מומלץ

על אהבה אמיתית ואהבה מדומה

בכל ימות השנה החסידות כמעט ואינה מפסיקה לדבר על אהבה. אם תחפשו במאגרי מידע את המילה אהבה, תמצאו אלפי אזכורים של המילה, העוסקים בה מזוויות שונות ומגוונות. יחד עם זאת, חודש אב הוא זמן מתאים במיוחד לדבר על אהבה.

מהי בכלל אהבה, מהי אהבה לא מתוקנת ומדוע כל כך חשוב לעורר ולחדש את כוח האהבה בחיינו?

  • כנפיים

“מה שהזהירו חכמי הקבלה בכל מצוה ותורה ותפלה שיהיה בדחילו ורחימו”, כך על-פי הבעל שם טוב (כתר שם טוב חלק ראשון קל). כלומר האדם צריך ללמד את עצמו לאהוב. בכל מעשה שלו, בכל תנועה, בכל מצוה, צריך שיעורר בתוכו את האהבה. 

באחת משיחותיו הצביע אדמו”ר הזקן על כך שאהבה ויראה נקראים בזוהר גדפין, כנפיים. אהבה היא כמו הכנפיים של העוף או הסנפירים של הדג. הוא הסביר שכמובן הכנפיים הן לא עיקר העוף. באותו אופן האדם לא נברא בשביל אהבה ויראה, שהרי המעשה הוא העיקר. אולם כפי שהוא מלמד בספר התניא, ללא כנפיים העוף אינו יכול לעוף, הדג אינו יכול להתקדם ולנוע ממקומו, והאדם אינו יכול להתרומם ממצבו. “בלא דחילו ורחימו לא פרחא לעילא וחשוב כמת”, בלשונו. ללא אהבה האדם חשוב כמת, מדגיש בעל התניא.

לאן צריך האדם לעוף? הרגשות הם המנוע של הנפש. המטרה שלהם היא להוציא את האדם ממקומו ולקרב אותו אל הזולת, אל בן הזוג, אל החיים עצמם. להניע אותו לעשות, לפעול.

אהבה היא רגש ולכן המנוע של החיים. המטרה של אהבה היא שהאדם ייצא ממקומו ויתקרב אל הזולת, אל העולם, אל המציאות. כשאנחנו מגלים את רגש האהבה אנחנו נותנים מקום לזולת בתוך חיינו, בתוך נפשנו. לכן ללא אהבה האדם נשאר במקומו, כפי שהעוף אינו יכול לעוף והדג אינו יכול לנוע במים.

ללא אהבה אפשר לתפקד, אבל אי אפשר להתקרב. דמיינו לכם עכשיו זוגיות ללא אהבה. ללא אהבה, בוערת, מחיה, הזוגיות הופכת להיות טכנית, פונקציונלית. יש בה רק חלוקת תפקידים ומילוי משימות. החיים הופכים להיות נטולי חיות, חסרי קרבה ורגש וחסרי יכולת לגלות את הבורא כשותף ביחסים.

באותו אופן מידותיו של הבורא מקרבות אותו אל העולם. הן קושרות אותו עם העולם. ללא מידותיו, לא היה כמעט קשר בינו לבין העולם שהוא בורא. זו הסיבה שהרגשות, ואהבה בראשם, עוזרים לגלות את התוך, את הפנימיות של העולם והאחדות המתקיימת בו.

  • עבודת האהבה

מה אתם חושבים שמתחתנים וזהו, יש אהבה? תנועת הכנפיים של העוף דורשת מאמץ. עוף מנופף בכנפיו עשרות פעמים בדקה. גם אהבה דורשת מאמץ. לכן אהבה נקראת בזוהר פולחנא דרחימותא, עבודת האהבה.

האהבה היא רגש מושכל. כלומר היא תלויה בהתבוננות. כדי שאדם יאהב את חייו, את ביתו, את זוגתו, הוא נדרש להתבוננות. הוא נדרש לעורר בתוכו את האהבה. בלי מאמץ אקטיבי זה לא יקרה לאורך זמן. הדברים נכונים ביתר שאת גם לגבי הבורא. כדי שתתעורר תנועה של אהבה צריך להתבונן בטוב, בחסדים, במבנה העולם. אם האדם אינו אוהב את חייו ואינו אוהב את אשתו ואת ילדיו בדרך כלל לא תהיה לו גם אהבה לבוראו. כלומר אדם שלומד לאהוב – יאהב הכל. הוא יאהב את חייו ואת בוראו. האהבה תתבטא בכל הזירות משום שהוא עורר את התנועה הנפשית הזו בו. לכן מדגיש הזוהר שאין עבודה קשה וחשובה כעבודת האהבה.

