הבעיה של המשיח, הבעיה של היהדות והפתרון של הרב עובדיה יוסף

לפני 12 שנים הרב עובדיה יוסף חלם חלום. בחלומו ראה את המשיח מגיע לכותל המערבי, כשהרחבה עמוסה אנשים. בחלום מספר המשיח לרב עובדיה יוסף שיבוא כשכל מיליון התלמידים שאינם לומדים תורה בבתי הספר החילוניים יתחילו בלימוד תורה.

בעקבות החלום, כדוקטורנט צעיר באונ' ת"א, פרסמתי מאמר בעיתון הארץ, המקביל בין חלומו של הרב עובדיה יוסף לבין פגישתו של הבעל-שם טוב עם המשיח. הציפייה הייתה שהחלום יצית את האש המשיחית גם בתנועת ש"ס.

תנועת ש"ס לא נשאה לכאורה עד היום אופי משיחי בולט. הרב עובדיה יוסף, איש הלכה מובהק, הרחיק עצמו, לפחות בפומבי, מעיסוק במיסטיקה ובזרמים הקבליים. הרב יוסף אמנם החזיק בתפישת גאולה אזוטרית, שהוצגה אך ורק למעטים ממקורביו ותלמידיו, אך נמנע מהצגתה ברבים ואף הביע בכתביו התנגדות נחרצת לפלפולי סרק שאינם הלכתיים. עם זאת זיהה יוסף את הכמיהה הדתית לנושא הגאולה בקרב ציבור המאמינים, ולכן איפשר לתפישות גאולה שונות, המעוגנות באופן חלקי ומסולף במקורות, לחלחל לערוצי הקודש של התנועה תחת תפישת ההלכה השכלתנית שלה הטיף.

***

בשבוע שעבר החליט יוסף לשנות את גישתו ובישר לתנועתו, שהוא נוטל על עצמו את ההנהגה הפומבית גם על התחום הסבוך ואולי המרכזי ביותר ביהדות. יוסף, כמו הבעל שם טוב, חלם על מפגש עם המשיח, שבישר לו על הגאולה הקרבה. ייתכן שחלם חלומות דומים גם בעבר, אלא שמרגע שהחליט על פרסומו ברבים ניתן בעצם האות לפריצת הסכר המשיחי בתנועת ש"ס.

***

חלומו של הרב מורכב הן מהתנאים האופרטיוויים הדרושים לבואו של מלך המשיח והן מטיבה של הגאולה העתידה לבוא. החלק הראשון של החלום נושא אופי נטורליסטי מובהק, המותיר בידי הדור את האפשרות להתאמץ ולזרז את בוא המשיח הגואל. הרב יוסף טוען, כי המשיח מסרב להגיע מפני שמיליון ילדים מישראל אינם לומדים תורה.

השלב האחרון של הגאולה משלב תפישה אפוקליפטית ונטורליסטית כאחד. הרב יוסף מונה את השלום העולמי תחת הנהגתו של המשיח, את קיבוץ הגלויות ואף את תחיית המתים באופן הדומה יותר לדעת הרמב"ן, הקבליסט, מאשר לדעתו של הרמב"ם.

השאלה, אם באמת זכה הרב יוסף להתגלות ולהתאחדות מיסטית בשנתו, אינה רלוונטית כמו העובדה שהוא חש שהקרקע נוחה כעת לזריעת ניצנים משיחיים בתנועתו, תחת הנהגתו.

הרב יוסף אינו הראשון המציג משנה משיחית עם אפשרות עכשווית למימושה. בימינו קיימים זרמים רבים המקדימים אותו, הן בעומק החדירה של הרעיון המשיחי לכל תחומי החיים היהודיים והן ברוחב הפעולות המיועדות לקידום בואו של המשיח. אולם היקף השפעתו הפוליטית והחברתית של יוסף, לצד השימוש באמצעי תקשורת המונים, עשויים לבשר על צמיחתה של תנועה משיחית רחבה וסוחפת…

בבחינה רטרוספקטיבית ברור שזה לא קרה. הרעיון המשיחי נשאר פריפריאלי. תנועת ש"ס לא הפכה לתנועה בעלת להט משיחי. עד כמה שהדבר ניכר, התודעה המשיחית נותרה אזוטרית יחסית בתנועת ש"ס. מדוע?

במידה רבה אפשר לומר כי הבעיה של הרעיון המשיחי קשורה בקשר הדוק לבעיה של העדר מודעות יהודית.

