פורסם אחרון

“כל אחד יכול להוציא מעצמו יותר, ולא חשוב מה התנאים”, ראיון עם אמילי עמרוסי, מוסף ישראל היום

היא קלילה, אינטלגנטית וחדה, עד שלפעמים אתה שוכח שהשיחה איתה נועדה לעיתון. אבל בתוצאה הסופית היא “דקרה” את הנקודה של הפוך: “כל אחד יכול להוציא מעצמו יותר, ולא חשוב מה התנאים.” עכשיו הפוך מנסה להסביר כיצד ומה המקורות היהודיים-קבליים-חסידיים של התנועה הזו.
מוזמנים לקרוא את הראיון עם אמילי עמרוסי, התפרסם היום במוסף של ישראל היום (קישור גם בדף הראשי של אתר ישראל היום).
***
רק דיוק אחד. הספרים שלי עדיין בהריון אצל הסוכנות המתמחה באסיה. דיברתי על ינץ לוי והרב שטיינזלץ שהספרים שלהם מצליחים שם, כדברי הסוכנות. לוקח את זה כברכה לעתיד של אמילי…

הנה לינק לקריאת הכתבה באתר ישראל היום. וניתן גם לגלול מטה.

פעם בשנה היה הכהן הגדול נכנס אל הדביר – כך פותח ד”ר יחיאל הררי את ספרו “הפוך – חשיבה יצירתית ומימוש פוטנציאל בדרך הסוד היהודי” (הוצאת “ידיעות אחרונות”). בזמן הקצרצר שבו הוא שוהה בחדר הפנימי, החשוב ביותר בבית המקדש, מתפלל הכהן הגדול שתהיה שנת שפע, שלום ופרנסה – ומוסיף משפט אחד: שלא תפיל אישה פרי בטנה. מדוע דווקא התפילה הזאת? היה אפשר לחשוב על שלל בקשות אחרות שיש להן זכות קדימה בסדר העדיפויות האישי והלאומי. 

הפרשנות שמביא הררי, ד”ר לפילוסופיה ומרצה בארץ ובעולם, היא שההיריון הוא משל לפוטנציאל שנזרע ורק ממתין ללידה, להתגלות. הכהן הגדול מתפלל שלא יהיה רעיון שנועד להיטיב עם העולם ויישאר בגדר היריון. כשהוא נושא תפילה “שלא תפיל אישה פרי בטנה” – הוא בעצם מבקש שלא יהיו כוחות יצירה שאינם באים לכדי מימוש. 

“אחד העקרונות הכי גדולים של הבעל שם טוב זה שהעולם נברא בכל רגע מחדש”, מסביר הררי את הציפייה שהוא מניח כבר בפתח הספר – להביא לידי ביטוי והגשמה כל רעיון, “נולדת בשביל לגלות את מלוא הכוחות שלך. השיטה היא להסיר חסמים בנפש כדי שיתגלו כוחות הנפש. אם אינך עסוק בעצמך, לא תפסיק לרגע להיות בעשייה, גם אם התעשרת וצברת מיליארד שקלים, כי מה שהניע אותך מלכתחילה זה לא אתה אלא העניין עצמו. המחלה של דורנו זה אגוצנטריות, וכשעובדים על היכולת להתבטל ולא להיות במרכז, אתה מתחיל לחיות, הנפש מתגלה יותר”.

אתה אומר בין השאר: אל תחשוב רק על עצמך, תראה שזה יוריד ממך עול. “נכון שגם הפסיכולוגיה נותנת כלים, אבל אין מקום יותר רחב יריעה מאשר תורת הסוד. יש שני גופי ידע גדולים בקבלה ובחסידות: האחד זה איך העולם בנוי, אחדות הבריאה, והשני זה איך הנפש שלך בנויה. רק כשאתה מגלה את הכוחות הפנימיים שלך, תוכל לגלות את הבריאה. אפשר למצוא תשובות אצל פרויד אבל כמגמה מרכזית – הכל ישנו בחסידות”. 

ייתכן שיש אנשים מבוגרים שיקראו את הראיון איתך וירגישו שחלפו חייהם בלי שמיצו את כל כוחות הנפש שלהם כי נולדו למשפחה הלא נכונה, כי היו עסוקים בטרדות פרנסה, כי היו חולים או נכים. התביעה שלך בספר יכולה להיות קשה עבור אנשים עם תחושת החמצה.“אין דבר איום מהלקאה עצמית. יש אנשים שעשו דברים נפלאים אבל אוכלים את עצמם. אתה יכול להיות בן 85 עם הישגים מפה עד הודעה חדשה, אבל אם לא עשית את העבודה אתה מרגיש מוחמץ. ובאותו רגע אתה פחות חי”. 

