למה אנחנו הורסים לעצמנו
רוב ההתמודדויות שלנו הן שלנו עם עצמנו. רוב המשוכות בחיים כלל לא מוצבות על ידי גורם חיצוני כלשהו. רוב החסמים שלנו באים מתוכנו.
החיים מלאי פיתויים שמעכבים אותנו. הבעיה עם פיתויים היא שיש להם מחיר. מחיר שאין לנו ברירה אלא לשלם. אם לא היה מחיר לדברים שאנחנו מתפתים אליהם, להתנהגות שלנו, לדברים שאנחנו אומרים, למחשבות שלנו, לכאורה לא הייתה בעיה עם הבחירה בהם.
לפעמים אנחנו עומדים לפני הרצאה חשובה, ואיכשהו אנחנו לא מתכוננים. אנחנו סומכים על עצמנו. בסוף, ההרצאה לא מצליחה כפי שציפינו – מה שגורם לנו להתאכזב מעצמנו.
לעתים יש לנו פיתוי להישאר ערים עד השעות המאוחרות של הלילה. אנחנו מושכים עוד רבע שעה ועוד חצי שעה. התוצאה היא שאנחנו קמים בבוקר מאוחר משרצינו, טרוטים, לא ממוקדים ופחות יעילים. למרות שאנחנו מלקים את עצמנו על כך, אנחנו לא מצליחים להיכנס למיטה בשעה הרצויה גם ביום שלמחרת.
לפעמים אנחנו מקבלים החלטה לא לאכול מזונות שמזיקים לנו, ולמרות זאת ברגע האמת משהו בתוכנו משתכנע אחרת, ואנחנו מוצאים את עצמנו מחסלים קופסת גלידה או עוגה שרצינו להתנזר ממנה.
לפעמים אנחנו מתפתים להתפרץ בכעס לדברים שאומרים לנו, גם כשאנחנו יודעים שההתפרצות היא לא לטובתנו.
למה זה קורה לנו? למה אנחנו מתפתים לפעול בניגוד לאינטרס שלנו? למה אנחנו יכולים לבנות ולהשקיע ואז בבעיטה אחת קטנה להרוס הכל? ולא פחות חשוב, איך נוכל למנוע את ההתנהגות הזאת ואת הנפילות הללו?
המשל מהזוהר
בעולם יש טוב ורע. מה שיש בעולם יש גם באדם, כך שגם בי יש טוב ורע.
המילה לבבך, המופיעה בספר דברים, משמעותה שני הלבבות שיש באדם, הלב טוב והלב רע, מסביר הזוהר. הלב הטוב הוא כוח החיבור והאחדות. הלב הרע הוא היצר. כוח הפירוד שבנפש.
הציווי בקריאת שמע הוא ״וְאָהַבְתָּ אֵת ה׳ אֱ-לֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ…״.
איך אפשר לאהוב את הבורא בשני הלבבות, שואל הזוהר. התפקיד של היצר הטוב באהבה ברור לנו. אבל איך היצר הרע יכול לקרב אותי לבורא, ואיך אפשר באמצעותו ובו לאהוב את הבורא, מבקש הזוהר לברר.
התשובה שנחשפת היא שגם היצר הרע, גם הכוח שמפיל ומפתה אותי, גם הוא שליח של הקב״ה שנמצא בתוכי. גם הוא עושה רצונו. הוא שם כדי שאתגבר עליו, ומתוך כך אצמח ואתפתח. מהזווית הפנימית המסקנה היא שגם הרע שבי רוצה שאכניע אותו. וכשאני מכניע אותו, דווקא הוא, כוח ההרס העצמי, יכול לגרום לי יותר להתעלות ולהתחבר.
כדי להסביר את הרעיון הזה מביא הזוהר משל.
למלך היה בן יחידי שאהב עד מאוד. כדי להכשירו כבן המלך, לימד אותו שלא יקרב בחייו לנשים שעלולות לפתות אותו. אם יעשה כן, לא יהיה עוד ראוי להיכנס להיכל המלך. הבן, מספר הזוהר, הודה לאביו על ההדרכה והבטיח שיעשה רצונו באהבה.