באחרונה התפרסם סקר מקיף לפיו 58% מיהודי ארה"ב נישאים עם לא יהודים. שליש מיהודי ארה"ב התקשטו בשנה שעברה בעץ אשוח בחג המולד. הקמפיינים של הסוכנות היהודית נגד ההתבוללות לא יועילו ולא רק בגלל שאי אפשר גם לשכנע בייחודיות העם והמחשבה היהודית וגם להפחית מערך התורה והמצוות. הם לא יועילו כי מהבעיה העיקרית שמשיח אמור לפתור – מודעות יהודית בריאה – הקמפיינים הללו מתעלמים. בעיית המודעות הזאת נגרמת בראש ובראשונה בגלל שאנשי יחסי הציבור של הרעיון המשיחי, כמו גם האמונה היהודית, אוחזים בתפיסות מיושנות למדי.

ההצלחה של WAZE

WAZE נכנסו לשוק כשכבר היו די והותר אפליקציות ומכשירי ניווט. גם ברטרוספקטיבה, ניכר שהיה צריך אומץ רב כדי להיכנס למיזם ולהמשיך בו. כידוע, לפני מספר חודשים המיזם המצליח נמכר לgoogle  ביותר ממיליארד דולר. מיליארד דולר! החלום של כל יזם. חוץ ממסירות, נחישות, שעות עבודה וכו' מדוע בדיוק הצליחה וויז במקום שרבים אחרים נכשלים? נדמה שהתשובה נעוצה ביכולת של וויז להתמקד בנושא אחד חשוב – שיתוף נהגים במערכת.

תיאוריות ניאו מרקסיסטיות, ובייחוד זו של הרברט מרכוזה, גילו כי המהפכה המרקסיסטית נמנעה בגלל היכולת של בעלי ההון לייצר מוצרים מדומים. מוצרים שאנחנו לכאורה חייבים לצרוך, וכך נשארים משועבדים לבעלי ההון. זו בערך הסיבה, מהזווית הניאו מרקסיסטית, לכך שכל שנתיים אנחנו חייבים לשדרג את המכשיר הנייד.

ההצלחה של WAZE מלמדת כי התיאוריות הללו מיושנות. אין שם למעלה בעלי הון מתוחכמים המלמדים אותנו מה לצרוך. התיאוריה הניאו מרקסיסטית נכונה אולי למוצרים ותיקים כמו קוקה קולה או מרצדס. אולם כיום סוד ההצלחה של מוצרים חדשים הוא היכולת לגרום לאחרים להניע ולשתף את המוצר שאתם מפתחים. כשכולם מרגישים שותפים, המוצר הופך להיות בעל פוטנציאל אמיתי. אף אחד כבר לא משכנע אותנו במוצרים מדומים, כאלה שאנחנו לא באמת צריכים. מעולם לא נתקלתי בפרסומת לוויז. גם לא הייתי צריך. השמועה עברה מפה לאוזן. המודל העסקי של גביית הכסף מהמפרסמים ולא מהצרכנים הוא גם המודל שבאמצעותו מצליחות חברות אחרות ברשת, כדוגמת GOOGLE. אפילו COFIX הצליחה לפרוץ לתודעה באמצעות שיתופים של צרכנים שראו במודל העסקי סוג של שליחות חברתית.

שומרים שתי שבתות

שתי השבתות האחרונות היו מיוחדות במינן. חוויה של דתי יחיד בתוך חברה לא דתית.

שבת האחרונה הייתה שבת חתן של אחי הצעיר. המתגורר באילת. הוא התחתן בירושלים בשישי בצהריים. ביחד, משפחת החתן ומשפחת הכלה, שכרנו 16 חדרים והמשכנו ל'שבת חתן'. מבין האורחים היו רק שניים שנוהגים להתפלל. אני וליאור כהן, שנודע לי בצאת השבת, כשנער צעיר רדף אחריו עם מצלמה, ככוכב ריאליטי מפורסם. בערב שבת הצטרפנו שנינו למניין בר מצווה, ששכר את שירותיהם של פייטנים מקצועיים. התפילה הייתה יפה, אך היה ברור שלמחרת בבוקר לא נוכל להצטרף יחד עם כל החבורה.

השכמתי קום למצוא פתרון. איך נקיים מניין? מהיכן נמצא קורא בתורה? האם החתן יזכה בעלייה המיוחלת? בשמונה כמעט התייאשתי. בעוד אני יושב פונה אלי אדם ושואל אם יש אפשרות למניין בסביבות תשע וחצי. באיזו שמחה עניתי לו שהמניין קיים ורק חסר בעל קורא. הוא הציע עצמו למשימה. כשהמשיך לענייניו זיהיתי. היה זה הרב חיים אמסלם מתנועת עם שלם. ובאמת הרב אמסלם זיכה אותנו בתפילה יפיפייה וקריאה מרגשת. תפילה שעוררה רגשות נסתרים אצל הורי הכלה, שנזכרו בלחנים המרוקאים מבית אבא במרוקו.

