"ונהפוכו – המפגש עם ארון הספרים היהודי הפך לו את החיים" | ראיון במדור אחד על אחד – גילוי דעת

ראיון עם יעלי אליה מדי | גילוי דעת | פורים תשפ"א (תמונות: לירון מולדובן)

כבר בן 47 (וזה טס). מתגורר באליאב. בצבא שירתתי כלוחם. הדוקטורט נכתב בחוג לתקשורת באונ' תל-אביב. לימדתי כמה שנים באוניברסיטה ובביה"ס לתקשורת במכללת ספיר. שימשתי כעיתונאי, יועץ פרלמנטרי ויועץ מקצועי בכיר במשרד השיכון והבינוי ומשרד התעשיה והמסחר.

בשנים האחרונות עוסק בעיקר בכתיבה והרצאות. חיברתי תשעה ספרים. שניים תורגמו לסינית (הפוך ואומנות ההגבהה) ואחד לאנגלית (לנצח כל רגע מחדש). שני ספרים חדשים נמצאים בצירי לידה.

ונהפוכו

ארון הספרים היהודי. המפגש איתו הפך לי את החיים. לפני כחמש עשרה שנה, בגיל מבוגר יחסית, נחשפתי לעולם שלא הכרתי. הרומן התחיל ממפגש אקראי עם "איש האמונה הבודד" של הרב סולובייצ'יק. עד אז הייתי קורא ספרות ופילוסופיה מערבית. מצאתי את עצמי צמא לעוד, מתרגש מכל אגדה, מכל סוגייה תלמודית, מכל עמדה הלכתית ומכל העמקה בעולם הקבלה והחסידות. גם אשתי, שהייתה עו"ד וחברת מועצת העיר מודיעין מטעם מר"צ ובכלל פעילה במאבקים נגד כפייה דתית, נסחפה אחר הרעיונות, שתוך זמן קצר שינו את מסלול חיינו.

אני כמובן מודע לכך שרבים רואים את היהדות כשמרנית ואולי אף מונעת התחדשות. בעיני היא מהפכנית ממש. מלאת עומק ורוחב יריעה. השמרנות אמנם קיימת בחיים היהודיים, אך מטרתה היא לשמש נקודת ייחוס ומקור של כוח המונעים היעדר ריאליזם וחדשנות שאינה מצליחה להתממש או כזו התלושה מהחיים עצמם.

שמחה

בעיני אחת הבשורות הגדולות של היהדות לחיים האנושיים. מפליא לגלות שהדיון סביב רעיון השמחה הוא אחד המעמיקים בספרות החסידות. שכן שמחה היא תולדה של תפיסת הבריאה וההתחדשות המתמדת.

ככזו, שמחה אמיתית היא לא טבעית. היא תוצאה של עבודה יומיומית מאומצת על שינוי תודעתי. היא דורשת מאיתנו להתגבר על רגשות טבעיים, פגיעה ותחושת חסך. אם פגשתם מישהו שמח – הוא כנראה עבד על האופן שבו הוא רואה את החיים ואת ההתמודדויות שלו. כך ששמחה היא לא רגש, אלא התבוננות המעוררת רגשות חיוביים.

זו הסיבה שהיהדות היא הדת היחידה בעולם שבה שמחה היא התשתית לכל המצוות. חכם יהודי לא יכול להיות חמור סבר ונעדר שמחה. גם נביא לא. על האר"י מסופר שכל הגילויים שהיו לו, באו כתוצאה מהשמחה בה היה נתון.

קורונה

מריחים את הסוף, אבל כמו במאבק של יעקב עם שרו של עשו, אסור לשחרר את הקורונה מבלי לבקש ממנה ברכה. בלי שנסכם לעצמנו מה הפקנו מהשנה הזאת וכיצד היא תרמה לשינוי והתפתחות שלנו. אין שום דבר שנברא לבטלה ולכן לא יכול להיות שנרצה לחזור בדיוק לאותה נקודה שהיינו בה קודם.

במובן האישי בתחילה המצב דרש עבודה על מידת הביטחון. ברגע אחד בוטלו כל השיעורים, השבתונים וההרצאות בארץ ובחו"ל. אבל החלופה של שיעורי הזום התגלתה כמפתיעה לטובה. הקורונה אפשרה לי ללמוד ולכתוב יותר אבל גם ללמד הרבה יותר. עם תחילת הקורונה נוסד שיעור קבוע בתורת הנפש היהודית ועוד שיעור בתניא באנגלית ואחד על הפרשה ואינספור שיעורים מזדמנים. סך הכל מפגשי הזום מאפשרים לפגוש בכל שבוע מאות אנשים, מכל רחבי העולם בקצב ובעומק שלא יכולתי לקיים קודם לכן.

פורים

ההזדמנות הגדולה של השנה. הזדמנות להניח בצד את כל העניינים, חשובים ככל שיהיו. להניח בצד טרדות, התמודדויות, פרנסה, קריירה, לימודים ואפילו את עצמך והמשפחה שלך ולהתחבר למעלה מהדעת, למעלה מחישובים לוגיים שכליים. להתחבר ללא תנאי ולגלות את עצמך ללא תנאי. החיבור הבלתי מותנה הזה שמגלה את האור הגבוה של היום הוא גם המקור לשמחה הגדולה.

יום אחרי פורים צריך לקחת את החיבור העצמי והבלתי מותנה שהתגלה, ולצקת אותו לכל ימות השנה. שנגלה מעט מאותה רוממות, יכולת התנתקות וחיבור בלתי מותנה גם בזמנים של שיגרה ואתגרים.

כשתהיה גדול?

שאלה קצת מסוכנת. מי ששואל אותה יכול למצוא את עצמו בקלות בתחושת בדידות, עצבות או חוסר מיצוי. הוא עלול לחוש שהוא לא במקומו, אינו ממצה ולא משפיע. האתגר הוא תמיד להזיז את עצמך מהמרכז ובמקום לשאול מה יהיה איתי, לשאול מה יהיה עם העניין או העניינים בהם אני עוסק.

במובן האישי המבחן הוא לא האם נצליח להגיע להיכן שאנחנו רוצים אלא עד כמה אנחנו מצליחים לגלות את הכוחות שלנו ולהגשים את התפקיד שלנו ברגע הזה. כך שאני מייחל לימים מלאים. שאהיה כמו שצריך כאן ועכשיו, ברגע הזה, וממילא שאמצה בו את מלוא הכוחות.