ריפוי עצמי תלוי בכוח הדעת

לפני שאנחנו חוטפים מכה כלשהי, בריאותית או נפשית,
יש ״בעולם״ כבר רפואה לאותה מכה,
אם נצליח ליישם את אותה רפואה, נימנע מהמכה.
מה שמונע מאיתנו את אימוץ הרפואה הוא לרוב חיסרון בכוח הדעת.
מהו כוח הדעת ואיך משלימים את החיסרון בו.

מקורות

דַּעַת חָסַרְתָּ מַה קָּנִיתָ, דַּעַת קָנִיתָ מֶה חָסַרְתָּ. קהלת רב, ז, כג

ליקוטי מוהר"ן, כ״א:י״א

כָּל הַצָּרוֹת וְהַיִּסּוּרִים וְהַגָּלוּת אֵינוֹ אֶלָּא לְפִי עֵרֶךְ חֶסְרוֹן הַדַּעַת, וּכְשֶׁנִּשְׁלָם הַדַּעַת, אֲזַי נִשְׁלָם כָּל הַחֶסְרוֹנוֹת, בִּבְחִינַת (נדרים מא):
אִם דַּעַת קָנִיתָ – מֶה חָסַרְתָּ, וּכְתִיב (ישעיהו ה׳:י״ג):
לָכֵן גָּלָה עַמִּי מִבְּלִי דָעַת.
וְעִקַּר הַחַיִּים נִצְחִיִּים יִהְיֶה לֶעָתִיד מֵחֲמַת הַדַּעַת,
שֶׁיִּרְבֶּה הַדַּעַת, שֶׁיֵּדְעוּ הַכֹּל אֶת ה', וְעַל־יְדֵי הַדַּעַת יֻכְלְלוּ בְּאַחְדוּתוֹ, וְאָז יִחְיוּ חַיִּים נִצְחִיִּים כָּמוֹהוּ, כִּי עַל־יְדֵי הַיְדִיעָה נִכְלָלִים בּוֹ, כְּמַאֲמַר הֶחָכָם: אִלּוּ יְדַעְתִּיו – הֱיִיתִיו.

וְעִקַּר הַיְדִיעָה יִהְיֶה לֶעָתִיד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם יא): כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה; וּמֵחֲמַת הַדַּעַת לֹא יֶחְסַר כָּל טוּב, וְיִהְיֶה כֻּלּוֹ טוֹב, כְּמַאֲמַר חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פסחים נ): אָטּוּ הָאִידְנָא לָאו אֶחָד הוּא, וְתֵרְצוּ: לֶעָתִיד כֻּלּוֹ הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב…
וְהַיְדִיעָה יֵשׁ בָּהּ מַקִּיף וּמַקִּיף לְמַקִּיף, כַּמּוּבָא לְעֵיל עַל פָּסוּק בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרוֹת.
וְזֶהוּ: נַחֲמוּ נַחֲמוּ – הַיְנוּ מַקִּיף, וּמַקִּיף לְמַקִּיף,
שֶׁהַיְדִיעָה הִיא עִקַּר הַנֶּחָמָה שֶׁל כָּל הַצָּרוֹת….

לקוטי מוהר״ן כא, יג
עִקַּר הַכְּלָלִיּוּת שֶׁיִּהְיֶה נִכְלָל בְּאֶחָד, הוּא עַל־יְדֵי הַדַּעַת אוֹתוֹ יִתְבָּרַךְ, כְּמוֹ שֶׁאָמַר הֶחָכָם: אִלּוּ יְדַעְתִּיו – הֱיִיתִיו,
כִּי עִקַּר הָאָדָם הוּא הַשֵּׂכֶל, וְעַל כֵּן בְּמָקוֹם שֶׁחוֹשֵׁב הַשֵּׂכֶל, שָׁם כָּל הָאָדָם, וּכְשֶׁיּוֹדֵעַ וּמַשִּׂיג בִּידִיעַת הַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, הוּא שָׁם מַמָּשׁ, וְכָל מַה שֶּׁיּוֹדֵעַ יוֹתֵר, הוּא נִכְלָל יוֹתֵר בְּהַשֹּׁרֶשׁ, דְּהַיְנוּ בּוֹ יִתְבָּרַךְ
.
וְכָל הַחֶסְרוֹנוֹת שֶׁיֵּשׁ לְאָדָם, הֵן פַּרְנָסָה אוֹ בָּנִים אוֹ בְּרִיאוּת הַגּוּף, וְכָל שְׁאָר הַחֶסְרוֹנוֹת – הַכֹּל הוּא בְּחֶסְרוֹן הַדַּעַת.
וְאַף שֶׁיֵּשׁ חֲסֵרִים לְגַמְרֵי מֵהַדַּעַת, וְעִם כָּל זֶה יֵשׁ לָהֶם כָּל־טוּב, בֶּאֱמֶת כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ לָהֶם אֵינוֹ כְּלוּם.