האמת, שזה לא היה 'הנס' היחיד באותה השבת. כל המשתתפים, שרובם רחוקים בחיי היומיום מכל סממן דתי, לקחו חלק פעיל בהנהגת שבת מוצלחת, עם ניחוח יהודי חזק, לרבות תפילות, דברי תורה, מזמורים וסעודות מהודרות שנפתחו בקידוש ונטילת ידיים. כשניסיתי להנהיג הם הסירו אחריות. כשכל אחד הרגיש שעליו האחריות, כולם היו שותפים. היו שותפים ונהנו מהשותפות והיוזמה.

השבת השנייה. יש לי חבר טוב המתגורר בחוף המערבי. בכל שנה כשהוא מגיע לביקור מולדת עם בני משפחתו, הוא אוסף את חברי הנעורים, כשבע משפחות, ויחד אנחנו עורכים שבת משותפת. השנה ערכנו שבת בבית ההארחה של הקיבוץ הרפורמי לוטן. למען האמת, מלכתחילה ידעתי שלא יהיה פשוט. כשהחברה נפגשים, רובם תושבי אילת במקור, הם מבקשים קצת להתפרק. הלכות שבת הן לא בדיוק הדבר המעניין אותם ביותר. גם הגישה של הקיבוץ המארח אינה פשוטה כלל. אבל איכשהו הקידוש בערב ובבוקר, המפה הלבנה על השולחן, הקייטרינג הכשר שהבאנו במיוחד במקום המנגל המסורתי, הדאגה לעירוב, הרעיונות על פרשת השבוע, השיחות הארוכות אודות הבורא, הבריאה והזהות היהודית – הפכו לאינטרס של כולם, ולכולם הם פתאום היו חשובים במידה כזו או אחרת. איכשהו לכולם היה אינטרס לשמר את אווירת השבת במידה כזאת או אחרת.

התורה היא של כולם

אנשי "היהדות המתחדשת", כלומר הרפורמים, אכן צודקים בטענותיהם. התורה היא של כולם. והיא מחכה לכולם בשווה. אין לאף זרם בעלות על התורה. יתר על כן, היא מגיעה לשיאה כשכולם שותפים בה, מתעניינים בה ומקדמים אותה.

הבעיה המרכזית של היהדות בימינו היא של אחוזי ההתבוללות, בצפון אמריקה, אבל גם כאן בישראל. והבעיה הזאת נגרמת קודם כל כי יהודים אינם מכירים בייחודיות היהודית ואינם מבינים מדוע הם צריכים לשמור עליה. ברית המילה נתפסת כטקס פגאני ומיותר, ובר מצווה אפשר לערוך גם לכלב המשפחתי. התורה ניתנה להם בירושה, אך הם לא ממש מעוניינים בה ובמצוותיה, אלא במוטציות שטחיות ומעוותות שבדרך כלל אינן ממש קשורות לתורה.

הדרך היחידה להתגבר על כך היא להפוך את התורה והמצוות לאינטרס כללי. זהו לא אינטרס של פלג מסויים או קבוצה מסויימת. זהו אינטרס של כל אחד ואחד מבני העם היהודי. היהדות צריכה לחקות את WAZE. כל אחד אמור להיות שותף בהעברת הידע. ולכל אחד, גם אם זה ייראה לכם מוזר, יש אינטרס בקידומו.

דברים מעין אלה מביא הרב יוסף בדברי הפתיחה לחיבורו החשוב יביע אומר. הוא פותח בכך כי אין להורות הלכה למעשה אלא על-פי יסודות נאמנים בתלמוד. יחד עם זאת "אין בכוחנו להוציא דין מן הגמרא בלא עיון בפוסקים הראשונים והאחרונים". ולכן הספרים פתוחים, ומי שרוצה ליטול, מסכם הרב, יבוא ויטול.

חבר סיפר לי כי סיקור ההלוויה של הרב עובדיה יוסף עורר בו חשק אמיתי ללמוד תורה. התנועה של ההמונים גילתה לו את הכבוד והקסם הגנוז בתורה. בניגוד לתדמית של רב נישא ומורם מעם, הרב עובדיה הותיר מורשת המעודדת את הלמדנות והופכת את הכתבים לנחלת הכלל.

זכותו תגן עלינו