מתי להתעקש ומתי לשחרר – עצת הזוהר, וילך

לפעמים צריך לדעת להתעקש, להתמיד, אבל לפעמים צריך לדעת לשחרר, להחליף שליחות. איך יודעים באיזו דרך פעולה לבחור, ומה יחזק אותנו בבבחירה לשחרר.

מקורות

דברים, פרשת וילך

וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר אֶת־הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל־כׇּל־יִשְׂרָאֵל׃ 

וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם בֶּן־מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם לֹא־אוּכַל עוֹד לָצֵאת וְלָבוֹא וה׳ אָמַר אֵלַי לֹא תַעֲבֹר אֶת־הַיַּרְדֵּן הַזֶּה׃

רש״י

וילך משה וגו', אנכי היום. הַיּוֹם מָלאוּ יָמַי וּשְׁנוֹתַי, בְּיוֹם זֶה נוֹלַדְתִּי וּבְיוֹם זֶה אָמוּת (סוטה י"ג): 

לא אוכל עוד לצאת ולבוא. יָכוֹל שֶׁתָּשַׁשׁ כֹּחוֹ, תַּלְמוּד לוֹמַר "לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ וְלא נָס לֵחֹה", אֶלָּא מַהוּ לא אוכל? אֵינִי רַשַּׁאי, שֶׁנִּטְּלָה מִמֶּנִּי הָרְשׁוּת וְנִתְּנָה לִיהוֹשֻׁעַ. דָּ"אַ — לצאת ולבוא. בְּדִבְרֵי תוֹרָה, מְלַמֵּד שֶׁנִּסְתְּמוּ מִמֶּנּוּ מָסוֹרוֹת וּמַעְיְנוֹת הַחָכְמָה (סוטה י"ג):

מלבי״ם

בן מאה ועשרים שנה אנכי היום. מדרך הזקנים שלא לפרסם שנותיהם, וגם אם יוכרחו להשיב לשואלם, יקטינו הדבר כמ"ש יעקב לפרעה שלשים ומאת שנה מעט ורעים, וכאשר הודיעם מספר שניו מובן שהגיע זמנו למות, וגם רמז להם שלא יתאבלו על מיתתו ביותר, כי כבר מלאו ימיו, ואולי לא יבינו ברמז הזה שימות, אמר לא אוכל עוד לצאת ולבוא שרק הפעם הזאת יצא ממקומו וישוב אל מקומו אבל אח"כ אם יצא ממקומו מחוץ למחנה לויה, לא ישוב עוד לבוא למקומו, כי אז היציאה תהיה למקום הנועד לו למות, ולמען שלא יחשבו שמרמז להם שיעבור את הירדן (כי ה' אמר אליהם במי מריבה, לכן לא תביאו את הקהל הזה אל הארץ, לכן יקדים לעבור לבדו בלא העם), לזה אמר וה' אמר אלי לא תעבר את הירדן הזה. כי אף בלבדך ג"כ לא תעבור, ועתה מובן שירמז להם שימות, ולמען שלא ידאגו שע"י מיתתו תהיה מניעה לביאתם אל הארץ, לזה אמר:

רמב״ן

וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי הַיּוֹם, וְזֶה לְנַחֵם אוֹתָם עַל עִנְיָנוֹ, כְּלוֹמַר אֲנִי זָקֵן וְאֵין לָכֶם עוֹד תּוֹעֶלֶת מִמֶּנִּי, וְעוֹד כִּי הַשֵּׁם צִוַּנִי שֶׁלֹּא אֶעֱבֹר שָׁם, וְאַל תִּפְחֲדוּ וְאַל תִּירְאוּ, כִּי ה' יַעֲבֹר עִמָּכֶם לֹא יְסַלֵּק שְׁכִינָתוֹ מִכֶּם בַּעֲבוּרִי, וִיהוֹשֻׁעַ הוּא הָעוֹבֵר לִפְנֵיכֶם בִּמְקוֹמִי.

אוצר מדרשים, מדרשים על משה רבינו, פטירת משה רבינו ע״ה  נוסחא א

וכשהגיע יומו של מרע״ה ליפטר מן העולם א״ל הקב״ה הן קרבו ימיך למות, 

אמר לפניו רבש״ע אחר כל היגיעה שיגעתי תאמר לי שאמות. 

לא אמות כי אחיה וגו׳, 

א״ל הקב״ה רב לך עד פה תבוא ולא תוסיף, 

קרא את יהושע ואצונו, אמר לפניו רבש״ע מפני מה אני מת? 

אם בשביל כבודו של יהושע יכנס יהושע לשררה ואני אצא. א״ל הקב״ה ותעשה לו כמו שהיה עושה לך? 

א״ל הן. מיד הסכים משה והלך אחר יהושע וקרא לו רבי יהושע, נתיירא יהושע מאד וא״ל ולי אתה קורא רבי! א״ל מרע״ה ליהושע רוצה אתה שאחיה ולא אמות? 