וְכֵן לְהֵפֶךְ, הַשָּׁלֵם בְּדַעַת שֶׁיֵּשׁ לוֹ חִסָּרוֹן, בֶּאֱמֶת הַחִסָּרוֹן אֵינוֹ כְּלוּם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ חֲכָמֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (נדרים מא):
דַּעַת קָנִיתָ – מֶה חָסַרְתָּ, וְאִם דַּעַת חָסַרְתָּ – מַה קָּנִיתָ;

כִּי עִקַּר הַחִסָּרוֹן וְהַשְּׁלֵמוּת תָּלוּי בַּדַּעַת.
וְכֵן כַּעַס וְאַכְזָרִיּוּת הוּא מֵחֶסְרוֹן הַדַּעַת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (קהלת ז׳:ט׳): כַּעַס בְּחֵיק כְּסִילִים יָנוּחַ.
וְעַל כֵּן הַחוֹלֶה הוּא כַּעֲסָן, מֵחֲמַת שֶׁאָז הוּא בְּדִינִים, כִּי דִּינִים שׁוֹרִים עָלָיו, וְדִינִים הֵם מֹחִין דְּקַטְנוּת, וְעַל כֵּן הוּא בְּכַעַס.
וְלֶעָתִיד לָבוֹא יִתְגַּלֶּה הַדַּעַת, וְהַכֹּל יֵדְעוּ אֶת ה', כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיהו י״א:ט׳): כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה'; וְעַל כֵּן אָז יִתְבַּטֵּל הַכַּעַס, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם): וְגָר זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם גְּדִי וְכוּ' וּפָרָה וָדֹב וְכוּ', לֹא יָרֵעוּ וְלֹא יַשְׁחִיתוּ וְכוּ', כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה אֶת ה' וְכוּ', כִּי עַכְשָׁו אִי אֶפְשָׁר לָהֶם לָגוּר יַחַד זְאֵב עִם כֶּבֶשׂ וְכוּ' מֵחֲמַת מִדַּת הַכַּעַס, אֲבָל לֶעָתִיד יוּכְלוּ לָדוּר יַחַד, מֵחֲמַת שֶׁיִּתְבַּטֵּל הַכַּעַס עַל־יְדֵי הַדַּעַת שֶׁיִּתְגַּלֶּה אָז:
כ״א:י״ג
וְהִנֵּה לֶעָתִיד הַכֹּל יֵדְעוּ אֶת הַשֵּׁם, אֲפִלּוּ עַכּוּ"ם כַּנַּ"ל, וּמָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה. אַךְ הַדַּעַת שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם אָז, אֶפְשָׁר לָנוּ לֵידַע וּלְדַבֵּר מִמֶּנּוּ; אַךְ הַדַּעַת שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ אָז, זֶה אִי אֶפְשָׁר כָּעֵת אֲפִלּוּ לְדַבֵּר מִמֶּנּוּ, כִּי עַכְשָׁו זֶה הַדַּעַת בִּבְחִינוֹת מַקִּיפִים כַּנַּ"ל, כִּי כָּל הַשְּׁלֵמוּת וְהַטּוֹבוֹת שֶׁיֵּשׁ לָעַכּוּ"ם עַכְשָׁו בֶּאֱמֶת אֵינוֹ כְּלוּם, כַּנִּזְכַּר לְעֵיל: אִם דַּעַת חָסַרְתָּ וְכוּ'; וְאַדְּרַבָּא, כָּל גְּדֻלָּתָם וְטוֹבָתָם, הַכֹּל הוּא לְטוֹבָתֵנוּ. וְלֶעָתִיד שֶׁיִּתְמַלֵּא הָאָרֶץ דֵּעָה, וַאֲפִלּוּ כָּל הָעַכּוּ"ם יֵדְעוּ אֶת ה', אָז יָבִינוּ הֵם, שֶׁכָּל הַגְּדֻלָּה וְהַטּוֹבָה שֶׁהָיָה לָהֶם בְּזֶה הָעוֹלָם, הַכֹּל הוּא לְטוֹבוֹתֵינוּ וְלִגְדֻלָּתֵנוּ.

