תשובה אצל הרמב"ם ותשובה בחסידות
מה בין התשובה אצל הרמב"ם לתשובה בחסידות?
הרמב"ם מתאר את מהלך התשובה בשלבים. צריך לעזוב את החטא, ולגמור בלבו שלא יעשהו עוד לעולם, וצריך להתודות בשפתיו. ומדרכי התשובה שיצעק ויתחנן ויתרחק מהחטא וגולה ממקומו שגלות מכפרת, מפני שגורמת לו להיכנע ולהיות ענו ושפל רוח.
התשובה על-פי החסידות מזמינה בעיקרה את החיבור לעצמות הנפש, ל"אני" הפנימי. ישנו הבדל משמעותי בין היחס של תפיסות פסיכולוגיות רווחות כלפי עצמות הנפש, או מה שנהוג לכנות העל-מודע של האדם, לבין היחס של ספרות החסידות אל אותה מהות נפשית נעלמת או כוחות על-מודעים.
האני הפנימי אינו נתפס בחסידות, כמו בתפיסות פסיכולוגיות שונות, כגורם קמאי, פרימטיבי, יצרי, שכוחות הנפש הגלויים, השכל והמידות, נדרשים לרסנו. האדם אינו מחביא בתת מודע שלו שלדים הדורשים טיפול. ההפך הגמור הוא הנכון. הכוחות הנעלים והלא מודעים נתפסים כמדרגות טהורות ונשגבות שבנפש האדם, שעליו לחשוף בעדינות. דרגות שבכוחן למלא את האדם בתקווה ואמונה בעצמו ובעולם. התשובה שלו היא ההתחברות לאותה דרגה עצמית נעלית.