תהיה אנושי. אתה דורש מהאדם שימצה את עצמו בכל רגע ויכול להיות שזה לא קרה, שחלף יום בסוג של בטלה. “אני אנושי. גם הבטלה עוזרת לצמוח. רמה בורנשטיין אומרת שרבע שעה ב’סוליטר’ מציפה אותה ברעיונות יצירתיים. חלק מאנשי העסקים רואים רגע עם הילדים שלהם כרגע מת, שואלים מה אני עושה פה עכשיו. לא, זה הרגע שבו אתה יכול להיות יצירתי וחי. אני יכול להיות עסוק עכשיו באיך ייראה הראיון, אבל אז אני מפסיד את הרגע הזה, שאני לא נוכח בו, רגע שנברא עכשיו”.הררי (45) גדל בראשון לציון, בבית חילוני “לחלוטין”. הוא נשוי לענת ישראל, עורכת דין, ולשעבר חברת מועצת העיר מודיעין מטעם מרצ. בגיל 29 כבר זכה לתואר דוקטור על דוקטורט שכתב באוניברסיטת תל אביב בנושא “מיסטיקה כרטוריקה משיחית”. “בגיל 30 הציעו לי תקן באוניברסיטה, הייתי מרצה לתואר שני, אבל לא סבלתי שם שום רגע”, הוא אומר. בהמשך עבד כעיתונאי ולאחר מכן כיועץ פרלמנטרי ויועץ תקשורת לבכירים במפלגת העבודה.את היהדות גילה מאוחר. בגיל 33, בעקבות חשיפה לספרי חסידות בקריירה האקדמית שלו, החל לחזור בתשובה. “גדלתי בבית מאוד חילוני. לא בטוח שהייתי הולך את כל הדרך אם היה נשאר משהו מסורתי בבית. באתי לבית כנסת ביום כיפור בגיל 33 והרגשתי כמו אידיוט שלא יודע איך לפתוח סידור”. 

קורא כל טקסט בהתרגשות

את תהליך התשובה עשה לבד, בעוד אשתו נשארה חילונית. “ראינו שכל זוג שני סביבנו מתגרש והחלטנו שלא הדת תפריד בינינו”, הוא מספר. “לזכותה ייאמר שהפגינה המון סובלנות. הייתי הצעיר המבטיח בפוליטיקה, באקדמיה, ופתאום אני יושב וכותב ספרים בחדר ולא רואים אופק כלכלי. היא תמכה לאורך כל הדרך”. כזוג דתי־חילונית מעורב הגיעו ליישוב הקהילתי המעורב אליאב שבמזרח חבל לכיש ולפני כשלוש שנים הצטרפה גם ענת לאורח החיים הדתי של בעלה. “הקהילה ביישוב שומרת לי על השיח”, אמר הררי, “התחלתי להכיר יהדות בגיל מאוחר יחסית. סיפורים שבני המגזר מכירים מגיל אפס – נחום איש גמזו, רבי עקיבא – אני קורא כמו ילדה בגן, מתלהב. הציניות של הדתל”שים היא אתגר בשבילי”. 

איך הגעתם לשם?“הייתי איש מפלגת העבודה, אשתי היתה מזוהה עם מרצ. כשחזרתי בתשובה רציתי קצת בית כנסת, חיות דתית. בשנה הראשונה של התשובה הייתי אש. אבל ענת לא היתה דתייה. הגענו לבדוק את אליאב. נכנסנו לסעודת שבת שבה אישה עשתה קידוש, ולמחרת אישה עשתה המוציא. נבהלתי, אבל אשתי התאהבה במקום. נשארנו. אני משתדל לא להיות עם דתו־מטר, לראות מעבר להגדרות.”אם הייתי נשאר בסביבה דתית אולי הייתי מורד. אז אני מורד בשכנים הנהדרים שלי. דתיים־לייט לא הולכים עם ציצית? אני רוצה ציצית! אני אדם שלא צם עד גיל 33 ופתאום מגלה אותנטיות, מפגש עם טקסט מעורר אותי, אני לא רוצה חפיף. הדתל”שים מחזקים אותי בתשובה”.

כריכת הספר “הפוך”

בשנים האחרונות הפך הררי למפעל תוכן של איש אחד: הוציא לאור תשעה ספרים שנמכרו בעשרות אלפי עותקים, הוא מרצה פופולרי לחינוך ולתורת הנפש, ומעביר קורסים וסדנאות בארץ ובעולם. חלק מהרצאותיו נערכות באנגלית, מול קהל סיני למשל, שחיבב מאוד שניים מספריו הקודמים: “לנצח כל רגע מחדש” ו”אומנות ההגבהה”.

