העבודה של עשרת ימי תשובה

ההבדל הגדול בין תפיסת הנפש ביהדות לבין תורת פרויד היא מה שקורה עמוק בפנים.
פרויד חיטט בנפש ומצא רפש ובוץ.
בפנים עמוק, האדם מלא דחפים, תוקפנות, תאוות ונטייה להרס עצמי.
על-פי היהדות בפנים עמוק, בעצם הנפש, יש אוצרות שרק צריך לגלות.
בתוך תוכו האדם שלם, מלא, חלק מהבורא.
ההבדל הזה מהותי בימים אלה שהעיקר בהם הוא תשובה עילאה.
תשובה תתאה, תשובה תחתונה, היא תשובה שמלווה במרירות.
האדם מריר על מעשיו, על ריחוקו מהבורא, על המקום שבו הוא נמצא.
תשובה עילאה היא תשובה שבה האדם שב למי שהוא באמת,
כלומר שם בצד את החולשות שלו ומחזק את הידיעה הפנימית שבאמת במהותו הוא שלם ומלא כישורים ויכולות. ואף אחד לא יכול להוריד אותו.
ספר קהלת מתאר את התנועה הזו שהָר֣וּחַ, הנפש, תָּשׁ֔וּב אֶל־הָאֱלֹהִ֖ים אֲשֶׁ֥ר נְתָנָֽהּ.
הנפש מתמלאת כוחות.
והביטוי העיקרי בימים האלה לתשובה עילאה הוא שמחה ותענוג.
למה שמחה?
בפשטות כי בימים האלה האדם מתחבר למי שהוא הוא באמת. הוא לא מבולבל ולא מלקה את עצמו, ולא רואה את עצמו כחסר. ואין שמחה גדולה מזו.