למה אנשים שמחים פחות עייפים

מדברים הרבה על שינה וכמה היא חשובה
אבל האמת
שלא שמענו שמספרים על אדם גדול, כזה שהשיג הישגים גדולים בחיים שלו,
שהוא היה ישן לילות שלמים.
על דוד המלך מסופר שהיה ישן שנת סוס, כלומר שינה קצרה ולסירוגין.
במסכת אבות כתוב שתורה נקנית במיעוט שינה.
בשולחן ערוך כתוב שהאדם צריך להתגבר כארי, לצאת ממיטתו ולהעיר את השחר.
הרבי מליובאוויטש היה ישן שעות מועטות בכל לילה
והיו יממות שלמות שלא ישן.
ולא רק זה, גם על עצמנו אנחנו יודעים:
כשאנחנו עצובים אנחנו מחפשים את המיטה ורק רוצים לישון.
וכשאנחנו שמחים, ומרגישים חיות, וחשים שיש לנו מה לעשות וצריכים אותנו
אנחנו ממעטים בשינה ומרגישים בשיא האנרגיה גם עם פחות שינה.
המסקנה היא שבאמת שינה חשובה,
אבל אם אנחנו רוצים יותר מדי לישון,
כנראה שאנחנו סובלים מעצבות או עצלות או ריקנות או עייפות מנטלית
או שהגוף שלנו יותר מדי מוזנח ולכן אנחנו מחפשים את המיטה, ומצדיקים את עצמנו שהשינה בריאה לנו במקום לעורר את עצמנו לחיים.