וְזֶה (תהילים קכ״ו:ב׳-ג׳): אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה, הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ; הַיְנוּ, כָּל הַגְּדֻלָּה שֶׁהִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה [הַיְנוּ עִם הָעַכּוּ"ם], הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה, כִּי הַכֹּל הָיָה גְּדֻלָּתָם שֶׁל אֵלֶּה [הַיְנוּ שֶׁל יִשְׂרָאֵל], כִּי הָיָה לְטוֹבָתָם וּגְדֻלָּתָם. וְזֶה יָבִינוּ הֵם בְּדַעַת וְהַשָּׂגָה שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם אָז, אֲבָל אֶצְלֵנוּ יִהְיֶה זֶה הַדַּעַת דָּבָר פָּשׁוּט וּשְׂחוֹק, כִּי דַּעְתֵּנוּ יִגְדַּל אָז מְאֹד.

וְזֶה: אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וְכוּ', אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל וְכוּ' – כִּי זֶה הַדַּעַת וְהַשָּׂגָה שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם אָז לוֹמַר הִגְדִּיל וְכוּ' כַּנַּ"ל, זֶה יִהְיֶה אֶצְלֵנוּ שְׂחוֹק וְדָבָר פָּשׁוּט, כִּי דַּעְתֵּנוּ יִהְיֶה גָדוֹל מְאֹד.
וְעַל כֵּן לֶעָתִיד יִחְיוּ חַיִּים נִצְחִיִּים, כִּי אָז יִתְגַּלֶּה הַדַּעַת, וְיִהְיוּ נִכְלָלִים בְּאֶחָד. וְעַל כֵּן אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (פסחים נ): בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה ה' אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד – וְכִי הָאִידְנָא וְכוּ', אֶלָּא עַכְשָׁו מְבָרְכִין עַל הָרָעָה בָּרוּךְ דַּיַּן אֱמֶת, וְעַל הַטּוֹבָה הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב, אֲבָל לֶעָתִיד יְבָרְכוּ עַל הַכֹּל הַטּוֹב וְהַמֵּטִיב,
כִּי לֶעָתִיד שֶׁיִּתְגַּלֶּה הַדַּעַת, יֵדְעוּ שֶׁאֵין שׁוּם רַע בָּעוֹלָם כְּלָל, רַק כֻּלּוֹ טוֹב וְכֻלּוֹ אֶחָד. וְגַם הַגָּלוּת הוּא רַק מֵחֶסְרוֹן הַדַּעַת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיהו ה׳:י״ג): לָכֵן גָּלָה עַמִּי מִבְּלִי דָעַת. וְעַל כֵּן הָיְתָה גְּאֻלַּת מִצְרַיִם עַל־יְדֵי מֹשֶׁה, שֶׁהוּא הָיָה בְּחִינַת הַדַּעַת. וְזֶה שֶׁכָּתוּב (שמות ו׳:ז׳): וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה' הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלוֹת מִצְרָיִם; כִּי עִקַּר הַגְּאֻלָּה עַל־יְדֵי הַדַּעַת.