א״ל הן, א״ל ולא טוב לך שלא אמות באופן כזה? ואם יקשה בעיניך שום דבר אני מלמדך, אבל קבל עליך שאחיה ואעשה לך כמו שהיית עושה לי. א

״ל יהושע למרע"ה כל מה שתגזור עלי אני מקבל בשביל שאראה פניך. 

והתחיל מרע״ה לעשות ליהושע כל הכבוד שהיה עושה לו יהושע. 

כיון שנכנסו לאהל מועד ירד עמוד הענן שנאמר וירא ה׳ באהל בעמוד ענן והפסיק בין משה ליהושע, יהושע מבפנים ומרע"ה מבחוץ. 

כיון שראה כך אמר מאה מיתות ולא קנאה אחת…

א״ל הקב״ה רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה. אמר לפניו רבש״ע שמא יאמרו ישראל אלולי מצא במשה דברים רעים לא היה מסלקו מן העולם, א״ל כבר כתבתי בתורתי ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, א״ל שמא יאמרו בקטנותי עשיתי רצונך ובזקנותי לא עשיתי רצונך, 

א״ל כבר כתבתי על אשר לא קדשתם אותי. 

א״ל רבש״ע אכנס לא״י ואחיה שם שתי שנים או שלש ואמות, 

א״ל גזרה היא מלפני שלא תכנס לשם. 

א״ל אם לא אכנס בחיי אכנס במותי, א״ל לאו.

א״ל רבש״ע כל הכעס הזה עלי למה?…

אמר רב עשר פעמים נכתבה מיתת משה: א) הן קרבו ימיך למות, ב) ומות בהר, ג) כי אנכי מת, ד) כי ידעתי אחרי מותי, ה) ומשה בן מאה ועשרים שנה במותו, ו) וימת שם משה וכו'. 

עשר פעמים גזר הקב״ה מיתה על משה ושלא יכנס לארץ ועדיין לא נחתם עליו גזר דין עד שנגלה עליו ב״ד הגדול ואמר לא תעבור את הירדן הזה, 

ודבר זה כולו היה קל בעיני משה ולא היה מעלה על לבו, 

שהיה אומר כמה פעמים חטאו ישראל וכיון שהייתי מתפלל עליהם היה הקב״ה סולח להם ומבטל הגזירה, אני שלא חטאתי מעודי כשאתפלל להקב"ה לא יקבל תפילתי?! 

כיון שראה הקב״ה שקל בעיני משה ולא רצה להתפלל על עצמו מיד קפץ הקב״ה וגזר וחתם עליו הדין ונשבע בשמו הגדול שלא יכנס לארץ, 

שנאמר לכן לא תביאו את הקהל הזה, כיון שראה שנחתם עליו גזר דין גזר תענית ועמד להתפלל ואמר איני זז מכאן עד שתבטל כל הגזירה. מה עשה לבש שק והתפלש באפר ועמד בתפלה לפני הקב״ה חמש עשרה פעמים עד שנזדעזעו שמים וארץ וכל יצורי בראשית ואמרו שמא הגיע צביונו של הקב״ה לחדש עולמו, יצאה בת קול ואמרה, לא הגיע צביונו של עולם אלא אשר בידו נפש כל בשר איש, איש זה משה שנאמר והאיש משה. 

מה עשה הקב״ה הכריז בכל הרקיעים ובכל בתי הדינים של מעלה שלא יקבלו תפלות משה ואין לשום מלאך להביא לפני תפלת משה לפי שחתמתי גזר דין עליו למיתה. קרא הקב״ה לכל שרי הרקיע בבהלה ואמר להם רדו ונעלו כל שער ושער כדי שלא תעלה תפלת משה. באותה שעה נזדעזעו שמים וארץ וכל מוסדות הארץ ויצורי בראשית כולם מפני תפלת משה שהיתה דומה לחרב שקורע וחותך ואינו מתעכב, והתפלאו עליו כעין יחזקאל שנאמר ואשמע אחרי קול רעש גדול, גדול זה משה שכתוב בו גם האיש משה גדול מאד.

זוהר, וילך ב

וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וְגוֹ' [דברים לא]. הַיְנוּ שֶׁאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, אַרְבָּעִים שָׁנָה הֵאִיר הַשֶּׁמֶשׁ לְיִשְׂרָאֵל, וְהִתְכַּנֵּס לְסוֹף אַרְבָּעִים שָׁנָה, וְהֵאִירָה הַלְּבָנָה. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, וַדַּאי כָּךְ הוּא, הַיְנוּ שֶׁכָּתוּב [משלי יג] וְיֵשׁ נִסְפֶּה בְּלֹא מִשְׁפָּט, וַהֲרֵי הִתְעוֹרְרוּ הַחֲבֵרִים, וְאָנוּ נְבָאֵר אֶת הַפָּסוּק. אֲבָל עַל מַה שֶּׁהִתְעוֹרְרוּ הַחֲבֵרִים, הַכֹּל הוּא צָרִיךְ לָעוֹלָם לְגַלּוֹת [לתועלת האדם], שֶׁהָאָדָם שֶׁנֶּאֱסָף עַד שֶׁלֹּא יַגִּיעוּ יָמָיו. 