“הפוך”, ספרו האחרון, נולד מתוך דרישת השוק: הוצאה לאור שמתמחה בתרגום ספרים למזרח הפכה את “אומנות ההגבהה” ללהיט סיני. הסוכנות שמטפלות בספריו אמרו לו, “תקשיב, חייבים ‘חשיבה יצירתית לפי היהדות’. יש לזה ביקוש”. הוא התיישב לחפש חומרים דרך המשקפיים האלה, וילד ספר גדוש אנקדוטות מעניינות מתוך עולם הרוח היהודי. “היתה לי רשימה של הרצאות וסדנאות בשוונג של ‘אומנות ההגבהה’. עצרתי הכל, נכנסתי לחדר ובמשך חצי שנה רק כתבתי. זו חתיכת מעמסה כלכלית להרים ‘אמברקס’ ולהסתגר בחדר לכתיבה”, הוא מספר. “זה ספר בשפה יהודית אבל לא דתית”, מדגיש הררי. “תסתובבי באירופה, מה הספרים השולטים? בודהיזם, הינדואיזם, מיינדפולנס, רוחניות. ביהדות יש כאלה עומקים! תעזבי את הכיפה והזקן. החזרה בתשובה שלי התרחשה על רקע חיפוש של עומק אינטלקטואלי רגשי. גם מי שלא דתי או לא יהודי יכול להסתכל על המקורות בעיניים חקרניות”. 

ללכת אל הנפש, לפני הידע

חלק מהעקרונות המובאים ב”הפוך” נשענים על כתביו של רבי שלום דובער שניאורסון, הרבי הרש”ב, האדמו”ר החמישי בשושלת חב”ד־לובביץ’, שהשאיר אחריו כ־2,000 מאמרים ובתוכם 144 מאמרים גנוזים שהתגלו רק לאחרונה, מקורות שאינם מוכרים גם לחלק גדול מחסידי חב”ד, ובהם משתמש הררי בספרו.הררי מאפיין את ההצטיינות היהודית כתרבות שמתעקשת על מימוש פוטנציאל: “לאורך הדורות לימדו אותך שאתה קם בבוקר וחייב לגלות את הכוחות שלך. קחי את יהודית פולגאר השחמטאית. קחי אנשי עסקים ישראלים שלא נחים לרגע, כל הזמן יוזמים משהו חדש, אם לא קורה משהו יומיים – הם משתגעים. זה לא קיים בתרבויות אחרות, במזרח למשל”. 

אפשר ללמד מחשבה יצירתית? יש אנשים שנולדו ככה, לא צריכים ספר. קראתי את הספר והחמאתי לעצמי שכך אני פועלת ממילא, אינטואיטיבית. 

“אז צריך מאמילי יותר בעולם. יש דברים שאם אתה לא מודע אליהם, הם לא יקרו ממילא. לכולם יש חסמים, סטרס, אפילו הצלחה שמונעת תזוזה. התנועה הטבעית של הנפש זה ליפול. אין מישהו שלא צריך להתפתח, גם אם נולד עם פוטנציאל יותר גבוה”. 

 רק חזרת בתשובה, אתה “עדיין בכיתה אל”ף”, וכבר נכנסת לעולם הסוד. מה עם דרישת חז”ל, שמי שרוצה לגעת בפנימיות התורה חייב קודם למלא את כרסו בש”ס ופוסקים?

“מה שעושה תורת הסוד זה לדבר על האדם בצורה חופשית. תפתחי כל מאמר בחסידות ותראי כמה מפענחים את הלב והשכל, כמה עוסקים ברגשות. ברוב סדנאות החינוך יגידו לך אילו התנהגויות אפשר לעצב, בתורת הסוד יגידו לך תחפשי קודם את נקודת החסימה בנפש – ומשם כבר תדעי לבד מה לעשות. תורת הנסתר היא תורת הנפש. אני לא שייך לשום כולל, לשום חצר, אין לי רב מובהק שמלווה אותי. באתי לתשובה כשאני כבר דוקטור, בן 33, קשה לאמץ ביטול עצמי בפני רבנים בשלב כזה”.

משהו בך נשאר חילוני?

“בטח, אני דוקטור ג’קיל ומיסטר הייד. אני אנרכיסט”. 

