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהי' שבעתיים גו'".

ועז"נ הביאו עלי כפרה, עלי דייקא, היינו, שיתבטל ענין הקטנות והצמצום, ויומשך במלכות הגילוי דבחי' ז"א.