והנה בחי' שרש הדעת נמשך מבחי' החכמה וממנה באה עיקר התולדה וכמ"ש והאדם ידע כו' ולזה הטעם אמר בזהר דס"מ אסתרס ולא עבד פירין (ועמ"ש מזה בלקו"ת פ' חקת בד"ה ויקחו אליך פרה איתא במשניות ושם פ"ב) פי' שנחסר בקליפות בחי' הדעת שממנה באה התולדה מצד הארת החכמה המאיר בדעת דוקא כי אם הי' בו אור הדעת

כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ דֵּעָה כַּמַּיִם וְכוּ' כַּנַּ"ל כִּי מַאֲכַל יִשְׂרָאֵל צָרִיךְ לִהְיוֹת בִּקְדֻשָּׁה גְּדוֹלָה מְאֹד. וְעִקַּר קְדֻשַּׁת הָאֲכִילָה הוּא עַל-יְדֵי הַדַּעַת שֶׁהוּא הִתְגַּלּוּת הַהַשְׁגָּחָה וְזֶה בְּחִינַת אֲכִילַת מַצָּה בְּפֶסַח שֶׁמְּגַלִּין הַהַשְׁגָּחָה עַל-יְדֵי הָאֲכִילָה דַּיְקָא עַל-יְדֵי שֶׁאוֹכְלִין מַצָּה כַּנַּ"ל כִּי אָדָם הָרִאשׁוֹן פָּגַם בַּאֲכִילַת עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע וְעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע זֶה בְּחִינַת חָכְמַת הַטֶּבַע שֶׁשָּׁם מְעֹרָב טוֹב וָרָע. וְהוּא דַּעַת דְּסִטְרָא אַחֲרָא פְּגַם הַדַּעַת דִּקְדֻשָּׁה וְעִקַּר הַפְּגַם הָיָה עַל-יְדֵי הָאֲכִילָה כִּי עִקַּר תִּקּוּן הָאֲכִילָה הוּא עַל-יְדֵי אֱמוּנָה דַּיְקָא בִּבְחִינַת (תהילים ל״ז:ג׳) וְרָעָה אֱמוּנָה כַּמּוּבָא בְּמָקוֹם אַחֵר (בסימן ס"ב) כִּי כְּשֶׁאֵינוֹ אוֹכֵל בִּקְדֻשָּׁה, עַל-יְדֵי זֶה נִפְגַּם הַדַּעַת שֶׁהוּא בְּחִינַת הַשְׁגָּחָה וְנוֹפֵל לְטָעוּת שֶׁל חָכְמַת הַטֶּבַע, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (דברים ח׳:י״ד),

ליקוטי הלכות , חושן משפט, הלכות חזקת מטלטלין ג׳

, דהיינו מה שחסר לו בכל פעם ומתאוה יותר שזהו בחי' קושיות שהוא חסרון הדעת. כי הקושיא הוא חסרון הדעת שאינו מבין זה הענין היטב. שזהו בחי' כל החסרונות שנמשכין מחסרון הדעת כ"ש (נדרים מא) דעת קנית מה חסרת דעת חסרת מה קנית כי כל החסרונות הם רק מחסרון הדעת כמובא בדברי רבינו ז"ל במ"א (סי' ס"א) ע"כ ראוי לאדם להיות שמח בחלקו ויסתפק במה שיש לו במה שחננו ה' ואעפ"י שנדמה לו שחסר לו מהצטרכותו המוכרח לו אף עפ"כ ידע ויאמין כי הוא לטובתו כי אם יתן לו הש"י מה שחסר לו יחסר לו יותר ויותר וכן לעולם. כמו בענין המקיפים של השכל הנ"ל שכל מה שמגלין לו איזה תירוץ יותר נכנס בו מקיף חדש עד אשר נתחזקה הקושיא יותר ויותר עד שיכולין ליכנוס בקושיות ותירוצים שאין הזמן מספיק לבארם.

תניא פרק ג
והדעת הוא מלשון והאדם ידע את חוה והוא לשון התקשרות והתחברות
שמקשר דעתו בקשר אמיץ וחזק מאוד
ויתקע מחשבתו בחוזק בגדולת אין סוף ב"ה
ואינו מסיח דעתו כי אף מי שהוא חכם ונבון בגדולת א"ס ב"ה
הנה אם לא יקשר דעתו
ויתקע מחשבתו בחוזק ובהתמדה
לא יוליד בנפשו יראה ואהבה אמיתית כי אם דמיונות שוא ועל כן הדעת הוא קיום המדות וחיותן והוא כולל חסד וגבורה פי' אהבה וענפיה ויראה וענפיה: