לא להדגיש חולשות – הסוד של מנהג התשליך

כדי להיות שמח ומאושר האדם חייב למצוא את התכלית שלו.
לדעת מה הוא עושה כאן בעולם,
להכיר את הנפש שלו ולדחוף את עצמו קדימה.
ראש השנה הוא יום ההולדת לאדם הראשון, שנברא יחידי, בניגוד לשאר הברואים, כדי שכל אדם ידע שיש לו יכולת וחובה לשנות את העולם, להשפיע, לעשות, לגדול.
הקב״ה לא רוצה שימליכו אותו אנשים קטנים, שלא מאמינים בעצמם, ולא מאמינים בשליחות שלהם.
אבל האדם לא יכול באמת למצוא תכלית, להיות שמח, להשפיע טוב, אם הוא לא יודע לעצום עין.
אם הוא לא יודע לשכוח.
אם הוא לא יודע להעביר דף ולהתקדם קדימה.
מנהג התשליך ביום הראשון של ראש השנה מתבסס על פסוק מהנביא מיכה וְתַשְׁלִיךְ בִּמְצֻלוֹת יָם כָּל-חַטֹּאותָם.
כלומר שאנחנו מבקשים בראש השנה לא להדגיש את החסרונות שלנו, את הנפילות, את הדברים הלא טובים.
אי אפשר לבנות מערכות יחסים טובות כשרואים הכל.
צריכים לראות ולתקן, אבל גם לדעת להעלים עין, לזרוק למצולות.
ואז בסוכות, כשאנחנו מרגישים שהתחזקנו, אנחנו שואבים בשמחת בית השואבה חזרה את המים עם החטאים, ועתה, מתוך חוסן אנחנו יכולים לתקן את החולשות ולהפוך אותן לחוזקות.