בֹּא וּרְאֵה, וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר, שֶׁכָּל הָרוּחוֹת שֶׁיּוֹצְאוֹת מִלְמַעְלָה, יוֹצְאוֹת זָכָר וּנְקֵבָה וְנִפְרָדוֹת. וְלִפְעָמִים תֵּצֵא נִשְׁמַת הַנְּקֵבָה עַד שֶׁלֹּא יוֹצֵאת הַזָּכָר, שֶׁהוּא בֶּן זוּגָהּ. 

וְכָל פְּעָמִים שֶׁזָּכָר לֹא הִגִּיעַ זְמַנּוֹ לְהִזְדַּוֵּג עִם נְקֵבָתוֹ וּבָא אַחֵר וְנָשָׂא אוֹתָהּ – כֵּיוָן שֶׁמַּגִּיעַ זְמַן שֶׁל זֶה לְהִזְדַּוֵּג, כְּשֶׁמִּתְעוֹרֵר צֶדֶק בָּעוֹלָם לִפְקֹד עַל חֲטָאֵי הָעוֹלָם, כּוֹנֵס אֶת הָאַחֵר הַזֶּה שֶׁנָּשָׂא אוֹתָהּ, וּבָא הָאַחֵר וְלוֹקֵחַ אוֹתָהּ. וְעַל זֶה קָשִׁים זִוּוּגִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא… 

אָמַר לוֹ רַבִּי אֶלְעָזָר, וְלָמָּה יַפְרִיד אוֹתָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְיָבֹא אַחֵר וְיִתֵּן לוֹ? אָמַר לוֹ, זוֹהִי תוֹעַלְתּוֹ שֶׁל הָאָדָם, וְטוֹב שֶׁעוֹשֶׂה עִמּוֹ שֶׁלֹּא תַגִּיעַ [יראה את] אִשְׁתּוֹ בְּיַד אַחֵר. וּבֹא וּרְאֵה, אִם זֶה מַעֲשָׂיו אֵינָם כְּשֵׁרִים, אַף עַל גַּב שֶׁהָאִשָּׁה הַזּוֹ הִיא שֶׁלּוֹ, לֹא יִדָּחֶה אַחֵר מִלְּפָנָיו. 

בֹּא וּרְאֵה, שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ נָטַל מַלְכוּת, [למה, '] מִשּׁוּם שֶׁעֲדַיִן לֹא הִגִּיעַ זְמַנּוֹ שֶׁל דָּוִד לָזֶה, שֶׁהֲרֵי מַלְכוּת הָיְתָה וַדַּאי שֶׁל דָּוִד, וּבָא שָׁאוּל וְלָקַח אוֹתָהּ. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ זְמַנּוֹ שֶׁל דָּוִד לָרֶשֶׁת אֶת שֶׁלּוֹ, אָז הִתְעוֹרֵר צֶדֶק [מלכות שלמעלה] וְכָנַס אֶת שָׁאוּל בְּחֶטְאוֹ, וְנִדְחָה מִלִּפְנֵי דָוִד, וּבָא דָוִד וְלָקַח אֶת שֶׁלּוֹ. 

וְלָמָּה לֹא הֵסִיר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת שָׁאוּל מֵהַמַּלְכוּת וְלֹא יָמוּת? 

אֶלָּא טוֹבָה עָשָׂה עִמּוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁכָּנַס אוֹתוֹ בְמַלְכוּת, וְלֹא יִרְאֶה עַבְדּוֹ שׁוֹלֵט עָלָיו וְלוֹקֵחַ מַה שֶּׁהָיָה שֶׁלּוֹ בַּתְּחִלָּה. 

כָּךְ זֶה. מִשּׁוּם כָּךְ צָרִיךְ הָאָדָם לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּשֶׁמִּזְדַּוֵּג, שֶׁלֹּא יִדָּחֶה מִלִּפְנֵי אַחֵר. 

כָּתוּב [דברים ג] וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי רַב לָךְ אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי וְגוֹ'. וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, מֹשֶׁה, הֲתִרְצֶה לְחַדֵּשׁ [להחליש] עוֹלָם?! רָאִיתָ מִיָּמֶיךְ שֶׁמֶשׁ עוֹבֵד לַלְּבָנָה?! רָאִיתָ מִיָּמֶיךְ שֶׁתִּשְׁלֹט הַלְּבָנָה בְּעוֹד שֶׁהַשֶּׁמֶשׁ עוֹמֵד?! אֶלָּא – הֵן קָרְבוּ יָמֶיךְ לָמוּת קְרָא אֶת יְהוֹשֻׁעַ. יִתְכַּנֵּס הַשֶּׁמֶשׁ וְתִשְׁלֹט הַלְּבָנָה. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא אִם אַתָּה תִּכָּנֵס לָאָרֶץ, תִּתְכַּנֵּס הַלְּבָנָה מִלְּפָנֶיךְ וְלֹא תִשְׁלֹט. וַדַּאי שֶׁשִּׁלְטוֹן הַלְּבָנָה הִגִּיעַ, וְלֹא תִשְׁלֹט בְּעוֹד שֶׁאַתָּה קַיָּם בָּעוֹלָם.