מתי לא לחשוף על עצמי

כנות, וחשיפה יכולות להיות דבר נהדר
או דבר טיפשי לגמרי.
יש שני מבחנים לכנות.
המבחן האחד הוא מה התוצאה של הכנות.
אם הכנות מובילה לפגיעה במישהו אחר,
או לערעור מערכת היחסים,
ואם אין בכנות ממד של תיקון ושיפור – אז היא מיותרת.
למשל שמעתי מישהי שאמרה לבעלה שהיא לא נמשכת אליו, ושלא יפגע, היא אוהבת אותו, אבל הוא פשוט לא הטעם שלה. וזה לא מפריע לה לחיות איתו.
ושמעתי מישהו שסיפר לאשתו על משהו לא ראוי שהוא עשה לפני עשרים שנה.
בשני המקרים העבודה היא עצמית, פנימית, ואין טעם לשתף בה, אלא לעשות תיקון בתובנות ובאופן שבו אני רואה את בן הזוג.
המבחן השני הוא מאיפה באה הכנות.
אם היא באה מהרצון שלי בתשומת לב, או מרצון בשליטה, או רצון להיות במרכז, או מכוחות לא מתוקנים אצלי בנפש, אז היא גם מיותרת לגמרי ואין טעם לשתף בה.
כמו מישהו שמרגיש צורך לספר כל הזמן על עצמו ולחשוף את עצמו, ובעצם הוא רק רוצה להיות במרכז ושיעסקו בו, במקום להתקדם כבר.