  • העולם (לא) שייך רק לצעירים

מאחר ואהבה היא רגש, היא משתנה, דינמית ולא יציבה, עד שלעיתים קרובות האהבה מהולה ברגשות אחרים. ממרחק של חודש מרחק מהבית, מילואים או פעילות עסקית מתישה, בעל עשוי להתגעגע לבני ביתו, לייסר עצמו על שנהג כלפיהם בקפדנות מוגזמת, נזף לעתים שלא לצורך והעמיד את עצמו ואת דאגותיו במרכז. כבר בדרך חזרה לביתו הוא נשבע לעצמו שישנה מאורחותיו, ישקיע יותר בילדיו ויפנה זמן לבת זוגו. והנה, שעות בודדות לאחר שנחת בביתו, שוב הטרדות הכלכליות השוטפות הופכות אותו לרטנן, המקשה על בני ביתו את חייהם. האהבה העצומה שבקעה ממנו, חזרה ונסתתרה תחת העלם השגרה.

למרות המאפיין הזה של רגש האהבה, אדמו”ר הזקן בוחר לחתום את מפעל חייו באגרת קצרה, “הנפש השפלה” בהדגשת חשיבות האהבה. באגרת הזאת שכתב שעות בודדות לפני הסתלקותו הוא מתאר מאבק אימתני בין האמת לבין החסד והאהבה. האמת לא רצתה בבריאת העולם. בסוף האהבה ניצחה. האיגרת דורשת עיון מעמיק בפני עצמו אבל את אחד המסרים העולים ממנה אפשר לנסח בקצרה. לעולם לא להתייאש מהאהבה, לחפש אותה, לעורר אותה, בכל גיל ובכל מצב. גם אחרי שלושים שנה של קרירות. וכן, היא ממש לא שייכת (רק) לצעירים.

  • ממה חשוב להיזהר

אדמו”ר הזקן מזהיר מפני אהבה לא מתוקנת. “העושים גופם עיקר ונפשם תפלה, אי אפשר להיות אהבה ואחווה אמיתית…”כלומר מי שמעמיד עצמו במרכז, עסוק בגשמיות, באינטרס, באהבת עצמו, הזולת עבורו הוא אובייקט ואהבתו תלויה בדבר, אין זו אהבה כי אם “דמיונות שווא” בלשונו.

מהם דמיונות שווא? נדמה לי שאני אוהב אבל בעצם אני אוהב את עצמי. אני אוהב את מה שבן הזוג נותן לי, אני אוהב תועלות. אני אוהב יופי, אני אוהב שמפנקים אותי. אבל אני לא אוהב את בן הזוג באמת. כשאני לא מקבל את מה שאני רוצה אני מפסיק לאהוב. והאמת היא שמעולם לא אהבתי אותו. אהבתי את עצמי. לא ראיתי את האיכויות הייחודיות של בן הזוג, לא ראיתי את הדמות שלו אלא את הדמות שרציתי לאהוב. אהבה מתוקנת היא ראיית האחר, הכרה באיכויות שלו. קבלת הדיוקן שלו ולא איך שאני רוצה שהוא יהיה.

  • ראי למצב הפנימי

אחת הסיבות שהאהבה חשובה כל כך היא שהאהבה מגלה את נקודת הרצון הפנימית של האדם. ככזאת היא גם ראי למצבו הפנימי.

האהבה לא נוגעת רק ליחסים בין האוהב והאהוב. מופעי האהבה החיצוניים ורגש האהבה הפנימי הם ביטוי למצב הרוחני בו מצוי האדם, למודעות שהוא מפגין ולמידת עבודתו העצמית. ישנו קשר ישיר בין פעולות פשוטות המעידות על אהבה, כמו היכולת לתת, לבין היחס של האדם אל עצמו.

הזולת הוא ראי למצבו הנפשי של האדם. בשעה שאדם לא מקבל את עצמו, הוא בדרך כלל יימצא חסר סבלנות לסביבתו. אין לו כוח לטרחנות של אנשים הטורדים אותו במה שנראה בעיניו כזוטות. מאידך, כשהוא עסוק בהתבוננות לצורך תיקון עצמי, שמטרתה שיוכל לקבל את עצמו גם בזמנים שהוא נהנה מהצלחות וגם בתקופות פחות מחמיאות, גם כשדברים מסתדרים וגם בכישלונות, אזי עבודתו תשפיע על יכולתו לשאת את הזולת, ואפילו לאהוב אותו כפי שהוא.

***

כתבי החסידות מרחיבים על אודות סוגי האהבה השונים, מה צריך לעשות כדי לעורר את האהבה בחיינו, וכיצד האהבה מתקשרת עם כוחות אחרים בנפש.

חודש אב מזמין אותנו לעסוק בהיבטים שונים של האהבה. מטרת העיסוק איננה תיאורטית. המטרה היא שהאהבה תתעורר בחיינו ותמלא אותם חיות ועומק.

מוזמנים להצטרף ללימודי התבוננות עם ד”ר יחיאל הררי, ימי שלישי, זום (חינם). כל הפרטים באתר התבוננות

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.