אחרי ההדרכה מגיע המבחן. בכניסה לארמון המלך עמדה אישה נאה למראה ויפת תואר שהייתה מוכרת את גופה. יום אחד רצה המלך לראות האם בנו יעמוד בהכשרה שהכשיר אותו. הוא רצה לבדוק האם הבן אכן ראוי למלוכה, שהתנאי לה הוא שהבן יוכיח כי הוא יודע לשלוט בעצמו.
לשם כך החליט להעמידו בניסיון. הוא קרא לאישה וביקש ממנה שתפתה את בנו.
מה עשתה אותה אישה?
״הַהִיא זוֹנָה מַאִי עַבְדַת, אַזְלַת אֲבַתְרֵיהּ דִּבְרֵיהּ דְּמַלְכָּא שָׁרָאת לְחַבְּקָא לֵיהּ וּלְנַשְּׁקָא לֵיהּ, וּלְפַתֵּי לֵיהּ בְּכַמָּה פִּתּוּיִין.״
כאן מסתיים הסיפור. אנחנו לא יודעים האם בן המלך עמד בניסיון או שנפל בו. האם האישה הצליחה באמת לפתות אותו או שהוא דחה אותה מעליו.
הזוהר משאיר את הסיפור פתוח אבל מתאר את התוצאה האפשרית במקרה שהבן עמד בניסיון.
אִי הַהוּא בְּרָא יֵאוֹת, וְאָצִית לְפִקּוּדָא דַּאֲבוֹי, גָּעַר בָּהּ, וְלָא אָצִית לָהּ, וְדָחֵי לָהּ מִנֵּיהּ. כְּדֵין אָבוֹי חַדֵּי בִּבְרֵיהּ, וְאָעִיל לֵיהּ לְגוֹ פַּרְגּוֹדָא דְּהֵיכָלֵיהּ, וְיָהִיב לֵיהּ מַתְּנָן וּנְבִזְבְּזָא וִיקָּר סַגְיָא. מַאן גָּרִים כָּל הַאי יְקָר לְהַאי בְּרָא, הֲוֵי אֵימָא הַהִיא זוֹנָה.
אם הבן עומד בניסיון והולך בדרכי אביו, אם הוא מעיר לאישה המפתה, לא מציית לה ודוחה את הפיתוי מעליו, אזי הוא מסב נחת רוח ושמחה גדולה לאביו. עתה, כשהאב רואה שהבן עמד בניסיון הוא מכניס אותו לתוך הפרגוד הפנימי של היכלו ונותן לו מתנות, אוצרות וכבוד רב.
מי גרם לבן לקבל את כל האוצרות והכבוד הזה, שואל הזוהר?
האישה המפתה כמובן, שגילתה כיצד אפשר לאהוב את הבורא גם באמצעות יצר הרע.
היא לימדה שכשהאדם מבין את התכלית של הפיתוי, כשהוא מבין את היצר שגורר אותו לפעול בניגוד לאינטרס שלו ובשל כך עלול לגרום לו להפסיד כבוד ועושר, הוא יכול לגם להתחזק כנגד הפיתוי. ההתגברות מזכה את הבן באוצרות רבים, שבלי הניסיון, בלי היצר, בלי האישה, לא היה מקבל.
וְהַהִיא זוֹנָה אִית לָהּ שְׁבָחָא בְּהַאי אוֹ לָאו. וַדַּאי שְׁבָחָא אִית לָהּ מִכָּל סִטְרִין. חַד, דְּעַבְדַּת פִּקּוּדָא דְּמַלְכָּא. וְחַד, דְּגַרְמָת לֵיהּ לְהַהוּא בְּרָא, לְכָל הַהוּא טִיבוּ, לְכָל הַאי רְחִימוּ דְּמַלְכָּא לְגַבֵּיהּ.
ואותה אישה, האם יש לה שבח או לא? ודאי שיש לה. מצד אחד על שעשתה כמצוות המלך. ומצד נוסף על שגרמה לבן את כל הטובה ההיא וכל האהבה של המלך אליו.
כלים לעמידה בפיתוי
הקְדֵשָׁה במשל היא כוח הפיתוי, היצר הרע, כוח ההרס העצמי שנמצא בכל אדם. לכוח הזה יש עוצמה גדולה. הוא משכנע אותי שאני חייב אותו, הוא מושך אותי אליו בהבטחה שהוא ישנה לי את החיים, שאני לא יכול בלעדיו, שבזכותו אני אהנה יותר ואחיה את החיים בעוצמה.
בפועל היצר הוא משיח שקר. הוא לא מציע לי גאולה אמיתית, כפי שהקְדֵשָׁה לא מציעה יחסים אמיתיים. היא לא מציעה מחויבות, קדושה וצמיחה.
היצר מפתה לרגע, מאפשר הנאה זמניתף קצרת טווח, ועוזב אותי לשלם את המחיר. מחיר הבריאות, מחיר המיקוד, מחיר הצמיחה.
האם בן המלך יעמוד במשימה? השאלה הזו מופנית אל כל אחד ואחת מאיתנו.
כדי להצליח בה המשל נותן לנו מספר כלים.
הראשון הוא לזכור שאני בן מלך. יש לי תפקיד והשפעה בעולם. אם אני רוצה לממש את התכלית שלי בחיים אני צריך להציב לעצמי גבולות, להיות ממוקד, לדעת ממה אני צריך להימנע. אני חייב להיות מסוגל לנהל את היצרים שלי ואת הכוחות הפועלים בתוכי. למלך יש שליחות גדולה ולשם כך הוא צריך לדעת למלוך על עצמו ולשלוט בעצמו.
הכלי השני הוא לשרטט לעצמי גבולות ברורים ובהירים. ככל שהגבולות יותר בהירים, קל לי לעמוד בהם. זו הסיבה שהמלך מדריך את בנו. היצר הרע לא אוהב גבולות. לא גבולות באוכל, לא גבולות במחשבות ולא גבולות בהתנהגות. אם אני לא מקבל החלטה תקיפה ולא ברור לי הגבול, כנראה שאפול, אתפתה, אוכל את מה שלא בריא עבורי, אבעט בדלי ואתנהג בניגוד לאינטרס שלי.
שלישית, אומץ וגבורה ישרתו אותי בדרך. את האומץ אני שואב מכך שאני יודע שגם הכוחות שרוצים להרע לי, הם לא באמת נגדי. יש להם את אותה משימה כמו שלי. גם הם שליחים. יתרה מכך, הם יכולים לחזק את הקשר שלי אל המלך ולעזור לי להוציא יותר מעצמי ומהמציאות.
רביעית, המשימה היא להפקיע את העוקץ והתענוג מכוח הפיתוי. עלי להפנים שהפיתוי לא אמיתי. אחרי שאפול הוא ישאיר אותי עם ריקנות ואכזבה מעצמי. לשם כך אני צריך ליצור תמונה בהירה של מה אני עתיד להפסיד. ככל שהמחיר ברור, אוכל להיות תקיף בחוסר הרצון שלי לשלם אותו.
חמישית, כדאי להדגיש לעצמי לא רק את מחיר הנפילה אלא גם את הרווח של העמידה בניסיון. לנגד עיני רוחי אני יכול לראות את ה״אוצרות״ שאקבל בזכות העמידה בניסיון. ידיעת הרווח מפיחה בי מוטיבציה במהלך ההתמודדות ומגדילה את הסיכוי שאעמוד בו.
שישית, קורה שנופלים. לא הנפילות מגדירות אותנו. אני נשאר בן מלך גם אם נפלתי. האתגר הוא לקום ולהצליח בניסיון הבא. לא להפסיק לנסות ולא להפסיק להתמודד. המבחן של המלך הוא לא חד פעמי.
ולבסוף, התענוג הגדול ביותר טמון בידיעה שההצלחה שלי מסבה נחת רוח מיוחדת למלך.