בעיניי זו יומרה חלולה, לשקוע בכתבי האר”י והבעל שם טוב לפני שאתה יודע פרשת השבוע. “יש לי חורים בהשכלה יהודית מינימלית שזה בושה. יש דברים שהבן שלי מלמד אותי. אבל אני לא מצליח להבין אחרת איך אפשר לחזור בתשובה. יכול להיות משעמם רצח ללמוד גמרא בלי חיות, בלי לנסות להבין את הנפש שלך. היתה לי גולה בגרון ופתאום אני מוצא בחסידות ובקבלה דברים שאין בשום מקום אחר. בלי זה לא יודע אם הייתי חוזר בתשובה.”הדבר הראשון שצריך ללמד בבתי ספר, לפני כל מקצוע, זה תורת הנפש. שילד יבין מה זה רגשות, מה קורה לו כשהוא מרגיש חרדה או עצבות, כשיש שיימינג וזורקים אותו מקבוצת ווטסאפ, כשההורים שלו מתגרשים. להבין את העולם לא החוצה אלא פנימה”. 

בעל הבית על המציאות

הררי מדבר בספרו על שתי תביעות מהאדם כדי להיות יצירתי: “התחדשות” ו”עצמיות”. “התחדשות כוללת יכולת לעורר רגשות נכונים. לכל אדם יש מידה אחת שאוזקת אותו. עצבות, חרדה, קמצנות. אבל יש רגשות שנולדים מהשכל, שאני בוחר בהם. חלק מההתחדשות היא בחירה מלאה ברגשות”, הוא מסביר. “עצמיות היא להכיר בזה שיש לך מקום בעולם שבו אתה בלתי מותנה, יש לך תוקף, לא כל משב רוח מזיז אותך. העבודה היא להעצים את שתי התנועות האלה: יש לך תוקף, ויש לך אפשרות להתחדשות מתמדת. משם כבר ברור שבכל מקום יש לך תפקיד. זה דורש עבודה שכלית משמעותית, לא אינטואיטיבית”.

למה קראת לספר “הפוך”? הפוך ממה?“לא שאני צריך להחליף את זווית הראייה שלי, אלא שהעולם הוא הפוך. לעולם יש הנחות יסוד שהן הפוכות להנחות שאתה צריך לאמץ. ללכת נגד הנחות היסוד של העולם זה בין היתר להבין שיש שני ממדים במציאות, נסתר ונגלה. והמשימה שלנו היא להפוך את הנגלה ולגלות את הנסתר. “גם היחס בין עולמות עליונים ועולמות תחתונים הוא הופכי. קחי את הדבר הכי נמוך של היצר המיני: מה זה ללטף מישהו? זה מעורר אותך? בשביל זה כל המלחמות בעולם, ואנשים משתגעים? אלא שהמקור שלו מאוד גבוה. מדובר בגילוי גבוה של נקודת האחדות”. 

יש לי תשובות טובות למה אני לא מממשת את הפוטנציאל שלי: אין לי זמן, אין לי כוח, יש לי ילדים קטנים וטרדות פרנסה, אני חייבת לעשות דברים שאני לא אוהבת כי ככה זה החיים. מכל הכדורים באוויר, כדור אחד אני חייבת להפיל. 

“אצטט את הרב סולבייצ’יק ששאל מה כבר ההבדל בין שבת ללא שבת? כמה דקות. מה ההבדל בין כשר ללא כשר? אלו הבחנות דקיקות. כל העניין של יהדות זה מודעות, להיות מודע איפה אתה נמצא, לא לתת לחיים לחלוף לידך. ויקטור פרנקל אומר שכשאתה בוחר אתה לא קורבן כבר. לא ‘אכלו לי, שתו לי’. אני בעל הבית על המציאות ואני רואה אותה אחרת, מתחדש בה, אני לא מחכה שהדברים יקרו.  “אשתי עובדת כעורכת דין. כשהיא סיימה לקרוא את הספר במלואו בפעם הראשונה, היא קמה ואמרה: זהו, אני לא רוצה את העבודה הזאת יותר, אני רוצה לעשות דברים אחרים. “העובדה היא שרובנו לא מנצלים את הפוטנציאל שלנו. אם אתה יכול יותר ולא ממצה את זה, אתה חי פחות, אתה מנמיך את הווליום של החיים. כל אחד יכול יותר, לא רק סטיב ג’ובס, ולא משנה עם אילו תנאים נולדת. ככל שהתנאים שלך קשים יותר, זה סימן שהאמינו בך יותר. מי האמין? הוא (מצביע כלפי השמיים). מותר להכניס אותו מדי פעם”.  

Print Friendly, PDF & Email

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *